ביאור:בבלי קידושין דף עב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והאידנא הוא דליוה פרסאי [1].

אמר ליה אביי לרב יוסף: להא גיסא דפרת [2] עד היכא [3]? אמר ליה: מאי דעתיך [4]? משום בירם [5]? מייחסי דפומבדיתא [6] - מבירם נסבי [7].

אמר רב פפא: כמחלוקת ליוחסין [8] - כך מחלוקת לענין גיטין [9]; ורב יוסף אמר: מחלוקת ליוחסין אבל לגיטין דברי הכל עד ארבא [10] תניינא דגישרא [11]. אמר רמי בר אבא: חביל ימא [12] - תכילתא דבבל [13]; שוניא וגוביא [14] - תכילתא דחביל ימא [15]. רבינא אמר: אף ציצורא. תניא נמי הכי: חנן בן פנחס אומר: חביל ימא - תכילתא דבבל; שוניא וגוביא וציצורא - תכילתא דחביל ימא. אמר רב פפא: והאידנא איערבי בהו כותאי. ולא היא [16]: [17] איתתא הוא דבעא מינייהו [18], ולא יהבו ליה [19]. [20]

מאי 'חביל ימא'? אמר רב פפא: זו פרת דבורסי.

ההוא גברא דאמר להו "אנא מן שוט מישוט" - עמד רבי יצחק נפחא על רגליו ואמר "שוט מישוט - בין הנהרות עומדת". וכי בין הנהרות עומדת מאי הוי? אמר אביי אמר רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: 'בין הנהרות' - הרי היא כגולה ליוחסין [21]. והיכא קיימא? אמר רבי יוחנן: מאיהי דקירא ולעיל [22]. והא אמר רבי יוחנן [23]: [24] עד מעברתא דגיזמא [25]? אמר אביי: רצועה נפקא [26].

אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: חלזון ניהוונד [27] הרי היא כגולה ליוחסין. אמר ליה אביי: לא תציתו ליה [אל תקבלו זאת להלכה]! יבמה היא דנפלה ליה התם [והוא רוצה ליבם אותה]. אמר ליה: אטו דידי היא? דרב חננאל היא!? אזיל שיילוה לרב חננאל, אמר להו: הכי אמר רב: חלזון ניהוונד הרי היא כגולה ליוחסין! ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא: מאי דכתיב (מלכים ב יח יא: ויגל מלך אשור את ישראל אשורה) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי [28]? 'חלח' - זו חלזון, 'חבור' - זו הדייב, 'נהר גוזן' - זו גינזק, 'ערי מדי' - זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה זו נהוונד וחברותיה. מאי חברותיה? אמר שמואל: כרך מושכי חוסקי ורומקי. אמר רבי יוחנן: וכולם לפסול [29]. קסלקא דעתא 'מושכי' היינו 'מושכני'. והאמר רבי חייא בר אבין אמר שמואל: מושכני הרי היא כגולה ליוחסין!? אלא 'מושכי' לחוד ו'מושכני' לחוד.

(דניאל ז ה: וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת) וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שניה שִׁנַּהּ [וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא] [30]; אמר רבי יוחנן: זו חלזון הדייב ונציבין, שפעמים בולעתן ופעמים פולטתן [31] [32]

וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב; תני רב יוסף: אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין כדוב [33] ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב [34].

רבי אמי, כי הוה חזי פרסא דרכיב, אמר: היינו דובא ניידא [35].

אמר ליה רבי ללוי: הראני פרסיים [36]! אמר ליה: דומים לחיילות של בית דוד [37]. הראני חברין [38]! דומין למלאכי חבלה. הראני ישמעאלים! דומין לשעירים [39] של בית הכסא. הראני תלמידי חכמים שבבבל! דומים למלאכי השרת [40]. כי הוה ניחא נפשיה דרבי [41], אמר: 'הומניא' [42] איכא בבבל, כולה עמונאי היא; 'מסגריא' [43] איכא בבבל, כולה דממזירא היא; 'בירקא' איכא בבבל - שני אחים יש שמחליפים נשותיהם זה לזה; 'בירתא דסטיא' [44] איכא בבבל - היום סרו מאחרי המקום, [45] דאקפי [46] פירא [47] בכוורי בשבתא [48] ואזיל וצדו [49] בהו בשבתא, ושמתינהו רבי אחי ברבי יאשיה, ואישתמוד [50]. 'אקרא דאגמא' איכא בבבל; 'אדא בר אהבה' יש בה,


עמוד ב

היום יושב בחיקו של אברהם [51]; היום נולד רב יהודה בבבל, דאמר מר: כשמת רבי עקיבא - נולד רבי, כשמת רבי - נולד רב יהודה; כשמת רב יהודה - נולד רבא, כשמת רבא - נולד רב אשי, ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש [ואל מקומו שואף זורח הוא שם]; עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנאמר (שמואל א ג ג) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב [בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים].

