ביאור:בבלי קידושין דף נז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'את' לא דריש [1], כדתניא [2]: 'שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה [3]; כיון שהגיע ל'את ה' אלהיך תירא [ואֹתוֹ תעבד ובשמו תשבע] (דברים ו יג)' - פירש [4]; אמרו לו תלמידיו: רבי! כל אתין שדרשת - מה תהא עליהם? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי על הפרישה; עד שבא רבי עקיבא ולימד: 'את ה' אלהיך תירא' - לרבות תלמידי חכמים.'
'בעגלה ערופה' – מנלן [שאסורה בהנאה]? אמרי דבי רבי ינאי: כפרה כתיב בה [5], כקדשים [6].
'ציפורי מצורע' – מנלן [שאסורים בהנאה]?
דתנא דבי רבי ישמעאל: נאמר מכשיר ומכפר מבפנים [7] ונאמר מכשיר ומכפר מבחוץ [8]; מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר [9] - אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר.
איתמר: ציפורי מצורע - מאימתי אסורים? רבי יוחנן אמר משעת שחיטה, וריש לקיש אמר משעת לקיחה: רבי יוחנן אמר משעת שחיטה: שחיטה הוא דאסרה לה [10]; ריש לקיש אמר משעת לקיחה [11]: מעגלה ערופה נפקא: מה [12] עגלה ערופה [13] מחיים [14] - אף ציפורי מצורע מחיים. ועגלה ערופה גופה מאימתי [15]? אמר רבי ינאי: גבול שמעתי בה ושכחתי [16]; ונסבין חבריא לומר: ירידתה לנחל איתן [17] - היא אוסרתה. אי מה עגלה ערופה משעת לקיחה לא מיתסרא - אף ציפורי מצורע נמי משעת לקיחה לא מיתסרי? הכי? השתא: התם, אית ליה גבול אחרינא; הכא - מי אית ליה גבול אחרינא [18]?
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: '(דברים יד יא) כל צפור טהורה תאכלו [19] - לרבות את המשולחת; (דברים יד יב) וזה אשר לא תאכלו מהם [הנשר והפרס והעזניה...] [20] - לרבות את השחוטה'; ואי סלקא דעתך מחיים אסורה - לאחר שחיטה מיבעיא [21]? מהו דתימא מידי דהוה אקדשים: דמחיים אסירי ואתיא שחיטה ומכשרה להו [22] - קא משמע לן.
איתיביה: שחטה ונמצאת טריפה [23] [24] - יקח זוג לשניה [25], והראשונה מותרת בהנאה [26]; ואי סלקא דעתך 'מחיים אסורה' - הראשונה אמאי מותרת בהנאה [27]? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? - כגון שנמצאת טריפה בבני מעיה [28], דלא חל עלה קדושה כלל [29].
איתיביה: שחטה שלא באזוב ושלא בעץ ארז ושלא בשני תולעת: רבי יעקב אומר: הואיל והוקצה למצותה – אסורה; רבי שמעון אומר: הואיל ונשחטה שלא כמצותה מותרת; עד כאן לא פליגי אלא מר סבר 'שחיטה שאינה ראויה [30] שמה שחיטה [31]', ומר סבר 'שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה' דכולי עלמא מיהא מחיים לא מיתסרא [32]!
תנאי היא [33], דתנא דבי רבי ישמעאל: נאמר מכשיר ומכפר מבפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ: מה מכשיר ומכפר האמור בפנים: עשה בו מכשיר כמכפר, אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ: עשה בו מכשיר כמכפר.
