ביאור:בבלי קידושין דף עג
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[1] חד לכהנים [2], וחד ללוים [3] וחד לישראלים [4]; וחד למישרי ממזר בשתוקי [5] וחד למישרי שתוקי בישראל [6]; קהל גרים לא איקרי 'קהל' [7]. ורבי יהודה? כהנים ולוים מחד 'קהל' נפקי [8], אייתר ליה לקהל גרים.
ואיבעית אימא: [9] הכי נמי תרי קהלי נינהו [10]: ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קהל נפקא (דברים כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה' [גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה’]; ממזר ודאי - הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא; בקהל ודאי - הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא [11]. ואיבעית אימא: הני נמי תרי קהלי נינהו [12], וטעמיה דרבי יהודה מהכא: (במדבר טו טו) הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר [חקת עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני ה’] [13].
ולרבי יוסי? 'חוקה אחת' הפסיק הענין.
[בברייתא לעיל למדנו:] אחד גר ואחד עבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת - מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו [14] כשירות להנשא לפסולים [15].
דרש רבי זירא במחוזא: גר מותר בממזרת. רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו [16]. אמר רבא: מי איכא דדריש מילתא כי האי בדוכתא דשכיחי גיורי [17]? דרש רבא במחוזא: גר מותר בכהנת [18]. טענוהו בשיראי; הדר דרש להו: גר מותר בממזרת. אמרו ליה: אפסידתא לקמייתא. אמר להו: דטבא לכו - עבדי לכו: אי בעי מהכא נסיב ואי בעי מהכא נסיב! והילכתא: גר מותר בכהנת ומותר בממזרת: מותר בכהנת - לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולים; ומותר בממזרת - כרבי יוסי.
אלו הן שתוקי: כל שמכיר [את אמו ואינו מכיר את אביו, אסופי - כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו. אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי]: אמר רבא: דבר תורה שתוקי כשר; מאי טעמא? רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולין [19] אצלה [20]; ואי אזלי אינהו לגבה [21] - [22] כל דפריש מרובא פריש [23]. מאי אמרת [24], דילמא אזלה איהי לגבייהו, הוה ליה 'קבוע', וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי [25], והתורה אמרה (דברים כג ג) לא יבא ממזר [בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה’]: ממזר ודאי - הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא; 'בקהל' ודאי - הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא! ומה טעם אמרו 'שתוקי פסול'? גזירה שמא ישא אחותו מאביו. אלא מעתה שתוקי - שתוקית לא ישא, שמא ישא אחותו מאביו. כל כי הני מזנו ואזלי [26]? בת שתוקית [27] לא ישא [28] - שמא ישא אחותו מאביו [29]!? אלא: לא שכיחא [30]!? הכי נמי לא שכיחא, אלא מעלה עשו ביוחסין.
ואמר רבא: דבר תורה: אסופי כשר [31]; מאי טעמא [32]? [33] אשת איש [34] - [35] בבעלה תולה [36]; מאי איכא [37]? מיעוט ארוסות [38] ומיעוט שהלך בעליהם למדינת הים [39]; כיון דאיכא [40] פנויה [41] ואיכא נמי דמחמת רעבון הוה [42] - פלגא ופלגא, והתורה אמרה 'לא יבא ממזר בקהל ה’’ - ממזר ודאי - הוא דלא יבא, הא ממזר ספק – יבא; בקהל ודאי - הוא דלא יבא, הא בקהל ספק – יבא. ומה טעם אמרו 'אסופי פסול'? שמא ישא אחותו מאביו [43]. אלא מעתה אסופי - אסופית לא ישא, שמא ישא אחותו, בין מאביו בין מאמו? כל הני שדי ואזלי [44] בת אסופי [45] לא ישא, שמא ישא אחותו [46]? אלא - לא שכיח? הכי נמי לא שכיח, אלא מעלה עשו ביוחסים.
אמר רבא בר רב הונא: מצאו מָהוּל -
אין בו משום אסופי [47]; משלטי הדמיה [48] - אין בו משום אסופי [49]; שייף משחא, ומלא כוחלא [50], רמי חומרי [51], תלי פיתקא [52] ותלי קמיעא [53] - אין בו משום אסופי [54]; תלי בדיקלי [התינוק נמצא תלוי בדקל]: אי מטיא ליה חיה [55] - יש בו משום אסופי, אם לאו - אין בו משום אסופי [56]; זרדתא [57]: [58] סמיכא למתא [59] יש בו משום אסופי [60], ואם לאו - אין בו משום אסופי; בי כנישתא [61]: סמיכתא למתא ושכיחי ביה רבים - אין בו משום אסופי, ואם לאו [62] - יש בו משום אסופי. אמר אמימר: האי פירא דסופלי [63]- יש בו משום אסופי [64]; חריפתא דנהרא [65] אין בו משום אסופי [66]; פשרי [67] יש בו משום אסופי; צידי רשות הרבים - אין בו משום אסופי; רשות הרבים - יש בו משום אסופי.
אמר רבא: ובשני רעבון - אין בו משום אסופי. הא דרבא – אהייא? אילימא ארשות הרבים - איידי דשני רעבון קטלא ליה [ובודאי אסופי הוא]! ואלא אצידי רשות הרבים? מאי איריא 'שני רעבון'? אפילו בלא שני רעבון!? אלא כי אתמר דרבא - אהא דאמר רב יהודה אמר רבי אבא אמר רבי יהודה בר זבדי אמר רב: כל זמן שבשוק - אביו ואמו נאמנים עליו [68]; נאסף מן השוק - אין נאמנים עליו; מאי טעמא אמר רבא הואיל ויצא עליו שם אסופי; ואמר רבא: ובשני רעבון [69] - אף על פי שנאסף מן השוק - אביו ואמו נאמנים עליו [70].
אמר רב חסדא: שלשה נאמנים לאלתר [71], אלו הן: אסופי, חיה, ופוטרת חברותיה [72]. אסופי - הא דאמרן. חיה – דתניא: חיה נאמנת לומר 'זה יצא ראשון וזה יצא שני'; במה דברים אמורים - שלא יצתה וחזרה, אבל יצתה וחזרה - אינה נאמנת. רבי אליעזר אומר: הוחזקה על עומדה [73] – נאמנת, ואם לאו [74] - אינה נאמנת. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאהדר אפה.
'פוטרת חברותיה' מאי היא? דתנן [נדה פ"ט ה"ד]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת [75] ונמצא דם תחת אחת מהן - כולן טמאות; בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה - היא טמאה וכולן טהורות. אמר רב חסדא שבדקה עצמה כשיעור ווסת [76].
תנו רבנן: '[77] נאמנת חיה לומר "זה כהן, וזה לוי, זה נתין, וזה ממזר"; במה דברים אמורים? שלא קרא עליה שם ערער [78], אבל קרא עליה ערער - אינה נאמנת.' ערער דמאי?: אילימא ערער חד - והאמר רבי יוחנן: אין ערער פחות משנים!? אלא ערער תרי. ואיבעית אימא לעולם אימא לך: ערער חד, וכי אמר רבי יוחנן אין ערער פחות משנים - הני מילי היכא דאיתא חזקה דכשרות [79], אבל היכא דליכא חזקה דכשרות [80] - חד נמי מהימן. [81] נאמן בעל מקח [82] לומר 'לזה מכרתי ולזה אין מכרתי' [83]; במה דברים אמורים? בזמן שמקחו בידו [84], אבל אין מקחו בידו [85] - אינו נאמן [86].
הערות
עריכה- ^ מדהוה מצי למיכתבינהו לכולהו בחדא אזהרה וחד קהל: 'לא יבא ממזר ועמוני ומואבי בקהל, גם דור עשירי לא יבא להם בקהל עד עולם'; וגבי מצרי ואדומי דור שלישי יבא להם בכם
- ^ לקהל כהנים
- ^ לקהל לוים
- ^ לקהל ישראלים; דאי הוה כתיב חד - הוה אמינא: כהנים קאמר, אבל לוים מותרים; ואי כתיב תרי - הוה אמינא: לוים וכהנים, אבל ישראלים לא
- ^ [גירסת רש"י או פירושו:] וחד למישרי ממזרת בשתוקי: אף על פי שזה ודאי וזה ספק - לא חיישינן שמא זה כשר ואסור לישא ממזרת, דהכי דרשינן: 'בקהל ודאי - הוא דלא יבא ממזר, הא בקהל ספק - כגון שתוקי – יבא'
- ^ דדרשינן הכי: ממזר ודאי - הוא דלא יבא בקהל, הא ממזר ספק – יבא; ודקתני מתניתין 'שתוקי' - פסול הוא מדרבנן, כדלקמן, שמא ישא אחותו מאביו
- ^ דלא אייתר לן קרא לקהל גרים
- ^ דשבט אחד הם, ואין לקרות 'קהל' חצי השבט
- ^ גבי כהנים ולוים איצטריכו תרי קהלי לדרשה
- ^ ואפילו הכי אייתר להו חד לקהל גרים
- ^ חד מקהל ודאי, וחד מממזר ודאי, דהכי דרשינן: לא יבא ממזר ודאי בקהל ודאי; הא ממזר ספק בקהל ישראל ודאי, או ממזר ודאי בקהל ספק - יבא
- ^ כלומר להנך תרתי דרשות - תרי קראי איצטריכו, ואי לא אייתר קרא - לא הוה דרשינן 'ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא', אלא הוה אמרינן ככל שאר ספיקי איסור על הודאי: אזהרת ודאי - ללקות עליו, ועל אזהרת ספק אזהרת ספק - לאיסורא
- ^ למה לי למכתב 'קהל' הכא? אלא למימר: דגר א'קהל' קאי, ולאשמועינן דאיקרי קהל
- ^ כהנות
- ^ לפסולי כהונה: גר, חלל, משוחרר - שהכהנים הוזהרו על בנותיהם, והם לא הוזהרו עליהם מלישא אותן; אבל לפסולין שהאנשים הפסולין הוזהרו עליהן מלישא אותן, כגון ממזרין או נתינים - אף הנשים הוזהרו עליהם, דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה והכי אמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פד,ב)
- ^ שהיו שם גרים הרבה, והוקשה להם שאמר 'קהל גרים לא איקרי קהל'
- ^ בתמיה
- ^ דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין
- ^ כגון ממזרין וקרובין
- ^ דכיון דמכירים את אמו דפנויה היא - רוב העולם כשרים אצלה, שאין הרוב ממזרים וקרובים שהולד מהם ממזר; ואף עובד כוכבים ועבד אם בא עליה אין הולד ממזר
- ^ ואם בבעילה זו [שממנו נולד שתוקי זה] הלך הבועל אצלה, דהשתא נד ליה ממקום קביעתו
- ^ יש לנו לומר:
- ^ ואין לדונו בתורת 'קבוע', שהוא נדון כמחצה על מחצה, והולד כשר
- ^ מאיזה טעם תבא לפוסלו
- ^ אין זה אלא ספק
- ^ בתמיה וכי כל בעילות הנמצאות נטיל על אביו של זה, לומר הוא הוליד כל שתוקי העיר
- ^ שנולדה על ידי נשואין שנשאת למותר לה
- ^ שתוקי
- ^ שמא בנו של בעל השתוקית - הוא שבא על אמו של זה תחלה בזנות, ואחר כך נשא שתוקית
- ^ מסקנא דקושיא היא: אלא להכי לא חיישינן, משום דלא שכיח שתנשא לו אחותו; אי נמי שתוקי מילתא דלא שכיחא, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, וזה עיקר
- ^ אף על פי שאין מכירים את אמו
- ^ וניחוש שמא מאשת איש שנבעלה לאחר, דרוב פסולין אצלה
- ^ ליכא למימר הכי
- ^ אם ילדה ממזר
- ^ אינה משליכתוּ,
- ^ לפי שיש לה לומר "מבעלי הוא"
- ^ לאחזוקי בממזרות
- ^ איכא מיעוטא שהן ארוסות, ואין להם לתלות בבעל
- ^ או נשואות שהלכו בעליהן למדינת הים
- ^ נמי למימר
- ^ של פנויה הוא, וכשר
- ^ או של אשה מבעלה, והשליכתו אמו מחמת רעבון
- ^ דאחותו מאמו ליכא למיחש, כיון דמכירין את חמותו, שהיא בחזקת כשירה - לא מספקינן לה במזנה, לומר שהוא היה בנה והשליכתו
- ^ וכי כל בנים שהיו לה השליכה, שנחזיק כל הנאספים בני אם אחת? ובספק בני אב אחד ומשתי אמהות - נמי לא, כדאמר לעיל 'כל הני מזנו ואזלי?'
- ^ מן הנשואין
- ^ שמא בעל האסופית הוא אביו
- ^ דאי לאו דכשר הוא - לא הוה טרחא ביה למימהל ליה
- ^ איבריו; כמו: הדומי ניהדמיה (עירובין ל א); 'והדמין תתעבדון' דדניאל [ב,ה]: איבריו מתוקנים ומיושרים
- ^ דאי פסול הוא - לא הוה מתקנא ליה, הואיל ודעתה להשליכו; אלא מחמת רעבון הושלך; לשון אחר 'משלטי הדמיה': איבריו גדולים ומלובן ומזורז - אין זה מזנה, אלא מבעלה, שמתוך תשמיש תדיר - הולד מלובן ומזורז, כדאמר במסכת נדה (לא,א): שלשה חדשים אחרונים - תשמיש יפה לאשה ויפה לולד, שמתוך כך הולד מזורז ומלובן
- ^ סביבות עיניו ליפותו
- ^ קשרים שעושים לרפואה, ותולין לתינוק, דאמרינן במסכת שבת (סו,ב) 'הבנים יוצאים בקשרים'
- ^ קמיע של כתב
- ^ של עיקרין
- ^ דהא חסה על חייו, והוכיח תחילתה שאוהבתו, ולא השליכתו למות
- ^ ויכולה לטורפו משם
- ^ כללו של דבר: כל מקום שיש להבין דלדעת מיתה השליכתהו ולא חסה עליו - יש בו משום אסופי
- ^ אי תלי באילן ששמו זרדתא: שלרי"ר בלע"ז
- ^ אי
- ^ אף על גב דלא מטיא ליה חיה
- ^ דאמר ב'ערבי פסחים' (פסחים קיא ב): 'זרדתא דסמיכא למתא - לא פחיתא משתין שידי'
- ^ בתי כנסיות שלהם חוץ לעיר הוו
- ^ ואי לא שכיחי בה רבים, כגון אורחים, יש לדאג ממזיקים
- ^ נמצא בחפירה העשויה להטיל שם גרעיני תמרים למאכל בהמות
- ^ דחוץ לעיר עבדי ליה ושכיחי בהו מזיקין
- ^ נתנוהו בעריבה והשליכתהו לאמצעית הנהר, מקום שהספינות עוברות תמיד
- ^ דלכך טרחה להוליכו עד חריפות הנהר שיעברו ספינות שם וימצאוהו
- ^ מקום שיפוע הנהר על ידי הפשרת שלגים, שאין דרך ספינות לעבור שם
- ^ לומר בנינו הוא
- ^ שהרבה נשלכין
- ^ לא רצו חכמים לפוסלם מחמת יציאת קול
- ^ ולא לאחר זמן אבל כל שאר הנאמנין נאמנים נמי לאחר זמן
- ^ מן הטומאה, כדמפרש
- ^ כדמפרש: דלא אהדרא אפה
- ^ דאהדרא אפה
- ^ במסכת נדה (סא,א) מוקי לה במשולבות ודבוקות זו בזו
- ^ לאחר מציאה מיד; ובמסכת נדה (יד,ב) מפרש 'שיעור ווסת': שעומד העד - הוא הקינוח - בצד המשקוף, ואינו מחוסר אלא לקנח מיד
- ^ נשים שילדו בבית אחת: אשת כהן, ולוי, נתין, וממזר
- ^ שלא יצא מעורר על הולד לומר 'זה בנה של אשת ממזר'
- ^ שהיו מוחזקין בו בחזקת כשר
- ^ שלא נודע לבריות מי הוא הכשר, ולא יצא אחד מהם ידי ספק
- ^ סיפא דברייתא דלעיל:
- ^ אם שנים מעוררין על המקח, זה אומר "מכרת לי" וזה אומר "לי מכרת ושלי המקח"
- ^ לקמן מוקי ליה ששניהם נתנו לו דמים: כל אחד ואחד דמים שלמים, אחד מדעתו ואחד בעל כרחו
- ^ דרמיא עליה למידק שלא לחזור לו מזה, ולהחזיר לו דמיו, ויתן המקח למי שלא נמכר לו; דקם ליה ב'מי שפרע', הילכך מידק דייק
- ^ ושניהם אוחזין בו
- ^ דכיון דלאו עליה רמיא - תו לא דייק לזכור למי הוא