פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי קידושין דף לז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה:] חוץ מן הערלה וכלאים [1]. ר"א[2] אומר: אף החדש [3].

גמרא: מאי תלויה ומאי שאינה תלויה?: אילימא תלויה = דכתיב בה ביאה [4], ושאינה תלויה = דלא כתיב בה ביאה, והרי תפילין ופטר חמור דכתיב בהן ביאה [5] ונוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ [6]? [7] אמר רב יהודה: הכי קאמר: כל מצוה שהיא חובת הגוף [8] - נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ; חובת קרקע [9]- אינה נוהגת אלא בארץ. מנא הני מילי [10]? דתנו רבנן: ’[דברים יב,א: אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה' אלקי אבתיך לך לרשתה כל הימים אשר אתם חיים על האדמה] 'אלה החוקים' - אלו המדרשות; 'והמשפטים' - אלו הדינים; 'אשר תשמרון' - זו משנה [11]; 'לעשות' - זו מעשה; 'בארץ' - יכול כל המצות כולן לא יהו נוהגים אלא בארץ? תלמוד לומר: 'כל הימים אשר אתם חיים על האדמה [12]'; אי 'כל הימים', יכול יהו נוהגים בין בארץ בין בחוצה לארץ? תלמוד לומר: 'בארץ'; אחר שריבה הכתוב ומיעט - צא ולמד [13] ממה שאמור בענין [14]: (דברים יב ב) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם [הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] [15]: מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ - אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ'.

חוץ מן הערלה והכלאים [ר"א אומר: אף החדש]: 'חדש' בתורה: ויקרא כג,יד: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל מֹשבֹתיכם ויקרא כג,טו: וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה ויקרא כג,טז: עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה' ויקרא כג,יז: ממושבֹתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה' איבעיא להו: ר"א - לקולא פליג או לחומרא פליג?: לחומרא פליג, והכי קאמר תנא קמא: חוץ מן הערלה ומן הכלאים, דהלכתא גמירי לה, אף על גב דאיכא למימר 'חובת קרקע היא', אבל 'חדש' - בארץ אִין, בחוצה לארץ – לא [16], מאי טעמא? 'מושב' לאחר ירושה וישיבה משמע [17], ואתא ר"א למימר: אף חדש נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ, מאי טעמא? 'מושב' = בכל מקום שאתם יושבים? או דלמא לקולא פליג, והכי קאמר תנא קמא: חוץ מן הערלה והכלאים, דהלכתא גמירי לה, וכל שכן חדש, [18] ד'מושב' - כל מקום שאתם יושבים משמע, ואתא ר"א למימר: [19] חדש אינו נוהג אלא בארץ, ד'מושב' - לאחר ירושה וישיבה משמע; ומאי 'אף'? אקמייתא [20].

תא שמע דאמר אביי: מאן תנא [21] דפליג עליה דר"א? - רבי ישמעאל היא [22], דתניא [23]: ללמדך שכל מקום שנאמר בו 'מושב' אינו אלא לאחר ירושה וישיבה - דברי רבי ישמעאל; [24]אמר לו רבי עקיבא: הרי שבת, שנאמר בו 'מושבות' ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ [25]? אמר ליה: שבת - קל וחומר אתיא: מה מצות קלות נוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ, שבת – חמירא - לא כל שכן! מדאמר אביי 'מאן תנא דפליג עליה דר"א? - רבי ישמעאל' - שמע מינה ר"א לחומרא פליג - שמע מינה.

מכדי רבי ישמעאל - אהיכא קאי? - אנסכים; בנסכים -


עמוד ב

'ביאה' ו'מושב' כתיב בהו [26]!? הכי קאמר [27]: 'ללמד שכל מקום שנאמר 'ביאה' ו'מושב' - אינו אלא לאחר ירושה וישיבה - דברי רבי ישמעאל [28]. אי הכי אמר לו רבי עקיבא: הרי שבת שנאמר בו מושבות, ואמר ליה: שבת - קל וחומר היא' - נימא ליה: אנא 'ביאה' ו'מושב' קאמינא!? 'חדא ועוד' קאמר ליה: חדא: דאנא 'ביאה' ו'מושב' קאמינא, ועוד: דקא אמרת 'הרי שבת שנאמר בו מושבות' - שבת קל וחומר היא. במאי קמיפלגי [29]? בקירבו נסכים במדבר קא מיפלגי: רבי ישמעאל סבר: לא קירבו נסכים במדבר [30], ורבי עקיבא סבר: קירבו נסכים [31] במדבר [32].

אמר אביי: האי תנא דבי רבי ישמעאל [33] מפיק [34] מאידך תנא דבי רבי ישמעאל [35]: דתנא דבי רבי ישמעאל: הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן [36] לאחר ירושה וישיבה - אף כל לאחר ירושה וישיבה. ואידך? משום דהוה מלך וביכורים [37] שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. ואידך? צריכי: דאי כתב רחמנא מלך ולא כתב ביכורים - הוה אמינא: ביכורים דקא מיתהני – [יהא חייב] לאלתר; ואי כתב ביכורים ולא כתב מלך - הוה אמינא: מלך דדרכו לכבש - [38] לאלתר [39]. ואידך? נכתוב רחמנא מלך ולא בעי ביכורים, ואנא אמינא: ומה מלך, דלכבש, לאחר ירושה וישיבה - ביכורים לא כל שכן. ואידך? אי כתב הכי, הוה אמינא: מידי דהוה אחלה [40] - קא משמע לן.

והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ - מושב דכתב רחמנא גבי שבת - למה לי [41]? איצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל ובענינא דמועדות כתיבא, תיבעי קידוש בית דין כי מועדות [42] - קא משמע לן.

מושב דכתב רחמנא גבי חלב ודם [43] - למה לי? איצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל ובענינא דקרבנות כתיבי, בזמן דאיכא קרבן ניתסר חלב ודם, בזמן דליכא קרבן לא - קא משמע לן.

מושב דכתב רחמנא גבי מצה [ומרור] [44] - למה לי? איצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (במדבר ט יא: בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו) על מצות ומרורים יאכלוהו' [45]; בזמן דאיכא פסח – אִין, בזמן דליכא פסח לא - קא משמע לן.

ביאה דכתב רחמנא גבי תפילין ופטר חמור [שמות יג,יא: והיה כי יבאך ה' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך. [46] והעברת כל פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה'; [ובהמשך] (שמות יג טז: והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים) - למה לי? ההוא מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל: עשה מצוה זו, שבשבילה תיכנס לארץ. בשלמא למאן דאמר: 'מושב' [47] = כל מקום שאתם יושבים משמע, היינו דכתיב (יהושע ה יא) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח [מצות וקלוי בעצם היום הזה]: ממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול, אלמא

הערותעריכה

  1. ^ שאף על פי שתלויות בארץ - נוהגים אף בחוצה לארץ: הערלה – הלכה, והכלאים - מדברי סופרים, כד(לקמן לח,ב)
  2. ^ Note:הכוונה לרבי אליעזר בן הורקנוס (הוא רבי אליעזר הגדול) עיין דף לט.
  3. ^ מלאוכלו לפני העומר
  4. ^ שתלאה הכתוב בביאת הארץ, כגון 'וכי תבאו' (ויקרא יט כג) 'כי יביאך' (שמות יג יא)
  5. ^ כתיב בהו 'והיה כי יביאך' (שמות יג יא) בפרשת 'קדש לי'
  6. ^ תפילין אשכחן בכמה דוכתין ברבנן אמוראי דבבל דמנחי תפילין
  7. ^ פטר חמור בפטר רחם תלה רחמנא!
  8. ^ היינו: אינה תלויה בארץ: אינה מוטלת לא על הקרקע ולא על גידוליו, אלא על גופו של אדם, כגון שבת, תפילין, עבודת כוכבים, פטר חמור, מילה, עריות, וכיוצא בהם
  9. ^ שמוטלת על הקרקע או גידוליו, כגון תרומות ומעשרות, חלה, לקט שכחה ופאה, שביעית חדש, ערלה, כלאים
  10. ^ דחובת הגוף נוהגת בכל מושבות, וחובת הקרקע אינה אלא בארץ
  11. ^ שמביאה לידי מעשה, דכתיב 'תשמרון לעשות'
  12. ^ בין בארץ בין בחוצה לארץ
  13. ^ על איזה מהם הכתוב אומר 'כל הימים אשר אתם חיים על האדמה'
  14. ^ דסמוך ליה
  15. ^ דהיינו עבודת כוכבים, ועליהם נתרבו כל מושבות, כדכתיב 'כל הימים אשר אתם חיים'; 'ודבר הלמד מעניינו' = אחד מי"ג מדות היא; ונלמד מכאן דכל חובת הגוף נוהגת אף בחוצה לארץ
  16. ^ לא נהג
  17. ^ ואף על גב דכתיב ביה 'מושבותיכם' בסיפיה ד'ולחם וקלי וכרמל וגו' (ויקרא כג יד – רש"ש) - לאו למימרא בכל מקום שאתם יושבים, אלא לומר שאף בארץ לא נתחייבו כל י"ד שנה שהיו בגִלְגָל: שכבשו ושחלקו, עד שנתיישבו בה והכיר כל אחד את שלו
  18. ^ דכתיב ביה 'מושבות[יכם]’
  19. ^ אף החדש הוא מן המצות התלויות בארץ
  20. ^ לא קאי אחוץ אלא אכל מצוה התלויה בארץ
  21. ^ דמתניתין
  22. ^ דשמעינן ליה דאמר 'מושב' - לאחר ירושה וישיבה הוא; ואין חדש נוהג אלא בארץ, ואתא ר"א למימר אף החדש נוהג כערלה וכלאים ונוהג בכל מושבות אלמא לחומרא פליג
  23. ^ גבי פרשת נסכים קאי, בפרשת 'שלח לך', דכתיב (במדבר טו ב: דבר אל בני ישראל, ואמרת אלהם) כי תבואו 'אל ארץ מושבותיכם [אשר אני נתן לכם] [(פסוק ג) ועשיתם אשה לה' וגו' [עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח לה' מן הבקר או מן הצאן (פסוק ד) והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן (פסוק ה) ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העלה או לזבח לכבש האחד]
  24. ^ ויליף רבי ישמעאל ב'שחיטת קדשים' (זבחים קיא א) מִקְּרא דלא בא הכתוב אלא להטעינם נסכים לבמות ציבור ולא לבמות יחיד, ונפקא ליה מדכתיב 'אשר אני נותן לכם' - בבמה הנוהגת בכולכם הכתוב מדבר; הלכך על כרחך האי 'מושבותיכם' - לאו 'כל מקום שאתם יושבים' משמע, דאין במת ציבור אלא במקום אחד! אלא האי 'מושב' דכתיב - אתא קרא לאשמועינן דאף בבמת גלגל, שהיה שם מזבח הנחשת כל י"ד שנה שכבשו וחלקו - והיא במת ציבור - לא נתחייבו בנסכים, אבל משבאו לשילה, דהיינו לאחר ירושה וישיבה - נתחייבו בנסכים, ושוב לא פסקו נסכים מבמות ציבור ואפילו משחרבה שילה והיתה במת ציבור בנוב וגבעון; והיינו דקאמר 'ללמדך שכל מקום כו', כלומר: מדפריש לך קרא 'במה הנוהגת בכולכם' שמע מינה 'מושב' דכתיב בנסכים - לאו כל מקום משמע, דאם כן הויא לה במת יחיד הנעשית בכל מקום בשעת היתר הבמות.
  25. ^ נאמר בה (שמות לה ג) לא תבערו [אש בכל משבתיכם ביום השבת], ונוהגת בכל מקום - אף 'מושבותיכם' דנסכים – בכל מקום קאמר, ובבמת יחיד הנוהגת בכל מושבות הכתוב מדבר; והאי דתלייה בביאת הארץ - הכי קאמר: עד עכשיו הייתם במשכן, שהבמות נאסרו, ועדיין לא הקרבתם נסכים אלא בבמות ציבור, ומשתבואו לארץ - כל י"ד שנה שלא הוקבע משכן שילה והיו שוכנים בגלגל טרודים במלחמה, וקימא לן שהותרו הבמות - בא כתוב זה ללמדנו 'כי תבואו אל הארץ' - ותהא במת יחיד מותרת - אף היא תטעון נסכים; והכי איתא בזבחים (שם)
  26. ^ והיכי יליף מיניה 'מושב' בלא 'ביאה'? דלמא האי דמפרש ביה ביאת הארץ - הוא דלא בעי למימר 'כל מקום שאתם יושבים', אבל מושב בלא ביאה אימא לך אפילו חוצה לארץ
  27. ^ רבי ישמעאל
  28. ^ ו'חדש' אתא רבי ישמעאל לאשמועינן, דכתיב ביה נמי ביאת הארץ ומושבות
  29. ^ מה ראה רבי עקיבא שלא למד כרבי ישמעאל, דכיון דכתיב 'ביאה' ו'מושב בארץ' קאמר לאחר ירושה וישיבה
  30. ^ ואף על גב דכתיב במילואים (שמות כט לח) 'וזה אשר תעשה על המזבח' וכתיב ביה נסכים בעולת התמיד - בקרבן ציבור הוא דהוו, אבל היחידים לא נתחייבו בנסכים אלא מביאת הארץ ואילך לאחר ירושה וישיבה
  31. ^ ליחיד
  32. ^ משקרבו לרבים, הלכך על כרחך: אי להטעינה נסכים לבמה גדולה - לא אצטריך קרא, שכבר טעונה ועומדת, ו'ביאה' האמורה כאן - לא הוזכרה אלא מפני במת יחיד שהותרה בביאתן לגלגל כל י"ד שנה, ובא הכתוב להטעינם נסכים
  33. ^ דלעיל, דלית ליה ירושה וישיבה אלא היכא דכתיב מושב עם ביאה
  34. ^ מוצא מדעתו של
  35. ^ דאפילו לא כתיב אלא ביאה לחודה - אינו אלא לאחר ירושה וישיבה
  36. ^ גבי מלך כתיב: (דברים יז יד) 'כי תבא אל הארץ וגו' וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך'
  37. ^ והיה כי תבוא אל הארץ (דברים כו א) דפריש בה נמי ירושה וישיבה
  38. ^ ישימו עליהם
  39. ^ ויצא לפניהם
  40. ^ דהכל מודים שנתחייבו בה מיד, דכתיב בה (במדבר טו יח): 'בבואכם', ותניא (בספרי פרשת 'שלח לך', פסקא קי): משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר בהן 'כי יביאך', 'כי תבאו' וכאן נאמר 'בבואכם': מכיון שבאו - נתחייבו
  41. ^ כיון דחובת הגוף היא - פשיטא דנוהגת בכל מושבות
  42. ^ ולא נהיג קידוש אלא ביהודה, כדאמר בסנהדרין (יא,ב): כל דרישות שאתה דורש יהיו בשכנו של מקום
  43. ^ חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו (ויקרא ג יז)
  44. ^ בכל מושבותיכם תאכלו מצות (שמות יב כ)
  45. ^ לפסח
  46. ^ פסוק יב
  47. ^ 'ומושב' דכתיב גבי חדש - לאו לירושה וישיבה אתא, [אלא]