פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'חרב תאֻכּלוּ' [1]? אמר רבא: מילחא גללניתא [2] נהמא דשערי אקושא [לחם שעורים מוקשה] ובצלי [ובצלים], דאמר מר: פת פורני [פת שנאפת בתנור גדול] חריבה [שיבשה] במלח ובצלים - קשים לגוף כחרבות.

בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל היינו דכתיב (במדבר ה יט: והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה) אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי [ממי המרים המאררים האלה] [3]; אלא לרבי מאיר '[4] חנקי[תחנקי]’ מיבעי ליה? אמר רבי תנחום: הִנקי כתיב [5]. בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב הנקי, אלא לרבי חנינא בן גמליאל [6] למה לי [7]? אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'אם לא שכב איש הנקי', ואם שכב - לא הנקי ולא חנקי, אלא איסורא בעלמא - קא משמע לן.

בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב (במדבר יט יב) הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יתחטא [ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר]; אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי? אצטריך: סלקא דעתך אמינא מצות הזאה בשלישי ובשביעי, והיכא דעבד בחד מינייהו עבד [8] - קא משמע לן. (במדבר יט יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי [וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב] למה לי? [9] אצטריך: סלקא דעתך אמינא: 'שלישי' - למעוטי שני; 'שביעי' - למעוטי ששי [10], דקא ממעט בימי טהרה, אבל היכא דעבד בשלישי ובשמיני, דקא מפיש בימי טהרה [11], אימא שפיר דמי? - קא משמע לן. [12]

(במדבר יט יט: והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי) וחטאו ביום השביעי [וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב] למה לי? אצטריך: סלקא דעתך אמינא הני מילי לקדשים, אבל לתרומה בחד נמי סגיא - קא משמע לן.


משנה: המקדש את האשה ואמר "כסבור הייתי שהיא כהנת" - והרי היא לויה, "לויה" - והרי היא כהנת, "עניה" - והרי היא עשירה, "עשירה" - והרי היא עניה - הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו [13]. האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר" או "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר" או "לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך" או "לאחר שתמות אחותיך", "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" [14] - אינה מקודשת; וכן האומר לחבירו "אם ילדה אשתך נקבה הרי זו מקודשת לי" - אינה מקודשת [15]. אם היתה אשת חברו מעוברת והוכר עוברה - דבריו קיימין, ואם ילדה נקבה - מקודשת.

גמרא: תנן התם [תרומות פ"א מ"ה]: 'אין תורמין מן התלוש על המחובר, ואם תרם - אין תרומתו תרומה [16]. בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן: אמר "פירות ערוגה זו" – תלושים, "יהיו תרומה על פירות ערוגה זו" -מחוברים", [17] "פירות ערוגה זו" – מחוברים, "יהיו תרומה על פירות ערוגה זו" – תלושים "לכשיתלשו", ונתלשו – מהו [18]? אמר ליה: כל שבידו - לאו כמחוסר מעשה דמי [19]. איתיביה [קידושין פ"ג מ"ה]: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר שתשתחררי", לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך", "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - אינה מקודשת; בשלמא כולהו - לאו בידו, אלא 'גר' - הוי בידו!? גר נמי לאו בידו, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:


עמוד ב

גר צריך שלשה [20], מאי טעמא? (ויקרא כד כב) משפט [אחד יהיה לכם כגר כאזרח [כי אני ה' אלקיכם]</ref> כתיב ביה, כדין; מי יימר דמזדקקו ליה הני תלתא? [21] מתקיף לה רבי אבא בר ממל: אלא מעתה, הנותן פרוטה לשפחתו ואמר "הרי את מקודשת לי לאחר שאשחרריך" - הכי נמי דהוו קידושין [22]!? הכי? השתא: התם מעיקרא בהמה, השתא דעת אחרת [23]. ואלא הא דאמר רבי אושעיא הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה "הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך" - אינה מקודשת [24] - הכי נמי לרבי יוחנן דהוו קידושין!? נהי דבידו לגרשה - בידו לקדשה? [25][26] תפשוט דבעי רב אושעיא: הנותן שתי פרוטות לאשה, באחת אמר לה "התקדשי לי היום" ובאחת אמר לה "התקדשי לי לאחר שאגרשיך" תפשוט מינה דלא הוו קידושין [27]! דלמא כי היכי דתפסי קידושין השתא - תפסי נמי לאחר כן [28].

תניא כותיה דרבי יוחנן [29] [תוספתא תרומות פ"ב ה"ח [ליברמן]]: 'אין תורמין מן התלוש על המחובר, ואם תרם אין תרומתו תרומה; כיצד? אמר "פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת", "פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין" - לא אמר כלום, אבל אמר "לכשיתלשו [30]"- ונתלשו - דבריו קיימין [31]; יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב [32]: אפילו אמר "פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת", "פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיביאו שליש [33] ויתלשו", והביאו שליש ונתלשו - דבריו קיימין.'

אמר רבה: לא אמר רבי אליעזר בן יעקב אלא בשחת [34] אבל באגם [35] - לא [36]; רב יוסף אמר: אפילו באגם. מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלנא הוא [37]? אמר רבי אלעזר: דאמר קרא: (ישעיהו נח ה: הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו) הלכוף כאגמון ראשו [ושק ואפר יציע - הלזה תקרא צום ויום רצון לה’]. [38] כמאן אזלא הא דתנן [קידושין פ"ג מ"ה]: האומר לחברו "אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי" - לא אמר כלום, ואמר רבי חנינא: 'לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת, אבל אשתו מעוברת - דבריו קיימין' [39]? – כמאן? אי כרבה [40]: כשהוכר עוברה [41]; אי כרב יוסף [42]: [43] אף על פי שלא הוכר עוברה [44].

ואיכא דאמרי אמר רבה: לא אמר רבי אליעזר בן יעקב אלא בשחת דבי כיבשא [45], אבל בשחת דבי שקיא [46] – לא [47]; רב יוסף אמר: אפילו בשחת דבי שקיא [48]; כמאן אזלא הא דתנן [קידושין פ"ג מ"ה] האומר לחבירו "אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי" - לא אמר כלום, ואמר רבי חנינא 'לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת, אבל אשתו מעוברת - דבריו קיימים'? כמאן? - כשהוכר עוברה, ודברי הכל. [49]

אמר אביי: רבי אליעזר בן יעקב, ורבי, ורבי מאיר - כולהו סבירא להו אדם מקנה דשלא בא לעולם [50]: רבי אליעזר בן יעקב - הא דאמרן; רבי – דתניא:

הערותעריכה

  1. ^ משמע: אכילתכם הוא חרב, תהיו נשבעים [מלשון שוֹבַע; תהיו שבעים מדברים שבא על ידי חרב]
  2. ^ גסה
  3. ^ לא כפל 'ואם שכב לא הנקי', אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה; דאי משום דסמיך ליה (במדבר ה כ) 'ואת כי שטית וגו' - ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי, דסמיך ליה (במדבר ה כא) 'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה', וקמייתא שבועה שאין בה אָלָה, דהכי כתיב: 'והשביע אותה הכהן וגו' (במדבר ה יט), ולא פירש קללה, אלא מכלל ברכה
  4. ^ ואם שכב
  5. ^ בלא יוד, למידרשיה כמקראו: לשבועה ראשונה: אם לא שכב תהא נקייה; ובמסורת נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה אקרא דבתריה, ולמימר: 'חנקי ואת כי שטית' כלומר 'אם שטית - תתחנקי'
  6. ^ דלא בעי כפילה
  7. ^ למה לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא למידרשיה הכי והכי? נכתוב 'תחיה' או לשון אחר
  8. ^ דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב: דלא כתיב 'אם יתחטא בו' למשמע מיניה 'הא אם לא יתחטא לא יטהר', אלא: הוא יתחטא בו, ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא
  9. ^ לאו לרבי חנינא פריך אלא לדברי הכל בעי לה
  10. ^ שלא ריחק הזאתו מטומאתו
  11. ^ מרחיק והולך מיום מגע הטומאה
  12. ^ ולא גריס 'ברביעי' ו'בשמיני': דהא ודאי שפיר דמי: דכל מה שמשהה הזאה ראשונה אין בכך כלום, ובלבד שלא ירבה ושלא ימעט בימים שבין הזאה להזאה, כדאמר גבי כהן הפורש שבעה לפני יום הכפורים (יומא דף ח,ב): 'בשלמא ראשון שמא שלישי, שני שמא שלישי' ואף על גב דאיכא לספוקי נמי שמא עשירי או יותר הוא; ואי גרסינן הכי - לענין מצות הזאה בזמנה הוא דגרסינן.
  13. ^ אלא הוא הטעה את עצמו, וכיון דלא פירש - לאו כל כמיניה, דהוו להו דברים שבלב
  14. ^ קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה לשוק
  15. ^ דהוה ליה דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה
  16. ^ מחובר אינו חייב בתרומה, ד'ראשית דגנך' כתיב (דברים יח): מידי דמידגן: שנאסף בכרי; הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש [עליו], וטבל הוא ביד כהן, ויכול לתרום עליה ממקום אחר, וכולה חולין; והמחובר שהופרש עליו - לא נתקן; ולכשיתלוש צריך לתרום
  17. ^ או שאמר
  18. ^ שתהא תרומה למפרע? מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם או לא
  19. ^ כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד
  20. ^ ישראלים שנזקקין לו להטבילו ולהודיעו מקצת מצות קלות וחמורות, כדאמר ביבמות (מז,א)
  21. ^ הלכך לאו בידו הוא.
  22. ^ הואיל ובידו לשחררה ולקדשה
  23. ^ הלכך אין מחוסר מעשה גדול מזה
  24. ^ אם גירשה
  25. ^ בתמיה: וכי בידו לקדשה אם יגרשנה? שמא לא תתרצה בקידושיו!?
  26. ^ מהא דאמרן דמשום דאין בידו לקדשה משיגרשנה לא הוו קידושין ולא מידי
  27. ^ דהשתא חלין לכשיגרשנה?
  28. ^ כלומר: להכי מספקא ליה לרבי אושעיא בהא: משום דאיכא למימר: דלמא סבירא לן 'מגו דאי בעי לקדושי השתא מקדשי - תפסי בה קידושין לאחר זמן, מהשתא, אבל המקדש את אשתו לא חזיא השתא למתפס קדושי, שהרי מקודשת ועומדת
  29. ^ דכל שבידו - כמחוסר מעשה דמי
  30. ^ תרומה
  31. ^ הואיל ובידו לתלוש ולהפריש
  32. ^ אפילו מה שאין בידו, דקסבר אדם מקדיש ומקנה דשלא בא לעולם
  33. ^ שעדיין לא הביאו שליש, ואין בידו לתלוש ולהפריש, דתבואה שלא הביאה שליש - לאו תבואה היא, כדגמר בראש השנה (יג,א), מ'ועשת את התבואה לשלש [השנים]’ (ויקרא כה כא) אל תקרי 'לשלש' אלא 'לשליש'
  34. ^ שאף על פי שלא נתבשלו הגרעינין שליש, או אפילו עדיין לא לבלבו החיטים - שחת מיהא הוי, וראוי לקצור ולהאכיל לבהמה, דמידי דמינכר וחשוב הוא
  35. ^ שאינה אלא צמחים רכים; ולקמן מפרש מאי לשון 'אגם'
  36. ^ דכיון דלא חשיב - לא חייל עליה שם תרומה למפרע
  37. ^ שהוא מבצל ועולה מן הארץ, ויש בו כדי לכוף; וחבירו בעירובין (כט,ב) 'דלא איבצול זירתא': שלא גדל זרת
  38. ^ אדרבי חנינא קאי:
  39. ^ כמאן פירש רבי חנינא אמתניתין דאם אשתו מעוברת דבריו קיימין - אלמא דבר שלא בא כלל לעולם הוא דאין מקנה, אבל בא מקצתו - מקנה
  40. ^ סבירא ליה דאוקמא לרבי אליעזר בן יעקב בשחת
  41. ^ הכא מעוברת נמי בשהוכר עוברה וכדרבי אליעזר בן יעקב
  42. ^ סבירא ליה, דאפילו באגם אמרה רבי אליעזר [בן יעקב]
  43. ^ הכא -
  44. ^ אמר רבי חנינא 'מקודשת' לדברי רבי אליעזר בן יעקב; וכדרבי אליעזר בן יעקב קיימא לן, דמשנתו קב ונקי
  45. ^ שדה של בית הבעל שדייה במי גשמים
  46. ^ של שדה בית השלחין שצריכה להשקות
  47. ^ לא אמר, דעבידא דפסידה כי לא משקה לה כדמיבעי לה; הלכך כמי שלא באה לעולם כלל הוא
  48. ^ הואיל והגיע לכלל שחת
  49. ^ בין לרבה בין לרב יוסף הוכר עוברה בעינן, דומיא דשחת; דהא נמי כשחת דבי כיבשא הוא: שגמרוֹ בידי שמים.
  50. ^ שלא בא לעולם ביאה גמורה, כי הכא: דלא הביא שליש