שולחן ערוך אבן העזר קמא לג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמא · לג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
הנשים והקרובים, כשרים לשליחות הגט. הגה: ויש מי שכתב, דבמקום שאפשר, לכתחלה לא יהא השליח קרוב לאיש ולא לאשה ולא לדינים שנותנים הגט לפניהם (בסדר גטין).
ואפילו הפסולים מדברי סופרים, בעברה, כשרים לשליחות הגט. אבל הפסולים בעברה מדברי תורה, פסולים להבאת הגט אלא אם כן נתקיים הגט בחותמיו. ויש פוסלים אף בנתקיים בחותמיו. ודין מומר, כדין פסולי עדות מדאוריתא כן משמע בהגהות אלפסי דגטין:
מפרשים
בית שמואל
(מד) להבאת הגט: אא"כ נתקיים הגט וצ"ל דליכא בידו שטר הרשאה דהא הרשאה הוי קיום כמ"ש במרד' ובתשובת רשב"א וכמ"ש בסי' קמ"ב סוף סעיף א' והריב"ש דמחמיר שם אינו אלא חומרא בעלמא קשה למה הוא נאמן לומר דהוא ש"ה דהא כתב הרא"ש ש"ה נאמן לומר דעשאו לשליח הואיל האמינוהו חז"ל לומ' ב"נ וב"נ וכאן אינו נאמן לומר ב"נ וב"נ ולמ"ש דהמחבר פוסק כרמב"ם והרמ"ה דס"ל הא דנאמן לומר דעשאו לשליח לא תליא באמירת ב"נ וב"נ אפילו בא"י או בגט מקוים נאמן לומר דעשאו ש"ה כן י"ל ברשע כשהגט מקוים אז נאמן לומר דעשאו לש"ה כיון דגט כשר בידו אלא להרא"ש קשה ואפשר דס"ל דאיירי דיש הרשאה בידו מ"מ חיישינן שמא לא זהו הגט דמסר הבעל בידו אף על גב בעלמא לא חיישינן מ"מ כשהגט ביד הרשע חיישינן שמא זייף זה לכן צריך להתקיים הגט:
(מה) אא"כ נתקיים: משמע אפי' בא"י דאין צריך לומר ב"נ וב"נ מ"מ פסול להביא אם אינו מקוים וב"ח מפרש דברי הטור בזה פליגי הרא"ש והרמ"ה, הרא"ש ס"ל בא"י יכול להביא אפי' אינו מקוים כיון דא"צ לומר ב"נ וב"נ והרמ"ה ס"ל אפילו בא"י א"י להביא הגט כשאינו מקוים מיהו למ"ש בסמוך אפילו אם יש הרשאה חיישינן שמא מזויף הוא צריך ישוב למה יכול להביא בא"י כשאינו מקוים ולמה לא חיישי' שמא מזויף הוא:
(מו) ויש פוסלין: כן הוא דעת הרמב"ם וכתב כשהגט אינו מקוים אינו גט נשמע דס"ל דהגט בטל ואין קידושין של אחר תופסין בה ולא ככ"מ שכתב דספק גט הוא, והראב"ד הקשה למה הגט בטל ולא חיישינן שמא יתקיים הגט והמגיד תירץ דאיירי שחקרו אחר עידי קיום ולא נמצאו אז הגט בטל ואין קידושין של אחר תופסי' בה, מיהו קשה דהא אם שליח מביא גט או האשה מביאה קי"ל דמותרת לישא ע"פ הדין אפילו לא ניכרת לנו חתימות העדים ולמה כאן הגט בטל אף על גב הכא גרע טפי כיון השליח הוא רשע מ"מ למה הגט בטל לגמרי ואין קידושין של אחר תופסים בה הא ליכא אלא חשש זיוף, ואפשר לומר הרמב"ם לטעמו דס"ל עדים החתומים מדאורייתא הוי מפי כתבם אלא חז"ל תקנו דמקבלין עדותן אפילו בגיטין הבאים לכן כל שאינו כתקנות חז"ל הגט בטל גם י"ל למ"ש לעיל דהרמב"ם ס"ל כשא' טוען מזויף צריך קיום מדאורייתא וס"ל כל כה"ג שהוא ביד רשע טענינן אנן מזויף הוא וצריך קיום מדאורייתא:
(מז) ודין מומר וכו': כ"כ הש"ג וטעמו משום נכרי ממועט מטעם שהוא אינו בן ברית או מטעם שאינו בתורת גיטין ומומר בן ברית הוא והוא בתורת גיטין וקדושין לכן ס"ל דהוא כשר לשליחות, והא דהוא פסול לכתוב גט משום דאינו כותב לשמה, מיהו בתוס' סנהדרין דף ע"ב משמע דדין מומר כדין נכרי דכתבו שם מומר לאו בן ברית הוא וכן משמע מהרמב"ם פ"ג לכן כתב דין מומר כדין נכרי ומיום שנעשה מומר הוי כאלו אינו בתורת גיטין וקדושין ועיין סי' קכ"ג:
ט"ז - טורי זהב
ויש פוסלים אף בנתקיים מחלוקת זה הוא בטור בין רמב"ם להרא"ש וביאור דבריו דהרמב"ם ס"ל בפסול מד"ת ולא נתקיים הגט בחותמיו אלא סומכין על דברי השליח שאומר בפני וכו' דאז הגט בטל כלומר ואין לו תקנה ומ"ה הוסיף הטור על לשון הרמב"ם שכ' אינו גט ובטור הוסיף תיבת כלל להורות שהרמב"ם ס"ל דאין לו תקנה עוד ואינו כן דעת א"א הרא"ש שכ' בפסולי' מד"ת פסולים להביאו משמע דגוף דגט כשר ונ"מ אם יתקיים עוד בחותמיו ואח"כ כתב דהרמ"ה ס"ל אפי' בא"י שאצ"ל בפ"נ כולי פסול זה להבאת הגט וא"א הרא"ש ס"ל שאין פסולין אלא בח"ל שצ"ל בפ"נ כו' אבל בא"י כשר להביאו ויש להקשות הלא גם הרמב"ם דס"ל כהרמ"ה דהא כתב בנתקיים בחותמיו דפסול אם הביאו והיינו כמו א"י בלא נתקיים בחותמיו והיינו כהרמ"ה ולמה הוצרך להביא דברי הרמ"ה ושהרא"ש חולק עליו היה לו לכתוב פלוגתא דהרא"ש גם בזה על דברי הרמב"ם שהביא מעיקרא לענין ביטול גט נראה כוונת רבינו הטור דאפשר דבזה מודה הרא"ש לרמב"ם דמה דפסול לרמב"ם בנתקיים היינו דגזרינן אטו לא נתקיים דשמא גם בלא נתקיים יבואו לסמוך על זה הפסול מד"ת אבל בא"י דאין שייך גזירה זו מודה רמב"ם דכש' מ"ה לא פסל הרא"ש אלא בח"ל דמשמע אפילו בנתקיים והיינו מטעם גזירה כמו שזכרנו ע"כ הביא הפלוגתא על הרמ"ה שבתב בהדיא אפי' בא"י והרא"ש חולק עליו זה נ"ל נכון מאוד ומתורץ תמיהת ב"י שלא פי' כמו שזכרנו וכתב שדברי הטור הם מעורבבים ובדריש' פי' שהרא"ש חולק על הרמב"ם בתרתי ותירץ מה שהכניס הטור לדברי הרמ"ה לתוך פלוגתא דרמב"ם בתירוץ דחוק ודרך חידוד ופלפול שלא ע"צ האמת והנכון כמו שזכרנו בס"ד וכ' הרב המגיד דמה שכתב הרמב"ם שהפסול מד"ת אין סומכין עליו בעדות הגט כלל הטעם שאפי' בעדות אשה שמת הבעל אינו נאמן וכן נראה קצת מן הגמ' בסנהדרין כחשוד על העריות דאינו נאמן על עדות אשה לא לאפוקי ולא לעיולי עכ"ל ונראה שגם הרא"ש ס"ל כן במקום שצריך לסמוך עליו בקיום הגט ובדרישה כתב שהרא"ש נחלק על הרמב"ם בזה ובא להקשות על הרא"ש מחמת טעם הרמב"ם שזכר הרב המגיד ובמחילה מכבודו אין זה אלא כי ניים אמר להא שמעתא דאין בזה מחלוקת כלל בין רמב"ם להרא"ש אלא יש מחלוקת אחרת על הרמב"ם גם בזה דהיינו שהראב"ד חולק וכתב וז"ל ולא ידעתי מאין הוציא זה דעבד נכרי פסול בגמ' לפי שאינו בתור' גיטין אבל מי שחילל שבת או בא על א"א למה יהיה פסול להביא גט והלא ישראל גמור הוא לכל דבריו עכ"ל ובזה צריך לתרץ הא חשוד על עריות פסול לעדות אשה כמ"ש ה' המגיד ונראה דלק"מ דשאני הכא דהגט מוכיח ע"ז וכעין שאמרו ספ"ב דגיטין אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלך בשרות להביא את הגט ואמרי' שם מה בין גט למיתה ומתרצינן שם הטעם דגיט' מוכיח עלי' וא"כ לק"מ מההיא דסנהדרין שזכר ה' המגיד דשם אין שם גט אלא בא להעיד בפיו ובזה ודאי אינו נאמן וזה ברור לפי ע"ד:
באר היטב
(כז) מומר: כתב הרדב"ז ח"א סי' ר"ה הגונב מן הנכרי ודאי פסול מן התורה אלא שיש להכשירו מטעם דאיהו סבר מצוה קא עביד ולכן כל שלא התרו בו והודיעוהו שהוא נפסל לעדות מותר לגרש בזה שהביא ומתקיים ע"י שאומר בפ"נ. ועיין מ"ש הכנה"ג דף קס"ד ע"א. החשוד על העריות אפי' שלא בא על הערוה ממש אלא שעסקו עם הנשים תמיד ומייחד עמהם לא יהיה שליח להביא את הגט ואם הביא ונתקיים הגט בחותמיו כשר הרדב"ז שם.