פתיחת התפריט הראשי

בבא בתרא קסז ב

תלמוד בבלי


תלמוד בבלי - גמרא | רשב"ם | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

אכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ואין כותבין למלוה עד שיהא לוה עמו בוהלוה נותן שכר גכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו דוהלוקח נותן שכר האין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם ווהחתן נותן שכר זאין כותבין שטר אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם חוהמקבל נותן שכר טאין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה ב"ד אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר רשב"ג אומר לשניהם כותבין שנים לזה לעצמו ולזה לעצמו:

גמ' מאי ובלבד שיהא מכירן אמר רב יהודה אמר רב ובלבד שיהא מכיר שם האיש בגט ושם האשה בשובר יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא ורב הונא בר חיננא ויתיב אביי גבייהו ויתבי וקמיבעיא להו שם האיש בגט אין שם האשה לא שם האשה בשובר אין שם האיש לא וליחוש דלמא כתב גיטא ואזיל וממטי ליה לאיתתיה דהיאך וזמנין אזלא כתבה אשה שובר ויהבה לגברא דלאו דילה אמר להו אביי יהכי אמר רב שם האיש בגט והוא הדין לשם האשה כשם האשה בשובר והוא הדין לשם האיש וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת דלמא כתיב גיטא ואזיל וממטי ליה לאיתתיה דהיאך אמר להו רב אחא בר הונא הכי אמר רב לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה וליחוש דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק ליה לשמיה ביוסף בן שמעון וכתיב גיטא וממטי ליה לאיתתיה דהיאך אמר להו רב הונא בר חיננא הכי אמר רב מכל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו לא איתחזק מאי אמר אביי נדקרו ליה ועני רב זביד אמר רמאה ברמאותיה זהיר ההוא תברא דהוה חתים עלה רב ירמיה בר אבא אתיא לקמיה ההיא איתתא אמרה ליה לאו אנא הואי אמר אנא נמי אמרי להו לאו איהי היא ואמרו לי מיקש הוא דקשא לה ובגר לה קלא אמר אביי אע"ג דאמור רבנן

רשב"םעריכה

כותבין שטר ללוה - להיות מזומן בידו לתת למלוה כשילוה לו מעות אע"פ שאין מלוה עמו:

והלוה נותן שכר - בגמרא פריך פשיטא דהלוה נותן שכר שהרי כל הנאה שלו:

אין כותבין שטרי אירוסין - מפרש ו) באלו מגלחין (מו"ק דף יח) שטרי פסיקתא כדרב גידל כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו':

אלא מדעת שניהם - אבי חתן ואבי כלה:

ונשואין - כתובה:

שטרי אריסות - מקבל שדה למחצה לשליש ולרביע:

וקבלנות - חכירות כך וכך כורין לשנה:

שטרי בירורין - בגמ' מפרש:

כל מעשה בית דין - כגון אדרכתא דמודעינן ללוה ואזיל ופרע בטרם שיכתב:

ושניהם נותנין שכר - בשטרי בירורין ובגמ' מפרש פלוגתייהו:

שניהם - העדים כותבין שני שטרות לזה אחד ולזה אחד:

גמ' שיהא מכיר שם האיש בגט - הסופר והעדים צריכין שיכירו שזהו שמו דאיכא למיחש אין גט זה אלא לאיש אחר ויבא לרמות ולהגבות כתובה לשום אשה כדתנן (כתובות דף פט.) הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה:

ושם האשה בשובר - שלא תרמה ליתנו לאיש שגרש אשתו ותפסיד כתובתה על ידה:

ומגרש לה - ומתכוין להתירה לינשא שלא כדין:

אלא זה בפני זה - דליכא למיחש תו מידי:

וניחוש - דלמא נפיק לו לעיר אחרת כו' לתנא דמתני' דבעי מכירין למה כותבין שום גט לשום אדם אף על פי שאנו מכירין שמו והלא שמא יוסף בן שמעון זה מעיר אחרת בא לכאן והיה שמו ראובן בן יעקב ועתה הרגיל והחזיק שיקראו לו כאן ראובן לפי שרוצה לגרש אשת ראובן בן יעקב שבמקום פלוני:

אין חוששין לו - דכל כך לא היה מחליף שמו זמן מרובה פן יוודע הדבר:

ברמאותיה - ידע ויזהר לענות הלכך אין תקנה עד דליתחזק:

ההוא תברא דהוה חתים עלה רב ירמיה בר אבא - לאחר זמן אתאי ההיא איתתא לקמיה לתבוע כתובה ואמרה לו לאו אנא הואי אותה אשה שאתה אומר שחתמת על שוברה ושמא אשה אחרת ששמה כשמי ושם בעלה כשם בעלי אבל אני לא התקבלתי כתובתי עדיין:

אמר לה אף אנא אמרי להו - לסהדי החתומים עמי על השובר שאינך אותה האשה שחתמנו על שוברה והדין עמה והם השיבו לי שטעיתי במה שנשתנה והוחלף קולה והדין עמהם וכבר התקבלת כתובתך:

מיקש קשיא - הזקינה וכבר נשתנה ונעשה קולה עבה:

תוספותעריכה

כותבין שטר ללוה. בהא נמי פריך התם וניחוש שמא כתב ללוות כו' ומוקי לה בשטרי אקנייתא ואביי אמר עדיו בחיתומיו זכין לו:

וליחוש דלמא כתביה לאתתא דלאו דיליה ומגרש לה. פירש רשב"ם ומתכוין להתירה להנשא שלא כדין ותימה לי והא בפני עדים יתננו לה והם יקראו את הגט כדאמרינן בגיטין (דף יט:) דמיבעי לאקרויי גיטא ויראו העדים שאין זה שם האיש ועוד בלאו הכי ליחוש דלמא כתביה לאיתתא דלאו דיליה כיון שאין מכירין האשה ויכתוב הגט לאיש אחר כשמו ויתן הגט לאיש אחר ששמו כשמו ויתן הגט לאשת האיש להוציא מבעלה כתובתה וכן נ"ל דמקשה ול"ג ומגרש לה:

שם האיש בגט וה"ה לשם האשה. תימה אמאי נקט שם האיש בגט ושם האשה בשובר וי"ל דלא חש לפרש כולהו אלא נקט שם אותו דמכתיב הכתב דעלייהו קתני במתני' והוא שיהי' מכירן שהרי הזכירן ולהכי נקט להו רב ומתניתין גופה לכך דברו באלו לפי שכבר הוצרכו להזכירם וה"ה ודאי שם האחר משום חששא אחרת:

וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת. ותימה אי בהוחזקו ואליבא דמאן אי לר"מ דאמר דעדי חתימה כרתי ליכא למיחש למידי שהגט לא יהיה גט מאחר שאין מוכיח מתוכו שהוא שלח כדאמר בכל הגט (גיטין דף כד:) כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה ודייק בגמרא הא גדולה מצי לגרש ומוקי לה משום הכי כר"א דאמר עדי מסירה כרתי ולא רבי מאיר ומאי קאמר נמי שמגרשין נשותיהן זה בפני זה אפילו הכי לא מגרש אם לא יכתבו דורות ואי אליבא דר' אלעזר פריך לדידיה נמי לאו גיטא הוא שהרי צריכה להביא עדי מסירה שנתנו לה בעלה כיון שעדי חתימה אינם מוכיחין שבעלה נתנו וצריכה היא עדי מסירה להביאם לפנינו שבעלה מסר לה ותבקשם ולא תמצא ולמאי ניחוש לה ואי בדלא הוחזקו איירי דהשתא כרתי שפיר עדי חתימה שאין יודעים בעיר אלא בעלה ומאי משני זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה מה תיקן הלא אין ידוע שיש שנים בעיר ולעולם יגרשנה זה בשם בעלה שלא בפניו כיון שלא הוחזקו ואור"י דבהוחזקו מיירי ואליבא דר"א דקי"ל כוותיה פריך ואף על גב דעדי מסירה כרתי וצריכה להביא עדי מסירה ליחוש מאחר שכותבין לו גט בלא אשתו אז לא יעשו הגירושין בפניהם דלמא כתב גיטא כו' והעדים שידעו המסירה ויכירו אותו כי שמו יוסף בן שמעון כשם הכתוב בשטר וגם יכירו שם האשה המקבלת אותו בשם שכתוב בשטר ולא יתנו לב לדעת אם יש עוד יוסף ב"ש אחר לבד מאותו ואם נשותיהם שוות כמו כן ואולי זאת אשת חברו וכשתבא לב"ד תביא עדי מסירה שתאמר אלו העדים ראו דיוסף ב"ש בעלי נתן לי הגט והן אומרים הן כדפרישית ואח"כ לא יחקרום ב"ד ודאי לומר שמא טעיתם כך וכך כדפרישית ומשני הכי אמר רבי שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה ומאחר שנתקן כך לעולם חוקרין ב"ד ודאי אם שני יוסף היו שם ואם היו שם שנים אין חוששין שם כלל וכמו שפירש רבי וליחוש לשני יוסף בן שמעון דאיירי שהוחזקו צריך לפרש כמו כן קושיא ראשונה דפריך וליחוש דלמא כתב כשהוחזקו דוקא דאי לא הוחזקו לא הוה מיבעי ליה לרב למימר וה"ה לשם האיש ואע"ג דאביי חייש לשני יצחק בפ' האשה (יבמות קטו: ושם) אע"ג דלא הוחזקו רבא לא חייש התם ורבה נמי לא חייש היכא דלא הוחזקו כדמוכח בפ"ק דב"מ (דף יח: ושם ד"ה נפק) (ובכל הגט) ולמאי דפרישית דמוכח בכל הגט (גיטין כד: ושם ד"ה בעדי) דלר"מ אין יכולין שני יוסף בן שמעון לגרש נשותיהן עד שיכתבו דורות כיון דעדי חתימה כרתי אין גט אלא אם כן מוכיחין עדים הכתובין בו שבעלה נתנו לה קשה עלה דמדאוקמי פרק המגרש (שם דף פו: ושם) מתני' דשני גיטין ושמותיהן שוין כר"מ דוקא ודחי אפי' תימא ר' אלעזר ומיהו כר' מאיר משמע דאתיא לה שפיר והיכי ניחא ליה לר' מאיר הא מוכח בכל הגט דלר' מאיר אין שני יוסף בן שמעון יכולין לגרש נשותיהן אלא אם כן יכתבו דורות ויש לומר דכי מוקי לה כר' מאיר סבר שאינם שוין לגמרי שהרי שלשום בדורות או סימן דעכשיו העדים החתומים מוכיחין שמיד בעלה בא הגט אם הוא בידה ומה שקורא אותם שוין לפי שבמקום נתינתו אין מי שיכיר הדורות:

ומחזיק ליה לשמיה יוסף בן שמעון. תימה מה בכך הלא צריך שיכיר שם האשה בגט ואשתו לא יכירו בשמה ולא שייך למימר שיחזיק ויש לומר שגם אשתו באה עמו אי נמי מכירין את אשתו [שלו על ידי פלוני ופלוני שאמרו] שהיא אשתו של זה אבל לא שמעו איך הוא שמו שיאמרו שפלונית היא אשת ראובן שאם כן יודעים שאין שמו יוסף בן שמעון:

עין משפט ונר מצוהעריכה

נז א מיי' פ"כג מהל' מלוה ולוה הלכה ה , ומיי' פ"כד מהל' מלוה ולוה הלכה א , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע חו"מ סי' לט סעיף יג:

נח ב מיי' פ"כד מהל' מלוה ולוה הלכה ב , טור ושו"ע חו"מ סי' לט סעיף יז:

נט ג מיי' פ"כד מהל' מלוה ולוה הלכה א , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע חו"מ סי' רלח סעיף א:

ס ד מיי' פ"כד מהל' מלוה ולוה הלכה ב , טור ושו"ע חו"מ סי' רלח סעיף ב:

סא ה מיי' פ"כד מהל' מלוה ולוה הלכה א , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע אה"ע סי' לב סעיף א , וטור ושו"ע אה"ע סי' נא:

סב ו מיי' פ"כד מהל' מלוה ולוה הלכה ב , וסמ"ג עשין צד , טור ושו"ע אה"ע סי' נא בהג"ה:

סג ז מיי' פ"כד מהל' מלוה ולוה הלכה א:

סד ח מיי' פ"כד מהל' מלוה ולוה הלכה ב:

סה ט מיי' שם הל' א ב , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע חו"מ סי' יג סעיף ב:

סו י מיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה ג , סמ"ג עשין נ , טור ושו"ע אה"ע סי' קכ סעיף ג:

סז כ מיי' פ"כד מהל' מלוה ולוה הלכה ג ועיין ב?? מ"מ , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע אה"ע סי' קי סעיף א:

סח ל מיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה ג , סמג עשין נ , טור ושו"ע אה"ע סי' קכ סעיף ג:

סט מ מיי' פ"כד מהל' מלוה ולוה הלכה ד , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע חו"מ סי' מט סעיף ג , וטור ושו"ע אה"ע סי' קכ סעיף ג בהג"ה:

ע נ (מיי') , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע חו"מ סי' מט סעיף ד: