ביאור:בבלי קידושין דף סד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
נאמן לנדרים [1], ולחרמים [2], ולהקדשות, ולערכים [3], אבל לא למכות [4] ולעונשין [5]'.
משנה:
"קדשתי את בתי", "קדשתיה וגרשתיה [6] כשהיא קטנה", והרי היא קטנה [7] – נאמן [8];
"קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה", והרי היא גדולה [9] - אינו נאמן [10].
"נשבית [11] ופדיתיה" בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה - אינו נאמן.
גמרא: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? רישא [12] - בידיה [13]; סיפא - לאו בידיה [14]. ולא? והרי בידו [15] להשיאה לחלל [16], דקא פסלה מכהונה [17]!? הא - לא קשיא: כרבי דוסתאי בן יהודה [18], דאמר (לקמן עז,א)</ref> בנות ישראל מקוה טהרה לחללין [19]. והרי בידו להשיאה לממזר [20]? כרבי עקיבא, דאמר 'אין קדושין תופסין בחייבי לאוין' [21]. הרי בידו להשיאה אלמנה לכהן גדול [22], וכרבי סימאי, דתניא: 'רבי סימאי אומר: מן הכל [23] עושה רבי עקיבא [24] ממזר [25], חוץ מאלמנה לכהן גדול, שהרי אמרה תורה (ויקרא כא יד: אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה) לא יקח [כי אם בתולה מעמיו יקח אשה] [26] (ויקרא כא טו) ולא יחלל [זרעו בעמיו כי אני ה' מקדשו], [27] חִלולים עושה [28], ואין עושה ממזרים [29]. [30] כרבי ישבב [31], דאמר: בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף [32] שהיה אומר 'כל שאין [33] שאין לו ביאה בישראל [34] - הולד [35] ממזר! הניחא לרבי ישבב: אי לטעמיה דנפשיה [36] שפיר [37], אלא אי לאפוקי מטעמא דרבי סימאי קאתי [38] - הרי בידו להשיאה לחייבי עשה [39]! אמר רב אשי: ותסברא [40] רישא משום דבידו הוא [41]? נהי דבידו לקדשה [42] - בידו לגרשה? ועוד: אילו אמר האי [43] דלא ניחא בגוה - מי מצי מקדש ניהליה בעל כרחיה? אלא אמר רב אשי: רישא רחמנא הימניה, כרב הונא, דאמר רב הונא אמר רב: מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה? - שנאמר (דברים כב טז: ואמר אבי הנער אל הזקנים) את בתי נתתי לאיש הזה [וישנאה]: 'לאיש' – אסרהּ [44], [45] 'הזה' – התירה [46]: בנישואין הימניה רחמנא לאב [47], בשבוייה לא הימניה [48].
משנה:
מי שאמר בשעת מיתתו "יש לי בנים" – נאמן [49]; "יש לי אחים" [50] - אינו נאמן.
גמרא: אלמא נאמן להתיר ואין נאמן לאסור!? נימא מתניתין דלא כרבי נתן, דתניא: בשעת קידושין אמר יש לו בנים [51], בשעת מיתה אמר אין לו בנים; בשעת קידושין אמר אין לו אחים [52], בשעת מיתה אמר יש לו אחים - נאמן להתיר ואין נאמן לאסור [53], דברי רבי; רבי נתן אומר: אף נאמן לאסור. אמר רבא: שאני התם [54] כיון דבשעת מיתה קא הדר ביה אימא קושטא קאמר [55]. אמר ליה אביי: ולאו כל דכן הוא?: השתא: ומה התם [56] דקא מרע ליה לדבוריה, אמרת 'קושטא קאמר', מתניתין - דלא קא מרע ליה לדבוריה - לא כל שכן? אלא אמר אביי: מתניתין, דלא מוחזק לן [57] באחי ולא מוחזק לן בבני [58] דאמרינן כיון דלא מוחזק לן בבני ולא באחי אמר "יש לי בנים" נאמן, "יש לי אחים" אינו נאמן [59] לאו כל כמיניה [60] דאסר לה אכולי עלמא; ברייתא [61] -
דמוחזק לן [62] באחי [63] ולא מוחזק לן בבני, [64] דאמרינן: מה לי לשקר: מאי קאמר [65]?: [66] למיפטרה מיבם [67] מצי אמר [68] "פטרנא לך בגיטא [69], [70] רבי סבר: 'מה לי לשקר' [71] - כי עדים [72] דמי, ואתו עדים עקרי חזקה [73]; ורבי נתן סבר: 'מה לי לשקר' - כי חזקה דמי; לא אתי חזקה [74] ועקרה חזקה [75] לגמרי [76].
משנה:
המקדש את בתו סתם [77] - אין הבוגרות בכלל [78];
מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים [79], ואמר "קדשתי את בתי הגדולה, ואיני יודע אם גדולה שבגדולות [80] או גדולה שבקטנות [81] או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולות שבקטנות" - כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות [82], דברי רבי מאיר;
רבי יוסי אומר: כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות [83].
"קדשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנות שבגדולות" - כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות, דברי רבי מאיר;
רבי יוסי אומר: כולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות.
גמרא: הא קטנות בכלל [84]; שמעת מינה קידושין שאין מסורים לביאה הוו קידושין! הכא במאי עסקינן? - כשאין שם אלא גדולה [85] וקטנה [86]. והא 'בוגרוֹת' קתני [87]!? מאי 'בוגרות' - בוגרות דעלמא [88]. [89] פשיטא [90]! בוגרות מאי עבידתייהו [91]!? הכא במאי עסקינן? - דשויתיה שליח: מהו דתימא כי מקבל קידושי אדעתא דידה קא מקבל [92] - קא משמע לן לא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה [93] ועביד מידי דלית ליה הנאה מיניה. [94] מי לא עסקינן דאמרה ליה "קדושיי לך" [95]? [96] אפילו הכי: לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה [97] ועביד מצוה דלא רמיא עליה [98].
מי שיש לו שתי כיתי בנות: וצריכא [99]: דאי אשמעינן קמייתא - בהך קאמר רבי מאיר [100], דכיון דאיכא זוטרא מינה - להך 'גדולה' קרי לה [101], אבל בהא - אימא מודי ליה לרבי יוסי ד'קטנה' - להך קטנה דכולהו קרי לה [102]; ואי איתמר בהא, בהא קאמר רבי יוסי, אבל בהך אימא מודי ליה לרבי מאיר – צריכא. למימרא דרבי מאיר סבר 'מחית איניש נפשיה לספיקא', ורבי יוסי סבר 'לא מחית איניש לספיקא'? והאיפכא שמעינן להו, דתנן [103]: 'הנודר "[104] עד הפסח" - אסור עד שיגיע [105]; "עד שיהא פסח" - אסור עד שיצא [106]; "עד פני פסח": רבי מאיר אומר: אסור עד שיגיע [107]; רבי יוסי אומר: עד שיצא [108]'.
אמר רבי חנינא בר אבדימי אמר רב: מוחלפת השיטה [109], והתניא [110]: זה הכלל: כל שזמנו קבוע [111], ואמר "עד פני" - רבי מאיר אומר: עד שיצא, רבי יוסי אומר: עד שיגיע.
אמר אביי: מחלוקת בשתי כיתי בנות [112], אבל בכת אחת [113] - דברי הכל גדולה ממש, קטנה ממש, אמצעית בשמה קרי לה [114].
אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי: אלא מעתה
הערות
עריכה- ^ בן י"ג ובת י"ב נדריהן נדר והקדישן הקדש
- ^ אם החרימו מנכסיהם - הוי חרם לבדק הבית וקדשים
- ^ וכן אם אמר "ערכי עלי" - נערך
- ^ להחזיק שערותיהן בחזקת סימן ללקות ולהעניש
- ^ ולענין עונשין של כל המצות: אם הביאו שתי שערות סימן הוא והרי הם גדולים לכל דבר, אבל קודם לכן - אין נדרן נדר ואין הקדישן הקדש, ואם הביאו שתי שערות - חוששין שמא שומא בעלמא הן, ואין נענשין בכך על שום עבירה
- ^ קבלתי את גיטה
- ^ עכשיו כשאמר עליה כך
- ^ לפוסלה מן הכהונה
- ^ משגדלה אמר כן, ובקטנותה לא אמר
- ^ ומותרת לכהן
- ^ הרי היא פסולה לכהונה משום ספק זונה ובגמרא מפרש טעמא
- ^ בעודנה קטנה
- ^ בידו לקדשה לאחר, ולחזור ולקבל גט הימנו; הלכך נאמן: דמה לו לשקר אי בעי פסיל לה
- ^ לאו בידו לקדשה משגדלה, ולא למוסרה ביד עובד כוכבים - לא גדולה ולא קטנה
- ^ כשהיא קטנה
- ^ לנולד מאלמנה לכהן גדול
- ^ דאמר לקמן בפרק בתרא (עד,ב): עמוני ומואבי, כותי נתין חלל וממזר, מצרי ואדומי שבאו על כהנת לוייה וישראלית - פסלוה
- ^ סבירא ליה לתנא דידן
- ^ דבת חלל זכר כשרה לכהונה, שאשתו טהֲרָה את זרעו; וכיון דבתו כשרה - אלמנתו כשרה, ד'כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו'; הלכך אין בידו לפסול בתו קטנה מן הכהונה; ואם תאמר: הרי בידו לפסלה בקידושין וגירושין - התם מכהונה פסיל לה, מתרומה לא פסיל לה אם בת כהן היא, אבל נשבית פסולה אף מן התרומה
- ^ דקיימא לן (לקמן סח,א) קידושין תופסין בחייבי לאוין, וביד האב להשיאה לו בעבירה, ותפסל מן התרומה
- ^ דאין ביד האב להשיאה אלא למי שקידושין תופסין בה; והא דרבי עקיבא לקמן בפרקין (שם)
- ^ כלומר: אם אלמנה היא - הרי בידו להשיאה לכהן גדול ואפילו לרבי עקיבא; דאף על גב דחייבי לאוין היא - מודה רבי עקיבא דקידושין תופסין לו בה
- ^ שהן חייבי לאוין
- ^ הוולד
- ^ דקסבר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין
- ^ וסמיך ליה
- ^ דמשמע:
- ^ זרעו שמחוללין מן הכהונה
- ^ וכיון דאין הולד ממזר - שמע מינה סבירא ליה 'קידושין תופסין בחייבי לאוין דכהונה', דאי אין קידושין תופסין - הוי הולד ממזר כדתנן בפרקין (לקמן סו,ב): כל שאין לה קידושין עליו - הולד ממזר
- ^ מתניתין -
- ^ אליבא דרבי עקיבא סבירא ליה
- ^ שמרבה פסולין בישראל
- ^ איש בישראל
- ^ שאין ביאתו מותרת באשה שיבא עליה
- ^ שנולד מאותה ביאה
- ^ ולאו לאפוקי מדרבי סימאי לחודיה אתי, לאיפלוגי אחייבי לאוין דכהונה לחודייהו, אלא כלל הוא בידו: שכל ביאה שהיא בעבירה הולד ממזר
- ^ ושפיר מתרצינן למתניתין דאין קידושי עבירה קידושין, ואין ביד האב להשיא בתו למי שמחללה בביאתו
- ^ ולא להוסיף אלא אחייבי לאוין דכהונה, אבל במצרי ואדומי תוך שלשה דורות, שהן חייבי עשה - מודה דקידושין תופסין לו בה
- ^ הרי בידו להשיאה להן, והן מחללין אותה מתרומה ומן הכהונה, כד(לקמן עד,ב)
- ^ דהאי שינויא דלעיל שינויא הוא
- ^ וטעמא דרישא משום דבידו הוא
- ^ לקבל קידושין מאיש שבא לקדשה
- ^ גברא
- ^ על הכל, שאין אנו יודעים למי
- ^ וכי אמר
- ^ לזה
- ^ אם נערה אם קטנה אבל בבוגרת לא מישתעי קרא דנערה כתיב הלכך לא מהימן משגדלה
- ^ כלל
- ^ ואין אשתו זקוקה ליבם
- ^ זקוקה ליבם והיא היתה עד הנה בחזקת שאינה זקוקה
- ^ כדי שלא תדאג מן הייבום, ותתרצה לו; ומיהו כשקידשה לא אמר 'על מנת'
- ^ ואין לדאג מן הייבום
- ^ כלומר: נאמן במה שאמר בשעת קידושין, ואין נאמן במה שאמר בשעת מיתה
- ^ בברייתא
- ^ שלא יהא עון תלוי בו; אבל מתניתין שלא אמר בשעת קידושין "אין לי אחים", כי אמר השתא "יש לי" אינו נאמן, דלצעורה קא מכוין
- ^ בשעת קידושין
- ^ האי גברא בשעת מיתה
- ^ לא באחי ולא בבני, וקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה לייבום, הלכך אמר "יש לי בנים" אחזקה קמייתא הוא דקא מוקים לה, הלכך נאמן, ואי אתי אח לאחר מכאן, ואמר "אחוה דמיתנא אנא" - לאו כל כמיניה דאהני דיבור לחזקה
- ^ ואין לי בנים
- ^ דמפקינן לה מחזקה
- ^ דקאמר רבי נתן: נאמן לאסור
- ^ האי גברא
- ^ ולא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא: כך שמענו עליו קודם קידושין
- ^ וכי אמר בשעת קידושין "יש לי בנים ואין לי אחין" אי לאו דהדר ביה בשעת מיתה הוה מהימנינן ליה
- ^ כלומר למאי קא מהני ליה האי דיבור
- ^ אי
- ^ הוא דאתי
- ^ לה
- ^ מחיים סמוך למיתתי
- ^ וכי הדר ביה בשעת מיתה בהא פליגי:
- ^ דשעת קידושין
- ^ כאילו באו עדים בדבר זה
- ^ ועקר ליה לחזקה דהוה מחזקינן ליה מעיקרא באחי בלא בנים, וקיימא לה הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה; וכי אתי בשעת מיתה לאפוקה מחזקה - לאו כל כמיניה
- ^ ד'מה לו לשקר'
- ^ קמייתא, דהוי קאי בה קודם קידושין, לאוקמה להך בחזקת שאינה זקוקה
- ^ למיפסל דיבוריה בשעת מיתה; ומיהו אי לא הדר ביה הוה שריא לעלמא: נהי דלא אתיא חזקה ועקרה חזקה לגמרי, אורעי מיהא איתרעאי, וכל כמה דלא איתכחש דיבוריה קמא – מהימן, דאין אדם חוטא ולא לו, ואילו אית ליה אחי הוה הדר ביה בשעת מיתה
- ^ "בתי מקודשת לך" ולא פירש איזו מהם
- ^ ומותרת לכל אדם, ואין צריכה גט מזה, לפי שאינה ברשות האב לקדשה
- ^ שנשא שניה לאחר מיתת הראשונה
- ^ כת הראשונה
- ^ כת שניה
- ^ קא סלקא דעתן אפיל הן מאה, שכל אחת קרויה גדולה אצל קטנה הימנה; ובגמרא פריך: אמאי לא תנא ספיקא אמצעית שבשתי הבנות שהן גדולות לגבי קטנות שבכולן
- ^ דלא מחית איניש למימר מילתא דליתי ביה לידי שאילה לחכמים וכי אמר 'גדולה' - גדולה שבגדולות קאמר
- ^ ואפילו יש שם שתי קטנות דאיכא לספוקי הי מנייהו והוו להו קידושין שאין מסורין לביאה, דכל אחת ספק אחות אשה - אפילו הכי הוו בכלל ספק קדושין וצריכות גט
- ^ בוגרת
- ^ דכיון דבוגרת לא קידש - שוב אין כאן ספק ומותר בקטנה
- ^ דמשמע טובא, ודכוותיה תידוק הא 'קטנות' - טובא בכלל
- ^ של כל איש ואיש המקדשים את בנותיהן סתם - אין הבוגרות בכלל, הא קטנות בכלל; וכגון דליכא אלא חדא קטנה
- ^ והאי דמתרץ בשאין שם אלא גדולה וקטנה - הוא הדין דאי הוו בוגרות טובא, כיון דאינן בכלל ד'קטנה' הוו להו קידושין; אלא להכי נקט אחת גבי בוגרת משום דמיבעי ליה למידק 'קטנות דומיא דגדולות'.
- ^ דכיון דאין שם אלא גדולה וקטנה, דגדולה אינה מקודשת וקטנה מקודשת
- ^ דאב בבתו בוגרת? אי אמרת בשלמא בדאיכא טובא, אצטריך לאשמועינן משום דיוקא דידיה: הא קטנות בכלל, למימרא דקדושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין; אלא השתא - לא איהו אצטריך ולא דיוקא דידיה
- ^ ואף היא בספק, והוו להו קידושין שאין מסורים לביאה
- ^ שכסף קידושיה שלו
- ^ קושיא היא:
- ^ וכי לא משמע נמי ממתניתין דאפילו אמרה לו "קידושי יהו שלך" קתני נמי דאין הבוגרת בכלל
- ^ ומשני: אִין
- ^ לא שביק אינש בתו קטנה דרמיא עליה להשיאה, ומצוה הוא עליו, דכתיב 'ואת בנותיכם תנו לאנשים' (ירמיהו כט ו)
- ^ אלא שליח בעלמא הוא, והיא - יש לה דעת להשיא את עצמה
- ^ לאיפלוגי בקדשתי את בתי הגדולה ובקדשתי את בתי הקטנה
- ^ כולן בספק
- ^ דשבח הוא לאדם לקרות בתו בלשון 'גדולה' אם יש קטנה ממנה
- ^ דכל שהוא יכול לקרות בתו 'גדולה' אין קורא אותה 'קטנה'
- ^ לענין נדרים [פ"ח מ"ב]
- ^ קונם שאיני נהנה לך
- ^ ומשנכנס ליל ראשון – מותר
- ^ פסח, דכיון דאמר לישנא יתירא – 'בעוד שיהא פסח' קאמר
- ^ ומשיגיע - אין כאן 'פני פסח', ואף על פי שכל יום ויום של פסח – 'פני' הוא לחבירו, לא מחית איניש נפשיה לספיקא שיהא צריך לשאול 'איזה הוא', וכי קאמר 'פני' - קמא דכולה קאמר, שהוא 'פני' שבכולן
- ^ דכל חד וחד הוי פני לחבירו ולא ידעי הי נינהו אפי' אחרון הוי תחלתו פני לסופו
- ^ הך דנדרים
- ^ בניחותא
- ^ מספר ימי משך זמנו קבועים, כגון פסח ויום טוב, למעוטי 'קיץ' ו'קציר' ו'בציר', דאם אמר "עד פני" או אפילו "עד שיהא" - אינו אסור אלא עד שיגיע, דכיון דאין משך זמנו קבוע: שזה ממהר לכלות קייצו וקצירו, וזה מאחר - לא נתכוין זה אלא לתחילתו: משיתחילו העם לקצור
- ^ התם הוא דאיכא למימר כל כת ראשונה עביד איניש דקרי 'גדולה' לגבי כת שניה, וכל כת שניה עביד איניש דקרי 'קטנה' לגבי כת ראשונה
- ^ שנולדו מאשה אחת
- ^ 'פלונית בתי' הוא אומר, ואין קורא לה לא 'גדולה' ולא 'קטנה'