ביאור:בבלי קידושין דף סו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

"שורך נרבע" והלה שותק – נאמן ^[1]; ותנא תונא ^[2]: ושנעבדה בו עבירה ושהמית על פי עד אחד או על פי הבעלים – נאמן; האי 'על פי עד אחד' - היכי דמי?: אי דקא מודו בעלים - היינו 'על פי הבעלים'! אלא - לאו דשתיק? וצריכא ^[3]: דאי אשמעינן הך קמייתא ["אכלת חלב"] - אי לאו דקים ליה בנפשיה דעבד - חולין בעזרה לא הוה מייתי, אבל "נטמאו טהרותיך" - מימר אמרינן 'האי דשתיק – דסבר חזי ליה בימי טומאתו ^[4]; ואי אשמעינן הא ["נטמאו טהרותיך"] - משום דקא מפסיד ליה בימי טהרתו [לכן מכחיש], אבל שורו נרבע - מימר אמר 'כל השוורים לאו לגבי מזבח קיימי' ^[5] – צריכא.

איבעיא להו: ^[6] "אשתו זינתה" - בעד אחד, ושותק – מהו ^[7]? אמר אביי: נאמן. רבא אמר: אינו נאמן: הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים. אמר אביי: מנא אמינא לה? דההוא סמיא דהוה מסדר מתנייתא קמיה דמר שמואל; יומא חד נגה ליה ולא הוה קאתי ^[8]; שדר ^[9] שליחא אבתריה ^[10]; אדאזיל שליח בחדא אורחא - אתא איהו בחדא; כי אתא שליח, אמר: אשתו זינתה! אתא לקמיה דמר שמואל, אמר ליה: "אי מהימן לך - זיל אפקה ^[11], ואי לא - לא תפיק". מאי? לאו 'אי מהימן עלך ^[12] דלאו גזלנא הוא'? ורבא? אי מהימן לך כבי תרי - זיל אפקה, ואי לא - לא תפקה.

ואמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: 'מעשה בינאי המלך ^[13] שהלך לכוחלית ^[14] שבמדבר, וכיבש שם ששים כרכים, ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה, וקרא לכל חכמי ישראל; אמר להם: אבותינו היו אוכלים מלוחים ^[15] בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש ^[16] - אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו ^[17]; והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו. והיה שם אחד איש לץ לב רע ובליעל, ואלעזר בן פועירה שמו. ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: "ינאי המלך! לבם של פרושים עליך ^[18]"! "ומה אעשה ^[19]?" "הקם להם בציץ שבין עיניך ^[20]." הקים להם בציץ שבין עיניו. היה שם זקן אחד, ויהודה בן גדידיה שמו. ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך: "ינאי המלך! רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן!" שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים ^[21], ויבוקש הדבר ולא נמצא; ויבדלו חכמי ישראל בזעם ^[22]. ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: "ינאי המלך! הדיוט שבישראל - כך הוא דינו ^[23]? ואתה מלך וכהן גדול - כך הוא דינך ^[24]?" - "ומה אעשה?" אם אתה שומע לעצתי – רומסם ^[25]." ותורה - מה תהא עליה ^[26]? ^[27] הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית ^[28] כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד."' אמר רב נחמן בר יצחק: מיד נזרקה בו אפיקורסות: דהוה ליה למימר 'תינח תורה שבכתב - תורה שבעל פה מאי?' מיד ותוצץ הרעה ^[29] על ידי אלעזר בן פועירה, ויהרגו כל חכמי ישראל, והיה העולם משתומם, עד שבא שמעון בן שטח ^[30] והחזיר את התורה ליושנה.' היכי דמי ^[31]? אילימא דבי תרי אמרי "אישתבאי" ובי תרי אמרי "לא אישתבאי" - מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ^[32]!? אלא בעד אחד ^[33]; וטעמא - דקא מכחשי ליה בי תרי, הא לאו הכי – מהימן! ורבא? לעולם תרי ותרי, וכדאמר רב אחא בר רב מניומי ^[34]: בעדי הזמה - הכא נמי בעדי הזמה. ואיבעית אימא כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: שפחה הכניסו תחתיה ^[35].

אמר רבא:

עמוד ב

מנא אמינא לה ^[36]? דתניא [תוספתא מקואות פ"א ה"יז]: 'אמר רבי שמעון: מעשה במגורה ^[37] של דסקים ^[38]ביבנה, שהיתה עומדת בחזקת שלימה ^[39], ומדדו ונמצאת חסירה: כל טהרות שנעשו על גבה, היה רבי טרפון מטהר ^[40] ורבי עקיבא מטמא ^[41]. אמר רבי טרפון: מקוה זה בחזקת שלם הוא עומד, מספק אתה בא לחסרו? אל תחסרנו מספק!" אמר רבי עקיבא: "אדם זה - בחזקת טמא הוא עומד, מספק אתה בא לטהרו? אל תטהרנו מספק!" אמר רבי טרפון: "משל לעומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה - שעבודתו ^[42] כשירה!" ^[43] אמר רבי עקיבא: "משל לעומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בעל מום - שעבודתו ^[44] פסולה ^[45]!" ^[46] אמר רבי טרפון: "אתה דימיתו לבעל מום, ואני דמיתיו לבן גרושה או לבן חלוצה, נראה למי דומה: אי דומה לבן גרושה ולבן חלוצה - נדוננו כבן גרושה או כבן חלוצה, אם דומה לבעל מום נדוננו כבעל מום." התחיל רבי עקיבא לדון: "מקוה - פסולו ביחיד ^[47], ובעל מום פסולו ביחיד ^[48], ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים! דבר אחר: מקוה פסולו בגופו, בעל מום פסולו בגופו, ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו מאחרים ^[49]!" אמר ליה רבי טרפון: "עקיבא! כל הפורש ממך - כפורש מן החיים!"' האי 'בעל מום שפסולו ביחיד' - היכי דמי?: אי דקא מכחיש ליה - מי מהימן? אלא דשתיק, ודכותיה גבי בן גרושה ובן חלוצה דשתיק, וקתני מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח 'בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים!?

ואביי אמר: לעולם דקא מכחיש ליה; ודקאמרת אמאי מהימן? - דאמר ליה: שלח אחוי ^[50] והיינו דקתני מקוה פסולו בגופו ובעל מום פסולו בגופו ^[51] ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו מאחרים.

ובן גרושה ובן חלוצה דעבודתו כשירה – מנלן? אמר רב יהודה אמר שמואל: דאמר קרא (במדבר כה יג) והיתה לו ולזרעו אחריו [ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל] - בין זרע כשר ובין זרע פסול ^[52]. אבוה דשמואל אמר מהכא: (דברים לג יא) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה [מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון] - אפילו חולין שבו ^[53] תרצה. רבי ינאי אמר: מהכא: (דברים כו ג) ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם [ואמרת אליו: הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו] - וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו? אלא: זה כשר ונתחלל.

בעל מום דעבודתו פסולה מנלן ^[54] אמר רב יהודה אמר שמואל: דאמר קרא ^[55] (במדבר כה יב) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום: כשהוא שלם, ולא כשהוא חסר ^[56]. והא 'שלום' כתיב? אמר רב נחמן וי"ו ד'שלום' - קטיעה היא.

משנה: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה ^[57] - הולד הולך אחר הזכר; ואיזה זו? זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן לוי וישראל ^[58]; וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה - הולד הולך אחר הפגום ^[59], ואיזה זו? זו אלמנה לכהן גדול ^[60], גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין ^[61]; וכל מי שאין לה עליו קידושין, אבל יש לה על אחרים קידושין - הולד ממזר ^[62], ואיזה זה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה ^[63]. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין - הולד כמותה ^[64]; ואיזה זה? זה ולד שפחה ^[65] ונכרית.

גמרא: כל מקום שיש קידושין: אמר ליה רבי שמעון [בן לקיש?] לרבי יוחנן: כללא הוא דכל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר? הרי

הערות

^ ואסור להקרבה; אבל לסוקלו - תרי בעינן, דאמר מר (בבא קמא מד א): כמיתת הבעלים כך מיתת השור
^ לענין פסולי קרבן בזבחים [משנה פ"ח מ"א, בבלי ע,ב] ובבכורות [מ,ב]
^ לאשמועינן בכולהו דשתיקתו הודאה היא
^ ולא איכפת ליה, ולאו הודאה היא ומותרים לטהורים
^ ולא איכפת ליה להכחישו, והודאה מיהא לא הויא, ומותר להקרבה
^ אמר לו עד אחד:
^ ליאסר העד עליו
^ ההוא סמיא לעת הקבוע לו לפני שמואל
^ שמואל
^ שימהרנו לבא
^ הואיל ולא הכחישתו
^ האי עד כשאר עד אחד, דידעת ביה שאינו מפסולי עדות
^ מן הכהנים של חשמונאים הוה
^ שם מדינה
^ ירקות הם, ושמן 'קקולי' בלשון ארמי, כמו הקוטפים מלוח עלי שיח (איוב ל ד)
^ בית שני; שבאו מן הגולה והיו עניים, והיו מוציאין הוצאות במלאכה
^ להיות זכר לעוני אבותינו ולהודות לפני הקדוש ב"ה שהצליחנו והעשירנו
^ שונאיך הם, ואין שמחים בהצלחתך
^ לידע שכן הוא
^ תן ציץ הקדש על מצחך, ויעמדו על רגליהם, לפי שהשם כתוב בו, והם יגלו את לבם; ואף על גב דלאו שעת עבודה, כדאמר בפרק ב (נד,א): בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם
^ לכך מיחו בו: שהיו הפרושים אומרים עליו אמו נשבית במודיעים: כרך של בית חשמונאי היה; ושבויה פסולה לכהונה, ונשאה אביו, ונמצא חלל
^ שכעס המלך עליהם
^ לסבול חרפתו
^ בתמיה: שלא תנקם מהם
^ הרגם
^ שמא תשתכח? הרי
^ אמר ליה:
^ ספר תורה כרוכה ומונחת בתוכה המצות ולא ישתכחו
^ לשון 'ויצץ ציץ ויגמול שקדים' (במדבר יז כג); לשון אחר: בערה, לשון 'נוצצים' (יחזקאל א ז) כניצוץ המבעיר גחלת
^ אחי אשתו היה, והחביאתו
^ 'ויבוקש הדבר ולא נמצא' - דמשמע שהחזיקוהו בחזקת כשרות
^ דאמרי "אשתבאי", והיכי קאמר: 'ולא מצאו'; ואי אמרת 'אוקי תרי לבהדי תרי, ואוקי איתתא אחזקתה' - הני מילי אי היא קמן, והיתה באה לבית דין להתירה; אבל בנה זה - הנדון - אין לו חזקה דכשרות, שהרי מעידים על תחילת לידתו בפסול
^ העיד על השבויה, ובאו שנים והכחישוהו
^ בעלמא
^ הכניסו להם שפחה, וסבורים שהיא זאת, וגנבוה מהם לאחר שנשבית, עד שלא נתיחדה בלא עדים; הילכך אין כאן הכחשת עדים
^ דאין עד אחד נאמן בדבר ערוה לפסול, ואפילו אין לו מכחיש
^ מגורת מים: כמין בריכות מים, כדאמר בבבא בתרא (פ"ד מ"א; דף סז,א): לא מכר את המגורות של מים
^ שם אדם או שם מקום ש
^ ארבעים סאה
^ דאמר: השתא הוא דחסר, ובשעה שטבלו בה אדם וכלים שלימה היתה
^ דלא ידעינן מאימת חסרה ונמצא שאינה טבילה
^ שעבד כבר
^ לקמן יליף לה.
^ שעבד כבר
^ ואפילו היה שוגג
^ לקמן יליף לה.
^ בא אחד ואומר "אני מדדתיו ונמצא חסר" – נאמן, דקיימא לן (גיטין דף ב,ב) דעד אחד נאמן באיסורין
^ בא אחד ואמר "בעל מום הוא" – נאמן; ולקמן מפרש לה
^ מחמת אמו
^ אם אינך בעל מום - הפשט בגדיך ונראה
^ שנוכל לברר הדברים, וכן מקוה חסרונו לפנינו
^ חלל; ולכתחילה לא קאמר, דהא מחולל קרייה רחמנא שנתחלל מקדושת כהן
^ חללין שבו חללין שבשבט לוי, דקרא בשבט לוי כתיב
^ אם עבד בשוגג; דאילו במזיד כתיב (ויקרא כא כג): אך אל הפרוכת לא יבא וגו' ולא יחלל את מקדשי'; אלא עבד בלא ידיעה מנלן דלא מכשרינן ליה מהאי קרא ד'והיתה לו ולזרעו אחריו' (במדבר כה יג)
^ לעיל מ'והיתה לו' כתיב
^ אלמא בשלימים הוא דאכשר
^ שהקידושין תופסין בה, ואין עבירה בנשואין שלא אסרתה תורה עליו
^ לוי שנשא כהנת או ישראלית - בנה לוי, וכהן שנשא לויה וישראלית - בנה כהן; ישראל שנשא כהנת או לויה - הולד ישראל: 'למשפחותם לבית אבותם' כתיב
^ אחר הפגום שבשניהם: שנולד מפסולי כהונה - הולד פסול
^ יש קידושין ויש עבירה; דקסבר קידושין תופסין בחייבי לאוין
^ וכן בן ממזרת לישראל – ממזר, וכן בן ממזר מישראלית – ממזר, וכן בת נתינה לישראל – נתין, ובן נתין מכשרה - נתין
^ בגמרא מפרש לה
^ של חייבי כריתות
^ ולד נכרית – נכרי, ואם גיירוהו הוי גר כשר, ואינו ממזר
^ עבד, ששחררו בעליו – כשר, ומותר בישראלית

[1] ואסור להקרבה; אבל לסוקלו - תרי בעינן, דאמר מר (בבא קמא מד א): כמיתת הבעלים כך מיתת השור

[2] לענין פסולי קרבן בזבחים [משנה פ"ח מ"א, בבלי ע,ב] ובבכורות [מ,ב]

[3] לאשמועינן בכולהו דשתיקתו הודאה היא

[4] ולא איכפת ליה, ולאו הודאה היא ומותרים לטהורים

[5] ולא איכפת ליה להכחישו, והודאה מיהא לא הויא, ומותר להקרבה

[6] אמר לו עד אחד:

[7] ליאסר העד עליו

[8] ההוא סמיא לעת הקבוע לו לפני שמואל

[9] שמואל

[10] שימהרנו לבא

[11] הואיל ולא הכחישתו

[12] האי עד כשאר עד אחד, דידעת ביה שאינו מפסולי עדות

[13] מן הכהנים של חשמונאים הוה

[14] שם מדינה

[15] ירקות הם, ושמן 'קקולי' בלשון ארמי, כמו הקוטפים מלוח עלי שיח (איוב ל ד)

[16] בית שני; שבאו מן הגולה והיו עניים, והיו מוציאין הוצאות במלאכה

[17] להיות זכר לעוני אבותינו ולהודות לפני הקדוש ב"ה שהצליחנו והעשירנו

[18] שונאיך הם, ואין שמחים בהצלחתך

[19] לידע שכן הוא

[20] תן ציץ הקדש על מצחך, ויעמדו על רגליהם, לפי שהשם כתוב בו, והם יגלו את לבם; ואף על גב דלאו שעת עבודה, כדאמר בפרק ב (נד,א): בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם

[21] לכך מיחו בו: שהיו הפרושים אומרים עליו אמו נשבית במודיעים: כרך של בית חשמונאי היה; ושבויה פסולה לכהונה, ונשאה אביו, ונמצא חלל

[22] שכעס המלך עליהם

[23] לסבול חרפתו

[24] בתמיה: שלא תנקם מהם

[25] הרגם

[26] שמא תשתכח? הרי

[27] אמר ליה:

[28] ספר תורה כרוכה ומונחת בתוכה המצות ולא ישתכחו

[29] לשון 'ויצץ ציץ ויגמול שקדים' (במדבר יז כג); לשון אחר: בערה, לשון 'נוצצים' (יחזקאל א ז) כניצוץ המבעיר גחלת

[30] אחי אשתו היה, והחביאתו

[31] 'ויבוקש הדבר ולא נמצא' - דמשמע שהחזיקוהו בחזקת כשרות

[32] דאמרי "אשתבאי", והיכי קאמר: 'ולא מצאו'; ואי אמרת 'אוקי תרי לבהדי תרי, ואוקי איתתא אחזקתה' - הני מילי אי היא קמן, והיתה באה לבית דין להתירה; אבל בנה זה - הנדון - אין לו חזקה דכשרות, שהרי מעידים על תחילת לידתו בפסול

[33] העיד על השבויה, ובאו שנים והכחישוהו

[34] בעלמא

[35] הכניסו להם שפחה, וסבורים שהיא זאת, וגנבוה מהם לאחר שנשבית, עד שלא נתיחדה בלא עדים; הילכך אין כאן הכחשת עדים

[36] דאין עד אחד נאמן בדבר ערוה לפסול, ואפילו אין לו מכחיש

[37] מגורת מים: כמין בריכות מים, כדאמר בבבא בתרא (פ"ד מ"א; דף סז,א): לא מכר את המגורות של מים

[38] שם אדם או שם מקום ש

[39] ארבעים סאה

[40] דאמר: השתא הוא דחסר, ובשעה שטבלו בה אדם וכלים שלימה היתה

[41] דלא ידעינן מאימת חסרה ונמצא שאינה טבילה

[42] שעבד כבר

[43] לקמן יליף לה.

[44] שעבד כבר

[45] ואפילו היה שוגג

[46] לקמן יליף לה.

[47] בא אחד ואומר "אני מדדתיו ונמצא חסר" – נאמן, דקיימא לן (גיטין דף ב,ב) דעד אחד נאמן באיסורין

[48] בא אחד ואמר "בעל מום הוא" – נאמן; ולקמן מפרש לה

[49] מחמת אמו

[50] אם אינך בעל מום - הפשט בגדיך ונראה

[51] שנוכל לברר הדברים, וכן מקוה חסרונו לפנינו

[52] חלל; ולכתחילה לא קאמר, דהא מחולל קרייה רחמנא שנתחלל מקדושת כהן

[53] חללין שבו חללין שבשבט לוי, דקרא בשבט לוי כתיב

[54] אם עבד בשוגג; דאילו במזיד כתיב (ויקרא כא כג): אך אל הפרוכת לא יבא וגו' ולא יחלל את מקדשי'; אלא עבד בלא ידיעה מנלן דלא מכשרינן ליה מהאי קרא ד'והיתה לו ולזרעו אחריו' (במדבר כה יג)

[55] לעיל מ'והיתה לו' כתיב

[56] אלמא בשלימים הוא דאכשר

[57] שהקידושין תופסין בה, ואין עבירה בנשואין שלא אסרתה תורה עליו

[58] לוי שנשא כהנת או ישראלית - בנה לוי, וכהן שנשא לויה וישראלית - בנה כהן; ישראל שנשא כהנת או לויה - הולד ישראל: 'למשפחותם לבית אבותם' כתיב

[59] אחר הפגום שבשניהם: שנולד מפסולי כהונה - הולד פסול

[60] יש קידושין ויש עבירה; דקסבר קידושין תופסין בחייבי לאוין

[61] וכן בן ממזרת לישראל – ממזר, וכן בן ממזר מישראלית – ממזר, וכן בת נתינה לישראל – נתין, ובן נתין מכשרה - נתין

[62] בגמרא מפרש לה

[63] של חייבי כריתות

[64] ולד נכרית – נכרי, ואם גיירוהו הוי גר כשר, ואינו ממזר

[65] עבד, ששחררו בעליו – כשר, ומותר בישראלית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]