ויקיטקסט

אמרי במערבא/מסכת גיטין

< אמרי במערבא

מסכת גיטין עריכה

פרק א - המביא גט עריכה

הלשון "גט" ע"ש אבן שמגרשת חברותיה עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין השמטות ד"ה בשלטי, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).

הלשון "גט" פירושה גירושין עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין השמטות ד"ה בכל, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).

האם עכו מארץ ישראל עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ז ה"ז (מג:), ועיין מה שכתבנו שם.

טעם אמירת בפני נכתב עריכה

רבי יהושע בן לוי אמר: שנייא היא שאינן בקיאין בדיקדוקי גיטין, אמר רבי יוחנן: קל היקלו עליה שלא תהא יושבת עגונה (שאין עדים מצויין לקיימו).

בבבלי - היא מחלוקת רבה ורבא, ולרבה הטעם שאין בקיאין לשמה, ותוס' (ד"ה לפי) ביארו שהוא דווקא לשמה ולא שאר דקדוקי גיטין, ובירושלמי מפורש שאינם בקיאים גם בשאר דקדוקי גיטין (וכן לקמן פ"א ה"א (ב.) לירושלמי שואלים את השליח גם על שאר דקדוקי הגט).

הבעל לא חשוד לכתוב במזיד גט פסול עריכה

אינו חשוד לקלקלה בידי שמים (לכתוב במזיד גט פסול), בבית דין הוא חשוד לקללה (לערער בבית דין שהגט מזוייף אע"פ שבאמת הוא כשר, כדי לקלקלה).

בבבלי - לא הובא.

הלכה כרבי אלעזר שעדי מסירה כרתי עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ט ה"ד (נא:), ועיין מה שכתבנו שם.

מחלוקת ב"ש וב"ה אם שליח נעשה עד עריכה

הירושלמי דן בזה בקידושין פ"ב ה"א (כג:), ועיין מה שכתבנו שם.

שרטוט בכתיבת פסוקים עריכה

הירושלמי דן בזה במגילה פ"ג ה"ב (כד:), ועיין מה שכתבנו שם.

מכר את בתו בשביל ללמוד תורה עריכה

הירושלמי דן בזה בהשמטות למסכת גיטין ד"ה בתוספות, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).

אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים - אינו בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בכתובות פ"ב ה"ז (יא.).

קניית בתים מגוי בשבת עריכה

הירושלמי דן בזה במועד קטן פ"ב ה"ד (ט.), ועיין מה שכתבנו שם.

כתב נכסיו לעבדו, עדות שבטלה מקצתה, פלגינן דיבורא עריכה

כתב כל נכסיו לעבדו, את אמר הוא גיטו הוא מתנתו (באותו שטר), מה את עבד לה - כגט הוא ועררו בטל, או כמתנה הוא ועררו קיים? וייבא כהדא (ראיה): כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת והיו עדים כשירין לזה ופסולין לזה וכו' רבי יוחנן אמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה וריש לקיש אמר כשירין לזה ופסולין לזה (קרבן העדה פירש שהוא דין פלגינן דיבורא, ופני משה פירש שהוא דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה).

בבבלי - מבואר שכתב כל נכסיו לעבדו הוא דין פלגינן דיבורא, ולא תולה זאת בעדות שבטלה מקצתה1.

צריך לומר "בפני נכתב ביום ולשמה" עריכה

עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום (ולא בלילה), עד שיאמר נכתב לשמה ונחתם לשמה (קרבן העדה: וכן שאר דקדוקי הגט).

בבבלי - שואלים אותו רק על לשמה (וכן לעיל פ"א ה"א (א.) דעת הירושלמי שאינם בקיאים בכל דקדוקי גיטין).

כותבים את הגט בבית דין עריכה

עד שיכתוב במקום יהודאיקי (שיכתוב את הגט בבית דין), אם אין שם יהודאיקי - בבית הכנסת, אם אין שם בית הכנסת - מצרף עשרה בני אדם.

בבבלי - לא הובא.

נתנו ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם עריכה

דאמר רבין בר רב חסדא אייתי גיטא ונתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם, אתא עובדא קומי (לפני) רבי יוחנן, אמר ליה: טליהו ממנה ואמור לה בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם.

בבבלי - זו דעת חכמים, ורבי מאיר סובר שיוציא והוולד ממזר.

מלווה ולווה שתפוסים בשטר עריכה

המלוה והלוה שהיו תפושין בשטר, המלוה אומר שלי הוא שאבד ממני והלוה אומר שלי הוא שפרעתיו לך - יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי. רשב"ג אומר: יחלוקו. אמר רבי לעזר: הכל הולך אחר התפוש בעדים (במקום החתימה).

בבבלי - בבא מציעא ז. גם כן הובאה מחלוקת רבי ורשב"ג, אך שם (ע"ב) דעת רבי אלעזר שכאשר אחד אדוק בטופס ואחד אדוק בתורף - זה נוטל טופס וזה נוטל תורף, ונפק"מ לגבות ממשועבדים. ותוס' שם (ד"ה דאית) הביאו את הירושלמי.

מקור אחר לדין גט בידה וחוט בידו עריכה

הכא אפילו כולה בידה וחוט אחד בידו אינו גט, דכתיב ונתן בידה - עד שיהא כולו בידה.

בבבלי - גיטין עח: מקור הדין הוא מבעינן כריתות וליכא. ומראה הפנים הביא שנפק"מ בין דרשת הבבלי לירושלמי למקרה שנתנו הבעל לידה וקפצה ידה מרצון הבעל עד שאינו יכול לנתקו ממנה.

מאי קעביד הקב"ה - אינו בירושלמי עריכה

בבבלי - הביא כאן אגדה על פילגש בגבעה, ושאל רבי אביתר את אליהו מאי קא עביד הקב"ה, אמר ליה עסיק בפילגש בגבעה וכו'. ובירושלמי לא נמצא2.

כפר סמיי - כפר סיסאי עריכה

מכפר סמיי שבתחום עכו וכו'.

בבבלי - הובא אותו מעשה אך שמו של הכפר הוא סיסאי.

הלכה כמיקל בדיני בפני נכתב, חזקה בספק דרבנן עריכה

הלכה כמי שהוא מיקל בדברי סופרין (במחלוקות בדיני בפני נכתב. וציון ירושלים הקשה שהרי היא בחזקת אשת איש, ונשאר בצ"ע).

בבבלי - לא הובא.

עכו - חלקה בארץ וחלקה בחו"ל עריכה

עכו - יש בה ארץ ישראל ויש בה חוצה לארץ.

בבבלי - לא הובא, ותוס' (ב. ד"ה ואשקלון) הביאו את הירושלמי.

אסור לכהן לצאת לחו"ל עריכה

רבי הוה בעכו, חמא (ראה) חד בר נש מכיפתא (פני משה: גשר. קרבן העדה: סלע) ולעיל. אמר ליה: לית את בריה דפלן כהנא, ולא הוה אבוך כהן (ואסור לכהן לצאת לחו"ל)? אמר ליה: עיניו של אבא היו גבוהות ונשא אשה שאינה הוגנת לו וחילל אותו האיש.

בבבלי - לא הובא3.

מקרעים לעדים נייר חלק עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ב ה"ג (יא:), ועיין מה שכתבנו שם.

שלושה דברים צריכים לשמה עריכה

הירושלמי דן בזה בסוטה פ"ב ה"ב (י:), ועיין מה שכתבנו שם.

כותים חשודים על ממון ולא על עריות עריכה

על הממון נחשדו ועל הממון נפסלו. לא נחשדו על העריות, ועדי נפשות כעדי עריות.

בבבלי - הביא רק שלדעת רשב"ג כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל, אך לא חילק בין ממון לעריות.

שטר שחלק מעדיו פסולים עריכה

שטר שחותמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים - כשר ותתקיים העדות בשאר.

בבבלי - בבא בתרא קסב: הגירסא "ונמצא אחד מהם קרוב או פסול", ולא דווקא אחד מהראשונים. ומראה הפנים הביא שהיא מחלוקת ראשונים, שבה"ג הכשיר רק אם הראשונים הם הפסולים, והרמב"ם הכשיר אפילו אם האחרונים.

הטעם שכותים פסולים עריכה

כותים משום מה הן פסולין? אמר רבי יוחנן: משום גירי אריות. וקשיא, אילו מי שלא נתגייר לשום שמים וחזר ונתגייר לשום שמים שמא אין מקבלין אותו? רבי יוחנן בשם רבי אלעזר: משום גוי ועבד הבא על ישראל הוולד ממזר. והאמר רבי עקיבה גירי צדק הן! על שם שהן מייבמין את הארוסות ומוציאין את הנשואות. והא רבנין (רבנן) אמרין אין ממזר ביבמה! על שם שאינן בקיאין בדיקדוקי גיטין. הא רבן גמליאל מכשיר בגיטיהן! רבי יעקב בר אידי בשם רבי יוחנן: על שנתערבו בהם כהני במות.

בבבלי - קידושין עה: הובאו כל דעות אלו, אך לא כהו"א שנדחות, אלא כמחלוקת.

דינא דמלכותא דינא - אינו בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בנדרים פ"ג ה"ד (י:).

אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בברכות פ"ז ה"א (נג.).

בעל ואב שאמרו צאי מעשי ידייך למזונותייך עריכה

הירושלמי דן בזה בכתובות פ"ד ה"ו (כח.), ועיין מה שכתבנו שם.

מצוה לפרנס עבדים עריכה

הירושלמי דן בזה בכתובות פ"ה ה"ה (לו.), ועיין מה שכתבנו שם.

קוטע יד עבד של חבירו עריכה

הירושלמי דן בזה בבבא קמא פ"ח ה"ד (לה:), ועיין מה שכתבנו שם.

פשוט שהולך לאו כזכי עריכה

בבלי יד.-יד:‏ • פ"א ה"ה (ז:)‏

כל אתר את אמר תן כהולך (תן לאו כזכי. ולגבי הולך פשוט שאינו כזכי), והכא את אמר תן כזכה? (ומסיק שבאמת תן כהולך).

בבבלי - הביא מחלוקות האם הולך כזכי.

תן שטר לעבדי אינו מדין זכין עריכה

אמר רבי יוחנן בעי: הגע עצמך שהיה עבדו של קצין - הרי חובה הוא לעבד! חברייא אמרי רבי יוחנן בעי: הגע עצמך שהיתה אשתו של מוכי שחין - הרי זכות הוא לאשה! לית לך אלא כהדא, אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור? והמגרש את אשתו שלא מדעתה שמא מגורשת היא? (בתמיה, אע"פ שאין צריך את רצונה, צריך שתדע שהוא מגרשה, ולכן א"א לגרשה ע"י שליח בלי ידיעתה. ולמסקנה טעם הדין אינו משום זכין וחבין).

בבבלי - נשאר בהבנה שטעם הדין משום זכין וחבין, ותוס' (יא: ד"ה בגיטי) הביא את הירושלמי.

מתנת שכיב מרע מועילה דווקא אם פירש איזו שדה עריכה

הירושלמי דן בזה בכתובות פי"א ה"א (סא:), ועיין מה שכתבנו שם.

הלכתא בלא טעמא - אינו בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בבבא בתרא פ"ט ה"ג (כח.).

המשיא אשה לבנו זכה בבית עריכה

הירושלמי דן בזה בכתובות פ"ה ה"א (לב.), ועיין מה שכתבנו שם.

שוחדא דדייני, ודעה שמותר לקחת שוחד לזה עריכה

הירושלמי דן בזה בכתובות פ"י ה"ד (נט:), ועיין מה שכתבנו שם.

מעשה שתבעו מעות מרבי דוסתאי ורבי יוסי עריכה

אתון לגבי רבי דוסתי בי רבי ינאי (לקחת ממנו את המעות), אמר לון (להם): ההנו כולה (המעות אינם אצלי אלא אצל רבי יוסי בן כיפר). נסבון (לקחו וכפתו) לרבי יוסי בן כיפר ופטרוי ואפקון מיניה (והוציאו ממנו המעות) וכו'.

בבבלי - הובא אותו מעשה, אך הוסיף שרבי דוסתאי גם אמר להם שיכו את רבי יוסי בן כיפר.

מחלוקת במחילת שטר עריכה

דין דמחל שטר לחבריה - רבי חנניה ורבי מנא, חד אמר מחל, וחרנה (והאחר) אמר לא מחל עד דמסר ליה שטרא.

בבבלי - לא דן כלל במחילת שטר, והירושלמי הובא בש"ך (חו"מ סי' רמא סעיף ד).

פרק ב - המביא גט עריכה

חציו בקיום הגט וחציו בתקנת חכמים כשר עריכה

רב חסדא בעי: חציו מתקנה וחציו מדבר תורה? וכו' כשר.

בבבלי - רב חסדא סובר שפסול - או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים.

אני הוא עד שני - נעשה נוגע בעדות עריכה

אמר בפני נכתב ובפני נתחתם בעד אחד ואני הוא העד השיני (השני) - נעשה כנוגע בעדותו.

בבבלי - הטעם שפסול הוא "או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים".

גירסא הפוכה במחלוקת באמר לעשרה כתבו גט עריכה

אמר לעשרה חתמו בגט והוחתמו מקצתן היום ומקצתן למחר - ריש לקיש אמר: כשר והשאר על תנאי (שניים משום עדים ושמונה משום תנאי), רבי יוחנן אמר: פסול עד שיחתמו בו ביום (כולם משום עדים).

בבבלי - הדעות הפוכות: ריש לקיש אמר שכולם עדים ורבי יוחנן חולק4. ובירושלמי הובאה מחלוקת זו גם לקמן ה"ב [יא.], כגירסתה בירושלמי כאן.

גירסא הפוכה במחלוקת מדוע תיקנו זמן בגיטין עריכה

אמר רבי יוחנן: (נכתב ביום ונחתם בלילה) פסול מפני אכילת פירות (שהטעם שתיקנו זמן בגיטין הוא משום פירות). אמר ליה ריש לקיש: מעתה וכו' (מקשה על רבי יוחנן).

בבבלי - ריש לקיש סובר משום פירות, ורבי יוחנן סובר משום בת אחותו. ובבבלי עצמו הקשה מברייתא הפוכה ותירץ "איפוך", ופירשו תוס' (ד"ה איפוך) שהופכים את הברייתא5. והרא"ש (סי' ד) והרשב"א הביאו שבעל העיטור פירש "איפוך" על הסוגיא לעיל, כדי להשוות את הבבלי לירושלמי (הדעה שמשום בת אחותו לא הובאה בירושלמי כאן, אלא לקמן פ"ד ה"ג (כא:), ועיין מה שכתבנו שם).

מעשה באחד שחיפה על בת אחותו עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ד ה"ג (כא:), ועיין מה שכתבנו שם.

כתב ע"י הטפת נקודות דיו עריכה

כתב - לא המטיף. רבי יודן בר שלום ורבי מתניה, חד אמר שלא עירב את הנקודות (פסול רק כשלא חיבר אותן), וחרנה (האחר) אמר אפילו עירב את הנקודות.

בבבלי - לא דן בזה כלל.

שפך דיו על כתב שאינו נראה עריכה

אילין בני מדינחא (המזרח) ערימין סגין (חכמים ביותר), וכד חד מינהון בעי משלחא כתב מסטירין (בסתר) לחבריה הוא כתב במי מילין (שהכתב אינו נראה), והך דמקבל כתביה שפיך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב (ורואה מה חבירו שלח אליו). עשה כן בשבת (ששפך דיו על מי מילין) מהו? תמן תנינן כתב על גבי כתב פטור. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוויהו והוא שכתב דיו על גבי דיו וכו' (רק בדיו על דיו פטור, אך כאן חייב).

בבבלי - דן במי מילין רק לגבי גט, ולא לגבי שבת.

הכותב סיקרא על גבי דיו חייב לכו"ע עריכה

אם כתב דיו על גבי סיקרא וסיקרא על גבי דיו חייב.

בבבלי - בסיקרא על גבי דיו יש אומרים שפטור משום מקלקל.

דימוי בין שבת לגיטין, מקרעים לעדים נייר חלק עריכה

עדים שאינן יודעין לחתום - ריש לקיש אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא, בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר ליה רבי יוחנן: מפני שאנן עוסקין בהילכות שבת אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן וחותמין (על הקרע). ולא כתב ידו של ראשון הוא (וא"כ מה שהם חותמים אינו כתב)? אלא מרחיב לפניהן את הקרע (קורע קרע רחב, והם ממלאים רק חלק ממנו).

בבבלי - הלשון "מפני שאנו מדמים נעשה מעשה?". השאלה שהרי הוא הכתב של הראשון והתירוץ שקורע קרע רחב אינו בבבלי. ותוס' (ט: ד"ה מקרעין) הביאו.

מחיקת שם שלא נכתב בקדושה עריכה

הירושלמי דן בזה בשבת פי"ב ה"ה (ע:), ועיין מה שכתבנו שם.

חוקק על העור - נחשב כתב עריכה

הקורע (חוקק ומשרט) על העור כתבנית כתב - כשר, הרושם על העור כתבנית כתב - פסול.

בבבלי - לא הובא, אלא רק חקיקה על טבלא ופינקס. והרמב"ם (גירושין פ"ד ה"ז) פסק כירושלמי.

מחלוקת בגט על איסורי הנאה עריכה

הירושלמי דן בזה בקידושין פ"א ה"א (ב:), ועיין מה שכתבנו שם.

רקימה על בד נחשבת כתיבה עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ד ה"ד (כב:), ועיין מה שכתבנו שם.

זה גיטך ע"מ שתתניהו לי עריכה

הרי זה גיטי על מנת שתתנהו לי - פסול, על מנת שתחזירהו לי - כשר.

בבבלי - הלשון: הרי זה גיטך והנייר שלי - אינה מגורשת, על מנת שתחזירי לי את הנייר - הרי זו מגורשת.

הרי את מגורשת והגט שלי בין שיטה לשיטה עריכה

רבי ירמיה בעי: כתבו על כוס של זהב ואמר לה מקום הכתב שליך ובין השיטים שלי (האם מגורשת)? ויש כתב? (בתמיה, פשוט שאינה מגורשת).

בבבלי - רב פפא נשאר בזה בספק, והבבלי תמיה על כך שהרי ספר אחד אמר רחמנא ולא שניים ושלושה ספרים, ומתרץ במעורה. ובירושלמי פשוט שאינה מגורשת. וייתכן שהירושלמי דן באינו מעורה, אך אם כן קשה קושיית הבבלי שפשיטא שאינה מגורשת.

גט שנקרע - חילוקים מתי נקרע וע"י מי עריכה

עור (גט) הנקרע הרי זה כשר, נתקרע הרי זה פסול (פני משה: נקרע קודם הכתיבה כשר, נקרע אחר הכתיבה פסול. קרבן העדה: נקרע מעצמו כשר, נקרע ע"י אדם פסול).

בבבלי - בבא בתרא קסח: הגירסא הפוכה: נקרע השטר פסול, נתקרע כשר. ופירש הרשב"ם שאם נקרע ע"י אדם פסול ואם נתקרע מעצמו כשר, וכפירוש קרבן העדה בירושלמי.

האם מגורשת בקניין מסירה עריכה

מסר לה (את הגט שכתוב על הפרה) במוסירה (קניין מסירה) מהו? מידת הדין (בדיני ממונות) את אמר נקנה המקח. והכא את אמר הכין (ומגורשת), או שנייא היא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה? (ונשאר בספק).

בבבלי - לא הובא.

המקור למעט גט מחובר לקרקע עריכה

מה טעמא דרבנין (חכמים שלא דורשים כרבי יוסי ש"ספר" ממעט רוח חיים ואוכל)? ספר - מה ספר שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש (למעט מחובר).

בבבלי - חכמים דורשים "ספר" לספירת דברים, והמקור למעט מחובר הוא מ"וכתב ונתן".

כתיבת גט על ידות אוכלים עריכה

על דעתיה דרבי יוסי הגלילי (שאין כותבים גט על האוכלים) ידות האוכלין (כגון עוקצי תאנים) כאוכלין (וגם עליהם אין כותבים את הגט)? נישמעינה מן הדא וכו'.

בבבלי - לא שאל זאת.

חילוק בין זכרותו לנרתיקו של קרן הפרה עריכה

והוא (מה שהכותב על הקרן של פרה פסול) שכתב על זכרותו של קרן (עצם שקבוע בראש הבהמה ונתחב בתוך הקרן), אבל אם כתב על נרתיקו (קרן שחופה את הזכרות) - כפרוש הוא וכשר.

בבבלי - לא חילק זאת.

גירסא הפוכה במחלוקת האם המשנה כר"מ או כר"א עריכה

דרבי יוחנן אמר: כתב תרפו בטופס (שכתב "הרי את מותרת לכל אדם" שלא לשמה, כמו הטופס) כשר (כרבי מאיר), ריש לקיש אמר: כתב תרפו בטופס פסול (כרבי אלעזר).

בבבלי - הדעות הפוכות: רבי יוחנן אמר שהמשנה כרבי אלעזר וריש לקיש אמר שהמשנה כרבי מאיר6.

מתי נחלקו ר"א וחכמים בגט שיכול להזדייף עריכה

אמר רבי אלעזר: מה פליגין (חכמים ורבי אלעזר, שרבי אלעזר מכשיר גט שיכול להזדייף) בגיטין, אבל בשטרות אוף (אף) רבי יודה מודה (שכשר), די פתר לה שטר על החלק ועדיו על המחק. ריש לקיש אמר: לא שנייה (שנייא) היא, בין בגיטין בין בשטרות היא המחלוקת, די פתר לה שטר על החלק ועדיו על המחק.

בבבלי - דברי רבי אלעזר הפוכים, שלא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטין, אבל בשאר שטרות לכו"ע פסול, ורבי יוחנן אמר שגם בשאר השטרות נחלקו.

הבעל לא חשוד לכתוב במזיד גט פסול עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בגיטין פ"א ה"א (א.), ועיין מה שכתבנו שם.

אין האשה עושה שליח משליח בעלה - משום ביזיון עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ו ה"א (לה:), ועיין מה שכתבנו שם.

פרק ג - כל הגט עריכה

שטר קידושין שלא לשמה עריכה

כתב קידושין שכתבו שלא לשמו - מהו שיתפסו בה קידושין? וכו'. הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין, מה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת.

בבבלי - קידושין ט: גם כן הובא אותו ספק ואותה מסקנה, אך הבבלי הוסיף שההו"א שתהיה מקודשת היא שהוויות להדדי מקשינן, וכמו שבקידושי כסף אין צריך לשמה כך גם בקידושי שטר7.

אלו מהחליצות הפסולות פוסלות על האחים עריכה

הירושלמי דן בזה ביבמות פי"ב ה"א (סו:), ועיין מה שכתבנו שם.

גירסא הפוכה במחלוקת האם המשנה כר"מ או כר"א עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בגיטין פ"ב ה"ד (יג.), ועיין מה שכתבנו שם.

פירוש "מפני התקנה" עריכה

מהו מפני התקנה? רבי שבתי בשם חזקיה: מפני תקנת בנות ישראל שלא יהו מצויות להתגרש וכו'. אמר רבי אבון: מפני תקנת הליבלר כדי שיהו חייו מצויין לו.

בבבלי - הובאו שני טעמים אלו בקיצור יותר - "תקנת עגונות" ו"תקנת סופר"8.

שיעור לאלתר במציאת גט שאבד עריכה

אי זהו על אתר? רבי יוחנן אמר: כל שלא עבר שם ברייה. רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושע בן לוי: כל שלא עברו שם שלשה בני אדם (שיירא). עבר גוי? נישמעינה מן הדא וכו' הדא אמרה עבר גוי כשר.

בבבלי - יש עוד כמה וכמה דעות בשיעור לאלתר. השאלה על גוי לא הובאה בבבלי.

לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר עריכה

הגע שבדקו כל אותו המקום ולא מצאו אדם ששמו כשמו! אלא משום חומר (חומרא) הוא בעריות (חוששים אפילו שלא מצאו אדם נוסף בשם זה).

בבבלי - יש מחלוקת מה הדין במקרה שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת.

תמיד הזקן בחזקת חי עריכה

אפילו הניחו בן מאה שנה ועשה בדרך עוד מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים.

בבבלי - נקט "אפילו בן מאה שנה" אך לא הוסיף שעשה בדרך עוד מאה שנה.

האם חוששים שמא מת ושמא ימות עריכה

נותנו לה בחזקת שהוא קיים - ולא כן תני מניין האומר לאשתו הרי זה גיטיך לפני מיתתי שעה אחת וכו' שהיא אסורה לוכל (לאכול) בתרומה מיד (וכן חוששים שמת)? תמן משעה ראשונה נתקלקלה ברם הכא לכשימות היא מתקלקלת (שמא מת לא חיישינן, שמא ימות חיישינן).

בבבלי - תירץ בדומה לזה - שמא מת לא חיישינן, שמא ימות - מחלוקת תנאים, והוסיף עוד תירוץ שאין חילוק בין שמא מת לשמא ימות, אלא שהיא מחלוקת תנאים לגבי בקיעת הנוד.

בכרכום של מלכות אחרת לא חוששים שבעלו עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בכתובות פ"ב ה"ט (יד:), ועיין מה שכתבנו שם.

מקרים נוספים של חומרי חיים וחומרי מתים עריכה

הוסיפו עליהן (על המקרים שנותנים חומרי חיים וחומרי מתים) את שגררתו חיה ואת ששטפו נהר ואת שנפלה עליו מפולת.

בבבלי - לא הובא.

דעה שמתירה לשומר למסור לשומר עריכה

הירושלמי דן בזה בקידושין פ"א ה"ד (טו:), ועיין מה שכתבנו שם.

האם שליח עושה שליח בקידושין עריכה

אף בקידושין כן (ששליח עושה שליח)? מה בין גיטין מה בין קידושין - ביד כל אדם מצוי לגרש, לא ביד כל אדם מצוי לקדש (ולכן אפשר שבקידושין אין שליח עושה שליח. ונשאר בספק. כך פירש הפני משה, אמנם קרבן העדה גרס שהוא בניחותא, שבקידושין פשוט שאין שליח עושה שליח).

בבבלי - לא הובא.

אדם מפריש משל עצמו על החוב עריכה

הא משלו מפריש (על החוב אע"פ שלא הלווהו מתחילה על דעת כך, כיוון שעושה ברשות).

בבבלי - לא הובא.

אין ציבור שכולו עשיר או עני עריכה

לית ציבור כוליה עתר, לית ציבור כוליה מיעני (אין ציבור שכולו עשיר ואין ציבור שכולו עני. לכן אם הלווה מעות לציבור שיפרישו עליהם - אין חשש שכולם יעשירו).

בבבלי - לא הובא.

גירסא הפוכה במחלוקת מתי חוששים שפירות מקולקלים עריכה

רבי אלעזר בן אנטיגנס בשם רבי לעזר בן ינאי: זאת אומרת שאין לך מקולקל מעת לעת אלא יום האחרון בלבד. אמר רבי יוחנן: אין לך מתוקן מעת לעת אלא יום ראשון בלבד.

בבבלי - הדעות הפוכות: רבי יוחנן אמר שהכל מתוקן חוץ מהיום האחרון, ורבי אלעזר ברבי ינאי חולק9.

דעה שיין בחזקתו עד מ' יום, האם נעשה חומץ למפרע עריכה

יין מגיתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין עד ארבעים יום, רבי יהודה אומר עד הפרק וכו'. הגיע ארבעים יום ולא בדק, נתעצל שנים שלשה ימים ובא ומצאו חומץ - למפרעו הוא נעשה חומץ או מיכן ולהבא? (ונשאר בספק).

בבבלי - לא הובאה הדעה שעד ארבעים יום (אלא רק דעת רבי יהודה). כמו כן הבבלי לא הסתפק האם נעשה חומץ למפרע10.

בדק חבית יין ובסוף מצאה חומץ עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בבבא בתרא פ"ו ה"א (יט.), ועיין מה שכתבנו שם.

בודקים את היין ע"י הקשה על החבית עריכה

אית בני נש מקשין על גרבא (אנשים שמקישים על חבית) מלבר, ואינון ידעין (ע"פ קול ההקשה) מה אית בה מלגיו.

בבבלי - לא הובא.

מקום השכינה ומלאך שמעמיד את הרוח - אינם בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בבבא בתרא פ"ב ה"ח (ו:).

פרק ד - השולח עריכה

אדם מבטל שליחותו בדברים עריכה

הדא פליגא על רבי יוחנן, דרבי יוחנן אמר אדם מבטל שליחותו בדברים (אתי דיבור ומבטל דיבור, ולדבריו הבעל יכול לבטל בלי להגיע לשליח)! פתר לה משום חומר (חומרא) הוא בעריות.

בבבלי - שאלה זו לא הובאה. מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם אתי דיבור ומבטל דיבור בקידושין נט.

ביטול גט בפני שניים עריכה

הלך השליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים והשליח עולה משם שנים.

בבבלי - היא מחלוקת האם מבטלו בפני שניים או שלושה.

שליח שהגט בידו ואמר שכבר נתנו לאשה עריכה

הלך (הבעל) לבטל את הגט, אשכחיה (את השליח) באיסטרטא (בדרך), אמר ליה (הבעל לשליח): ההוא גיטא דיהבת לה (כבר נתתו לה)? אמר ליה: יכילי לה (נתתיהו לה). מי מישתעי שמא נפל מיניה (ושמע הבעל שהגט נפל מהשליח). אמר ליה: לא אמרת לי יכילית לה (שנתתו לה)? אמר ליה: יכילי לה, ואמרת לי (האשה) יהא לי בידיך. מה - מאחר שיש בידו לגרש נאמן (השליח לומר שגירשה) או מאחר שנמצא בידו (של השליח) אינו נאמן? (ונשאר בספק).

בבבלי - לא הובא.

האם שליח לביטול הגט יכול לעשות שליח עריכה

חלה שליח (השליח ששלח הבעל לבטל את הגט) מה את עבד ליה - כגיטין (שהשליח יכול למנות שליח אחר, או) כקידושין (שלא יכול)? אין (אם) תעבדינה כגיטין - ביד כל אדם מצוי לגרש, אין תעבדינה כקדושין - לא ביד כל אדם מצוי לקדש (ונשאר בספק).

בבבלי - לא הובא.

אין אדם מבטל שליחותו בדברים עריכה

לית הדא פליגא על ריש לקיש, דריש לקיש אמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים (לא אתי דיבור ומבטל דיבור, ולדבריו לא יועיל לבטל בפני בית דין)? פתר לה בבית דין שכחו מרובה.

בבבלי - שאלה זו לא הובאה. מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם אתי דיבור ומבטל דיבור בקידושין נט.

כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש - אינו בירושלמי עריכה

ודבריהן עוקרין דברי תורה (כיצד חכמים תיקנו שהגט אינו מבוטל)? וכי שמן על זיתים וענבים על היין לא תורה הוא שיתרום מפני גזל השבט, והן אמרו שלא יתרום? ולא עוד אלא שאמרו עבר ותרם אין תרומתו תרומה.

בבבלי - תירץ שכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, וכן הביא כלל זה במקומות נוספים, ובירושלמי כלל זה לא הובא כלל.

מכיר את חבירו בפניו ולא בשמו עריכה

אית בר נש דחכמין לחבריהון באפין ולא ידעין שמהתהון (יש שמכירים את חבריהם בפניהם ולא יודעים את שמותיהם).

בבבלי - לא הובא.

מי משלם את שכר הסופר עריכה

עובדא קומי רבנין (לפני רבנן), אמרין: היא תתן אגרא (האשה תשלם את שכר הסופר). והתנינן הבעל נותן את השכר! רבי אילי בשם שמואל: במוחלת לו כתובתה (כשמוחלת לו וכל ההנאה שלו הוא משלם את השכר, אך כשהוא נותן לה את הכתובה היא משלמת).

בבבלי - בבא בתרא קסח. סובר שמדאורייתא הבעל משלם את שכר הסופר ומדרבנן האשה משלמת, ולא חילק אם מחלה על הכתובה.

גילוי דעתא בגיטא - אינו בירושלמי עריכה

בבבלי - נחלקו אביי ורבא בגילוי דעתא בגיטא, ובירושלמי מחלוקת זו לא הובאה.

טעם נוסף שנמנעו מלהשביעה - אימת נדרים עריכה

בראשונה היו נשבעות לשקר וכו', ועוד שאימת נדרים עליהן יותר מן השבועות.

בבבלי - יש רק את הטעם שתישבע לשקר.

מעשה באחד שחיפה על בת אחותו עריכה

מפני מה התקינו זמן בגט? מפני מעשה שאירע, מעשה באחד שהיה נשוי את בת אחותו וזינת עד שהיא אשת איש, הלך והקדים זמנו בגט, אמר מוטב שתידון בפנויה ואל תדון באשת איש.

בבבלי - יז. ישנה המחלוקת מדוע תיקנו זמן בגט - משום בת אחותו או משום פירות (הדעה שמשום פירות לא הובאה בירושלמי כאן אלא לעיל פ"ב ה"ב (יא.), ועיין מה שכתבנו שם), אך לא הובא שקרה מעשה כזה11.

נדר של רבים ונדר ברבים עריכה

הירושלמי דן בזה בנדרים פ"ה ה"ד (יח:), ועיין מה שכתבנו שם.

דעה שחיוב שמיטה תלוי בחיוב מעשרות עריכה

כמאן דאמר מעשרות מן דבריהן (ולשיטתו גם שמיטה מדבריהם), ברם כמאן דאמר מעשרות מן התורה - והילל מתקין על דבר תורה? וכו'. תמן (בבבל) אמרין: אפילו כמאן דאמר מעשרות מדברי תורה מודה בשמיטה שהיא מדבריהן, וזה דבר השמיטה שמוט - רבי אומר שני שמיטין שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג השמיטה נוהגת מדברי תורה, פסקו היובלות נוהגת השמיטה מדבריהן.

בבבלי - מביא באמת רק את הדעה שאין קשר בין חיוב מעשרות לחיוב שמיטה.

הנעלבים ואינם עולבים - אינו בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בשבת פ"ט ה"ג (נט:).

מקור שהמפקיר עבדו צריך גט שחרור עריכה

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר ייסי בן שאול בשם רבי: המתייאש בעבדו אינו רשאי לשעבדו וצריך לכתוב לו גט שיחרור. שמע רבי יוחנן ואמר: יפה לימדני רבי יהושע בן לוי, כלום למדו גט שחרור לא מאשה? מה אשה אינה יוצאה משום ייאוש, שצריכה ממנו גט, אף עבד אינו יוצא משום ייאוש וצריך גט שיחרור.

בבבלי - לא הובא מה המקור לכך שצריך גט שחרור. כמו כן בבבלי הלשון "המפקיר עבדו", וכן בהמשך הירושלמי כאן.

רקימה על בד נחשבת כתיבה עריכה

מניין היוצא בכיפה ובהרנירק טיאונוס ובחרות של מלכים (ששטר השחרור רקום על בד) - תלמוד לומר לחפשי ישלחנו מכל מקום.

בבבלי - כ. סובר שלא נחשב כתב ולא יוצא בזה לחירות.

לדעת חכמים מותר לאדם לשחרר את עבדו עריכה

הירושלמי דן בזה ביבמות פי"א ה"ו (סד.), ועיין מה שכתבנו שם.

המקדיש את עבדו לא יצא לחירות עריכה

הירושלמי דן בזה בכתובות פ"ה ה"ה (לה:), ועיין מה שכתבנו שם.

ביקור חולים עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ו ה"ה (לז:), ועיין מה שכתבנו שם.

עבד שנשא בת חורין עריכה

עבד שנשא בת חורין לפני רבו יצא לחירות. אמר רבי יוחנן: אמש הייתי יושב ושונה הכותב כתב קידושין לעבדו או כתב נישואין לאמתו, רבי אומר זכה וחכמים אומרים לא זכה (וכל שכן שאם נשא בעצמו אינו יוצא לחירות)! אהן תנייא קדמייא סבר כרבי זכה (הדעה שהבאנו בתחילה שיצא לחירות סוברת כרבי).

בבבלי - על אותה קושיא תירץ שמדובר שרבו השיאו.

חכמים הקלו בשחרור עריכה

קל הוא בשחרור (חכמים הקלו בשחרור עבד כנעני).

בבבלי - לא הובא.

חצי עבד וחצי בן חורין, האם דינו כבן חורין עריכה

הירושלמי דן בזה בסנהדרין פי"א ה"ב (נה.), ועיין מה שכתבנו שם.

כיצד נעשה חצי עבד וחצי בן חורין עריכה

היאך איפשר חציו עבד וחציו בן חורין? תיפתר או כרבי דרבי אומר אדם משחרר חצי עבדו, או דברי הכל בעבד של שני שותפין ועמד אחד מהן ושיחרר חלקו.

בבבלי - נחלקו רבה ורב יוסף האם מחלוקת רבי וחכמים היא במשחרר בכסף או בשטר, ומהירושלמי משמע שנחלקו בשניהם.

חצי עבד יכול לקדש בת חורין ביום שעובד לעצמו עריכה

קידש אשה (בת חורין) - ביום של מריה אין חוששין לקידושיו, ביום של עצמו חוששין לקידושיו. ולא כן אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושיו, דכוותה גירש אין חוששין לגירושיו.

בבבלי - הקשה שביום של עצמו ישא בת חורין, ודחה שבדיני איסורין לא מתחלק בין הימים12, ולכן לא יכול לקדש שום אשה13. אמנם הירושלמי פסחים (פ"ח ה"א (נט.)) הביא מחלוקת האם חוששים לגירושיו.

הטעמים שאסור לישא אשה במועד עריכה

הירושלמי כאן הובא (עם תוספת) גם במועד קטן פ"א ה"ז (ו.), ועיין מה שכתבנו שם.

גם לעבד אסור לישא אשה במועד עריכה

בעון קומי (לפני) רבי יוסי: עבד מהו שישא אשה במועד? אמר ליה: נישמעינה מן הדא ליבטיל והלא לא נברא העולם אלא לפירייה ורבייה, ואמר רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן כל שהוא מצווה על פרייה ורבייה אסור לו לישא אשה במועד.

בבבלי - לא הובא.

במה שפחה חרופה קונה את עצמה עריכה

הירושלמי דן בזה בקידושין פ"א ה"א (ה.), ועיין מה שכתבנו שם.

עבד שברח מחו"ל לארץ - מותר להחזירו עריכה

ברח מחוצה לארץ (עבד שברח מחו"ל לארץ) - רשאי להחזירו.

בבבלי - היא מחלוקת, ויש אומרים שאסור מדין "לא תסגיר עבד אל אדוניו".

הנודר כאילו בנה במה לע"ז עריכה

הירושלמי דן בזה בנדרים פ"ט ה"א (כט.), ועיין מה שכתבנו שם.

יש שנשואים לאיילוניות ואינם מגרשים אותן עריכה

כמה נשים נשואין איילוניות ועל ידי שיש להן נחת רוח מהן מקיימין אותן.

בבבלי - לא הובא.

מכר עצמו ללודים - לא פודים אותו עריכה

ואם מכר עצמו ללודים (אומה שאוכלים בני אדם) - אפילו פעם אחת אין פודין אותו (משום שהפקיר עצמו למיתה).

בבבלי - הסברא הפוכה, שאם מכר עצמו ללודים כ"ש שצריך לפדותו מחשש שיהרגוהו.

פרק ה - הניזקין עריכה

אדם שהזיק הקדש פטור עריכה

נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה (קרבן העדה: שור של הקדש שהזיק שור של הדיוט פטור. פירוש שני בקרבן העדה (וכתב על זה "וכן עיקר"): אדם שהזיק את ההקדש פטור).

בבבלי - שור של הקדש שנגח שור של הדיוט פטור, וכך מפורש גם במשנה (בבא קמא לז:), ולגבי שור של הדיוט שנגח שור של הקדש נחלקו תנאים (כאן ובעוד מקומות). אך אדם שהזיק הקדש לא הובא בבבלי. תוס' (בבא קמא ו: ד"ה שור) הביאו את הירושלמי.

המזיק לא משלם מקרקע שירש לאחר הנזק עריכה

כרמו (ומיטב כרמו ישלם) - פרט לראוי כבמוחזק (שאם המזיק ירש מאביו קרקע עידית לאחר שהזיק - לא צריך לשלם אותה לניזק).

בבבלי - לא הובא.

גירסא הפוכה במחלוקת אם מיטב של המזיק או הניזק עריכה

מיטב שדהו ומיטב כרמו של מזיק דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר מיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק.

בבבלי - כאן (ובעוד מקומות) הדעות הפוכות: רבי עקיבא אומר דמי מזיק ורבי ישמעאל אומר דמי ניזק14.

דעה שבעל חוב מדאורייתא בבינונית עריכה

דרש רבי סימאי: והאיש - זה שליח בית דין, שאם נכנס המלוה הוא מוציא את היפה, ואם נכנס הלוה הוא מוציא את הרע, הא כיצד שליח בית דין נכנס ומוציא את הבינונית. רבי ישמעאל אומר: דבר תורה הוא שיכנס (המלוה) [הלווה] דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה (ודינו מדאורייתא בזיבורית).

בבבלי - פשוט שמדאורייתא דינו בזיבורית.

מחלוקת האם תוספת כתובה בבינונית או בזיבורית עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בכתובות פי"ב ה"ה (סז:), ועיין מה שכתבנו שם.

גובים מעידית של יתום גדול עריכה

כיני מתניתא (פירוש המשנה): אין נפרעין מניכסי יתומים לנזקין אלא מן הזיבורית. והתני עמד הבן תחת האב (שמת האב) הניזקין שמין להן בעידית ובעלי החוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית! אמר רבי יוסי בי רבי בון: כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן (בגדול גובה מעידית, בקטן מזיבורית).

בבבלי - לא חילק בין גדול לקטן, וגובים רק ממשועבדים, כמפורש במשנה.

הטעם שלא מוציאים לאכילת פירות ממשועבדים עריכה

אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדין מפני תיקון העולם - אמר רבי חנינא: מפני שאין להן קיצבה.

בבבלי - ריש לקיש סובר משום שאינם כתובים, ורבי חנינא סובר משום שאין להם קצבה, והסתפקו בדעת רבי חנינא האם מצריך שיהיו גם קצובים וגם כתובים.

נתנו את הנכסים ליתומות משום שהיו עניות עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בכתובות פ"ו ה"ו (מא:), ועיין מה שכתבנו שם.

ציפור הוא שם של אשה עריכה

גזר דין נפק ציפור בת אבשלום וכו'.

בבבלי - לא הובא. וציון ירושלים הוכיח מהירושלמי כאן שציפור הוא שם של נקבה.

מחלוקת האם בני בנים הרי הן כבנים עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בכתובות פ"ד ה"ח (כט.), ועיין מה שכתבנו שם.

הסברא שמודה במקצת נשבע - אינה בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בשבועות פ"ו ה"ה (לא.).

חילוק בין אפוטרופוס לעולם לאפוטרופוס לשעה עריכה

כאן לאפיטרופין (אפוטרופוס) לעולם, כאן לאפיטרופין לשעה.

בבבלי - לא הובא חילוק זה.

סברא אחרת שאפוטרופוס שמינהו האב ישבע עריכה

אפיטרופוס שמינהו אבי יתומין ישבע - שאין דרכו לבחן (אינו יודע מי נאמן, ולכן צריך להשביעו), שמינוהו בית דין לא ישבע - שדרכו לבחן (והם בוודאי ביררו שהוא אדם נאמן).

בבבלי - הסברא שכאשר מינהו האב בוודאי היתה לו הנאה, ולא ימנע משום השבועה, אך כשמינוהו בית דין אם ישביעוהו ימנע.

מעמידים אפוטרופוס גם ליתומים גדולים עריכה

כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן.

בבבלי - בבא מציעא לט. ליתומים גדולים לא מעמידים אפוטרופוס כלל. ושיירי קרבן כאן דן בזה.

הלשון "אינו כעושה מעשה" - היזק שאינו ניכר עריכה

המטמא אינו כעושה מעשה.

בבבלי - הלשון "היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק".

מנסך הוא מערב עריכה

רב הונא בשם רב: והוא שעירב (המנסך במשנה פירושו שעירב יין נסך ביין כשר).

בבבלי - היא מחלוקת, שמואל אמר מערב ורב אמר מנסך ממש.

מחיקת שם שלא נכתב בקדושה עריכה

הירושלמי דן בזה בשבת פי"ב ה"ה (ע:), ועיין מה שכתבנו שם.

הטעם שבת ישראל אוכלת תרומה עריכה

מה טעם אמרו קטנה בת ישראל (שנישאת לכהן) אוכלת בתרומה? מפני שיהו הכל קופצין עליה לישא מפני חינה (שהכהן לא יצטרך לקנות חולין).

בבבלי - לא הובא לזה טעם.

קטנה שנישאת לכהן לא אוכלת בתרומה עריכה

רב המנונא בשם רבי אסי: קטנה אין לה חופה שתאכל בתרומה וכו'. רבי אבין בעי: בשנכנסה לחופה ולא נבעלה ושלחה לבית אביה והגדילה מהו שתאכל בתרומה (ע"י החופה שהיתה בקטנותה)? נישמעינה מן הדא: על גב חופתה הראשונה (מוכח שכן אוכלת).

בבבלי - יבמות (נז: ועוד מקומות) מפורש שרק פחותה מבת שלוש שנים לא אוכלת בתרומה, אך בת שלוש שנים כן אוכלת.

אין משיבים מריש וסותרים חורבה משום ישוב א"י עריכה

ביקש ליטול עציו ואבניו (הנגזל מריש, וכן היורד לחורבת של חבירו ובנאה שלא ברשות) אין שומעין לו וכו'. הוינא סבר מימר מה פליגין בארץ (שאין שומעין לו לסתור את הבניין, משום מצוות ישוב ארץ ישראל), אבל בחוצה לארץ לא. מן מה דאמר רבי יעקב בר אחא משום יישוב (שהטעם כדי שהבניין לא יהרס) הדא אמרה היא בארץ היא בחוצה לארץ (כך פירש הפני משה. ולגירסת קרבן העדה גם למסקנה רק בארץ ישראל אין שומעין לו לסתור, וכן גירסת הירושלמי בבא קמא פ"ט ה"א (לז:)).

בבבלי - לגבי מריש לא הובא, לגבי היורד לשדה חבירו ונטעה שלא ברשות היא מחלוקת בבבא מציעא קא: האם שומעים לו לסתור את הבניין בחוץ לארץ.

חטאת שנודעה לרבים - לשלושה עריכה

וכמה הם רבים (לגבי חטאת שנודעה לרבים)? רבי גוריון בשם ריש לקיש: שלשה בני אדם.

בבבלי - לא הובא.

הטעם שתקנו ביהודה שיתייחד עם ארוסתו עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בכתובות פ"א ה"ה (ה:), ועיין מה שכתבנו שם.

שלוש גזירות של סיקריקון - אינן בירושלמי עריכה

התקינו שלא יהא סיקריקון ביהודה וכו'.

בבבלי - פירט שהיו שלוש גזירות של סיקריקון, ובירושלמי לא הובאו.

סוגיית בר כוזבא וחורבן ביתר באריכות עריכה

הירושלמי דן בזה בתענית פ"ד ה"ה (כד.-כה:), ועיין מה שכתבנו שם.

שבע עבירות עברו בהריגת זכריה עריכה

הירושלמי דן בזה בתענית פ"ד ה"ה (כה.), ועיין מה שכתבנו שם.

בני ציון היו יפים מאוד - אינו בירושלמי עריכה

בבבלי - הביא את שבחי בני ציון שהיו משובחים ביופים יותר מהפז, והרומאים היו מסתכלים בהם כדי שנשותיהם תתעברנה בבנים נאים. ובירושלמי לא הובא15.

מעשה שר' יהושע מצא תינוק בבית האסורים עריכה

הירושלמי דן בזה בהוריות פ"ג ה"ד (יח:), ועיין מה שכתבנו שם.

אומן שמלמד תינוקות זוכה בעיצומין עריכה

אף על גב דרבי יוסי לא גבי עיצומין, מודה באילין דיהבון בניהון לאומנותא (שמוסרים את בניהם לאומן שילמדם אומנות) דאינון גבוי (שהם כן גובים) עיצומין, מפני חיי הבריות (פני משה: עיצומין - אסמכתא, שהאב התחייב באסמכתא לשלם לאומן. קרבן העדה: האומן נוטל את מציאת הקטן).

בבבלי - לא הובא.

מחלוקת האם כהן קורא ראשון מדאורייתא או מדרבנן עריכה

מילתיה דרבי שמעון בן יוחי אמר שהוא מדברי תורה, דתני רבי שמעון בן יוחי ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי וכו'. מילתיה דרבי חנינה אומר שהיא מדבריהן, דמר (דאמר) רבי חנינה עיר שכולה כהנים ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום.

בבבלי - למסקנה הוא מדאורייתא, ומדרבנן מפני דרכי שלום הוסיפו שהכהן לא יחלוק כבוד ללוי ולישראל.

המקרא את הכהנים צריך להיות ישראל עריכה

אמר רב חסדא: וצריך שיהא החזן (שמקרא לכהנים את ברכת כהנים) ישראל.

בבבלי - סוטה לח. אמר רב חסדא להיפך, שהמקרא צריך להיות דווקא כהן, ואמרו על זה שם לית הלכתא כוותיה.

מידות בקטן לגבי גזילו עריכה

רב נחמן בר יעקב: כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו - המוציא בידו כמוציא לאישפה (מותר להוציא מידו, שאין בו דעת כלל), אגוז ונוטלו צרור וזורקו - גזילו גזל מפני דרכי שלום, אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן - גזילו גזל גמור זוכה לעצמו אבל לא לאחרים. רב הונא אמר: כשם שזוכה לעצמו זוכה לאחרים.

בבבלי - סה. כתב רק שצרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ולא לאחרים, ושאר השיעורים לא הובאו בבבלי.

מתנת קטן לא מועילה עריכה

הכל מודין שאין מתנתו (של קטן) מתנה, שנאמר: כי יתן איש - מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה.

בבבלי - היא מחלוקת, ולא הביא לזה פסוק.

דיני תורה חסירה עריכה

הירושלמי דן בזה במגילה פ"ג ה"א (כג:), ועיין מה שכתבנו שם.

איסור לימוד אגדה עריכה

הירושלמי דן בזה בשבת פט"ז ה"א (עט:), ועיין מה שכתבנו שם.

מחלוקת האם פרשת סוטה כתובה בראשי תיבות עריכה

הירושלמי דן בזה ביומא פ"ג ה"ח (יט.), ועיין מה שכתבנו שם.

תורה שבע"פ ושבכתב עריכה

הירושלמי דן בזה במגילה פ"ד ה"א (כח.), ועיין מה שכתבנו שם.

מהו רוב התורה ומה חביב יותר - שבכתב או שבע"פ עריכה

הירושלמי דן בזה בחגיגה פ"א ה"ח (ז.), ועיין מה שכתבנו שם.

חילוק בין גזל במצודות מדרבנן ומדאורייתא עריכה

מצודות חיה ועופות כו' (יש בהן גזל מפני דרכי שלום) - הדא דאת אמר (זה נאמר) באילין רברבתא (גדולות), אבל באילין דקיקתא (קטנות. קרבן העדה: מצודות קטנות שלא יכולים להימלט מהן. פירוש שני בקרבן העדה: בעלי חיים קטנים שלא יכולים להימלט. פירוש שלישי בקרבן העדה, וכן פני משה: מצודות שיש להן תוך וקנאן מדין כלים) כמאן דאינון בגו בייתיה (והוא גזל גמור לכו"ע).

בבבלי - חילק אם יש להם תוך או לא, כפירוש השלישי.

האם גזל קטן הוא מפני דרכי שלום או גזל גמור עריכה

הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ז ה"ו (מח:), ועיין מה שכתבנו שם.

מעמידים גבאי גוי, מנחמים גוי אבל עריכה

עיר שיש בה גוים וישראל - מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל, וגובין משל גוים ומשל ישראל (ובעבודה זרה פ"א ה"ג (ד.) גרס: אם נותנין הגויים לגבאין גובין מהן ומישראל), ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל, ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל, וקוברין מיתי גוים ומיתי ישראל, ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל, ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום.

בבבלי - הובא רק שמפרנסים את ענייהם מבקרים את חוליהם וקוברים את מתיהם16.

מתי מותר לטחון עם מי שעושה בטומאה עריכה

תמן תנינן: נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ואין עורכין עמו, ותני עלה לא בוררין ולא טוחנין עמו. והכא הוא אומר אכן (שאשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ)? אמר רבי אילא: כאן לחולין כאן לתרומה (בתרומה החמירו) וכו'. חברייא אמרי: כאן בלותת כאן בשאינו לותת (בלותת את החיטים במים הוכשרו לקבל טומאה ולכן אסור).

בבבלי - לא הובא.

לא שואלים בשלום גוי, החזקת ישראל בשביעית עריכה

רבי חייה ורבי אימי, חד אמר: חרוש בה טבאות (היטב) ואנא נסיב לה מינך בתר שמיטתא, וחרנא (והאחר) אמר: יישר. מאן דאמר חרוש בה טבאות ואנא נסיב לה מינך בתר שמיטתא, מה שואלין בשלומן של ישראל? יישר. ומאן דאמר לגוי יישר, מה שואלין בשלומן של ישראל? שלום עליכם.

בבבלי - מתיר לשאול בשלומם של גויים, ולא דן בהחזקת ידי ישראל בשביעית. ותוס' (ד"ה אשרתא) הביאו את הירושלמי.

פרק ו - האומר עריכה

רבי ורבי נתן נחלקו גם בהילך עריכה

אמרה הבא לי גיטי והלך ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי הוליכו לה ונתנו לה זכה לה ונתקבל לה אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי רבי. רבי נתן אומר: הוליכו לה ונתנו לה אם רצה להחזיר לא יחזיר עד שיאמר לו אי איפשי שתקבלו לה אלא שתוליכו לה. וקשיא על דרבי הילך מן דיבורי אם רצה להחזיר יחזיר? וקשיא על דרבי נתן הילך לדיבורה אם רצה להחזיר יחזיר?

בבבלי - גם כן נחלקו רבי ורבי נתן בזה, אך לא מפורש במחלוקתם שנחלקו גם בהילך, ואדרבה הבבלי הסתפק בדין הילך לרבי נתן. ובירושלמי כאן מפורש שנחלקו גם בהילך.

עסוקים באותו עניין עריכה

היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש, רבי יוסי אומר דייו, רבי יהודה אומר צריך לפרש וכו'. מה פליגין עצמו לעניינות אחרים, אבל אם היה עוסק באותו עניין גט הוא (נחלקו רק כשאינם עסוקים באותו עניין).

בבבלי - קידושין ו. פשוט שנחלקו בעסוקים באותו עניין, ויש מחלוקת האם נחלקו גם באינם עסוקים באותו עניין.

הולך גט אשתי גט בתה - אינו גט עריכה

אמר לו הולך גט אשתי, גט בתה, גט אחותה, והלך ונתנו לה אינו גט (פני משה: כי חוששים שכשאמר "גט בתה" ביטל את הגט. קרבן העדה: כיוון שאמר "אשתי" ולא "לאשתי" מוכח שנתנו לו לפיקדון ולא לגרשה).

בבבלי - לא הובא.

אין האשה עושה שליח משליח בעלה - משום ביזיון עריכה

מחלפה שיטתיה דרב, תמן אמר רב הונא בשם רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחי בעלה, והכא הוא אמר הכין? אני אמר אחר הדלת היה עומד ושמע את קולה.

בבבלי - יש שני טעמים: ביזיון דבעל וחצרה הבאה לאחר מיכן, וכל מפרשי הירושלמי (פני משה, קרבן העדה, מראה הפנים, ומעין זה שיירי קרבן, וכן הגהות מיימוניות הלכות גירושין פ"ו ה"ט) הוכיחו מהירושלמי כאן שהוא סובר משום ביזיון דבעל.

מחלוקת בקידש אשה ואינו יודע מי היא עריכה

הירושלמי דן בזה בשבת פ"ז ה"א (מא.), ועיין מה שכתבנו שם.

אין אשה מעיזה - אינו בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו ביבמות פט"ו ה"א (עז:).

קרוב נעשה שליח עריכה

הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח.

בבבלי - לא הובא. והירושלמי נפסק ברמב"ם (גירושין פ"ו ה"ז) ובשו"ע (אה"ע סי' קמא סעיף לג).

נערה לא יכולה להשיא את עצמה עריכה

ריש לקיש אמר: כמחלוקת בגיטין (רבי יהודה וחכמים, האם נערה מאורסה מקבלת את גיטה) כך מחלוקת בקידושין, אמר רבי יוחנן: הכל מודין בקידושין שאביה מקדשה ולא היא. מודה ריש לקיש בנישואין, לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה לאביה.

בבבלי - קידושין מד. גם כן הובאה מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש, אך לא הובא שריש לקיש מודה בנישואין.

דעה שקטנה קונה בחצר ולא בארבע אמות עריכה

חברייא אמרין: בחצר ובארבע אמות פליגין - רבי יוחנן אמר יש לה חצר ויש להן ארבע אמות (קטנה קונה בקניינים אלו), ריש לקיש אמר אין לה חצר ואין להן ארבע אמות. רבי אלעזר אמר: בחצר פליגין, ואין לה ארבע אמות (לכו"ע).

בבבלי - בבא מציעא י: פשוט שנחלקו גם בחצר וגם בארבע אמות. כמו כן הבבלי מחלק בין גט למציאה ובין קטנה לקטן, והירושלמי לא מחלק בזה.

האם גזל קטן הוא מפני דרכי שלום או גזל גמור עריכה

הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ז ה"ו (מח:), ועיין מה שכתבנו שם.

האם שליח יכול לקבל גט בחצרו עריכה

חצירו של שליח מהו שתיעשה כידו? (ונשאר בספק).

בבבלי - לא הובא, והטור (אה"ע סי' קמ) והבית יוסף דנו בשאלה זו ולא הביאו את הירושלמי כאן. ושיירי קרבן ומראה הפנים דנו בזה.

האם קטנה שאין לה דעת מקבלת את גיטה עריכה

קטנה (מאורסה) - אביה (מקבל את גיטה) לא היא. ניסית (הקטנה) - בין היא בין אביה (קרבן העדה: כיוון שלא צריכה דעת להתגרש, גם היא מקבלת את גיטה). אם יש בה דעת - היא לא אביה.

בבבלי - משמע שקטנה מקבלת את גיטה רק כשיש לה דעת ("וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה"), ומראה הפנים יישב שצריך לדחוק שגם דברי הירושלמי "ניסית בין היא" הם רק כשיש לה דעת.

מראה מקום הוא לו במקום נתינת הגט עריכה

מתניתא (הרישא - "תן גט לאשתי במקום פלוני") דלא כרבי אלעזר (כמו שחלק בסיפא ואמר שמראה מקום הוא לו).

בבבלי - סובר שרבי אלעזר מודה ברישא, משום שהבעל כן מקפיד.

מידות בקטן לגבי גזילו עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ה ה"ט (לב:), ועיין מה שכתבנו שם.

גדרי חולה ומסוכן, ביקור חולים עריכה

מה בין מסוכן מה בין חולה? חולה כדרך הארץ, ומסוכן כל שקפץ עליו החולי. דרך הארץ - הקרובים נכנסין אצלו מיד והרחוקין לאחר ג' ימים, ואם קפץ עליו החולי - אילו ואילו נכנסין אצלו מיד.

בבבלי - לא הובא.

מוזכר "רבי יונתן" במקום "יונתן שידא" עריכה

הירושלמי דן בזה ביבמות פט"ז ה"ו (פד.), ועיין מה שכתבנו שם.

גדלות דורו של רבי יוסי עריכה

רבי כד (כאשר) הוה בעי מקשייה (להקשות) על דרבי יוסי, אמר: אנן עליבייא (העלובים) מקשייא על דרבי יוסי, שכשם לבין קדשי הקדשים לבין חולי חולין, כך בין דורינו לדורו של רבי יוסי. אמר רבי ישמעאל בי רבי יוסי: כשם שבין זהב לעפר, כך בין דורינו לדורו של אבא.

בבבלי - לא הובא, אך בעירובין נג. דן בירידת הדורות בין התנאים הראשונים לאחרונים.

חילוק אם בעל מנה את כל כותבי הגט - אינו בירושלמי עריכה

המונה (בעל שמנה ואמר כתבו ותנו גט לאשתי) כאומר כולכם.

בבבלי - חילק בין מנה את כולם למנה את מקצתם, ובירושלמי לא הובא חילוק זה.

פרק ז - מי שאחזו עריכה

שוטה מאבד מה שנותנים לו עריכה

סימן שוטה: היוצא בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע כסותו, והמאבד מה שנותנין לו. רבי חונא אמר: והן שיהו כולהם (כל הסימנים הללו) בו וכו'. רבי יוחנן אמר: אפילו אחד מהן. אמר רבי אבין: מסתברא כמה דאמר רבי יוחנן אפילו אחד מהן ובלבד במאבד מה שנותנין לו, שאפילו שוטה שבשוטין אין מאבד מה שנותנין לו.

בבבלי - חגיגה ג: הובאו רק שלושת הסימנים הראשונים, ולא הובא מאבד מה שנותנים לו. כמו כן הובאה שם המחלוקת האם צריך את כל הסימנים או אחד מהם.

המעשה ששלמה ירד ממלכותו עריכה

הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"ב ה"ו (יג.), ועיין מה שכתבנו שם.

קורדייקוס לפעמים שוטה ולפעמים פיקח עריכה

זהו קורדייקוס שאמרו חכמים - פעמים שוטה פעמים חלום (פיקח), בשעה שהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבר, ובשעה שהוא חלום הרי הוא כפיקח לכל דבר.

בבבלי - לא הובא. עיתים חלים ועיתים שוטה הובא ביבמות לא. וכתובות כ. (אך לא לגבי קורדייקוס).

רפואות בענייני קורדייקוס ועוד - אינן בירושלמי עריכה

זהו קורדייקוס וכו'.

בבבלי - האריך כאן מאוד ברפואות סגוליות, ובירושלמי לא הובאו17.

גירסא הפוכה במחלוקת מתי כותבים גט לקורדייקוס עריכה

רבי יוחנן אמר: עודהו קורדייקוס עליו כותבין גט ונותנין לאשתו, ריש לקיש אמר: לכשישתפה. מחלפה שיטתיה דריש לקיש, דאיתפלגון נתחרש או נשתטה או נשתמד או שהורו בית דין לאכול חלב - רבי יוחנן אמר נדחית חטאתו, ריש לקיש אמר לא נדחית חטאתו. רבי יוסי בי רבי בון אמר: רבי יוחנן מיחלף שמועתא (איפוך את מחלוקתם בחטאת) דלא תהא מילתיה דרבי יוחנן פליגא על מילתיה וכו'.

בבבלי - הדעות בקורדייקוס הפוכות, ולפי זה לא קשה קושיית הירושלמי מחטאת18.

בדיקת שוטה ע"י שאלות עריכה

ובלבד במסרגין לו - נכתוב גט לאשתך והוא אומר הין, לאמך והוא אומר לאו, לאשתך והוא אומר הין, לבתך והוא אומר לאו, לאשתך והוא אומר הין, לאחותך והוא אומר לאו.

בבבלי - קיצר בזה וכתב רק "דאמרינן ליה בסירוגין". כמו כן בבבלי שואלים אותו שאלות על פירות של ימות החמה בימות הגשמים, ולא שאלות למי לכתוב את הגט. ותוס' (ד"ה בודקין) הביאו את הירושלמי.

יושב כשר לעדות עריכה

אדם מעיד עדותו מיושב.

בבבלי - שבועות ל. וזבחים טז. סובר שיושב פסול לעדות.

גירסא הפוכה במחלוקת האם המשנה כר"מ או כר"א עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בגיטין פ"ב ה"ד (יג.), ועיין מה שכתבנו שם.

האם מותרת לינשא מיד או רק לאחר י"ב חודש עריכה

מהו שתהא מותרת לינשא (כשאמר הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, ושמעו שמת)? רבי חגיי אמר: מותרת לינשא (מיד כששמעו שמת), רבי יוסי: אסורה לינשא (עד י"ב חודש), אני אומר נעשו לו ניסים וחיה.

בבבלי - לא דן האם מותרת לינשא מיד19, ולא הביא את הסברא שנעשו לו ניסים20.

מגרשה ומשייר לעצמו את מעשי ידיה עריכה

ובגיטין וכו' לאי זה דבר כתב בה לאחר מיתה - לשייר לו אגופה (שאינה מגורשת). אמר רבי ביבון בר כהנא קומי (לפני) רבי אילי: לשייר לו מעשה ידיה (אולי מגורשת, וכתב לה "לאחר מיתה" רק כדי שמעשי ידיה ישארו שלו)! אמר ליה: לא מצינו אשה נשואה לזה (אם תינשא לאחר) ומעשה ידיה של זה.

בבבלי - לא היתה הו"א שמשייר לו מעשי ידיה.

כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש - אינו בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בגיטין פ"ד ה"ב (כ:).

חילוק בין "אם מתי" ל"אם לא עמדתי" עריכה

אם מתי מחולי זה ונפל עליו גל או שנשכו נחש - אינו גט, שלא מת מאותו החולי. אם לא עמדתי מחולי זה ונפל עליו גל או שנשכו נחש - הרי זה גט, שלא עמד מאותו החולי.

בבבלי - הביא ברייתא זו והקשה מה החילוק בין הרישא לסיפא, ולא חילק כסברת הירושלמי, ולכן הסיק שהברייתא משובשת. והתוס' (ד"ה מאי) הביאו את הירושלמי.

נתייחדה עימו - חוששים לקידושי כסף עריכה

לא נתייחדה עמו כדי בעילה - אין חוששין לה משום קידושין בכסף, רבי יוסי בי רבי יהודה אומר: אף חוששין לה משום קידושין בכסף.

בבבלי - לא דן בחשש לקידושי כסף.

סתירה האם חוששים למיתה עריכה

מחלפה שיטתיה דרבי יודה, תמן הוא אמר מיתה מצויה (פני משה: לגבי שופר קינים, כדלקמן. קרבן העדה: בעבודת כהן גדול ביום כיפור, שחוששים שאשתו תמות), והכא הוא אמר אין מיתה מצויה! תמן בציבור (פני משה: יש נשים רבות, ויש חשש שאחת מהן תמות. קרבן העדה: בעבודת ציבור חוששים יותר) כאן ביחיד. דתניא רבי יהודה אומר לא היה שופר של קינים בירושלם (שהיולדת תביא לשם את דמי החטאת) מפני התערובת, שמא תמות אחת מהן ונמצאו דמי חטאות מתות מעורבות בהן.

בבבלי - לא הובא.

נוסח שטר קידושין עם תנאי, סימפון, מעשה קודם לתנאי עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בקידושין פ"ג ה"ב (לג:), ועיין מה שכתבנו שם.

מחלוקת האם אונס כמאן דעבד עריכה

אירע לו אונס (שקידשה על תנאי ונאנס ולא היה יכול לקיימו) - רבי יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עבד (ואינה מקודשת), ריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד.

בבבלי - כתובות ב: האריך בסוגיא האם יש אונס בתנאי בגיטין.

האם עכו מארץ ישראל עריכה

תיפתר כמאן דאמר עכו כארץ ישראל לגיטין. ואפילו תימר עכו כארץ ישראל לגיטין, שמא לתנאי גיטין? (בתמיה, היא כארץ ישראל לדין בפני נכתב, אך לא לדיני תנאי "הרי זה גיטך אם לא באתי וכו'").

בבבלי - פשוט שעכו מארץ ישראל. ותוס' (גיטין ב. ד"ה ואשקלון) הקשו מדין בפני נכתב לדין תנאי. כמו כן כתבו רש"י (סנהדרין ה: ד"ה רבי) ותוס' (גיטין שם וסנהדרין שם ד"ה רבי) שחציה של עכו בארץ וחציה בחו"ל.

ספק אם כל השבוע נקרא "מוצאי שבת" עריכה

רבי זעירא בעא קומי (לפני) רבי יסא: אמר קונם יין שאני טועם במוצאי שבת - אמר ליה: במוצאי שבת אסור, ערב שבת מותר, ימים שבנתים צריכה (ספק). והכא (בגט, אותו הדין:) מוצאי שבת הרי זה גט, ערב שבת אינו גט, ימים שבנתיים צריכה.

בבבלי - חילק לגבי גט שיום ראשון שני ושלישי נקראים "אחר השבת", ויום רביעי חמישי ושישי נקראים "לפני השבת"21, ולא דן לגבי קונמות. כמו כן הבבלי לא הזכיר לגבי גיטין וקונמות את הלשון "מוצאי שבת".

פרק ח - הזורק עריכה

מקור נוסף לגינתה וחצירה עריכה

ונתן בידה, אין לי אלא בידה, בגינתה בחצירה מניין? תלמוד לומר ונתן ונתן. עד כדון כרבי עקיבה (שדורש לשונות כפולים), כרבי ישמעאל? תני רבי ישמעאל: ויקח את כל ארצו מידו ועד ארנן, וכי מידו לקח? אלא מהו מידו מרשותו.

בבבלי - לא דורש מהכפילות, אלא רק מ"ונתן", ופירש רש"י שדורשים מכך שלא כתוב "ובידה יתננו".

מחלוקת אם זרק לה גיטה לחצר שאינה של שניהן עריכה

רבי ירמיה בעי: זרקו לה בחצר שאינה של שניהן מהו (והפני משה הוסיף שבעל החצר השאיל או השכיר לה מקום בחצירו)? וכו'. אמר רבי אבין: (שאלה זו תלויה ב- ) מחלוקת רב ורבי חייה רובה (הגדול), דמר (דאמר) רבי שמואל רבי זעירה רב חייה בר אשי בשם רב: אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן. ותני רבי חייה ופליג: אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהן.

בבבלי - לא הובא, והרמב"ם (גירושין פ"ה הי"ג) פסק שחצר שאינה של שניהם דינה כרשות הרבים, שתלוי אם קרוב לה או קרוב לו, והמגיד משנה כתב שכך נראה בירושלמי.

יש דעה שמשיכה קונה גם ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בקידושין פ"א ה"ד (טו.), ועיין מה שכתבנו שם.

אשה לא יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה עריכה

הירושלמי דן בזה בכתובות פי"א ה"א (סא.), ועיין מה שכתבנו שם.

מקור מפסוק לקניין ד' אמות עריכה

הירושלמי כאן הובא (בשינוי קל) גם בבבא מציעא פ"א ה"ד (ב:), ועיין מה שכתבנו שם.

מקור אחר לדין גט בידה וחוט בידו עריכה

הירושלמי דן בזה בגיטין פ"א ה"א (ד:), ועיין מה שכתבנו שם.

קלוטה כמי שהונחה עריכה

הירושלמי דן בזה בשבת פ"א ה"א (ה.), ועיין מה שכתבנו שם.

המתגרשת בגט ישן לא תינשא לכתחילה עריכה

וכולן (גט ישן) אם נישאו לא תצא שלא להוציא ליזה (לעז) על בניה.

בבבלי - יש דעה נוספת שאם נתגרשה תינשא לכתחילה.

כותבים זמן למלכות מפני הסכנה עריכה

עשו את הוולד (מאשה שהתגרשה בלי זמן למלכות) ממזר מפני הסכנה (מהגויים).

בבבלי - הלשון "משום שלום מלכות".

הלשון "זיהום כהונה" עריכה

הירושלמי כאן הובא גם ביבמות פ"י ה"ה (נו:), ועיין מה שכתבנו שם.

מחלוקת ב"ש וב"ה בנשים המסוללות עריכה

שתי נשים שהיו מסלדות (דרך תשמיש) זו את זו - בית שמאי פוסלין (לכהונה) ובית הלל מכשירין.

בבבלי - יבמות עו. רב הונא פוסל לכהונה ורבא מכשיר. כמו כן בבבלי הלשון "מסוללות".

דין לנה עימו בפונדקי תלוי בטעם מדוע מגרשה עריכה

בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון: בית שמאי דאינון אמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערוה - אינון דאמרין מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה, לפיכך אינה צריכה ממנו גט שני. בית הלל דאינון אמרין אפילו הקדיחה תבשילו - אינון דאמרין אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה, לפיכך צריכה ממנו גט שני.

בבבלי - לא הובא22, ותוס' (עט: ד"ה ב"ש) הביאו את הירושלמי.

המגרש את אשתו לא תדור בשכונתו עריכה

המגרש את אשתו לא תדור עמו לא באותה חצר ולא באותו מקום.

בבבלי - כתובות כז: מחלק שאיסור זה הוא רק לאחר שנישאה או כשהוא כהן, שאז היא אסורה עליו.

מקור מפסוק לגט מקושר עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בבבא בתרא פ"י ה"א (ל:), ועיין מה שכתבנו שם.

פרק ט - המגרש עריכה

מדוע אשת איש לא נמנית בחמש עשרה עריות עריכה

ניתני שש עשרה נשים כרבי אליעזר (במקום חמש עשרה נשים שלא חולצות ולא מתייבמות, שיוסיף גם אשת איש)! אמר רבי מנא: כבר איתמר טעמא, תמן התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו.

בבבלי - לא הקשה זאת, ותוס' (יבמות י. ד"ה לעולם) הקשו זאת ותירצו תירוץ אחר.

כל הנודרת על דעת בעלה נודרת - אינו בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בנדרים פ"י ה"ד (לג.).

ע"מ שתיבעלי לפלוני - האם התנאי מותר קודם שהתקיים עריכה

אמר רבי שמי: מצינו אשה בתחילה אין חייבין עליה משום ערוה ובסוף חייבין עליה משום ערוה (שנתגרשה חוץ מפלוני, נישאה לאחר בהיתר, ולאחר שמת נישאה לאותו פלוני ונאסרת למפרע על האמצעי)? אמר ליה רבי מנא: למה זה דומה לאחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתיבעלי לאיש פלוני, בתחילה הוא אסור לבעול (שעדיין לא חל הגט), עבר ובעל הותר הגט למפרע.

בבבלי - גם כן הביא שהמגרש את אשתו על מנת שתינשאי לפלוני, אם נישאת לו נתקיים התנאי ולא תצא. אך בבבלי מפורש שלכתחילה אסור רק משום גזירה שמא יאמרו נשותיהם נותנים זה לזה במתנה, ולא משום שהגט עדיין לא חל. הרשב"א כאן (ד"ה על מנת שתבעלי) דן בדברי הירושלמי, והגר"ש שקאפ (כתובות סי' א) דן בדברי הרשב"א והירושלמי והאריך האם למפרע הוא למפרע ממש או רק מכאן ולהבא. והשו"ע (אה"ע סי' קמג סעיף יח) פסק כירושלמי.

על מנת שלא תפרחי באוויר עריכה

הירושלמי דן בזה בנזיר פ"ב ה"ד (ז.), ועיין מה שכתבנו שם.

המתנה על עונה - האם היא תנאי שבממון עריכה

הירושלמי דן בזה בבבא מציעא פ"ז ה"ז (כט.), ועיין מה שכתבנו שם.

הטעם שאם שייר בגט אבא ואביך מגורשת עריכה

כריתות, לא התפיסה התורה שם כריתות אלא ערוה שיש בה הוייה (המקור שאסור לשייר בגט הוא "כריתות" שיהא דבר הכורת בינו לבינה, ולכן אם שייר אבא ואביך מגורשת, כי עדיין כורת בינו לבינה).

בבבלי - פג. המקור "כריתות דבר הכורת בינו לבינה" הוא רק דעת רבי אלעזר בן עזריה, והבבלי פה. לא דן מה המקור שאם שייר אבא ואביך מגורשת.

ידות לגיטין - אינן בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בנדרים פ"א ה"א (ב.).

דיוקים בנוסח הגט עריכה

ובלחוד דלא יימר ודין (בנוסח הגט, אלא "ודן" בלי יו"ד).

בבבלי - האריך בעוד דיוקים בלשון הגט: איגרת, לימהך, דיתהוייין, דיתצבייין ועוד, ובירושלמי לא הובאו.

מסתפק באומר לאשה "הרי את לעצמך" עריכה

רבי מנא בעי הרי את ברשות עצמך? (האם מגורשת או שהתכוון רק למעשי ידיה? ונשאר בספק).

בבבלי - פשוט שמגורשת, בק"ו מעבד כנעני.

נוסח שטר שחרור עריכה

צריך שיאמר (שיכתוב בשטר השחרור) הרי את בן חורין הרי את של עצמך (ופירש הפני משה שצריך לכתוב את שניהם יחד).

בבבלי - לא הובא.

מדוע המשנה לא הזכירה ספק גירושין עריכה

הירושלמי כאן הובא גם ביבמות פ"ג ה"ט (כא.), ועיין מה שכתבנו שם.

ספק קידושין ונתקדשה לאחר - האם תצא עריכה

הירושלמי דן בזה ביבמות פ"ג ה"ט (כא.), ועיין מה שכתבנו שם.

הלכה כרבי אלעזר שעדי מסירה כרתי עריכה

דרב ושמואל תריהון אמרין הלכה כרבי לעזר (שעדי מסירה כרתי).

בבבלי - רב אמר שהלכה כרבי אלעזר בגיטין, ושמואל אמר אף בשטרות. ובירושלמי לא חילק בין גיטין לשטרות.

המחלוקת בשאילת שלום בגט תלויה האם ווים מחלקים עריכה

אמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי: ושואל אני בשלום פלוני - חזקה על הכל חתם, שואל אני בשלום פלוני - לא חתם אלא על שאילת שלום בלבד. ריש לקיש אמר: אפילו אמר שואל אני בשלום פלוני - חזקה על כל חתם וכו'. חייליה דרבי יוחנן מן הדא שאיני נהנה לזה ולזה קרבן - צריכין פתח לכל אחת ואחת וכו'. פרטו של רבי מאיר כללו של רבי יהודה ופרטו של רבי יהודה כללו של רבי מאיר (לגבי "שבועה לא לך ולא לך" האם הווים מחלקים).

בבבלי - גם כן נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש, אך לא קישר זאת למחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה23.

עדים עבריים ויוונים בגט עריכה

עד אחד עברי ועד אחד יווני עד אחד יווני ועד אחד עברי באין מתחת זה לתחת זה - שניהן פסולין.

בבבלי - במשנה הגירסא: עד אחד עברי ועד אחד יווני עד אחד עברי ועד אחד יווני.

המרחק בין הכתב לחתימות העדים עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בבבא בתרא פ"י ה"א (לא.), ועיין מה שכתבנו שם.

שיעור הרווח שבין הגט לחתימות עריכה

הירושלמי כאן הובא גם בבבא בתרא פ"י ה"א (לא.), ועיין מה שכתבנו שם.

דעה שעד ודיין בשטר מצטרפים עריכה

רבי בא (אבא) בשם רב יהודה: שכן אם רצה לקיימו בכתב יד העדים מקויים, בכתב ידי הדיינין מקויים. אני אומר (דברי רבי בא בעצמו): אפילו בעד אחד מדיין אחד מקויים (אפשר לקיים חתימת עד אחד ודיין אחד, ומצטרפים).

בבבלי - כתובות כא. הביא את הדעה הזו שעד ודיין מצטרפים, ודחה שמאי דקא מסהיד סהדא (מנה שבשטר) לא קא מסהיד דיינא (בפנינו נתקיים) ואינם מצטרפים24.

הדיינים צריכים להכיר את הנידונים עריכה

צריכין הדיינים מכירין את הנידונין, מעשה היה וזייפו (שלא הכירו את הנידונים, והנידונים עשו קנוניא וכתבו שם של אחר במקום הלווה).

בבבלי - לא הובא, והרמב"ם (סנהדרין פכ"ג ה"ו) והשו"ע (חו"מ סי' ז סעיף ז) פסקו להיפך, שאם הדיין לא מכיר את הנידון אין לך דיין צדק כמוהו. ושיירי קרבן דן בזה.

אגדות על ונושנתם - אינן בירושלמי עריכה

בבבלי - הביא כאן שאילו הקב"ה לא היה מקדים שתי שנים לונושנתם היה מתקיים כי אבד תאבדון, וכן שמהרה של הקב"ה הוא שמונה מאות חמישים ושתיים שנה25, ובירושלמי לא הובא.

כופין לגרש רק פסולים עריכה

שמואל אמר אין מעשין אלא לפסולין וכו', והתנינן המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס, יותר מיכן יוציא ויתן כתובה (אע"פ שאינו מהפסולים)! שמענו שהוא מוציא, שמענו שכופין? (בתמיה, שבאמת אין כופין אותו).

בבבלי - אמר שמואל "גט המעושה כדין כשר", ופירש רש"י (שם ד"ה כדין) שכופין בין את הפסולים ובין את אלו שיוציא וייתן כתובה, ולא כירושלמי.

כשיש קול שנתקדשה לא צריך נרות דולקים עריכה

יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת - רבי יסא בשם רבי יוחנן: נירות דולקין ושיחות בני אדם משיחין. התיב רבי זעירא קומי (לפני) רבי יסא: והא תנינן יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת, אית לן מימר נירות דולקין? לא סיחת בני אדם מסיחין? והכא סיחות בני אדם משיחין (הרי לגבי גירושין לא שייך נרות דולקים, אלא על כורחך רק שמעו בני אדם מסיחים על כך, ואם כן כך גם בגירושין).

בבבלי - סובר שצריך שיהיו נרות דולקות, ולא הקשה על כך.

אין אשה מעיזה - אינו בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו ביבמות פט"ו ה"א (עז:).

יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה עריכה

הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ט (כא.), ועיין מה שכתבנו שם.

אגדות בגנות גירושין - אינן בירושלמי עריכה

עיין מה שכתבנו בסנהדרין פ"ב ה"ו (יג.).

מחלוקת ב"ה וב"ש קשורה במחלוקת האם נידה תתקשט עריכה

זקינים הראשונים היו אומרים: תהא בנידתה - לא תכחול ולא תפקוס עד שתבוא במים. אמר להן רבי עקיבה: משם ראייה? אם את אומר כן אוף (גם) היא עצמה מביאה לידי כעירות והוא נותן את עיניו בה לגרשה. ואתייא דזקנים כבית שמאי (שגם אם תתגנה עליו לא יגרשנה) ודרבי עקיבה כבית הלל (שחוששים שאם תתגנה עליו יגרשנה).

בבבלי - מחלוקת זקנים הראשונים ורבי עקיבא הובאה בשבת סד:, אך הבבלי לא קישר בין המחלוקות26. כמו כן מהירושלמי מוכח שבית הלל סוברים כרבי עקיבא, שאם מצא נאה הימנה יכול לגרשה, אך רש"י (צ. ד"ה דהא) כתב שהם נחלקו, וכך משמע מלשון המשנה.

סיום המסכת עריכה

ואתייא דזקנים כבית שמאי, ודרבי עקיבה כבית הלל (מסיים במחלוקת האם מותר לגרשה אם מתגנה בעיניו).

בבבלי - מסיים באגדות בגנות הגירושין27.

השמטות מתלמוד ירושלמי עריכה

קטעים שאינם נמצאים בירושלמי שלפנינו אך הובאו בראשונים, ונדפסו בירושלמי בסוף כל כרך

הלשון "גט" ע"ש אבן שמגרשת חברותיה עריכה

בבלי ב.‏ • השמטות ד"ה בשלטי

אבן אחת יש בכרכי הים וגטא שמה ומגרשת כל חברותיה.

בבבלי - לא הובא.

הלשון "גט" פירושה גירושין עריכה

בבלי ב.‏ • השמטות ד"ה בכל

מיגט גייט.

בבבלי - לא הובא.

מכר את בתו בשביל ללמוד תורה עריכה

השמטות ד"ה בתוספות

עובדא הוה בחד גברא שמכר בתו ללמוד תורה והלך ולמד.

בבבלי - לא הובא28, ותוס' (גיטין ו: ד"ה ויתנו) הביאו את הירושלמי.

1 דרך הירושלמי לדמות סוגיות בנושאים שונים יותר מהבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סד‎.

2 דרך הירושלמי לא להביא אגדות שעוסקות במעשיו של הקב"ה (ומה שנראה כביכול כהגשמה), והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎מח‎.

3 מצאנו בעוד מקום שהירושלמי דן באיסור לצאת לחו"ל ומדגיש שמדובר דווקא בכהן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎לא‎.

4 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות (ומצאנו זאת בכמה וכמה מחלוקות ר"י ור"ל בפרק זה). עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎‎ע‎.

5 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות (ומצאנו זאת בכמה וכמה מחלוקות ר"י ור"ל בפרק זה). עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎‎ע‎.

6 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות (ומצאנו זאת בכמה וכמה מחלוקות ר"י ור"ל בפרק זה). עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎‎ע‎.

7 הבבלי סובר שאיתקוש הוויות להדדי, והירושלמי חולק על כך. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎יח‎.

8 דרך הירושלמי להאריך יותר בביאור מושגים. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎עז‎.

9 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎‎ע‎.

10 בכמה מקומות הירושלמי מסתפק האם הדין חל למפרע, והבבלי לא מביא ספק זה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎ד‎.

11 כדרך הירושלמי להאריך יותר במעשים מאשר הבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎לד‎.

12 דרך הבבלי לחלק באותו הדין בין הממונות לאיסורים. והירושלמי לא מחלק ביניהם. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎א‎.

13 דרך הבבלי במקומות רבים לדחות את מסקנות הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סב‎.

14 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎‎ע‎.

15 הבבלי משבח בכמה מקומות את יופיים של אנשים שונים, והירושלמי לא הזכיר זאת. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎נב‎.

16 הירושלמי סובר שצריך לגמול חסד גם עם הגויים (פרנסת גויים), והבבלי חולק על כך. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎מב‎.

17 דרך הבבלי להרבות בסגולות ודרך הירושלמי להמעיט בכך. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎מו‎.

18 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎‎ע‎.

19 בכמה מקומות הירושלמי מסתפק האם הדין חל למפרע, והבבלי לא מביא ספק זה. ומעין זה בסוגיא זו - בירושלמי נחלקו האם מותרת למפרע או רק לאחר י"ב חודש. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎ד‎.

20 שיטת הירושלמי להתחשב בכך שיתכן ויקרה נס, והבבלי לא מתחשב בכך. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎מד‎.

21 מצאנו בעוד מקום שהבבלי מחלק שעד יום שלישי שייך לשבת שעברה ומיום רביעי ואילך שייך לשבת הבאה, והירושלמי לא מחלק כך. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎לב‎.

22 יתכן שקשור לכך שדרך הירושלמי לדמות סוגיות בנושאים שונים יותר מהבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סד‎.

23 בכמה מקומות הירושלמי מביא את מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר בווים, והבבלי לא מביאה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎ג‎.

24 במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סב‎.

25 דרך הירושלמי לא להביא אגדות שעוסקות במעשיו של הקב"ה (ומה שנראה כביכול כהגשמה), והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎מח‎.

26 יתכן שקשור לכך שדרך הירושלמי לדמות סוגיות בנושאים שונים יותר מהבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סד‎.

27 דרך הבבלי במקומות רבים לסיים מסכתות בסוגיות שאינן הלכתיות, כגון מעשה או אגדה, אך הירושלמי מסיים בסוגיא הלכתית. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎עד‎.

28 דרך הירושלמי לספר יותר על מסירות נפש. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎לז‎.

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=אמרי_במערבא/מסכת_גיטין&oldid=2798432"