גופא: 'כל צפור טהורה תאכלו' - לרבות את המשולחת; 'וזה אשר לא תאכלו מהם' - לרבות את השחוטה. ואיפוך אנא [34]? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: לא מצינו בעלי חיים שאסורים [35]. מתקיף לה רב שמואל בר רב יצחק: ולא? הרי
מוקצה ונעבד, דבעלי חיים נינהו [36] – ואסירי! כי אסירי – לגבוה; להדיוט מישרא שרי. מתקיף לה רבי ירמיה: הרי רובע ונרבע בעדים, דבעלי חיים נינהו – ואסירי [37]! אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: לא מצינו רוב בעלי חיים שאסורים. דבי רבי ישמעאל תנא: דאמר קרא (ויקרא יד ז: והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו) ושלח [את הצפר החיה] על פני השדה; כשדה: מה שדה מותרת אף האי נמי מותרת. האי 'שדה' להכי הוא דאתא? ההוא מיבעי ליה, לכדתניא: 'שדה שלא יעמוד ביפו [38] - ויזרקנה לים, בגבת [39] - ויזרקנה למדבר, ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר, אלא כל שעומד בעיר [40] ויזרקנה חוץ לחומה' [41] ואידך? אם כן ניכתוב קרא 'שדה'; מאי 'השדה' - שמע מינה תרתי. רבא אמר: לא אמרה תורה 'שלח' לתקלה [42].
בשער נזיר – מנלן [שאסור בהנאה]? דאמר קרא [במדבר ו,ה: כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה’] קדש יהיה גדל פרע שער ראשו [43]: גידולו יהיה קדוש; אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין - אף שער נזיר תופס את דמיו ויוצא לחולין? מי קרינן קוֹדש? קדוֹש קרינן [44].
'בפטר חמור' [שאסור בהנאה] - נימא מתניתין דלא כרבי שמעון [45], דתניא: פטר חמור אסור בהנאה - דברי רבי יהודה; ורבי שמעון מתיר. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לאחר עריפה, ודברי הכל [46].
'בשר בחלב' – מנלן [שאסור בהנאה]?
דתנא דבי רבי ישמעאל: לא תבשל גדי בחלב אמו שלש פעמים (שמות כג יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא): אחד איסור אכילה, ואחד איסור הנאה, ואחד איסור בישול.
מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: רבי שמעון בן יהודה אומר: בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה, שנאמר (דברים יד כא) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו, ולהלן הוא אומר (שמות כב ל) ואנשי קודש תהיון לי [ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו]: מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה [47] אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה.
'וחולין שנשחטו בעזרה' [שאסורים בהנאה] - מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: 'אמרה תורה: שחוט לי בשלי [48] ושלך בשלך [49]: מה שלי בשלך אסור [50] - אף שלך בשלי אסור! אי מה שלי בשלך ענוש כרת - אף שלך בשלי ענוש כרת? אמר קרא (ויקרא יז ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' [לפני משכן ה', דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך] ונכרת [האיש ההוא מקרב עמו]: על קרבן ענוש כרת, על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת'. איכא למיפרך: מה לשלי בשלך - שכן ענוש כרת [אבל חולין בעזרה, שאין בכך עונש כרת – לא יהא גם איסור הנאה – או אולי אפילו לא יהא איסור אכילה]!? אלא אמר אביי: מהכא [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יג פרק יז הלכה ז-י]: 'ושחטו', 'ושחט אותו', 'ושחט אותו' - תלתא קראי יתירי [51] מה תלמוד לומר [52]? - לפי שנאמר (דברים יב כא) כי ירחק ממך המקום [אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם] וזבחת [מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך] [53] ברחוק מקום [54] אתה זובח [55], ואי אתה זובח במקום קרוב [56], פרט לחולין: שלא ישחטו בעזרה; [הלכה ח] ואין לי אלא תמימים הראוים ליקרב [57], מנין