פתיחת התפריט הראשי

ירושלמי קידושין א א

<< | ירושלמי · מסכת קידושין · פרק א · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנהעריכה

האשה נקנית בשלושה דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף ובשטר ובביאה. בכסף - בית שמאי אומרים: בדינר ובשוה דינר, ובית הלל אומרים: בפרוטה ובשוה פרוטה. וכמה היא פרוטה? אחת משמונה באיסר האיטלקי. וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל. היבמה נקנית בביאה, וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם.

הלכה א גמראעריכה

כיני מתניתא או בכסף או בשטר או בביאה. ותני ר' חייה כן: לא סוף דבר בשלשתן, אלא אפילו באחד מהן. בכסף מנין? "כי יקח" (דברים כד, א) - מגיד שנקנית בכסף. בביאה מניין? "ובעלה" (שם) - מגיד שנקנית בביאה. הייתי אומר על ידי זו ועל ידי זו. כסף בלא ביאה, ביאה בלא כסף, מניין? ר' אבהו בשם ר' יוחנן: כתיב, "כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל" (דברים כב, כב). הגע עצמך, אפילו לא קנייה אלא בביאה אמרה תורה הבא אחריו בחנק. לא סוף דבר בכדרכה אלא אפי' שלא כדרכה. רבי אבהו בשם ר' יוחנן: לכן צריכא שלא מכדרכה; אין תימר מכדרכה, למה לי בעלה? אפי' אחר! כיי דתנינן תמן: באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק. הא למדנו ביאה בלא כסף. כסף בלא ביאה מניין? "ויצאה חנם אין כסף" (שמות כא, יא), "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ" (שמות כא, י) - מה זו בכסף אף זו בכסף. בשטר? "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" "וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר" (דברים כד, א-ב) - מקיש הוייתה ליציאתה, מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר. א"ר אבין ותני חזקיה: "וכי יקח" - מגיד שהיא נקנית בכסף. ודין הוא, מה אם עברייה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף, זו, שהיא נקנית בביאה, אינו דין שנקנית בכסף?! יבמה תוכיח, שהיא נקנית בביאה ואינה נקנית בכסף, אף אתה אל תתמה על זו שאף על פי שהיא נקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף. תלמוד לומר "כי יקח" - מגיד שהיא נקנית בכסף. "ובעלה" - מגיד שהיא נקנית בביאה. ודין הוא, מה אם יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה, זו, שהיא נקנית בכסף, אינו דין שתקנה בביאה?! עבריה תוכיח, שהיא נקנית בכסף ואינה נקנית בביאה, אף אתה אל תתמה על זו שאע"פ שהיא נקנית בכסף לא תקנה בביאה. ת"ל "כי יקח" - מגיד שהיא נקנית בכסף, "ובעלה" - מגיד שהיא נקנית בביאה. בשטר. מה אם הכסף - שאינו מוציא - הרי הוא מכניס; שטר - שהוא מוציא - אינו דין שיכניס?! אם אמרת בכסף, שהוא מוציא להקדֵיש ידי פדיונו, תאמר בשטר, שאינו מוציא להקדש ידי פדיונו? נשבר ק"ו וחזרתה למקרא; לפום כן צרך מימר: "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" "וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר" (דברים כד, א-ב), הקיש הוויתה ליציאתה; מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר. א"ר יודן: ק"ו לבת חורין שתקנה בחזקה. ודין הוא, מה אם שפחה כנענית, שאינה נקנית בביאה, נקנית בחזקה; זו, שהיא נקנית בביאה, אינו דין שתקנה בחזקה?! ת"ל "ובעלה" - בביאה היא נקנית ואינה נקנית בחזקה. קל וחומר בשפחה כנענית שתקנה בביאה. ודין הוא, ומה אם בת חורין שאינה נקנית בחזקה נקנית בביאה, זו שהיא נקנית בחזקה אינו דין שתקנה בביאה?! ת"ל "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה" וגו' (ויקרא כה, מו) – בחזקה היא נקנית ואינה נקנית בביאה. הרי למדנו שהאשה נקנית בשלשה דרכים: או בכסף או בשטר או בביאה. עד כדון בישראל, בגוים? רבי אבהו בשם ר' אלעזר: כתיב, "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִיא בְּעֻלַת בָּעַל" (בראשית כ, ג) – על הבעולות הן חייבין, ואינן חייבין על הארוסות. מילתיה דרבי אלעזר אמרה: והוא שנתכוון לקנותה. מילתיה דשמואל אמרה: אפילו לא נתכוון לקנותה. דמר רבי יונה בשם שמואל: זונה עומדת בקלון, באו עליה שנים, הראשון אינו נהרג והשני נהרג על ידיו; וכי נתכוון הראשון לקנותה?! "איש" (ויקרא יח, ו) - מה תלמוד לומר "איש איש"? אלא להביא את הגוים שבאו על העריות האומות שידונו כדיני האומות, ואם באו על עריות ישראל שידונו אותם כדיני ישראל. אמר ר' לעזר: מכולם אין לך אלא ארוסת ישראל בלבד, שאם בא על ארוסת ישראל – חייב; על ארוסת גוים – פטור. אם בא על ארוסת ישראל חייב. במה הוא מתחייב, בדיניהן, בדיני ישראל? אין תימר בדיני ישראל - בשני עדים ובעשרים ושלשה דיינים, בהתרייה ובסקילה. ואין תימר בדיניהן - בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתרייה ובסייף. רבי יודה בר פזי מוסף: בחונקו. מפני עצמו, מה טעם? "כי דם באדם" (בראשית ט,ו). אין תימר בדיני ישראל, ונתגייר חייב. אין תימר בדיניהם, נתגייר פטור. דא"ר חנינה: בן נח שקילל את השם - נתגייר פטור מפני שנשתנה דינו. ר' לעזר בשם ר' חנינה: מניין שבני נח מוזהרין על עריות כישראל? ת"ל: "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (בראשית ב, כד) - ולא באשת חבירו; "ודבק באשתו" - ולא בזכור ולא בבהמה. רבי שמואל, רבי אבהו, ר' לעזר בשם רבי חנינה: בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה – נהרג. מה טעם? "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" – ממקום ששניהן עושין בשר אחד. ר' יוסי בעא: הערייה בזכור מהו, הערייה בבהמה מה היא? וכל העריות לא מן הנידה למדו?! זכור מינה, בהמה מינה. עד כדון בישראל, בגוים? אמר ר' מנא: לא מינה, "ודבק באשתו" - ולא באשת חבירו, כל שהוא; ודכוותה "לא בזכור ולא בבהמה" אפי' כל שהוא.


הרי למדנו גוים אין להן קידושין, מהו שיהא להם גירושין? ר יודה בן פזי ור חנין בשם ר חונה רובה דציפורין או שאין להן גירושין או ששניהן מגרשין זה את זה ר יוחנן דצפרין ר אחא ר חיננא בשם ר שמואל בר נחמן (מלאכי ב) כי שנא שלח וגו עד את ה אלהי ישראל בישראל נתתי גירושין לא נתתי גירושין באומות העולם ר חנניה בשם ר פינחס כל הפרשה כתיב יי צבאות וכאן כתיב אלהי ישראל ללמדך שלא ייחד הקב"ה שמו בגירושין אלא בישראל בלבד מילתיה דר חייה רבה אמרה גוים אין להן גיורשין דתני ר חייה בן גוי שגירש את אשתו והלכה ונישאת לאחר וגירשה ואחר כך נתגיירו שניהן אין אני קורא עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ותני כן מעשה בא לפני רבי והכשיר בשטר הדא דתימר בשטר שאינו יפה שוה פרוטה אבל בשטר שהוא יפה שוה פרוטה ככסף הוא תני רבי חייה כן לא סוף דבר בשטר שהיא יפה שוה פרוטה והלא מתקדשת היא האשה בכל דבר שהוא יפה שוה פרוטה אלא אפילו כתבו על החרס או על נייר ונתנו לה ה"ז מקודשת כתבו על דבר שהוא איסור הנאה תני ר חגין מעשה בא לפני רבי ואמר הרי זו מגורשת ר"א אמר אינה מגורשת אמר ר זעירא הויין רבנין פליגין מן דאמר אינה מקודשת אינה מגורשת ומן דמר מקודשת מגורשת חברייה אמרין לחומרין רבי יוסי בעא מהו לחומרין אינה מקודשת מגורשת היינו לחומרין אילו אינה מגורשת מקודשת היינו לחומרין מהו כדון רבנין דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא מאן דאמר מגורשת מקודשת איסור הנייה מדבריהם ומן דמר אינה מגורשת מקודשת איסור הנייה מדבר תורה הא באיסור הנייה מדבריהם מקודשת אין תימר כן לית הדא פליגא על רב דרב אמר דברי רבי מאיר המקדש בחמץ משש שעות ולמעלן לא עשה ולא כלום תמן בגופו קידש וחמץ משש שעות ולמעלן טב הוא כלום ברם הכא בתניים שבו קידש מעתה אפי באיסור הנייה דבר תורה תהא מקודשת מה בינה לשטר שאינו יפה שוה פרוטה תמן אינו ראוי להשלים עליו ברם הכא ראוי הוא להשלים עליו ברם הכא ראוי הוא להשלים עליו תמן תנינן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה הטענה בית שמאי אומרים מעה ובית הלל אומרים שתי מעין מחלפה שיטתהון דב"ש תמן אינון אמרין כסף דינר וכא אינון אמרין כסף מעה מחלפה שיטתהון דבית הלל תמן אינון אמרין כסף פרוטה וכא אינון אמרין כסף שתי מעין רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנינה בית שמאי למידין מתחילת מכירתה של עברייה מה תחילת מכירתה בדינר אף קידושיה בדינר בית הלל למידין מסוף גירועיה מה סוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה מה טעמא דבית שמאי שנאמר (שמות כא) ויצאה חנם אין כסף וכי אין אנו יודעים שאין כסף מה תלמוד לומר אין כסף מיכן שנמכרה בכסף יותר מכסף וכמה יותר מכסף דינר או כסף פרוטה יותר מכסף שתי פרוטות סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה ר בון בשם ר יודה בר פזי שאם ביקשה ליגרע מגרעת במעה בכל שנה ויוצאת ותגרע בפרוטה אמר רבי בון הגע עצמך שאם בקשה ליגרע מתחילת השנה הששית תחילת גירועיה בפרוטה וסוף גירועיה בפרוטה אלא תחילת גירועיה במעה וסוף גירועיה בפרוטה מה טעמא דבית הלל ממה שסוף גירועיה בפרוטה את יודע שקידושיה בפרוטה אילו לא נשתייר שם אלא שוה פרוטה שמא אינה מגרעתה ויוצאה כשם שסוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה מחלפה שיטתהון דבית הלל כתיב (שם) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה כבר כתיב (ויקרא ה) לאשמה בה פרט לפחות משוה פרוטה מה תלמוד לומר כסף מיכן שיש כאן יותר מכסף וכמה היא יותר מכסף שתי מעין או כסף פרוטה יותר מכסף שתי פרוטות סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה או כלים מה כלים שנים אף כסף שנים מה מקיימין בית שמאי או כלים כהדא דתני רבי נתן אומר או כלים לרבות כלי חרס שמואל אמר טענו שני מחטים והודה לו על אחת מהן חייב אמר רבי חיננא והוא שיהו יפות כשתי פרוטות כדי שתהא הטענה שוה פרוטה וההודייה שוה פרוטה ואתייא כבית שמאי דלא ילפי כסף מכלים ברם כבית הלל דאינון יליפין כסף מכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ודכוותה מה כסף שתי מעים אף כלים שתי מעים אף על פי שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשו"פ והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר לא נמנעו בית שמאי לישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי אלא נוהגין באמת ובשלום שנאמר (זכריה ח) והאמת והשלום אהבו ממזירות בנתים ואת אמר הכין היך עבידא קידש הראשון בשוה פרוטה והשני בדינר על דעתהון דבית שמאי מקודשת לשני והוולד ממזר מן הראשון על דעתהון דבית הלל מקודשת לראשון והוולד ממזר מן השני רבי יעקב בר אחא בשם ר יוחנן מודים בית שמאי ובית הלל לחומרין מעתה בית שמאי ישאו נשים מבית הלל דאינון מודיי לון ובית הלל לא ישאו נשים מבית שמאי דלית אינון מודיי לון רבי יוחנן בשם רבי ינאי אילו ואילו כהלכה היו עושין אם כהלכה היו עושין בדא תנינן שלחו בית שמאי ופחתוה שבית שמאי אומרין עד שיפחות רובה אמר רבי יסוי בי רבי בון עד שלא בא מעשה אצל בית הלל היו בית שמאי נוגעין בו משבא מעשה אצל בית הלל לא היו בית שמאי נוגעין בו אמר רבי אבא מרי ויאות מה תנינן טימאו טהרות למפרע לא מיכן ולבא רבי יוסי בי רבי בון אמר איתפלגון רב ושמואל חד אמר אילו ואילו כהלכה היו עושין וחרנה אמר אילו כהילכתן ואילו כהילכתן ממזרות בנתים ואת אמר אכן המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה על זה נאמר (קוהלת ב) והכסיל בחושך הולך כקולי אילו וכקולי אילו נקרא רשע אלא או כדברי ב"ש כקוליהן וכחומריהן או כדברי בית הלל כקוליהן וכחומריהן הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים הן אבל הלכה כדברי ב"ה איכן יצאת בת קול רבי ביבי בשם רבי יוחנן ביבנה יצאת בת קול וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי תני האיסר אחד מעשרים וארבעה בדינר כסף דינר כסף אחד מעשרים וארבעה לדינר זהב תני רבי חייה סילעא ארבעה דינרין שש מעה כסף דינר שני פונדיונין מעה שני איסרין פונדיון שני מסומיסין איסר שני קרדיוניטס מסומס שני פרוטות קרדיונטס סלקין א משלשים ושנים למעה א"ר זעירא בימי רבי סימאי ורבותינו עשו אותם אחד מכ"ד למעה ותני רשב"ג אומר שלשה דורסים מעה שני ניצים דרוסה שני שמין ניצים שני פרוטות שמין סלקין אחד מעשרים וארבעה למעה רבי חנינה ורבי מנא רבי חנינה אומר נחשא באתריה קיים כספא זליל כספא יקיר רבי מנא אמר כספא באתריה קיים נחשא יקיר נחשא זליל על דעתיה דרבי חנינה לעולם שש נשים מתקדשות באיסר על דעתיה דרבי מנא פעמים שש פעמים שמונה חילפיי אמר אייתיבוני על גיף נהרא דלא אפיקית מתניתא דרבי חייה רבא ממתניתין זרקוני לנהרא אמרין ליה והא תני רבי חייה סילעא ארבע דינרין אמר לון אוף אנן תנינתה כמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה הונייה רבי מאיר אומר ארבע איסרות מאיסר לדינר אמר ליה והתני רבי חייה שש מעה כסף דינר אמר ליה אוף אנא תנינתא האונאה ארבע מכסף מעשרים וארבע כסף לסלע שתות למקח אמר ליה והתני רבי חייה שני פונדיונין מעה אמר לון אף אנן תנינתה נותן סלע ופונדיון לשנה אמר ליה והתני ר חייה שני איסרין פונדיון אמר לון אוף אנן תנינתה המניח איסר ואכל עליו חציו והלך לו למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון מוסיף עליו עוד איסר אמר ליה והתני רבי חייה שני מסומיסין איסר שני קרדינטס מסומס שני פרוטות קרדינטס אמר לון אף אנן תנינתא וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי וקונה את עצמה בגט דכתיב (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות וגו ובמיתת הבעל דכתיב (שם) או כי ימות האיש האחרון עד כדון מיתתו של אחרון מיתתו של ראשון מה אם האחרון שאין התירו היתר מרובה את אומר מיתה מתרת ראשון שהתירו היתר מרובה אינו דין שתהא המיתה מתרת אמר רבי חונה קרייה אמר שהמיתה מתרת דכתיב (דברים כה) כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו הא אם יש לו בן מיתה מתרת אמר רבי יוסי בי רבי בון אם אומר את שאין מיתה מתרת מנן אנן משכחין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אמר רבי יוחנן בר מרייה תיפתר ביבמה יבמה יבא עליה זו ביאה ולקחה לו לאשה זו המאמר יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה תלמוד לומר ויבמה עירה כל הפרשה כולה לייבום הביאה גומרת בה ואין המאמר גומר בה אם כן מה מועיל בה מאמר לאוסרה על האחין רבי שמעון אומר המאמר או קונה או לא קונה מאי טעמא דרבי שמעון יבמה יבא עליה זה הביאה ולקחה לו לאשה זה המאמר כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה או יבמה יבוא עליה והרי היא לקוחה לו והמאמר לא הועיל בה כלום ר"א בן ערך אמר המאמר קונה קניין גמור ביבמה מה טעמא דר"א בן ערך ולקחה לו לאשה הרי הוא כקידושי אשה מה קידושי אשה קונין קנין גמור ביבמה אף המאמר קונה קניין גמור ביבמה אי זהו מאמר ביבמה הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף ר יצחק שאל ולמה לי נן אמרין בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה חזר ואמר מה תנינן בחליצה לא חליצתה והכא בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה והא תנינן בביאה אית לך מימר בין בביאתה בין בביאת חבירתה מתניתא ביבמה אחת מה צריכה ליה בשתי יבמות רבי שמואל בר רב יצחק בעא שפחה חרופה במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות ולבא עליה מן האשם פשיטא שאינה יוצאה בגט דאמר רבי חייה בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושיו ודכוותה גירש אשה אין חוששין לגירושיו פשיטא שהיא יוצאה במיתת בעלה מיהא דאמר רבי יוסי בשם ר יוחנן תירגם עקילס הגר לפני ר עקיבה (ויקרא יט) והיא שפחה נחרפת לאיש בכתושה לפני איש כמה דאת אמר (שמואל ב יז) ותשטח עליו הריפות אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן כן פירשה ר לעזר בי רבי שמעון לפני חכמים והיא שפחה נחרפת לאיש בכתושה לפני איש כמה דתימר (משלי כז) בתורך הריפות בעלי מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש מה צריכה לי כרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר בשחצייה שפחה וחצייה בת חורין במאורסת לבן חורין הכתוב מדבר ברם כרבי ישמעאל צריכה ליה דרבי ישמעאל אמר שפחה כנענית הנשואה לעבד עברי הכתוב מדבר אם נישואי תורה הן (שמות כא) אם אדוניו יתן לו אשה לא צורכה דלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש וכמאן דאמר אין עבד עברי עובד את היורש