(איכה א יז: פרשָׂה ציון בידיה, אין מנחם לה) צוה ה' ליעקב סביביו צריו [היתה ירושלם לנדה ביניהם]: רב יהודה אמר: כגון הומניא לפום נהרא. [52]

(יחזקאל יא יג) ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניהו מת ואפול על פני ואזעק קול גדול ואומר אהה אדני ה' [כלה אתה עשה את שארית ישראל]. רב ושמואל: חד אמר לטובה [53], וחד אמר לרעה [54]: מאן דאמר 'לטובה' - כי הא דאיסתנדרא דמישן [55] - חתניה דנבוכדנצר הוה; שלח ליה: מכולי האי שבייה דאייתית לך - לא שדרת לן דקאי לקמן? בעי לשדורי ליה מישראל, אמר ליה פלטיהו בן בניהו: אנן, דחשבינן - ניקו מקמך הכא, ועבדין ניזלו להתם, ואמר נביא: מי שעשה טובה בישראל [56] ימות בחצי ימיו? מאן דאמר לרעה - דכתיב (יחזקאל יא א: ותשא אתי רוח) ותבא אותי אל שער בית ה' הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את יאזניה בן עזר ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם,

וכתיב (יחזקאל ח טז) ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה ממשמע שנאמר ופניהם קדמה [לשמש]; איני יודע שאחוריהם כלפי מערב [57]? מה תלמוד לומר ’[אחוריהם] אל היכל ה'? - מלמד שהיו מפריעין עצמם ומתריזין עצמם כלפי מעלה [58], וקאמר נביא 'מי שעשה הרעה הזאת בישראל - ימות על מיטתו?

תסתיים דשמואל [59] דאמר לרעה: דאמר רבי חייא בר אבין אמר שמואל: מושכני - הרי היא כגולה ליוחסים; מישון - לא חשו לה לא משום עבדות ולא משום ממזרות, אלא כהנים שהיו בה לא הקפידו על הגרושות [60].

לעולם אימא לך שמואל [61]אמר לטובה [62], ושמואל לטעמיה, דאמר: המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור [63], שנאמר (שמות יב מד: ו)כל עבד איש מקנת כסף [ומלתה אתו אז יאכל בו]; 'עבד איש' - ולא עבד אשה? אלא: עבד שיש לו רשות לרבו עליו - קרוי עבד; עבד שאין לרבו רשות עליו - אין קרוי עבד. [64]

אמר רב יהודה אמר שמואל: זו [65] דברי רבי מאיר [66], אבל חכמים אומרים: כל ארצות בחזקת כשרות הם עומדות. אמימר שרא ליה לרב הונא בר נתן למינסב איתתא מחוזייתא [67]; אמר ליה רב אשי: מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל 'זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים כל ארצות בחזקת כשרות הן עומדות'? והא בי רב כהנא לא מתני הכי [68], ובי רב פפא לא מתני הכי, ובי רב זביד לא מתני הכי! אפילו הכי לא קיבלה מיניה, משום דשמיע ליה מרב זביד דנהרדעא. [69]

תנו רבנן: 'ממזירי ונתיני טהורים לעתיד לבא, דברי רבי יוסי; רבי מאיר אומר: אין טהורים. אמר לו רבי יוסי: והלא כבר נאמר (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם [מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם]! אמר לו רבי מאיר: כשהוא אומר 'מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם' - ולא מן הממזרות. אמר לו רבי יוסי: כשהוא אומר 'אטהר אתכם' - הוי אומר אף מן הממזרות.' בשלמא לרבי מאיר, היינו דכתיב (זכריה ט ו) וישב ממזר באשדוד [והכרתי גאון פלשתים] [70], אלא לרבי יוסי - מאי 'וישב ממזר באשדוד'? כדמתרגם רב יוסף: יתבון בית ישראל לרוחצן [71] בארעהון דהוו דמו בה לנוכראין [72].

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

אמר רב יוסף: אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי, הוה אתי אליהו מפיק מינן צוורני צוורני קולרין [73].

תנו רבנן: 'גר נושא ממזרת - דברי רבי יוסי [74]; רבי יהודה אומר: גר לא ישא ממזרת [75]; אחד גר אחד עבד משוחרר וחלל מותרים בכהנת [76]'. מאי טעמא דרבי יוסי? חמשה קהלי כתיבי [77];

הערות

עריכה
  1. ^ שלקחוהו ממקומו ובנאוהו למעלה מאקרא. ולהכי לא בעי 'לתחת פרת עד היכן' - לפי שפרת נופל בחדקל, ועוד בבל מושכת למטה ממנו עד אפמיא תתאה, כדאמר לעיל
  2. ^ בשפתה כלפי מערב
  3. ^ עד היכן מתפשט רחבה של בבל
  4. ^ שבאת לישאל
  5. ^ שמא בירם שיושבת בהך גיסא מיבעיא לך
  6. ^ שהיא בין שתי הנהרות
  7. ^ שמע מינה מוחזקין הם בה בחזקת יחוס
  8. ^ בארכה ורחבה של בבל
  9. ^ דקיימא לן (גיטין ב א): המביא גט משאר ארצות צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", לפי שאין בקיאין לשמה, והמביא גט מארץ ישראל לבבל - אינו צריך לומר; ובבל - הרי היא כארץ ישראל לגיטין, שאף הם היו חכמים ובקיאין לשמה
  10. ^ אגם של קנים וערבה, שקורין אושר"א
  11. ^ שני אגמים היו למטה מהגשר זה למטה מזה
  12. ^ שם מקום
  13. ^ מכלילא ותפארתה של בבל ליוחסין
  14. ^ וציצורא מקומות הם
  15. ^ תפארת של חביל ימא
  16. ^ כותיים לא נתערבו בהם
  17. ^ אבל
  18. ^ הקול יצא על ידי ששאל כותי אחד אשה מהם
  19. ^ אבל הם לא נתנו לו
  20. ^ ויש אומרים: רב פפא בעא מנייהו איתתא, ולא יהבי ליה, לכך היה מוציא עליהם שמץ פסול; וקשה בעיני לומר כן.
  21. ^ פומבדיתא קרי 'גולה' בראש השנה (דף כג,ב)
  22. ^ מקום על נהר פרת למעלה מכל המקומות הנזכרים למעלה
  23. ^ לעיל
  24. ^ מיחסותא דבבל בפרת
  25. ^ ותו לא
  26. ^ באלכסון ממעברתא דגדמא ומקפת את הפסולין עד מעלה מאיהי דקירא, שהיה מן הפסולין, ושוט משוט בפי הרצועה על פרת
  27. ^ נהר
  28. ^ בעשרת השבטים שהגלה סנחריב משתעי
  29. ^ כל מקום שגלו השבטים - נטמעו עובדי כוכבים בבנותיהם, ועובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - אפילו למאן דאמר (יבמות מה א) הולד ממזר לא הוי - פגום מיהא הוי
  30. ^ בחיה השניה שבמראה דניאל כתיב, והיא בבל
  31. ^ 'בפומה' משמע מבפנים, 'בין שיניה' משמע שבולטות מבחוץ!
  32. ^ 'בולעתן' = מושלת עליהם
  33. ^ 'ומסורבלים': בעלי בשר, לשון עובי ושומן הוא; ובעלמא (שבת קלז ב) נמי אמרינן: 'קטן מסורבל בבשר': המלובש בבשר כסרבל
  34. ^ דוב אין לו מנוחה כשהוא קשור הולך ובא תמיד סביבותיו
  35. ^ דוב נודד
  36. ^ בעל משלות ודומיות היה לוי, וקאמר לו רבי: משול לי פרסיים למה הם דומים
  37. ^ גבורים
  38. ^ אומה הסמוכה לפרסיים, ומשחיתים הם, וטרפנים הם - יותר מפרסיים
  39. ^ מלובשים שחורים ודומים לשדים
  40. ^ לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת, וכתיב (יחזקאל ט יא) 'והאיש לבוש הבדים'; והכי נמי אמרינן ב'במה מדליקין' (שבת כה ב) על רבי יהודה שהיה מתעטף ויושב בסדינים המצוייצין ודומה למלאך כו'; ובנדרים (כ,ב) נמי אמרינן: מאן מלאכי השרת? – רבנן, ואמאי קרי להו 'מלאכי השרת'? - משום דמצויינין כמלאכי השרת במלבושים נאים
  41. ^ נזרקה נבואה בפומיה
  42. ^ עיר ששמה כך
  43. ^ עיר היא; וכל הנך - כולהו מקומות נינהו
  44. ^ על שם שסרו מאחרי המקום
  45. ^ ופירש רבי היאך סרו:
  46. ^ 'דאקפי' = הציף, כדמתרגמינן 'ויצף הברזל' (מלכים ב ו ו) 'וקפא פרזלא'
  47. ^ בריכה עשויה לגדל דגים, ובלע"ז ביבר
  48. ^ הציף הביבר דגים הרבה
  49. ^ והלכו וצדו
  50. ^ נשתמדו
  51. ^ יש אומרים קמת היום; ואם כן אין זה רב אדא שבגמרא; ונראה דהא 'יושב בחיקו של אברהם אבינו': שנכנס לברית מילה, וזה רב אדא בר אהבה שהאריך ימים הרבה: משמת רבי עד דורות אחרונים בימי רב נחמן בר יצחק, כדאמרינן בבבא בתרא (כב,א)
  52. ^ צרים שהיו סובבים אותם בארצם, דהיינו עמון ומואב שהצירו להם יותר מן הכל, כדאמרינן ב'חלק' (סנהדרין צו ב): עמון ומואב - שכיני בישי דירושלים היו; אותם צוה שיהיו סובבים אותם אף בגלותם, כגון הומניא, דכולה דעמונאי היא, כדאמרינן לעיל: הושיבם סנחריב בבבל והיו מצירים לישראל שבפום נהרא/
  53. ^ היה מייליל הנביא עליו
  54. ^ שהיה רע בעיניו שמת מיתה יפה
  55. ^ שלטון של מישן
  56. ^ שהציל את הגולה מלהיות עבדים לעבדות
  57. ^ אל ההיכל, שהיה במערב העזרה
  58. ^ 'אחוריהם' ממש, כשהוא מפורע: שהיו מתכוונין להראות אחוריהם לגנאי
  59. ^ הוא
  60. ^ דשמואל לית ליה הא דאמר דעבדים נשתלחו למישן, מדקאמר 'לא חשו לה משום עבדות'
  61. ^ הוא ד
  62. ^ דאית ליה הא דנשתלחו עבדים למישן, והאי דקאמר 'לא חשו לה משום עבדות' -
  63. ^ להיות מותר בישראל
  64. ^ שמואל לטעמיה, דאמר עבד שאין לו לרבו רשות עליו - אין קרוי עבד; והני נמי: מאחר שגזלום מהם ונתייאשו מהם - זהו הפקר, כדאמרינן בגיטין (לט,ב) 'נתייאשתי מפלוני עבדי' ומשום לשון הפקר נקט לה, דכיון דאתייאש ליה מיניה - פקע ליה רשותיה.
  65. ^ מתניתין
  66. ^ דקתני דעלו פסולין לארץ ישראל, ומשמע דאין כל הארצות בחזקת מיוחסות חוץ מבבל בלבד, כדאמר בריש פירקא (לעיל סט,ב) דמסייע ליה לרבי אלעזר דקאמר ייחס עזרא את בבל
  67. ^ ואין מחוזא בתוך גבול בבל האמורים לענין יוחסין
  68. ^ משמיה דשמואל, אלא כדאמר לעיל: כל הארצות בחזקת פסולות, ואמר רב יהודה אמר שמואל: כל הארצות עיסה
  69. ^ לאו היינו רב זביד סתמא.
  70. ^ יבדלו הממזרים מהם וישבו בפני עצמם
  71. ^ תרגום של 'וישב'
  72. ^ תרגומו של 'ממזר'; והכי קאמר: וישב העם שהיה מנוכר מגבול ארצו, ונטרד כממזר, באשדוד; גם הוא מגבול ארץ ישראל, ויהושע חלקה להם אף על פי שלא נכבשה בימיו, כדכתיב (יהושע יג א) 'אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה' וקא חשיב ואזיל חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי וגו'
  73. ^ 'צוורני צוורני': חבורות חבורות; לשון אחר: קולרין קולרין, והוא לשון 'מעשה בקולר של בני אדם' דסוף יבמות (קכב,א)
  74. ^ דקסבר קהל גרים לא איקרי 'קהל'; והולד ממזר דכתיב 'לו' [דברים כג,ג: לא יבא ממזר בקהל גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה’]: הלך אחר פסולו
  75. ^ קסבר דקהל גרים איקרי קהל
  76. ^ ואף על פי שהכהנים אסורים בגיורת ומשוחררת וחללה, דקסבר: 'לא הוזהרו כהנות כשירות להנשא לפסולין': לאותן שהפסול אינו מוזהר עליהן, כגון אלו
  77. ^ גבי אזהרת פסולי יוחסין: 1.'לא יבא ממזר בקהל ה' (דברים כג ג) 2. 'לא יבא לו בקהל' (שם) 3. 'לא יבא עמוני ומואבי בקהל' (שם פסוק ד) 4. 'לא יבא להם בקהל' (שם) 5. 'דור שלישי יבא להם בקהל' דמצרי ואדומי (פסוק ט); ו'קהל' דגבי פצוע דכא (פסוק ב) - לא חשיב, דלאו מן פסולי יוחסין קא משתעי