משנה יבמות יב
יבמות פרק יב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת יבמות • פרק שנים עשר ("מצות חליצה") • >>
פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
מצות חליצה בשלשה דיינין, ואפילו שלשתן הדיוטות.
חלצה במנעל, חליצתה כשרה.
באנפילין, חליצתה פסולה.
בסנדל שיש לו עקב, כשר.
ושאין לו עקב, פסול.
מן הארכובה ולמטה, חליצתה כשרה.
מן הארכובה ולמעלה, חליצתה פסולה.
חלצה בסנדל שאינו שלו, או בסנדל של עץ, או בשל שמאל בימין, חליצתה כשרה.
חלצה בגדול שהוא יכול להלך בו, או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו, חליצתה כשרה.
חלצה בלילה, חליצתה כשרה, ורבי אליעזר פוסל.
בשמאל, חליצתה פסולה, ורבי אליעזר מכשיר.
חלצה ורקקה, אבל לא קראה, חליצתה כשרה.
קראה ורקקה, אבל לא חלצה, חליצתה פסולה.
חלצה וקראה, אבל לא רקקה, רבי אליעזר אומר, חליצתה פסולה.
רבי עקיבא אומר, חליצתה כשרה.
אמר רבי אליעזר, (דברים כ"ה, ט') ככה יעשה, כל דבר שהוא מעשה, מעכב.
אמר לו רבי עקיבא, משם ראיה, ככה יעשה לאיש, כל דבר שהוא מעשה באיש.
החרש שנחלץ, והחרשת שחלצה, והחולצת לקטן, חליצתה פסולה.
קטנה שחלצה, תחלוץ משתגדיל.
ואם לא חלצה, חליצתה פסולה.
חלצה בשנים, או בשלשה, ונמצא אחד מהן קרוב או פסול, חליצתה פסולה.
רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין.
ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים, ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר.
מצות חליצה, בא הוא ויבמתו לבית דין, והן משיאין לו עצה ההוגנת לו, שנאמר, (דברים כ"ה, ח') וקראו לו זקני עירו ודברו אליו.
והיא אומרת, מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל (דברים כ"ה, ז'), לא אבה יבמי.
והוא אומר, לא חפצתי לקחתה (דברים כ"ה, ח').
ובלשון הקדש היו אומרים.
ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט'), רוק הנראה לדיינים.
וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, עד כאן היו מקרין.
וכשהקריא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה, הוחזקו להיות גומרים כל הפרשה.
ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל (דברים כ"ה, י'), מצוה בדיינין, ולא מצוה בתלמידים.
רבי יהודה אומר, מצוה על כל העומדים שם לומר, חלוץ הנעל, חלוץ הנעל, חלוץ הנעל.
מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַיָּנִין, וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת.
- חָלְצָה בְּמִנְעָל, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.
- בְּאַנְפִּילִין, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.
- בְּסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָקֵב, כָּשֵׁר;
- וְשֶׁאֵין לוֹ עָקֵב, פָּסוּל.
- מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.
- מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:
חָלְצָה בְּסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ,
- אוֹ בְּסַנְדָּל שֶׁל עֵץ,
- אוֹ בְּשֶׁל שְׂמֹאל בִּימִין,
- חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.
- חָלְצָה בְּגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַלֵּךְ בּוֹ,
- אוֹ בְּקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת רֹב רַגְלוֹ,
- חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.
- אוֹ בְּקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת רֹב רַגְלוֹ,
- חָלְצָה בַּלַּיְלָה,
- חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה;
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
- בִּשְׂמֹאל,
- חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה;
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר:
חָלְצָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא קָרְאָה,
- חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.
- קָרְאָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא חָלְצָה,
- חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.
- חָלְצָה וְקָרְאָה, אֲבָל לֹא רָקְקָה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה;
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: "כָּכָה יֵעָשֶׂה";
- כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה, מְעַכֵּב.
- אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: מִשָּׁם רְאָיָה?
- "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ";
- כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בָּאִישׁ:
הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ, וְהַחֵרֶשֶׁת שֶׁחָלְצָה, וְהַחוֹלֶצֶת לַקָּטָן,
- חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.
- קְטַנָּה שֶׁחָלְצָה,
- תַּחֲלֹץ מִשֶּׁתַּגְדִּיל;
- וְאִם לֹא חָלְצָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:
חָלְצָה בִּשְׁנַיִם,
- אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל,
- חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר מַכְשִׁירִין.
- וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָלַץ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים,
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְהִכְשִׁיר:
מִצְוַת חֲלִיצָה:
- בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין, וְהֵן מַשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה, ח): "וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו".
- וְהִיא אוֹמֶרֶת: מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא אָבָה יַבְּמִי.
- וְהוּא אוֹמֵר: "לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ".
- וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיוּ אוֹמְרִים.
- וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ,
- וְיָרְקָה בְּפָנָיו,
- רֹק הַנִּרְאֶה לַדַּיָּנִים.
- וְיָרְקָה בְּפָנָיו,
- וְעָנְתָה וְאָמְרָה: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו,
- עַד כָּאן הָיוּ מַקְרִין.
- וּכְשֶׁהִקְרָא רַבִּי הֻרְקָנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר עֵיטָם,
- וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה,
- הֻחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִים כָּל הַפָּרָשָׁה,
- וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל.
- מִצְוָה בַּדַּיָּנִין, וְלֹא מִצְוָה בַּתַּלְמִידִים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר:
- חֲלוּץ הַנַּעַל, חֲלוּץ הַנַּעַל, חֲלוּץ הַנַּעַל:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר:
נוסח הרמב"ם
(א) מצות חליצה - בשלשה דיינין,
- ואפילו שלשתם - הדיוטות.
- חלצה -
- במנעל - חליצתה כשרה.
- באמפליא - חליצתה פסולה.
- בסנדל -
- שיש לו עקב - כשר.
- ושאין לו עקב - פסול.
- מן הארכובה ולמטן - חליצתה כשרה.
- מן הארכובה ולמעלן - חליצתה פסולה.
(ב) חלצה -
- בסנדל שאינו שלו,
- או בסנדל של עץ,
- או בשל שמאל - בימין,
- חליצתה כשרה.
- חלצה -
- בגדול - שהוא יכול להלך בו,
- או בקטן - שהוא חופה את רוב רגלו,
- חליצתה כשרה.
- חלצה בלילה - חליצתה כשרה.
- רבי אליעזר - פוסל.
- ובשמאל - חליצתה פסולה.
- ורבי אליעזר - מכשיר.
(ג) חלצה, ורקקה - אבל לא קראה,
- חליצתה כשרה.
- קראה, ורקקה - אבל לא חלצה,
- חליצתה פסולה.
- חלצה, וקראה - אבל לא רקקה,
- רבי אליעזר אומר: חליצתה פסולה.
- רבי עקיבה אומר: חליצתה כשרה.
- אמר רבי אליעזר:
- "ככה ייעשה" (דברים כה ט),
- דבר שהוא מעשה - מעכב.
- אמר לו רבי עקיבה:
- משם ראיה, "ייעשה לאיש" (שם),
- דבר - שהוא מעשה באיש.
(ד) החירש - שנחלץ,
- והחירשת - שחלצה,
- והחולצת - לקטן,
- חליצתה פסולה.
- קטנה שחלצה - תחלוץ משתגדיל.
- ואם לא חלצה - חליצתה כשרה.
(ה) חלצה בשנים, או בשלשה,
- ונמצא אחד מהן - קרוב, או פסול,
- חליצתה פסולה.
- רבי שמעון, ורבי יוחנן הסנדלר - מכשירין.
- ונמצא אחד מהן - קרוב, או פסול,
- מעשה, שחלצה - בינו לבינה ולבית האסורים,
- בא מעשה, לפני רבי עקיבה - והכשיר.
(ו) מצות חליצה -
- בא הוא ויבמתו - לבית דין,
- והם נותנין לו - עצה ההוגנת לו,
- שנאמר: "וקראו לו זקני עירו, ודיברו אליו" (דברים כה ח).
- והיא אומרת: "מיאן יבמי, להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי" (דברים כה ז).
- והוא אומר: "לא חפצתי לקחתה" (דברים כה ח).
- ובלשון הקודש - היו אומרין.
- "וניגשה יבמתו אליו - לעיני הזקנים,
- וחלצה נעלו - מעל רגלו,
- וירקה בפניו" (דברים כה ט),
- רוק - שהוא נראה לדיינין.
- "וענתה ואמרה:
- ככה ייעשה לאיש,
- אשר לא יבנה את בית אחיו" (שם).
- עד כאן - היו מקרין.
- וכשהיקרא רבי הורקנוס,
- תחת האלה - בכפר עכו,
- וגמר - את כל הפרשה,
- הוחזקו - להיות מקרין את כל הפרשה.
- "ונקרא שמו בישראל,
- בית חלוץ הנעל" (דברים כה י).
- מצוה בדיינין - ולא מצוה בתלמידים.
- רבי יהודה אומר:
- מצוה על כל העומדים שם,
- לומר: "חלוץ הנעל, חלוץ הנעל".
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה יבמות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב