גיטין פו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן דאמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי:
גופו של גט שחרור הרי את בת חורין הרי את לעצמך:
אתקין רב יהודה בשטר זביני דעבדי עבדא דנן מוצדק לעבדו ופטיר ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא ורשום דאיניש לא אית עלוהי ומנוק' מכל מום ומן שחין דנפיק עד טצהר חדת ועתיק מאי אסותיה אמר אביי גינברא ומרתכא וכבריתא וחלא דחמרא ומשחא דזיתא ונטפיק חיורא ושייפי ליה בגדפא דאווזא:
מתני' שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הוולד כשר בכתב בכתב ידו ואין עליו עדים גיש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר רבי אליעזר[1] אומר דאע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים השאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם:
גמ' ותו ליכא והא איכא גט ישן התם לא תצא הכא תצא הניחא למ"ד הכא תצא אלא למ"ד הכא לא תצא מאי איכא למימר התם תינשא לכתחל' הכא דיעבד והא איכא גט קרח התם הוולד ממזר הכא הולד כשר הניחא לרבי מאיר (דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר) אלא לרבנן מאי איכא למימר התם תצא הכא לא תצא הניחא למ"ד הכא לא תצא אלא למ"ד הכא תצא מאי איכא למימר במקושר לא קא מיירי והא איכא שלום מלכות התם תצא הכא לא תצא הניחא למ"ד הכא לא תצא אלא למ"ד תצא מאי איכא למימר (התם הולד ממזר הכא הולד כשר הניחא לר' מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר) מוקים לה כדרבי מאיר והתם הולד ממזר הכא הולד כשר מנינא דרישא למעוטי מאי ומנינא דסיפא למעוטי מאי מנינא דרישא למעוטי הני דאמרן מנינא דסיפא למעוטי הא דתניא המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר (לה) בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי רבי מאיר וחכ"א אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם:
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים:
אמר רב כתב ידו שנינו אהייא אילימא ארישא פשיטא כתב ידו קתני ואלא אמצעיתא הרי יש עליו עדים ואלא אסיפא יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד
רש"י
עריכה
לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר הרי את אשתי - מהו ופשט ליה כיון דפסקה פסקה אפ"ה תקן דלא לעביד הכי שלא להוציא לעז על הגט:
מוצדק לעבדו - דינו פסוק לעבדות שאין שום ערעור במכירה:
ופטיר ועטיר מן חרורי - ופרוש ומופלג מכל חירות כמו הנפטר מרבו (יומא דף נג.):
ועטיר - כמו עיטרא שטר חלוקה רק הבמות לא סרו (מלכים ב יב) מתרגם לא עטרא:
ומן ערורי מלכא ומלכתא - ומערעור המלך והמלכה שלא חטא להיות מוכתב למלכות ליהרג שאם היה מוכתב למלכות מקחו בטל כדאמר בב"מ בהשוכר:
ורשום דאיניש - רושם סימן שעושין על העבדים כדאמרי' במסכת שבת (דף נח.):
לא אית עילוי' - מאדם אחר חוץ מן המוכר הזה:
ומנוקה מכל מום - כמו לסטים מזויין דמקחו בטל:
ומן שחין דנפיק עד טצהר - וכל שחין שיצא בפניו עד שתי שנים דמאיס למיקם קמיה:
עד טצהר - בל' פרסי שתי שנים והאי דקא אמרי' סמפון בעבדים ליכא היינו היכא דזבין סתמא אבל הכא כיון דאתני מקחו בטל וזה עכשיו אין לו שחין ודרך שחין ישן שהולך לו חוזר עד שתי שנים לפיכך עד ב' שנים מתנה עמו שאם יצא בו אותו שחין עד שתי שנים שיהא מקחו בטל לפי שכבר היה בו המום הזה ולא ראהו:
גינברא - כמשמעו זנגבי"ל:
ומרתכא - פסולת סיגי כסף שיוצא ממנו במקום שמתיכין אותו בשעת חפירתו מן ההרים וקורין לו קוגילו"ן (מִרתָּך (תחמוצת העופרת)) :
וכבריתא - גפרית:
ושייף ליה בגדפא דאווזא - וסך אותו בנוצה של אווז:
