הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא עלתה בידו ^[1] אלא רגזנותא ^[2], ולאדם טוב מטעימים אותו מפרי מעשיו.

'וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ - דור ^[3] הנאה ממנו, שנאמר (תהלים א א: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד) ובמושב לצים לא ישב ^[4] - מושבו מושב לצים ^[5]'.

הדרן עלך 'האשה נקנית'

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

קידושין פרק שני האיש מקדש ^[6]

משנה: האיש מקדש בו ובשלוחו ^[7]; האשה מתקדשת בה ובשלוחה; האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו ^[8].

גמרא: [מקשה על ניסוח המשנה: 'האיש מקדש בו ובשלוחו’] השתא בשלוחו מקדש - בו מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בו יותר מבשלוחו ^[9], כי הא: דרב ספרא מחריך רישא ^[10], רבא מלח שיבוטא ^[11]. איכא דאמרי: בהא - איסורא נמי אית בה ^[12]: כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה, ותתגנה עליו ^[13], ורחמנא אמר (ויקרא יט יח: לא תקם ולא תטר את בני עמך) ואהבת לרעך כמוך [אני ה’]; וכי איתמר דרב יוסף ^[14] - אסיפא איתמר: האשה מתקדשת בה ובשלוחה השתא בשלוחה מיקדשא - בה מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בה יותר מבשלוחה, כי הא: דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא; אבל בהא ^[15] -איסורא לית בה ^[16], כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: טב למיתב טן ^[17] דו^[18] מלמיתב ארמלו. ^[19]

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה: 'כשהיא נערה' – אִין, כשהיא קטנה – לא!? מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר "בפלוני אני רוצה".

שליחות מנלן? דתניא: ’[דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] 'ושלח' ^[20] מלמד שהוא ^[21] עושה שליח ^[22]; 'ושלחה' - מלמד שהיא עושה שליח ^[23]; 'ושלח' 'ושלחה' ^[24] - מלמד שהשליח עושה שליח.'

אשכחן בגירושין - בקידושין מנלן? וכי תימא דיליף מגירושין - מה לגירושין שכן ישנן בעל כרחה ^[25]? אמר קרא (דברים כד ב) ויצאה [מביתו, והלכה] והיתה [לאיש אחר]: מקיש הויה ליציאה: מה יציאה משוי שליח - אף הויה נמי משוי שליח.

ואלא הא דתנן ^[26] 'האומר לשלוחו "צא תרום" - תורם כדעת בעל הבית ^[27], ואם אינו יודע דעת בעל הבית - תורם בבינונית אחד מחמשים;

עמוד ב

פיחת עשרה ^[28] או הוסיף עשרה - תרומתו תרומה ^[29]' – מנלן ^[30]? וכי תימא דיליף מגירושין - מה לגירושין שכן ישנן חול!? אמר קרא אתם ^[31] גם אתם ^[32] - לרבות את השליח. ונכתוב רחמנא בתרומה, וניתו הנך ונגמרו מיניה? משום דאיכא למפרך: שכן ישנה במחשבה ^[33]. והא דתנן '(משנה פסחים ט ט) חבורה שאבד פסחה, ואמרו לאחד ^[34] "צא ובקש ^[35] ושחוט עלינו" והלך ומצא ושחט, והן לקחו ושחטו: אם שלו נשחט ראשון - הוא אוכל משלו והם אוכלים ושותים עמו ^[36]' – מנלן ^[37]? וכי תימא דיליף מהנך [גיטין, קידושין, תרומה] - מה להנך, שכן ישנן חול - אצל קדשים ^[38]? נפקא ליה מדרבי יהושע בן קרחה, דאמר רבי יהושע בן קרחה: מנין ששלוחו של אדם כמותו? - שנאמר (שמות יב ו: והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים'; וכי כל הקהל כולן שוחטין? והלא אינו שוחט אלא אחד? אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו.

נכתוב רחמנא בקדשים וניתי הנך וניגמרו מיניה ^[39]? משום דאיכא למפרך: מה לקדשים שכן רוב מעשיהן על ידי שליח ^[40]. חדא מחדא לא אתיא; תיתי חדא מתרתי ^[41]? הי תיתי? לא נכתוב רחמנא בקדשים ותיתי מהנך? - מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים! לא נכתוב רחמנא בגירושין ותיתי מהנך? - מה להנך שכן ישנן במחשבה ^[42]! אלא: לא לכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך? הכי נמי. ואלא 'אתם' 'גם אתם' ^[43] - למה לי? מיבעי ליה לכדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: 'גם אתם': מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית (להכי כתב 'גם': לרבויי שליח, משום דבעי לאקושי למשלחו למימר דבעובד כוכבים פסול). הא - למה לי קרא? מדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן נפקא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט מיד בעלה של אשה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין (אלמא לא בעי קרא, דמסברא אית לן למימר: דמידי דלא שייך ביה - לא מתעביד עליה שליח)? איצטריך: סלקא דעתך אמינא: עבד, דלאו בר היתירא הוא כלל (אינו בשום צד היתר אשת איש - שאינו מגרש, דהא אין לו קידושין), אבל עובד כוכבים - הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה, דתנן (תרומות פ"ג מ"ט): 'העובד כוכבים והכותי שתרמו (את שלהן) - תרומתן תרומה ^[44]' אימא שליח נמי עביד - קמשמע לן.

ולרבי שמעון, דפטר, דתנן ^[45]: תרומת עובד כוכבים מדמעת ^[46] וחייבין ^[47] עליה חומש; ורבי שמעון פוטר. ^[48] – 'אתם' – 'גם אתם' למה לי ^[49]? איצטריך ^[50]: סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר: אתם' - ולא אריסין, 'אתם' - ולא שותפין, 'אתם' - ולא אפוטרופוס, 'אתם' - ולא התורם את שאינו שלו - אימא 'אתם' - ולא שלוחכם נמי? ^[51]? - ^[52] קא משמע לן. הניחא לרבי יהושע בן קרחה ^[53]; אלא לרבי יונתן, דמפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא - מנא לן? דתניא: 'רבי יונתן אומר: מנין שכל ישראל כולן יוצאים

הערות

^ בשכרו
^ אלא כחש בשרו; ברגזנותו לא נשתכר כלום
^ נדור
^ וזה שאינו באחד מאלו [מקרא, משנה, דרך ארץ]
^ במה יתעסק אם לא בליצנות?
^ מא,א
^ בגמרא יליף לה
^ כשהיא נערה וכל שכן כשהיא קטנה, אם קבל קידושין – מקודשת; והאי דנקט 'נערה' - אורח ארעא אשמועינן: דקטנה לכתחלה לא, כדמפרש בגמרא
^ דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי
^ לכבוד שבת
^ דג
^ אם יכול לקדש בעצמו וקידש על ידי שליח
^ דמצוה שיראנה שמא תתגנה עליו
^ דאמר מצוה הוא דאיכא, ולאו איסורא
^ אף על פי שלא ראתהו
^ ליכא איסורא לומר 'שמא תראה בו דבר מגונה'
^ =גוף
^ =שנים
^ משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו: שהוא טוב לשבת עם שני גופים משבת אלמנה; ואי קשיא: הכי נמי גבי דידה איכא איסורא כי יהיב קידושין לשלוחה ולא חזי לה? - אין הכי נמי! ומיהו מתניתין - בדידה קאמר, דהיא מיקדשא בה ובשלוחה, הלכך הא דתנא 'בה' - למצוה אשמועינן, אבל איסורא לגבי דידה ליכא; אבל רישא דאיירי בדידיה - תנא 'בו' משום איסורא.
^ בגירושין כתיב 'ושלחה מביתו'; ומדלא כתב 'וגירשה' - ללמדינו בא:
^ שהאיש
^ להוליך גט לאשתו
^ לקבל גיטה; קרי ביה 'ושלחה' לא מפיק ה"א
^ שני פעמים נאמר בענין [פעם שניה בפסוק ג: ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה]
^ הלכך איתנהו נמי על ידי שליחות
^ תרומות פ"ד מ"ד
^ לפי מה שהוא מכיר בעל הבית: אם עינו יפה או עינו רעה; עין יפה: אחד מארבעים; עין רעה: אחד מששים, שהתרומה לא נאמר בה שיעור מפורש, אלא 'ראשית דגנך' (דברים יח ד) - ואפילו כל שהוא
^ שתרם אחד מארבעים
^ דאמר ליה "בהכי אמדתיך"
^ דשליח תורם
^ במדבר יח,כח: כן תרימו]
^ [תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן] (והאי 'גם' יתירא הוא)
^ (נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה, דכתיב (במדבר יח כז) ונחשב)
^ מבני חבורתם
^ פסח האבוד
^ שהרי עשאוהו שליח לשחוט, ושלהן פסול
^ דשלוחו של אדם כמותו לשחיטת קדשים
^ אפילו תרומה חול הוא אצלו
^ מה קדשים שהן קדש - ישנן בשליח, תרומה - שהיא חול - לא כל שכן!
^ כל עבודת הקרבתם על ידי כהנים שהם שלוחים
^ מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח - גירושין יוכיחו; מה לגירושין שכן ישנן חול אצל תרומה? - קדשים יוכיחו, וחזר הדין; הצד השוה שבהן שישנן על ידי עצמו, ושלוחו כמותו - אף אני אביא תרומה!
^ קדשים נמי איתנהו במחשבה; (וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים): גמר בלבו לומר "שור זה עולה" - הרי הוא עולה, כדתנינן בשבועות בפרק ג (כו,ב): 'מוצא שפתיך' (דברים כג כד) - אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מנין? תלמוד לומר: 'כל נדיב לב עולות [דברי הימים ב כט,לא]
^ במדבר יח,כח: כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן]
^ ליאסר לזרים, דקסבר 'אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע', ומירוח עובד כוכבים אינו פוטר מן התרומה; ובמנחות (סז,א) יליף לה טעמא מ'דגנך' 'דגנך' תרי זימני [דברים יד,כג: ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך , וכתיב (דברים יח ד) ראשית דגנך], למעוטי דיגון עובד כוכבים, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות
^ תרומות פ"ג מ"ט
^ אם נפלה לחולין - אוסרתה
^ האוכלה בשוגג
^ דקסבר אין מירוח העובד כוכבים חייב בתרומה, ויליף לה מ'דגנך' - ולא דיגון עובד כוכבים, במנחות (שם); ולדידיה ליכא מיעוט אחר מיעוט דמצריך להו צריכי
^ פשיטא דלא הוי עובד כוכבים שליח, דהא ליתיה בתרומה דנפשיה
^ לרבויי שליח לתרומה
^ משום דכתיב 'אתם' - למעוטי אריסים מלתרום חלקו של בעל הבית, ואפטרופוס יתומים והתורם את שאינו שלו שלא מדעתו; אימא למעוטי נמי שליח
^ להכי איצטריך 'גם' – לרבויי:
^ דנפקא ליה שליחות דקדשים מ'ושחטו אותו'

[1] בשכרו

[2] אלא כחש בשרו; ברגזנותו לא נשתכר כלום

[3] נדור

[4] וזה שאינו באחד מאלו [מקרא, משנה, דרך ארץ]

[5] במה יתעסק אם לא בליצנות?

[6] מא,א

[7] בגמרא יליף לה

[8] כשהיא נערה וכל שכן כשהיא קטנה, אם קבל קידושין – מקודשת; והאי דנקט 'נערה' - אורח ארעא אשמועינן: דקטנה לכתחלה לא, כדמפרש בגמרא

[9] דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי

[10] לכבוד שבת

[11] דג

[12] אם יכול לקדש בעצמו וקידש על ידי שליח

[13] דמצוה שיראנה שמא תתגנה עליו

[14] דאמר מצוה הוא דאיכא, ולאו איסורא

[15] אף על פי שלא ראתהו

[16] ליכא איסורא לומר 'שמא תראה בו דבר מגונה'

[17] =גוף

[18] =שנים

[19] משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו: שהוא טוב לשבת עם שני גופים משבת אלמנה; ואי קשיא: הכי נמי גבי דידה איכא איסורא כי יהיב קידושין לשלוחה ולא חזי לה? - אין הכי נמי! ומיהו מתניתין - בדידה קאמר, דהיא מיקדשא בה ובשלוחה, הלכך הא דתנא 'בה' - למצוה אשמועינן, אבל איסורא לגבי דידה ליכא; אבל רישא דאיירי בדידיה - תנא 'בו' משום איסורא.

[20] בגירושין כתיב 'ושלחה מביתו'; ומדלא כתב 'וגירשה' - ללמדינו בא:

[21] שהאיש

[22] להוליך גט לאשתו

[23] לקבל גיטה; קרי ביה 'ושלחה' לא מפיק ה"א

[24] שני פעמים נאמר בענין [פעם שניה בפסוק ג: ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה]

[25] הלכך איתנהו נמי על ידי שליחות

[26] תרומות פ"ד מ"ד

[27] לפי מה שהוא מכיר בעל הבית: אם עינו יפה או עינו רעה; עין יפה: אחד מארבעים; עין רעה: אחד מששים, שהתרומה לא נאמר בה שיעור מפורש, אלא 'ראשית דגנך' (דברים יח ד) - ואפילו כל שהוא

[28] שתרם אחד מארבעים

[29] דאמר ליה "בהכי אמדתיך"

[30] דשליח תורם

[31] במדבר יח,כח: כן תרימו]

[32] [תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן] (והאי 'גם' יתירא הוא)

[33] (נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה, דכתיב (במדבר יח כז) ונחשב)

[34] מבני חבורתם

[35] פסח האבוד

[36] שהרי עשאוהו שליח לשחוט, ושלהן פסול

[37] דשלוחו של אדם כמותו לשחיטת קדשים

[38] אפילו תרומה חול הוא אצלו

[39] מה קדשים שהן קדש - ישנן בשליח, תרומה - שהיא חול - לא כל שכן!

[40] כל עבודת הקרבתם על ידי כהנים שהם שלוחים

[41] מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח - גירושין יוכיחו; מה לגירושין שכן ישנן חול אצל תרומה? - קדשים יוכיחו, וחזר הדין; הצד השוה שבהן שישנן על ידי עצמו, ושלוחו כמותו - אף אני אביא תרומה!

[42] קדשים נמי איתנהו במחשבה; (וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים): גמר בלבו לומר "שור זה עולה" - הרי הוא עולה, כדתנינן בשבועות בפרק ג (כו,ב): 'מוצא שפתיך' (דברים כג כד) - אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מנין? תלמוד לומר: 'כל נדיב לב עולות [דברי הימים ב כט,לא]

[43] במדבר יח,כח: כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן]

[44] ליאסר לזרים, דקסבר 'אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע', ומירוח עובד כוכבים אינו פוטר מן התרומה; ובמנחות (סז,א) יליף לה טעמא מ'דגנך' 'דגנך' תרי זימני [דברים יד,כג: ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך , וכתיב (דברים יח ד) ראשית דגנך], למעוטי דיגון עובד כוכבים, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות

[45] תרומות פ"ג מ"ט

[46] אם נפלה לחולין - אוסרתה

[47] האוכלה בשוגג

[48] דקסבר אין מירוח העובד כוכבים חייב בתרומה, ויליף לה מ'דגנך' - ולא דיגון עובד כוכבים, במנחות (שם); ולדידיה ליכא מיעוט אחר מיעוט דמצריך להו צריכי

[49] פשיטא דלא הוי עובד כוכבים שליח, דהא ליתיה בתרומה דנפשיה

[50] לרבויי שליח לתרומה

[51] משום דכתיב 'אתם' - למעוטי אריסים מלתרום חלקו של בעל הבית, ואפטרופוס יתומים והתורם את שאינו שלו שלא מדעתו; אימא למעוטי נמי שליח

[52] להכי איצטריך 'גם' – לרבויי:

[53] דנפקא ליה שליחות דקדשים מ'ושחטו אותו'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

ביאור:בבלי קידושין דף מא

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

הערות