לרבות בעלי מומין [שלא ישחטו בעזרה]? מרבה אני את בעלי מומים שכן מין המכשיר [58]; מנין לרבות את החיה [שלא ישחטו בעזרה]? מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה [59]; מנין לרבות את העופות [60] [שלא ישחטו בעזרה]? [61] תלמוד לומר: 'ושחטו' 'ושחט אותו' 'ושחט אותו' [62]; [הלכה ט] יכול לא ישחוט [בעזרה], ואם שחט יהא מותר? תלמוד לומר: (דברים יב כב) כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת [אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם] וזבחת [מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתך] ואכלת [בשעריך בכל אות נפשך]: מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל, ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב: פרט לחולין שנשחטו בעזרה [שאסורים באכילה]; [מכאן אינו בספרא שבידנו 'עד יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו’] ואין לי אלא תמימים
הערות
עריכה- ^ לריבויא
- ^ [גירסת רש"י: 'כי האי תנא’] שפירש מלדורשן
- ^ לריבויא
- ^ שירא לרבות שום דבר להשוותו למורא המקום
- ^ 'כפר לעמך ישראל' (דברים כא ח)
- ^ וקדשים אסורין בהנאה, שהרי מועלין בהן (ולא פרכינן 'אי מה קדש כו', דאין משיבין על ההיקש)
- ^ מכשיר בפנים: אשם מצורע; מכפר בפנים: כל הקרבנות
- ^ ציפורי מצורע 'מכשירי בחוץ' הן, שהרי חוץ לעיר נעשית מצותה, ולהכשיר את המצורע לבא במחנה; מכפר בחוץ: עגלה ערופה
- ^ לא חלק בין אשם מצורע לשאר אשמות
- ^ נאסרת השחוטה, והמשולחת מותרת, כדלקמן
- ^ נאסרות שתיהן, עד שישלח המשולחת וניתרת בשילוחה
- ^ התם
- ^ מיתסרא
- ^ כקדשים
- ^ מאימתי נאסרת? הואיל ואין דמיה קדושין - לא קדושת מזבח ולא קדושת בדק הבית, אלא היא עצמה לעריפה
- ^ מאימת נאסרת
- ^ היא הגורמת לה שם 'עריפה'
- ^ וכיון דילפינן לה איסור מחיים – על כרחך קיחה היא דגרמא
- ^ 'כל' רבויא הוא
- ^ 'אשר' רבויא הוא
- ^ ולמה לי קרא למיסרה? בשלמא להיתרא דמשולחת איצטריך קרא, אלא איסורא דשחוטה למה לי
- ^ עם שאר עבודות, והא נמי תתכשר לאחר גמר מצותה
- ^ טריפה פסולה לטהרת מצורע, דכתיב 'חיות' (ויקרא יד ד)
- ^ ונמצאת טריפה - קא סלקא דעתן כשבדק בסימנים נמצאת שנטרפה בשחיטתה; דאי נטרפה מעיקרא - כגון ניקב קרום של מוח או שנחתכו רגליה - לא שייך למיתני 'ונמצאת'
- ^ אין צריך להביא שתים אחרות
- ^ דקא סלקא דעתן שחיטה היא דאסרה לה, והא [שחיטת טריפה] - לאו שחיטה היא
- ^ דילמא בשעת קיחה ראויה היתה, והיכן הותר איסורה
- ^ דבשעת קיחה לא הויא חזיא
- ^ ולא חל עלה איסור
- ^ למצותה
- ^ לאוסרה
- ^ דאי איתסרא - במאי פקע איסורה
- ^ הני תנאי סבירא להו כדקאמרת: דלא מיתסרא, ותנא דבי רבי ישמעאל - דיליף מכשיר ממכפר - סבירא ליה דמיתסרא מחיים, כמכפר
- ^ וזה אשר לא תאכלו לרבות את המשולחת
- ^ איסור עולם
- ^ 'מוקצה' = בהמה שהוקצה לתקרובת עבודה זרה אסורה לגבוה, כדאמר בתמורה (כח,א): (ויקרא א ב): מן הבהמה' - להוציא את הרובע ונרבע; 'מן הבקר' - להוציא את הנעבד; 'מן הצאן' - להוציא את המוקצה [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ב הלכה ז-ט]: נעבד שהשתחוה לה
- ^ דבני סקילה נינהו, דכתיב (ויקרא כ טז): והרגת את האשה ואת הבהמה; ונרבע דכתיב (שם) 'ואת הבהמה תהרוגו' וילפינן (לעיל נו,ב): משנגמר דינו נאסר, ואפילו שחטו; ולהכי נקט 'בעדים', דאינו נסקל בעד אחד, דאמר מר (בבבא קמא מד,ב): 'כמיתת הבעלים כך מיתת השור'
- ^ חומתה על הים
- ^ חומתה על המדבר ורחמנא אמר 'שדה'
- ^ בתוך העיר
- ^ מדכתיב 'ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר [אל פני השדה וכפר על הבית וטהר]’ (ויקרא יד נג) - מכלל דעומד בעיר ומשלחה אל החוץ; דאי בעומד חוץ לעיר - מאי 'ושלח אל מחוץ לעיר' איכא? הא מעיקרא קודם שילוח נמי התם קיימא!
- ^ סברא הוא שהמשולחת מותרת, דלא אמרה התורה 'שלח' לתקלה: שתהא למכשול עון וילכדנה אדם ויאכלנה, וקרא דאמרן לעיל לרבות את המשולחת - אסמכתא בעלמא היא
- ^ אמר קרא 'קדש יהיה': חסר וי"ו כתיב, למידרש ביה: קודש הוא; וזה אחד מן השלשה עשר במסורת חסרים
- ^ להכי קרינן 'קדוש' למעוטי דמיו, שאין דין קדושה עליו: 'קודש' משמע שֵם קדושה; 'קדוש' משמע: הוא קדוש
- ^ פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בבכורות
- ^ דאמר התם: ומודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור, וגמר עריפה עריפה מעגלה ערופה
- ^ דכתיב לכלב תשליכון אותו
- ^ שחוט זבחַי בחצרִי, כדכתיב (ויקרא א ה): ושחט את בן הבקר [לפני ה’]
- ^ כדכתיב (דברים יב כא) וזבחת מבקרך ומצאנך וסיפיה דקרא 'בשעריך'
- ^ בהנאה, דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק?
- ^ שלש פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים: בראשונה כתיב [בשלמים מן הבקר] (ויקרא ג ב) וסמך ידו על ראש קרבנו] ושחטו פתח אהל מועד [וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב], ובשתים כתיב 'ושחט אותו' (ויקרא ג ח [בצאן) וסמך את ידו על ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב] (ויקרא ג יג [בעז) וסמך את ידו על ראשו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב]
- ^ אלו שלשה מיעוטין דמשמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר
- ^ ובא הכתוב להתיר להם בשר תאוה משיבאו לארץ והם יתרחקו מן המשכן - לפי שבמדבר לא הותרו לאכול שום בהמה הראויה להקרבה אלא על ידי הקרבה
- ^ חוץ למקדש
- ^ חולין שלך
- ^ בעזרה שהוא מקום הקרוב לו
- ^ ובראויה להקרבה הכתוב מדבר, דאילו בשאין ראויה להקרבה - לא איתסר בשר תאוה דידהו במדבר
- ^ מין הכשר להקריב; כיון דדמי להו בהכי - אתי למיגמר ליה במה מצינו להחמיר ולאסור
- ^ ואיתקש לפסולי המוקדשין בפרשה זאת: (דברים יב כב) אך כאשר יאכל את הצבי [כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו] ודרשינן ליה ב'שחיטת חולין' (כח,א) 'מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה'; וכיון דבשחיטה איתקש להו - איכא למיגמר נמי מינה שלא תהא שחיטה בעזרה, ד'כל דבר זביחה' אסר רחמנא
- ^ שאין שחיטתן מפורשת בתורה
- ^ הכי גרסינן בתורת כהנים:
- ^ והכי נמי גרסינן בסיפרי, ופירושא: חד לחיה, וחד לעופות, וחד לאיסור אכילה בדיעבד; ודקתני 'מרבה אני את החיה' - הכי קאמר: אי לא כתב קרא - איכא למימר אתא לריבויא בדוחקא