פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

מסכת יבמות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

----

הפרק מציג סיכונים ביבום - בעיקר בענייני עריות - וכן את יתרונותיו, בעיקר בהקשר של ירושת הנכסים של האח המת.

הוא מקביל לפרק ו בתוספתא, שבו מובאת דעה המעדיפה בדרך כלל שלא לייבם (ראו תוספתא ו, י.)

האלטרנטיבה היא החליצה, הכרוכה בפחות סיכונים ובפחות סיכויים.

שיקולים לטובת היבום או החליצהעריכה

חטיבה I: יבמה שנמצאה מעוברתעריכה

החליצה היתה בטעות, ולידת הולד של קיימא מוכיחה שלא היתה יבימתו, ולכן מותר בקרובותיה, ואינה נחשבת חלוצה אלא אלמנה.

אם לא היתה מעוברת - אסור בקרובותיה, ראו להלן משנה ו.

(א) החולץ ליבמתו, ונמצאת מעוברת וילדה,

בזמן שהולד של קיימא - הוא מותר בקרובותיה,
והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.
אין הולד של קיימא - הוא אסור בקרובותיה
והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה:


(ב) הכונס את יבמתו, ונמצאת מעוברת מהאח המת וילדה

בזמן שהולד של קיימא - יוציא, וחייבין בקרבן. חטאת, כי עבר על עריות בטעות

ראו תוספתא ו, א, לגבי מקרה שלא כנסה אלא עשה בה מאמר. וראו שם, שהולד ראוי ליעשות כהן גדול.

אם יש ספק - מביאים אשם תלוי. ראו כריתות ד, א.

ואם אין הולד של קיימא - יקיים.
ספק בן תשעה לראשון, ספק בן שבעה לאחרון לא ברור מי אביו של התינוק
יוציא, והולד כשר, וחייבין באשם תלוי: על ספק החטא


חטיבה II: שומרת היבם ונכסיהעריכה

שומרת יבם ממתינה ליבום או לחליצה.

אם בזמן ההמתנה קיבלה ירושה - דין הנכסים כדין נכסיה שלה, ויש לה זכות למכרם או לתיתם במתנה.

אם מתה בלי חליצה או יבום - היא נחשבת ספק נשואה ליבם.

מחלוקת בית שמאי ובית הלל כאן דומה למחלוקת ר' טרפון ור' עקיבא בבכורות ב, ו-ז, וראו גם ב"ק ה, א.

וראו גם כתובות ח, ו, וכן ב"ב ט, ט.

(ג) שומרת יבם שנפלו לה נכסים,

מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת, ונותנת - וקיים.
מתה, מה יעשו בכתובתה, ובנכסים הנכנסים ויוצאין עמה?
בית שמאי אומרים: יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב.
ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן
כתובה - בחזקת יורשי הבעל, שנפטר לפניה
נכסים הנכנסים ויוצאים עמה - בחזקת יורשי האב:


הנוסחה "ובלבד" וכו' נכנסה גם לשטר המאמר, ראו תוספתא ב, ב.

(ד) כנסה - הרי היא כאשתו לכל דבר

ובלבד חוץ מכך, שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון: מנכסים אלו גובה את הכתובה, ולא מנכסי היבם.


(ה) מצוה בגדול ליבם.

לא רצה - מהלכין על כל האחין. בודקים אם אחד האחים האחרים רוצה ליבם
לא רצו - חוזרין אצל גדול, ואומרים לו: עליך מצווה, או חלוץ או יבם!


יהודה תלה את תמר עד שיגדל שלה (ראו בראשית לח יא), והמשנה אוסרת לעשות כך.

(ו) תלה בקטן - עד שיגדיל, או בגדול - עד שיבוא ממדינת הים

או בחרש, או בשוטה
אין שומעין לו, אלא אומרים לו: עליך מצוה, או חלוץ או יבם!


החולץ ואחיו מתחלקים ברכוש המת לאחר שנגבתה ממנו הכתובה, ואין משיתים את הכתובה על החולץ. אם האב חי, הרי הוא היורש הראשון - ראו ב"ב ח, ב.

ראו משנה ד, שהכתובה של היבמה נגבית מנכסי המת. מכאן שהנכסים עוברים איתה. אמנם קבעו בתוספתא (ו, י), שמי שכנס את יבימתו משום נכסים - כאילו בא על הערווה, אבל נראה שרבים כנסו את יבמתם לשם נכסים ולא התחשבו בטענה זו.

וראו רות ד ה, שהנכסים עוברים עם היבמה. ר' יהודה מחלק בין מצוות היבום לירושה, ולדעתו אין היבום מקנה למיבם נכסים כלשהם, וראו תוספתא ו, ב. במשנה נקטעו דבריו, אבל שם הם מסתיימים "... אם אין שם אב נכסים של אחים".

(ז) החולץ ליבמתו - הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה.

ואם יש שם אב - נכסים של אב.

הכונס את יבמתו - זכה בנכסים של אחיו.

רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך, אם יש שם אב - נכסים של אב.

חטיבה III: חליצה ואיסור עריותעריכה

החולץ ליבמתו - הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו:

הוא אסור באמה, ובאם אמה, ובאם אביה,

קרובות החלוצה וצרותיהן אסורות על החולץ ומותרות לאחיו, וראו גם לעיל ב, ו.

השורה האחרונה נכונה לא רק לחלוצה, אלא גם לעריות נוספות, כגון בתו ואחותו.

וראו תוספתא ו, ג, שהאיסור על קרובות החלוצה הוא מדרבנן ולכתחילה בלבד, וראו במשנה הבאה.

ובבתה, ובבת בתה, ובבת בנה, ובאחותה - בזמן שהיא קיימת.
והאחין מותרין.
והיא אסורה באביו, ובאבי אביו [ובאבי אמו]
ובבנו, ובבן בנו, באחיו, ובבן אחיו.

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ואסור בצרת קרובת חלוצתו:


משנה זו מבחינה בין אחות החלוצה, הזקוקה לחליצה כי איסורה אינו מהתורה - לבין אחות הגרושה, שפטורה מהחליצה כי איסורה מהתורה.

הביטוי "וכן" במקרה זה הוא ביטוי של ניגוד, וראו גם פסחים ג, ב, וסוטה א, ט, וב"ב א, ב.

(ח) החולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת - חולצת, ולא מתיבמת.

וכן: המגרש את אשתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת
הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום:


שומרת יבם יוצרת זיקה לכל האחים, ולכן עליו להמתין שתפקע הזיקה, אבל כיוון שקידש את אחותה אין כופים אותו לגרשה, בניגוד למקרה של שתי שומרות יבם אחיות, שנדון לעיל ג, א. קידושין מחייבים יותר משמירת יבם, וראו נדרים י, ו.

אם מת האח, והמקדש נותר היבם היחיד - עליו לגרש את שתיהן, כפי ששנינו לעיל ג, ט.

בתוספתא ו, ד, מוסיפים עוד מקרה, שמת המקדש, וגם אז על האח המיבם לגרש את שתיהן.

(ט) שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה

משום רבי יהודה [בן בתירא] אמרו, אומרים לו: המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה.
חלץ לה לשומרת היבם אחיו, או כנסה - יכנוס המקדש את אשתו.
מתה היבמה - יכנוס את אשתו.
מת יבם - יוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה:


חטיבה IV: המתנה בין נישואין לנישואיןעריכה

תקנה שנועדה למנוע את המצב שבתחילת הפרק, או ספקות נוספים - ראו לקמן יא, ו.

התקנה מורחבת גם לנשים שאין חשש שמא יתברר שהתעברו, כגון בתולות וארוסות, וראו דוגמאות נוספות בתוספתא ו, ז. ר' יהודה חולק במקרים אלו.

כמו כן, התקנה אוסרת עליהן גם להתארס, כנראה בגלל החשש לקידושי ביאה.

והשוו תוספתא גיטין ה, ד, שחוששת משום ביאה לגרושה שהתיחדה עם בעלה.

לגבי ארוסות ביהודה, ראו כתובות א, ה.