מתני' ואם ניסת הולד כשר - האי תנא לאו כרבי מאיר סבירא ליה דאמר עדי חתימה כרתי דלרבי מאיר הוולד ממזר ולמאן דמוקי לה בגמ' כרבי מאיר איכא למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי ולאו כרבי אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי דהא פליג רבי אלעזר בסיפא אלא כיון דכתב ידו הוא וכתב ונתן קרינא ביה ואע"ג דליכא עדי מסירה כשר מדאורייתא ומיהו רבנן פסלינהו דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר הלכך לא תינשא ואם ניסת הוולד כשר ודוקא כתב ידו אבל כתב סופר ואין שם עד הוולד ממזר:
זמן - תקנתא דרבנן משום בת אחותו כדאמרינן בפ"ק (לעיל דף יז:) הלכך הולד כשר:
אלא עד אחד - פליגי בה בגמרא איכא למ"ד אכתב ידו קאי אפילו הכי אשמועינן דלכתחלה לא ורישא אשמועינן דאפי' אין בו עד אם ניסת הוולד כשר ואיכא למאן דאמר אכתב סופר קאי ואפי' הכי הוולד כשר דסופר הוה ליה במקום עד שני:
ר' אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים - ואינו כתב ידו:
אלא שנתנו לה בפני עדים כשר - לינשא לכתחילה:
תיקון העולם - שמא ימותו עדי מסירה ויבא הבעל ויערער לומר לא גירשתיה:
גמ' ותו ליכא - גיטין פסולין לכתחילה והולד כשר:
והאיכא גט ישן - דאמרינן לעיל בגמ' אם ניסת לא תצא:
הכא תצא - רב ולוי פליגי בה לקמן בשמעתין:
התם - אמרינן בגמ' אם נתגרשה תנשא לכתחלה בפרק הזורק (לעיל עט:):
הניחא לרבי מאיר - דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר:
אלא לרבנן - אי מתני' דהכא דרבנן היא ניתני נמי הכא גט קרח:
התם תצא - אפילו לרבנן:
שלום מלכות - דאמרינן בהזורק (שם עט:) כתב לשם מלכות כו':
מניינא דרישא - שלשה גיטין פסולין:
מניינא דסיפא - הרי אלו ג' גיטין פסולין משמע מיעוטא הני ותו לא:
הני דאמרן - ואשמעינן דמתני' ר"מ היא דאמר התם הולד ממזר:
למעוטי הא דתניא - דהכא הולד ממזר כר' מאיר ואשמועינן מתני' דברייתא מתרצתא היא דאפילו כה"ג משוי ליה ר"מ ממזר:
אי נימא ארישא - דליכא שום עד:
אלא אמצעיתא - שפסול משום זמן מה לי כתב ידו מה לי כתב סופר הרי יש עליו עדים:
תוספות
עריכה
מן עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא. נראה לר"י דגרסי' איפכא מן ערורי ומן עלולי מלכא ומלכתא דלשון עלילה שייך במלך וערעורי גבי שאר כל אדם:
רושם. פי' בקונטרס רושם וסימן שעושין לעבדים ואית ספרים דגרסי ורשו דאינשי פי' שאין עליו מלוה:
מן עלולי מלכא. כן הוא כמו שפי' בקונטרס כאן דמוכתב למלכות הוי מקח טעות כדאמרי' בהאומנין (ב"מ פ.) ובהמוכר פירות (ב"ב צב) אמרינן בהדיא דאומר לו הרי שלך לפניך ובפ"ק דקידושין (דף יא.) ובפ' אע"פ (כתובות נח.) גבי סימפון בעבדים ליכא דאמר מאי אמרת ליסטים מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו צריך לפרש כמו שפי' ר"ת קלא אית להו ולא שכיחא ולא כמו שפי' בקונטר' התם קלא אית להו וסבר וקביל ומאי דאתקין לכתוב בשטרא לא הוי אלא לשופרא שלא יטעו העולם כמו חרורי דפשיטא שאם משוחרר הוא שהלוקח בטל:
עד טצהר. והא דאמרינן סימפון בעבדים ליכא אי בבראי הא קא חזי ליה אי בגואי. לא איכפת ליה היינו במומין שהן עליו עתה אבל באותן שיבאו עליו אחר כך ולא יהיה אז ראוי למיקם קמיה ודאי הוה מקח טעות אף על גב דכי האי גוונא משכחת סימפון בעבדים איכא למימר דהא לא שכיחא:
שלשה גיטין פסולין. לעיל (דף ג:) פירשתי ומה שפי' בקונטרס דהך. משנה לא כרבי אלעזר ולא כר"מ אין נראה דאיכא בגמ' דמוקי לה כר' מאיר:
מוקי לההיא כר' מאיר. נראה דלא גרסי' ההיא דאמתני' קאי:
מניינא דסיפא למעוטי הא דתניא כו'. כל משניות מפיק מחד מיעוטא ממניינא דרישא והך ברייתא ממניינא דסיפא ואשמעינן דמתרצתא היא ורבינו יצחק אומר דהך. ברייתא איצטריכא מיעוטא לחוד לפי שיש תקנה אפי' לר"מ אפילו לכתחלה לינשא שיוכל ליטלו הימנה וליתנו לה קודם נישואין:
אמר רב כתב ידו שנינו כו'. דוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד לא אפי' בספרא מובהק דסבירא ליה לרב חתם סופר שנינו כדפירש בקונט' ורבינו חננאל גריס דוקא כתב ידו ועד הוא דפסול ואם נישאת הוולד כשר אבל כתב סופר ועד תינשא לכתחילה ושמואל אמר אפילו כתב סופר ועד דוקא בדיעבד כשר והתנן כתב סופר ועד כשר ומשני התם בסופר מובהק וגירסא זו אינה בשום ספר ועוד יש לומר דלרב כתב סופר מובהק ועד כשר לכתחילה אבל בסופר שאינו מובהק ועד פסול אפילו בדיעבד:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/גיטין/פרק ט (עריכה)
מג א מיי' פ"ח מהל' גירושין הלכה ט', סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ז סעיף ה':
מד ב מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה י"ד, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף ב':
מה ג מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה כ"ח, סמ"ג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"ז סעיף א':
מו ד מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה ט"ו, סמ"ג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ו סעיף א':
מז ה מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה כ"ד, ומיי' פ"ג מהל' גירושין הלכה ח', סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ו סעיף א':
מח ו מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה י"ד, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף כ':
ראשונים נוספים
מתניתין: ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר. איכא דמוקי בגמר', כר"מ וקשה בהא לר"מ עידי חתימה כרתי מדאורייתא כדאמר בפרק המביא וכתב לה לשמה מאי לאו כתיבת הגט לא חתימת העדים אלמ' מדאורייתא כרתי ואומר רש"י ז"ל דלמאן דמוקי לה כר"מ סבירא ליה דכתב ידו כעדים דמי וכדתנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים משום דלית ליה קלא אבל שטרא מעליא הוא. ויש בו זמן ואין בו אלא עד א' נמי מוקי לה כרב דאמר כתב ידו ועד ולמ"ד נמי כתב סופר סבר דכתב סופר נמי כעד א' דמי כדקא ס"ד לקמן לאכשורי כתיבה חתנים בטופסא דשטרא וחד סהדא וא"ק אין בו זמן לר"מ אמאי הולד כשר והא איכ' משום שלום מלכות.
ומיהו בכולם קשה שהרי משנה ממטבע שטבעו בגיטין הוא וכל המשנה לר"מ תצא והולד ממזר.
והראב"ד ז"ל כתב כולהו תלת גיטין בדאיכא עידי מסירה קא מיירי דזמן מיהא ידע ידיע ועיקר הזמן היא הנתינה וליכא נא משום פירות ולא משום בת אחותו מיהו כיון דלא כתיב זמן בגט פסלין ליה מדרבנן אליב' דר"מ ואין זה מספיק שעדיין לא יצא ידי משנה וה"נ אמרינן בפ' המביא אלא דתנן ג' גיטין פסולין מה הועילו חכמים בתקנתם אלמא אין בהם זמן יש לחוש בהן לפירות ולבת אחותו ועוד אין עליו עדים מאי ודאי משנה הוא אלא י"ל מטבע חכמים בשאר שטרות כך הוא שיהא כתב ידו כשר ולא פסלוהו דיעבד בגיטין וזמן נמי כך הוא לפי שאין כותבין זמן ככתב ידו שאינו גובה אלא מבני חורין ועוד כיון שאם רצה כותב שבוע או שנה אם רצה גייס ליה לזמן וא"א למיעבד תקנתא לרמאי לא אלמוה רבנן למטבע של זמן בדיעבד לפיכך אם נשאת הולד כשר..
וכתב ר"ה ז"ל דכי אמר רבי אלעזר עידי מסירה כרתי אפילו עידי מסירה קאמר אבל מודה ר' אלעזר כשהיו עדים החתומים עליו שהוא כשר ואע"פ שלא מסרו לה בפני עדים ומיהו לכתחלה בעינן עידי מסירה שהן עיקר שלא תצטרך לשמור גיטה מן העכברים ולקיומו בב"ד.
והר"ר אפרים תלמידו השיב, א"כ אף עידי מסירה כרתי מבעי ליה, אלא לעולם לא סגיא בלא עידי מסירה,והא דא"ר אלעזר אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דאי מייתי עידי מסירה משתריא בעידי חתימה משום דהיכא דהוציאה גט ונתקיים בחוחמיו כיון דמעיקר' צריך עידי מסירה ודאי בעידי מסירה אתא לידה. ומיהו כשאין שם עידי חתימה או שהוא מזוייף מתוכו דילמ' איהי זייפתיה ולא מסריה בעל ניהלה, זהו מחלוקתו של ר' אפרים שחלק על רבינו.
וכמה נתרחקו דבריו מן הדע', שא"כ כל הנשים לא ינשאו אלא על החזק' ועל מה נסמך בכך אם על העדים החתומים בו הרי הם כותבין גט לאיש ואע"פ שאין אשתו עמו וכל דמגרש לאו בב"ד מגרש כדאמרינן במציעא ועוד אם בא הבעל וערער למה אין משגיחין בו והא אפילו משום לשמה דסתם ספרי דדייני גמירי חיישינן הכא שאין הדבר מסור אלא לבעל לכ"ש ועוד דא"כ אפילו כתב סופר בפנינו ונותנו לבעל ויוצא מתחת ידה כשר בלא עידי חתימה ובלא עידי מסירה דליכא למימר איהי זייפתיה וכ"ש כתב בכתב ידו ועוד דא"כ היכי לא משתמיט תנא ותנא יש עליו עדים ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין ועוד מגופה דמתני' דממשמע דמודה ר' אליעזר בג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר אם לא נתנו בפני עדים ולדברינו הנ"ל ה"ל לאפלוגי נמי אריש' וליתני הכי ר' אליעזר אומר אם נתנו לה בפני עדים כשר ואם לאו פסול ואם נשאת הולד ממזר ועוד דאמרינן בפ"ק דמציע' ולשמואל עדיו בחתומיו זכין לו והיינו ודאי משום דעידי חתימה כרתי ושמעינן ליה בשמעתין דאמר הלכתא כר' אליעזר אף בשטרות דעידי מסירה כרתי משום דהוא משמע שיהו כולם עידי חתימה ועידי מסירה ועוד מפני שהם עיקר לכתחילה כמו שאמר רבינו ז"ל.
גמרא מדאקשינן והא איכ' גט קרח, ואמרינן לרבנן התם תצא ש"מ דכל פסולי הגט שאמרו במס' גיטין פסול סתם אע"פ שהוא פסול מדבריהם כך דינו שלא תנשא ואם נשא' תצא אלא שאין הולד ממזר לדברי חכמים וק"ל כונתייהו שהרי גט קרח לדברי חכמים לא הזכירו בו אלא שהוא פסול סתם ומפרש הכא שלא תנשא ואם נשא' תצא ואע"ג דליתי' אלא משום גזירה הי' ש"מ לכתב על עלה של עציץ נקוב דפסול גזרה שמא יקטום ולשאר כל האמור בהם במ' גיטין במשנה ובגמ' פסול כגון כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה בפ' כל הגט. וכן הכותב טופסי גיטין דגזר ר' אלעזר התם טופס אטו תורף וכן כיוצא בהן וכולן לא תנשא ואם נשא' תצא. ועוד מדאמרינן גבי גט ישן ללישנא קמא ואם נשא' לא תצא ש"מ דבכל פסולי דעלמ' אם נשא' תצא שאלו בא ללמד שלא תנשא לכתחלה לאפוקי מלישנא בתרא היל"ל לא תישא ואע"ג דקי"ל כלישנא בתרא דאמר אם נתגרשה תנשא לכתחלה שאני התם דקתני וב"ה אוסרין ולא קתני פוסלין.
ומסתברא היו לה בנים לא תצא שאם אתה אומר תצא אתה מוציא לעז על הבנים כדאמרינן בפ' הזורק. ושמעתין נמי דייקא דקאמרינן התם תצא הכא לא תצא ואקשינן אלא למ"ד תצא מא"ל ומ"ד תצא רב דאמר אין לה בנים תצא יש לה בני' לא תצא ואי ס"ד בשאר גיטין פסולין לעולם תצא לימא התם יש לה בנים נמי תצא הכא יש לה בנים לא תצא ש"מ כל שהולד כשר אם יש לה בנים לא תצא שלא להוצי' לעז על בניה.
וזהו דעתי בדבר זה, עד שנמצא בתשובות לרבינו האי גאון ז"ל לענין היה סופר במזרח וכתב במערב לא תנשא ואם נשא' לא תצא ואפשר שכל שאמרו בה הולד כשר לעולם לא תצא ואפילו אין לה עכשיו בנים דהא מתני' לא קתני מ"ה ואם נשא' הולד כשר ומסיק דלעולם לא תצא אבל בכלל הולד כשר הוא שלא תצא ודאמרינן בגמר' הכא גבי גט קרח ושלום מלכו' תצא מקמי דתיקום מתני' כר"מ אבל השת' אמרינן מתני' ר"מ היא אבל לרבנן כולהו גיטין דפסולין משום תקנתא דרבנן וגזירה דידהו כך דינן ואע"ג דלא אוקי מתני' כר"מ אלא מ"ד הכא תצא ולית הלכה כוותיה ואשכחן מ"ד בפ"ק לרבה לאחר שלמדו פסול גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו ואם נשא' לא תצא אלא דהתם פירשו טעמא משום דהשתא בעל מערער ואנן ניקום ונערער ואע"פ שאינו מחוור בטלה דעתנו אצל הגאון וכן מצינו להר"ם הספרדי ז"ל בדבריו.
אבל ר"ה ז"ל כתב בתשובתו והנך דקתני בהו פסול כגון דריש פ"ק אם נשא' תצא והוולד ספק ממזר ואסור בבת ישראל. וליכא גט פסול והולד כשר בר מהלין דמני גבי גט פסולין ומקשינן ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד ש"מ דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן וש"מ תו דכל דתני פסול אם נשאת תצא בר מהני לאו למימר דהנך דקתני בהו פסול כולהו ממזרין הוו אלא דלא הוו כשרין ואיכ' מינייהו ספק ממזרים ואין דברי תשובה זו מכוונים ושמא סופרים שבשוה ולא אמרינן דכתב כן אלא כגון אותו שבריש פ"ק שיש לחוש לזיוף ולא נתקיים אבל שאר הפסולין משום גזר' חכמים דמו להנך דשלום מלכו' וחביריו והרי אמרו הולד כשר וכן כל כיוצא בהן דהא תלמיד כל שהזכירו חכמים בפסולי גיטין של דבריהם בכולן הכשירו הולד ובקלים שבהם לא תצא.
ושמא ר"ה ז"ל סובר דדוקא הקשו ותרצו שלום מלכו' וחביריו מפני שפירש רב בכל אותה המשנה אבל חכמים אומרים הולד כשר אבל בשאר מקומות שלא נתפרש לא אע"פ כן אינו נכון מן הטעם שאמרתי שהרי מ"מ כל הנזכרים בתלמוד הולד כשר להם היאך יניח מפורשים וילמוד מן הסתומים ואדרבא רב בההיא משנה פריש משום דידע דכל פסולי גיטין לחכמים הולד כשר והתם לא איתמר מנינא למעוטי כלום כי הכא.
כתב ידו שנינו. כתב רש"י ז"ל וכ"ת מרישא שמעינן לה דאפי' בלא שום עד הולד כשר אי לאו סיפ' ה"א היכא דאיכ' עד א' וכתב ידו תנשא לכתחלה ורב מי דמי התם תנשא לכתחלה משמע דחתם סופר עם עד שנינו כדמתרץ לה ר' ירמי' עכ"ל ז"ל ומשמע מהא דכתב ידו בלא ע"א כשר בדיני ממונות וגובה מנכסי בני חורין שלא כדברי מי שכתב שזו ששנינו הוציא עליו כתב ידו חתם ידו הוא אלא חתם ידו מהני כדאמרינן במס' כתובות אבל אמגילתא לא ואתמר למי בבתרא וכתב ידו נמי מהני שהרי הוא כשר בגיטין מפני שהוא כתב א' כמו שפירש"י ז"ל במשנתנו ובירושלמי מפרש בגיטין הללו גובין מנכסים בני חורין וא"א לפרש כתב בכתב ידו חתם ידו דכתב ידו דומי' דכתב סופ' קאמרינן ועוד מדקמיפלגי בטופסא דספרא ש"מ טופסא דידיה בלא חתימה נמי כשר.
דנפיק עד טצהר: כלומר שיצא בפניו מכאן ועד שתי שנים. ופירש רש"י ז"ל: דהא דאמרינן סמפון בעבדים ליכא היינו היכי דזבין סתמא אבל הכא כיון דאתני מקחו בטל, הלכך זה עכשיו אין בו ודרך שחין ישן שהלך לו לחזור על שתי שנים, ובתוספות אמרו דאפילו בלא תנאי מקחו בטל דאין לך מקחו בטל ממנוול ומוכה שחין דלא חזי למיקם קמיה כיון דליכא למימר סבר וקביל כגון הכא דלא חזי ליה שאין השחין עליו עכשיו ועתיד לבא במשפטו, אלא הכא [הכי] אתקין רב לשופרא דשטרא וכדאמרינן בבבא בתרא פרק המוכר את הבית (סט, ב) צריך למכתב קני לך דיקלין ותאלין [בנדפס: ותאנין] ואף על גב דאי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא, אי נמי כדי שלא ירגילו עצמן להטעות זה את זה דלא כולי עלמא דינאה [בנדפס: דינא] גמירי.
מתני': שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר: ואיכא דמוקי לה בגמרא כרבי מאיר, ואי קשיא לך והא אית ליה לרבי מאיר עידי חתימה כרתי ואם כן כתב בכתב ידו ואין עליו עדים היאך הולד כשר דהא גיטא כמאן דליתי, כבר כתב רש"י ז"ל בפירושיו דמאן דמוקי לה כרבי מאיר סבירא ליה דכתב ידו כמאה עדים דמי, וכדתנן הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים בני חורין דאלמא שטרא מעליא הוי והא דתנן ואינו גובה מנכסים משועבדים ההוא משום דלית ליה קלא הוא ותקנה התקינו משום פסידא דלקוחות.
ויש בו זמן ואין בו אלא עד אחד: נמי מוקי לה כרב דאמר כתב ידו ועד ואיצטריך לאשמועינן דאף על גב דאיכא תרתי כתב ידו ועד אפילו הכי לכתחלה לא תנשא עד דאיכא תרי סהדי, ולשמואל דאמר כתב סופר ועד נמי סבירא ליה דכתב סופר כעד אחד, וכדהוה סלקא דעתין לקמן לאכשורא לכתובת חתנים בטופסא דספרא וחד סהדא.
ובתשובת שאלה שלו כתב דאף על גב דסבירא ליה לרבי מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר, הכא מודה שאין הולד ממזר כיון דאיכא כתב ידו דהוי במקום עדים כיון דבעלמא הוי שטרא מעליא, ואין בו זמן נמי בין למאן דאמר משום פירות בין למאן דאמר משום בת אחותו להכי אהני תקנתא דרבנן דלכתחלה לא תנשא כדמוקמינן לה בפרק שני אבל לשוויי ולד ממזר לא תקינו רבנן, עד כאן. ומשום שלום מלכות ליכא כיון שאין שם שום זמן שאין המלכיות מקפידות אלא בשמונין למלכות אחרת אבל במי שאינו מונה כלל אין קפידתן בכך כלל, והדין נותן כמו שכתב רש"י ז"ל [בנדפס: דכיון דמטבע דשאר שטרות כך הוא לגבות בכתבי דו מבני חרי ושלא לכתוב זמן בכתב ידו] דכיון שאינו גובה אלא מבני חרי זמן מאי עבידתיה אלמא מטבען של שאר שטרות הוא וכיון שכן דין הוא דבגיטין בדיעבד שיהא הולד כשר.
גמרא: והא איכא גט קרח וכו' הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן: כלומר דאית להו התם נמי הולד כשר מאי איכא למימר התם תצא הכא לא תצא, וכתב הרמב"ן נ"ר דמהא דאמרינן דגט קרח לרבנן תצא אף על פי שהולד כשר שמעינן מינה דכל פסולי הגט שאמרנו במסכת גיטין פסול סתם אף על פי שאינו פסול אלא מדבריהם אם נשאת תצא אלא שאין הולד ממזר לרבנן וקיימא לן כותייהו, דהא גט קרח לא שנינו בו אלא שהוא פסול סתם ואפילו הכי אמרינן הכא דלרבנן תצא ואף על גב דליתיה אלא משום גזרה, והלכך כתבו על עלה של עציץ שאינו נקוב דפסליה רבא גזרה שמא יקטום, והכותב טופסי גיטין לרבי אליעזר דפסיל לה גזרה אטו תורף כדאיתא בפרק כל הגט (צו, ב), וכתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה לפי מה שפירש בו רבנו תם ז"ל בפרק כל הגט וכן כל כיוצא בהן בכולן לכתחלה לא תנשא ואם נשאת תצא, אלא שאם היו לה בנים מן השני לא תצא שאם אתה אומר תצא נמצא אתה מוציא לעז על בניה כדאמרינן בשילהי הזורק, ועוד ראיה מדאמרינן בשמעתין הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר התם תצא הכא לא תצא, ואקשינן הניחא למאן דאמר הכא לא תצא אלא למאן דאמר תצא מאי איכא למימר, ומאן שמעית דאמר תצא רב כדאיתא בסמוך ואיהו הוא דאמר אין לה בנים תצא יש לה בנים לא תצא, ואי סלקא דעתך בשאר גיטין פסולין אף על פי שיש לה בנים תצא, לימא ליה התם אפילו יש לה בנים תצא הכא יש לה בנים לא תצא אלא שמע מינה כל שהולד כשר יש לה בנים לא תצא שלא תוציא לעז על בניה, אבל רבנו האי גאון ז"ל כתב בתשובה לענין היה במזרח וכתב במערב לא תנשא ואם נשאת לא תצא אף על פי שאין לה בנים וכדאמר רבי יוחנן הכא גבי מתניתין דשלשה גיטין פסולין דמשום דקתני בה הולד כשר אם נשאת לא תצא אף על פי שאין לה בנים עכשיו.
והא דאמרינן בגמרא הכא גבי גט קרח ושלום מלכיות תצא מיקמי דתיקום מתניתין כרבי מאיר הוא ולתרוצי אמאי לא חשיב להו במתניתין בהדי שלשה גיטין פסולין אבל לבתר דאוקימנא מתניתין בשלשה גיטין כרבי מאיר [בנדפס: כרבנן] כולהו גיטין דפסולין משום תקנתא דרבנן וגזרה דידהו כך דינן ואף על גב דלא אוקי מתניתין כרבי מאיר אלא מאן דאמר [בנדפס: דאמר הכא] תצא ולית הילכתא כותיה, ואשכחן בריש פרק קמא דמכילתין לרבה לאחר שלמדו פסול משום שמא יחזור דבר לקלקלו ואם נשאת לא תצא אלא דהתם פרישו טעמא משום דהשתא בעל לא מערער אנן ניקום ונערעער, וכן כתב הרמב"ם ז"ל כדבריו.
ורבנו אלפאסי ז"ל כתב בתשובה והנך פסולי דקתני בהו פסול כגון ההוא דריש פירקא קמא אם נשאת תצא והולד ספק ממזר ואסור בממזרת ואסור בבת ישראל, וליכא גט פסול והולד כשר בר מאלין דמנינן גבי גיטין פסולין ואקשינן ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד שמע מינה דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן ושמע מינה תו דכל דתני פסול אם נשאת תצא בר מהני לאו למימרא דהנך דקתני בהו פסול כולהו ממזרין נינהו אלא דלא הוי כשרים ואיכא מינייהו ממזרין ואיכא מנייהו ספק ממזרין, עד כאן.
ונמוקי הרמב"ן נ"ר כתב על תשובה זו אין דברי תשובה זו מכוונין ושמא סופרים שבשוה ולא אמר רבנו כן אלא כגון אותו שבריש פרק קמא שיש לחוש לזיוף ולא נתקיים אבל שאר הפסולין משום גזרת חכמים דמי להני דשלום מלכות וחביריו והכא אמרו הולד כשר וכן כל כיוצא בהן דהא תלמוד כל שהזכירו חכמים בפסולי גיטין של דבריהם בכולן הכשירו הולד ובקלין שבהן לא תצא, ושמא רבנו ז"ל סובר דדוקא הקשו ותירצו שלום מלכות וחביריו מפני שפירש רב בכל אותה משנה אבל חכמים אומרים הולד כשר אבל בשאר מקומות שלא נתפרש לא, אף על פי כן אינו נכון מן הטעם שאמרתי שהרי מכל מקום כל הנזכרין בתלמוד הולד כשר להם והיאך נניח מפורשין ונלמוד מן התסומין ואדרבה רב בההיא משנה פריש משום דידע דכל פסולי גיטין לחכמים ולד כשר והתם לא איתמר מנינא למעוטי כלום כי הכא, עד כאן.
והא איכא שלום מלכות: כבר הארכתי בו בפרק הזורק בסיעתא דשמיא.
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/גיטין/פרק ט (עריכה)
ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר (אין) את אשתי מהו פי' המורה אע"ג דרב גופיה פסק הלכה כר' יוסי בפ' יש נוחלין הכא אמר לאפוקי מדר' יוסי משום דבעא לאפוקי נפשיה מפלוגתא ויש מי שאומר דהדר ביה מההוא ועקרה לדר' יוסי דלית הלכתא כותיה אף בשטרות ויש מי שאומר דלכתחלה לא עבדינן כר' יוסי ואי עבד כר' יוסי עבד ויש מי שאומר הלכה כר' יוסי בשטרות אבל לא בגיטין. והנכון בעיני שזהו העיקר שחילוק יש בין שטרות לגיטין כדאמרן לעיל בפ' מי שאחזו במאי דתנן זה גיטיך אם מתי לא אמר כלום אמר רב הונא וחולצת ולא מתיבמת ושקלינן וטרינן בה טובא ומסקינן דר' יוסי אמר זמנו של שטר מוכיח עליו בין בשטר שלאחר מיתה הוא בתוכו וכן בגט שהוא ע"פ אבל רב הונא פשיט ליה דבשטר הלכה כר' יוסי מפני שהתנאי שלאחר מיתה כתוב בתוכו וגם הזמן כתוב בתוכו אבל בגט שהזמן כתוב בתוכו והתנאי שלאחר מיתה אמר לה על פה מספקא ליה אי הלכה כר' יוסי בהא שיועיל זמנו של גט שהוא כתוב לתנאי דלאחר מיתה שהוא בפה ומ"ה אמר חולצת ולא מתיבמת ורב הונא דפסיק הלכה כר' יוסי מרב פשטו ליה כדאמרי' התם א"ל הכי אמר רב הלכה כר' יוסי וכמו שרב הונא חולק בין גט לשטר דבשטר פסק הלכה כר' יוסי ובגט לא ה"ה הכי נמי חולק רב אע"ג דפסק הלכה כר' יוסי בשטרות בגטין לא נראו לו דבריו ומ"ה אמרינן לאפוקי מדר' יוסי ולא ק' דידיה אדידיה. והתקין שיכתבו בגיטין כך כדי שיהו רגילין להרגיל את ש"מ לומר כך בשעה שנותנו לה מהיום אם מתי אבל אם השכיב מרע לא אמר בפיו מהיום הכתיבה שאנו כותבין בתוך הגט מיומא דין אינה מועלת כלום דהא לר' יוסי כך מועיל זמן הגט כמו מהיום לרבנן ורב הונא ס"ל כר' יוסי ואפ"ה קאמר דלא מהני זמן שהוא ככתיבה לתנאי דלאחר מיתה שהוא בפה (והם) [וה"ה] הכי לרבנן אע"ג דכתיב מהיום לא מהני לתנאי דהוא ע"פ כדפריש המורה די"ל חזר בו ממה שכתב מהיום ולא נתנו לה אלא שיקנה לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה. וזה הטעם צריך לתת לחבר שהוא יודע מה כתוב בגט אבל ההדיוטות שאין יודעים מה כתוב בו בלתי זה הטעם אינו כלום שהרי אנו מלמדין אותו שיאמר לה הרי זה גיטיך אם מתי הנה כל כונתו היא להקנותו לה לאחר מיתה ומה יודע הוא שבגט כתוב בו מהיום בודאי עיקר הגט אין צריך הבעל לדעת אותו כראוי והבעל יאמר לה הרי זה גיטיך והיא מגורשת שספר כריתות נתן לה ואינו צריך שיבין הוא דברי הספר שאם היה צ"ל לה דברי הספר בפה היו זקוקין להבינו אלא כיון שאין האשה מתגרשת אלא בספר ולא בדברים אע"פ שאינו יודע מה כתוב בו היא מגורשת באומרו לה הרי זה גיטיך אבל התנאי שתלוי באמירת הבעל מה יועיל לכתבו בגט והבעל לא יבין בו הלכך הטעם שנתן המורה שמא חזר בו אין ראוי לתתו אלא לחבר לא להדיוטות ולפיכך תיקן רב שיכתבו בו מיומא דין שיעידו העדים כי כך אמר הבעל כשהיה ש"מ כדי שיהיו זריזין ללמד ש"מ לומר כך שאם לא יאמר כך נמצא שמעידין עדות שקר (ויגיד עליו דינו) ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן אילו אמר הבעל היום אי את אשתי ולמחר את אשתי ואנו כותבין גט ולעלם מועיל כלום אלא תקן שיכתבו כך כדי להרגילם בכך שאם הבעל רוצה לומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי שישתקוהו ליתן גט לצמיתות כמו שכותבים בגט ולעלם ותהא עדותן קיימת וה"ה הכי נמי מיומא דין ולעלם תקן לכותבו בגיטין בעבור ש"מ שיתן גט לאשתו בתנאי אם מתי שיהו מרגילים אותו לומר מהיום ולא יסמכו על זמן שכתבו בגט כר' יוסי ותהא עדותן קיימת שכותבין בגט מהיום ודומה זה למאי דאמרי' בפ' הזהב אמר רב ששת בריה דרב אידי כמאן כתבי' האידנא במנא דכשר למקנייא ביה במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות. דכשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין במוריגא. למקניא לאפוקי מר' לוי דאמר קונין בכליו של מקנה ביה למעוטי מטבע שכל זה שאנו כותבין בשטרות הוא כדי להרגילם שלא יעשום בענין אחר שאם יעשום בענין אחר מה מועלת כתיבתם הלא הן מעידים שקר אלא ודאי העיקר הוא שהם יעשו כך ועל מה שעשו הם אנו מעידים. גם הנה בש"מ צריך לומר מהיום ואנו מעידים שכך אמר. והכי הוא משמעות דברי רב מדקאמר איך פלוני פטר ותריך וזהו לשון עדות שמעידים העדים כי כך היה המעשה:
גופו של גט שחרור הרי את בן חורין הרי את לעצמך אתקין רב יהודה בשטר זביני דעבדי עבדא מוצדק לעבדו ופטור ועטור מן חרורי ומן עלולי מלכא ומלכתא ורשם דאינש לית עילוהי מנוקה מכל מום ומכל שחין דנפיק ביה עד שצהר וחדת ועתיק פי' מוצדק לעבדו דינו פסוק לעבדות שאין שום ערעור במכירה זו ופטיר ועטיר מן חרורי פרוש ומופלג מכל חירות כמו הנפטר מרבו ועטור כמו עטרא שטר חלוקה רק הבמות לא סרו תרגומי' לא עטרא ומן ערורי מלכא ומלכתא פי' מערעור (ועלילות) המלך והמלכה שלא חטא שיהא מוכתב למלכות שאם היה מוכתב למלכות מקחו בטל כדאמרינן בהשוכר בבבא מציעא רושם סימן שעושין על העבדים כדאמרן במס' שבת לא איתא עילויה מאדם אחר חוץ מן המוכר הזה ומנוקה מכל מום ומכל שחין דנפיק ביה עד שצהר מכל שחין שיצא בפניו עד ב' שנים דמאיס למיקם קמיה שצהר בלשון פרסי ב' שנים דהאי דאמרי' סמפון בעבדים ליכא היינו היכא דזבין סתמא אבל הכא דאתני מקחו בטל ואלה מוכי שחין קודם שיתגלו עליהם השחינים יש חולי בגופן שמחמת אותו חולי עתידין לצאת הלכך אע"פ שלא היו השחינים עליו בעת שמכרו כיון שיצאו בו עד ב' שנים איגלי מילתא שכבר היה נולד החולי בגופו מקודם לכן ולא היה ניכר לבני אדם ומאז היה המקח טעות:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- ^ צ"ל אלעזר. גליון ש"ס וילנא