ירושלמי נדרים ג ד

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק ג · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


משנהעריכה

  • נודרין להרגים ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה, אף על פי שאינה תרומה.
שהן של בית המלך, אף על פי שאינן שלהן.
בית שמאי אומרים: בכל נודרין, חוץ מבשבועה.
ובית הלל אומרים: אף בשבועה.
בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר.
ובית הלל אומרים: אף יפתח לו.
בית שמאי אומרים: במה שהוא מדירו.
ובית הלל אומרים: אף במה שאינו מדירו.
כיצד?
אמרו לו: אמור "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "קונם אשתי ובני נהנין לי":
בית שמאי אומרים: אשתו מותרת, ובניו אסורין.
ובית הלל אומרים: אילו ואילו מותרין.


גמראעריכה

  • להרגים – בהרגה.
לחרמים – בשעת החרם.
תני רבי יודה בן פזי בשם רבי יוחנן: אם היה דבר של סכנה, מותר.
רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן: אם היה דבר של יישוב, אסור.
תני: תולים בגוים ובמלכות, אבל לא בישראל, שבעלי זרוע מצויין ליפול; דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמיתא.
  • עבר ופתח, על דבית שמאי, מהו?
נישמעינה מן הדא:
בית שמאי אומרים: אשתו מותרת, ובניו אסורין.
הדא אמרה: עבר ופתח, על דבית שמאי, מותר.
  • הוון בעיי מימר, בנדרים; הא בשבועות לא.
אשכח תני, רבי ישמעאל אומר: "לא תשבעו בשמי לשקר" (ויקרא יט יב); נשבע את להרגין ולחרמין ולמוכסין.

הערות וביאוריםעריכה