(י) היבמה לא תחלוץ, ולא תתיבם, עד שיש לה שלושה חדשים.

וכן כל שאר הנשים האלמנות והגרושות לא יתארסו, ולא ינשאו, עד שיהיו להן שלושה חדשים.
אחד בתולות ואחד בעולות, אחד גרושות ואחד אלמנות,
אחד נשואות ואחד ארוסות.

רבי יהודה אומר: הנשואות שהתגרשו או התאלמנו - יתארסו, מייד, אבל לא ינשאו. כנראה לא מדובר בקידושי ביאה.

והארוסות - ינשאו, חוץ מן הארוסות שביהודה, מפני שלבו גס בה. ויש חשש שהתעברה.

רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו - חוץ מן האלמנה, מפני האיבול: האבל על מות בעלה


לעיתים היבום מאפשר לשאת כמה נשים, ולפעמים - רק אחת.

(יא) ארבעה אחין נשואין ארבע נשים, ומתו בלי בנים, ויש להם אחים נוספים

אם רצה הגדול שבהם בין האחים החיים ליבם את כלן - הרשות בידו.

מי שהיה נשוי לשתי נשים, ומת

ביאתה או חליצתה של אחת מהן - פוטרת צרתה.

היתה אחת כשרה, לכהונה ואחת פסולה

אם היה חולץ - חולץ לפסולה, ולא לכשרה, כי החלוצה נפסלת לכהונה, ויכול לפטור אותה ע"י חליצת צרתה ואם היה מיבם - מיבם לכשרה גם לכשרה, כרצונו:


חטיבה V: בין יבום לממזרותעריכה

לגבי הגרושה, ראו דברים כד. מדובר באיסור לאו.

המשנה מדמה, לכאורה, את החלוצה לגרושה.

אבל החלוצה אסורה באופן חמור יותר, שהרי היא אשת אחיו (ראו ויקרא יח טז)! אמנם הותר לו ליבם אותה, אבל אם חלץ - נאסרה עליו.

קרובת החלוצה אסורה, אבל לא כמו קרובת הגרושה, וראו משנה ז-ח לעיל, ותוספתא ו, ג.

לגבי דינו של הולד - ראו במשנה הבאה.

(יב) המחזיר גרושתו, אם נישאה לאחר והנושא חלוצתו גם אם לא נישאה לאחר

והנושא קרובת חלוצתו - יוציא
והולד ממזר - דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים: אין הולד ממזר.
ומודים בנושא קרובת גרושתו, שהולד - ממזר:


ר' עקיבא קושר את איסור הביאה שבגללו נולד הממזר לאיסור הביאה שלו בקהל, ראו דברים כג ג. לכן הוא מגדיר "ממזר" גם את הנולד מאיסורי לאו של שארי בשר, כגון המחזיר גרושתו, אבל לא את הנולד מאיסור מצוה או קדושה, ראו לעיל ב, ג, ולא את בן הנידה, וראו תוספתא ו, י.

ר' יהושע מגדיר את הממזר בדרך המצמצמת ביותר, וכמוהו מעיד בן עזאי.

סוף המשנה מדגיש שאחות אשתו אסורה רק בחיי האשה, (ראו ויקרא יח יח), ולכן יש לסייג את משנה יב, שאחות גרושתו ואחות חלוצתו מותרות לאחר מות הגרושה והחלוצה.

(יג) איזהו "ממזר"? - כל שאר בשר שהוא ב"לא יבוא" דברי רבי עקיבא.

שמעון התימני אומר: כל שחיבין עליו כרת בידי שמים, והלכה כדבריו.

רבי יהושע אומר: כל שחייבים עליו מיתת בית דין.

אמר רבי שמעון בן עזאי: מצאתי מגילת יוחסין בירושלים, וכתוב בה

"איש פלוני - ממזר מאשת איש", לקיים דברי רבי יהושע.

אשתו שמתה - מותר באחותה.

גרשה ומתה - מותר באחותה.
נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה.

יבמתו שמתה - מותר באחותה.

חלץ לה ומתה - מותר באחותה.
[נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה]: