פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומנין שאף בשטר? ודין הוא: ומה כסף, שאין מוציא – מכניס, שטר - שמוציא - אינו דין שמכניס! מה לכסף, שכן פודין בו הקדש ומעשר שני - תאמר שטר, שאין פודין בו הקדש ומעשר שני [1], דכתיב (ויקרא כז יט) ונתן הכסף וקם לו[2]? אמר קרא (דברים כד ב) ויצאה [מביתו, והלכה] והיתה [לאיש אחר]; מקיש הויה ליציאה: מה יציאה בשטר - אף הויה נמי בשטר; ואקיש נמי יציאה להויה: מה הויה בכסף - אף יציאה בכסף.' אמר אביי: יאמרו 'כסף מכניס - כסף מוציא!? סניגור יעשה קטיגור'!! אי הכי - שטר נמי יאמרו 'שטר מוציא - שטר מכניס!? קטיגור יעשה סניגור'!? מילי דהאי שטרא לחוד ומילי דהאי שטרא לחוד [3]. הכא נמי: האי כספא לחוד והאי כספא לחוד [4]!? טיבעא מיהא חד הוא [5].

רבא אמר: אמר קרא (דברים כד א) (דברים כד א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר) וְכָתַב לָהּ [סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ] - בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף. ואימא 'בכתיבה מתגרשת ואינה מתקדשת בכתיבה'? הא כתיב (דברים כד ב) 'ויצאה... והיתה', מקיש וכו' ומה ראית? מסתברא: קאי בגירושין - ממעט גירושין; קאי בגירושין וממעט קידושין [6]?

ולרבי יוסי הגלילי, דאפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא [7], 'שאינה מתגרשת בכסף' מנא ליה? אמר קרא (דברים כד א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ) סֵפֶר כְּרִיתֻת [וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ] - ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה. ורבנן - האי 'כריתות' מאי עבדי ליה? מיבעי ליה ל'דבר הכורת בינו לבינה' [8], כדתניא: '"הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין, על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם" - אין זה 'כריתות' [9]; "כל שלשים יום" - הרי זה 'כריתות' [10]'. ורבי יוסי הגלילי? מ'כרת' 'כריתות' קא נפקא ליה [11]. ורבנן – 'כרת' 'כריתות' לא משמע להו. חדא מחדא לא אתיא [12] - תיתי חדא מתרתי [13]? הי תיתי? לא ליכתוב רחמנא 'בשטר' [אלא יהא כתוב רק כסף וביאה], ותיתי מהנך? [לא, אי אפשר ללמוד מהם:] מה להנך שכן הנאתן מרובה [14]; לא ניכתוב רחמנא בביאה, ותיתי מהנך [כסף ושטר]? [לא, אי אפשר ללמוד מהם:] מה להנך שכן קנינן מרובה [15]! לא ניכתוב רחמנא בכסף, ותיתי מהנך [שטר וביאה]: [לא, אי אפשר ללמוד מהם:] מה להנך שכן ישנן ב'על כרחה' [16]; וכי תימא כסף נמי ב'על כרחה' באמה העבריה [17]?! - באישות מיהא לא אשכחן.

אמר רב הונא: חופה קונה מקל וחומר: ומה כסף, שאינו מאכיל בתרומה [18] – קונה, חופה, שמאכלת בתרומה - אינו דין שתקנה!? וכסף אינו מאכיל? והאמר עולא: דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שנאמר (ויקרא כב יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו [הוא יאכל בו, ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו]; והאי [ארוסה] - קנין כספו הוא, ומה טעם אמרו 'אינה אוכלת'? - גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקנו לאחיה ולאחותיה; אלא פריך הכי: ומה כסף שאינו גומר [19] – קונה [ונעשית ארוסה]


עמוד ב

חופה - שגומרת - אינו דין שתקנה!? מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני? ביאה תוכיח; מה לביאה שכן קונה ביבמה? כסף יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שקונין בעלמא וקונין כאן - אף אני אביא חופה, שקונה בעלמא [20] וקונה כאן [21]. מה לצד השוה שבהן שכן הנאתן מרובה? שטר יוכיח. מה לשטר, שכן מוציא בבת ישראל! כסף וביאה יוכיחו; וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שקונין בעלמא וקונין כאן - אף אני אביא חופה, שקונה בעלמא וקונה כאן. מה להצד השוה שבהן שכן ישנן ב'על כרחה' [22] !? ורב הונא כסף מיהא באישות לא אשכחן [23] בעל כרחה [24].

אמר רבא: שתי תשובות בדבר [25]: חדא: ד'שלש' תנן ו'ארבע' לא תנן; ועוד: [26] כלום חופה גומרת אלא על ידי קידושין? [27] וכי גמרינן חופה שלא על ידי קידושין מחופה שעל ידי קידושין [28]?

אמר ליה אביי: הא 'דקאמרת שלש תנן, וארבע לא תנן', [אפשר לענות:] תנא [עורך המשנה] - מילתא דכתיבא בהדיא קתני, מילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני; ודקאמרת 'כלום חופה גומרת אלא על ידי קידושין' - רב הונא נמי הכי קאמר: ומה כסף שאינו גומר, אחר כסף קונה – חופה, שגומרת אחר כסף - אינו דין שתקנה!

תנו רבנן: 'כיצד בכסף? - נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה: "הרי את מקודשת לי", [29] "הרי את מאורסת לי", "הרי את לי לאינתו" - הרי זו מקודשת, אבל היא שנתנה ואמרה היא "הריני מקודשת לך", "הריני מאורסת לך", "הריני לך לאינתו" - אינה מקודשת.

מתקיף לה רב פפא: טעמא דנתן הוא ואמר הוא, הא נתן הוא ואמרה היא - אינה מקודשת; אימא סיפא: אבל היא שנתנה לו ואמרה היא - לא הוו קידושין; טעמא דנתנה היא ואמרה היא, הא נתן הוא ואמרה היא - הוו קידושין [30]!? רישא דוקא סיפא כדי נסבה [31]? ותני סיפא מילתא דסתרא לה לרישא [32]? אלא הכי קאמר: נתן הוא ואמר הוא - פשיטא דהוו קידושין; [33] נתן הוא [34] ואמרה היא [35] - נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא, ולא הוו קידושין [36];

ואיבעית אימא: נתן הוא ואמר הוא – מקודשת; נתנה היא ואמרה היא - אינה מקודשת; נתן הוא ואמרה היא - ספיקא היא וחיישינן מדרבנן [37].

אמר שמואל: בקידושין [38]: נתן לה כסף ושוה כסף ואמר לה "הרי את מקודשת" [39], "הרי את מאורסת", "הרי את לאינתו" - הרי זו מקודשת; "הריני אישך", "הריני בעליך", "הריני ארוסיך" - אין כאן בית מיחוש [40]; וכן בגירושין: נתן לה ואמר לה "הרי את משולחת", "הרי את מגורשת", "הרי את מותרת לכל אדם" - הרי זו מגורשת; "איני אישך", "איני בעליך", "איני ארוסיך" - אין כאן בית מיחוש [41]. אמר ליה רב פפא לאביי: למימרא דסבר שמואל 'ידים שאין מוכיחות [42] הויין ידים [43]'? והתנן [נזיר פ"א מ"א]: האומר: "אהא" [44] - הרי זה נזיר; והוינן בה: ודילמא "אהא בתענית" קאמר? ואמר שמואל: והוא שהיה נזיר עובר לפניו [45]; [46] טעמא דנזיר עובר לפניו, הא לאו הכי – לא! הכא במאי עסקינן? דאמר 'לי'. אי הכי מאי קא משמע לן? הני

הערותעריכה

  1. ^ אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון הקדש - אין הקדישו פדוי
  2. ^ Note:כאשר מכר אותה לאמה אין צירוף מילים זו נמצאת במקרא כולו וכן מציין תוספות ד"ה ונתן בשבת קכח,א אולי הכוונה במקום 'ונתן הכסף' - לדברים יד,כה: ונתתה בכסף [פדיון מעשר שני] וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו]; ואולי 'וקם לו' -מויקרא כז,יט: ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו – שהפדיון מ
  3. ^ בזה כתוב לשון כניסה וזה מפורש לשון יציאה
  4. ^ כשהוא נותנו מפרש על מנת מה הוא נותנו
  5. ^ אינו נזכר בתוכו אם להוציא אם להכניס
  6. ^ בתמיה
  7. ^ בפרק ב דגיטין (כא,ב)
  8. ^ שיהא הספר מבדילן ולא שיהא בו תנאי האוגדן
  9. ^ שכל ימיה היא נאגדת בו לקיים תנאי זה מחמתו
  10. ^ אפילו מיד: דהיא תקיים תנאו ותלך, שאפשר דברים הללו לבא לידי הבדלה
  11. ^ דהוה מצי למיכתב 'ספר כרת', דמשמע ספר כורתה, והך דרשא אחריתי - מייתורא דלישנא
  12. ^ הכי קשיא ליה: האי תנא דלעיל, דפריך בכולהו 'והלא דין הוא' והדר דלא אתו מדינא, ואצרכיה קרא - למה לי קרא בכולהו? נהי דחדא מחדא לא אתיא
  13. ^ תיתי חדא מתרתי במה מצינו בהצד השוה שבהן שקונין בעלמא וקונין כאן - אף אני אביא את השלישי, שהרי כולם קונים במקום אחר: כסף ושטר קונה באמה העבריה, כד(לקמן יד,ב), ביאה קונה ביבמה
  14. ^ אבל שטר אירוסין אין בו לה שום הנאה, שהרי אין כתוב בו אלא "הרי את מקודשת לי" [ולכן שטר לא יקנה]
  15. ^ שקונין קרקעות ועבדים
  16. ^ ביאה קונה ביבמה ב'על כרחה', דנפקא לן ביבמות (נד,א) מ'ויִבמה' (דברים כה ה) וכן שטר מוציא את האשה בעל כרחה מבעלה
  17. ^ שאביה מוכרה שלא מדעתה
  18. ^ אם נתארסה לכהן, כדתנן בכתובות (נז,ב): אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה
  19. ^ להוציאה מרשות אביה למעשה ידיה ולירושתה
  20. ^ שגומרת ליורשה ולהפרת נדריה(Note:יל לא רק למעשר שני. אין לשון 'בעלמא' מתישב יפה כרש"י, שרי פירוש 'בעלמא' הוא 'באופן כללי'; אולי: חופה מיצגת את מקומו של החתן: הכניסה לחופה כמו הכניסה לביתו. ולפי זה חופה קונה כחצרו וביתו – בעלמא, לכל דברת כמו שביתו)
  21. ^ - יקנה נמי כאן בלא אירוסין
  22. ^ שקונה בעלמא: ביאה ביבמה, ושטר בגירושין, וכסף באמה העבריה
  23. ^ בעלמא
  24. ^ ואפילו הכי קונה כאן, ואף על כרחה, כגון אב מקבל קידושין לבת קטנה - אף אני אביא חופה
  25. ^ להא דאמרת חופה קונה בלא כסף
  26. ^ דקאמרת חופה שגומרת כו' -
  27. ^ וכיון שאינה גומרת אלא לאחר קידושין -
  28. ^ היאך אתה בא לדון חופה שלא ע"י קידושין מחופה שע"י קידושין
  29. ^ או
  30. ^ ותנא סיפא מילתא דסתרא לרישא בתמיה?
  31. ^ וכי אמרינן בכל דוכתא 'כדי נסבה' - מידי דלא איצטריך למיתניה ותנייה בכדי
  32. ^ אבל סיפא דסתרא לרישא לא תני תנא
  33. ^ סיפא: אבל שינה ממה שאמרנו, כגון
  34. ^ דמי ל'כי יקח איש'
  35. ^ דמי ל'תקח אשה לאיש'
  36. ^ דבעינן כי יקח איש
  37. ^ שאם בא אחר וקידשה - צריכה גט משניהם, שמא לא היו של הראשון קידושין וחלו קידושי שני או שמא של ראשון קידושין ולא של שני
  38. ^ משום דקא בעי למימר סיפא 'בגירושין נתן לה' כו' נקט כי האי לישנא
  39. ^ ולא גרסינן "לי"(Note:חצירו קונים בעלמא. לא גרסינן כאן "לי" לפי שכך מסתבר בדברי ההבסר של שמואל להלן מיד: הכא במ)
  40. ^ אין כאן אפילו ספק קידושין, ד'כי יקח' כתיב, ולא שיקח עצמו לה
  41. ^ אף לפוסלה לכהונה(Note:עסקינן? דאמר ')
  42. ^ בית יד אחיזת הדבר, אף על פי שאינו מוכיח אחיזת לשון גמור, כי הכא, דקאמר "הרי את מקודשת" ולא קאמר למאן
  43. ^ ואמרינן דלדידיה קדשה
  44. ^ "אהיה"
  45. ^ דודאי "אהיה אף אני כזה" קאמר
  46. ^ אלמא בעינן הוכחה: