(דברים כו יז): "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו, וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ."

היום אתה, עם ישראל, האמרת (הגבהת ופיארת) את ה' , בכך שקיבלת אותו להיות לך לאלהים , והסכמת ללכת בדרכיו, ולשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו, ולשמוע בקולו ;

האמיר הוא פועל ייחודי - שורשו אמר ובניינו הפעיל. המפרשים פירשוהו בכמה דרכים:

1. האמיר = הכריז, אמר אמירה רשמית. כשאנשים מחליטים להקים עסק או שותפות, הם אומרים אמירה רשמית כלשהי, הנותנת תוקף להסכמה שביניהם. וכן בלשון חז"ל, המילה מאמר מציינת מעשה קידושין שהיבם עושה כדי ליצור קשר משפטי עם יבמתו . וכן פירש שבי"ל "קנה דבר באמירה להיותו לו לעניין מה, וכן יאמר הלועז הפולני Zamowic" (שבי"ל בקונקורדנציה) . ובפסוקנו הכוונה היא "היום באופן רשמי הכרזת שה' הוא לך לאלהים".

2. האמיר = הגביה, מלשון אמיר שהוא ענף גבוה, (ישעיהו יז ו): "וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר ...". "והוא לשון תפארת"  ( רש"י פירוש שני) . או האמיר = המליך, מלשון אמיר שהוא נסיך בערבית. "כיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדקדוקיה ובחדושיה, הנה גדלתם השם ורוממתם אותו, שיהיה הוא לבדו לכם לאלהים, לא תודו באל אחר כלל" ( רמב"ן ) .

שני הפירושים מתאימים גם לפסוק הבא, (דברים כו יח): "וה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מצותיו"- ה' הכריז באופן רשמי שאתם העם המיוחד לו; וה' הגביה ופיאר והמליך אתכם על כל העמים.

ההתחייבות של עם ישראל כלפי ה' כוללת גם ללכת בדרכיו, כלומר לנהוג באותן מידות שהוא נוהג בהן; לפירוט ראו המצוה ללכת בדרכי ה' . 

" וללכת בדרכיו - שתעשו הטוב והישר, ותגמלו חסד איש את רעהו;  ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו - יזכיר בפרט החוקים והמשפטים, כאשר פירשתי (לעיל ד ה); ויכלול במצותיו כל המצות, מצות עשה ולא תעשה; ולשמע בקלו - ככל אשר יצוה לכם משאר המעשים, על ידי או על יד שאר הנביאים, כאשר פירשתי (לעיל יג ה); ויתכן שיהו מצותיו מצות עשה, ולשמוע בקולו המניעות, כלומר מצות לא תעשה" ( רמב"ן ) .

ישנו פסוק אחד נוסף בתנ"ך ( רש"י ) , שבו השורש אמר מופיע בבניין לא שגרתי - התפעל, (תהלים צד ד): "יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק, יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן"( פירוט ). גם שם ניתן לפרשו בשתי דרכים - הכרזה והתפארות. הרשעים מכריזים על עצמם שניצחו אותנו, וכך מפארים ומגביהים את עצמם. וזה ההבדל הגדול בינם לבינינו:

• הם מתאמרים - מפארים את עצמם;
• אנחנו מאמירים - מפארים את ה', וה' מאמיר - מפאר אותנו בחזרה.

משום כך ה' בחר בנו, (דברים ז ז): "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים"- ממעיטים את עצמנו ומרבים את כבוד ה' ( פירוט ).

זו התשובה להתפארות של הגויים מולנו: לא להתפאר בחזרה, אלא לפאר את ה'. לא להגיד "אנחנו ננצח" אלא "ה' ינצח".

לפי כל הפירושים יש כאן שבח גדול לעם ישראל. לא ברור: על מה זכו ישראל לשבח הזה? במעמד הר-סיני הם אמרו "נעשה ונשמע", אבל כאן הם לא עשו כלום -- אז מדוע נאמר להם "את ה' האמרת היום "?

ייתכן שהכוונה, שבני ישראל פשוט הקשיבו לנאום של משה. זהו נאום ארוך המתחיל בפרק ה ומסתיים כאן בפרק כו - 22 פרקים. הכתוב לא מספר איך בדיוק משה נאם את הנאום שלו, אבל אפשר לדמיין -- בני ישראל עומדים במדבר, במשך כמה שעות, שותקים ומקשיבים לדברים של משה. זה בוודאי לא היה קל. משה רבנו, בזמן שנאם את הנאום הארוך שלו, הסתכל על בני ישראל וראה שהם מקשיבים לדבריו ומתרכזים בהם, ובכך הם נותנים כבוד לתורה וגם נותנים כבוד לקב"ה. ולכן בסוף הנאום הוא החליט לשבח אותם, ואמר להם: " " "את ה' האמרת היום להיות לך לא-להים... ולשמוע בקולו" " ": בכך שהקשבתם לנאום הארוך שלי ולא הפרעתם – הראיתם שאתם מכבדים את התורה, ובכך גם מכבדים את ה' שנתן את התורה ומוכנים לשמוע בקולו. ולכן גם ה' יכבד אתכם -- " " "וה' האמירך היום: להיות לו לעם סגולה כאשר דיבר לך... ולהיותך עם קדוש לה' אלוהיך כאשר דיבר." " " ומכאן יש ללמוד על חשיבות ההקשבה בשיעורי תורה.

למה ה' בחר בישראל? / חגי הופר .