ביאור:משנה כריתות פרק ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת כריתות: א ב ג ד ה ו

מסכת כריתות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו

----

על מה מביאים אשם תלוי?

חטיבה I: אשם תלוי

(א) סָפֵק אָכַל חֵלֶב - סָפֵק לֹא אָכַל,

במקרים אלו, להבדיל מהמנויים במשנה ב, יתכן שלא עשה כלל עבירה. ההנחה היא שהנשים שעל אחת מהן בא אינן יודעות על מי משתיהן בא.

וַאֲפִלּוּ אָכַל, סָפֵק יֶשׁ בּוֹ כַשֵּׁעוּר - סָפֵק שֶׁאֵין בּוֹ;

חֵלֶב וְשֻׁמָּן לְפָנָיו, אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן - וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן אָכַל;

אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַבַּיִת, שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן - וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זוֹ מֵהֶן שָׁגַג;

שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְעָשָׂה מְלָאכָה בְאֶחָד מֵהֶן - וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן עָשָׂה,

מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

(ב) כַּשֵּׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד - אֵינוּ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת,

לא "הודע" - לשון מקרא, בניגוד לויקרא ד כח, וראו לגבי הביטוי "לא הודע" ספרא חובה פרשה יב, ה.

כָּךְ עַל "לֹא הוֹדַע" שֶׁלָּהֶן - אֵינוּ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד.

אִם הָיְתָה יְדִיעָה בִנְתַּיִם, כַּשֵּׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד,

כָּךְ הוּא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

כַּשֵּׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אֶחָד - חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד,

כָּךְ עַל "לֹא הוֹדַע" שֶׁלָּהֶן - מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

חטיבה II: מתעסק באיסורים

חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו, אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶם - וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן אָכַל;

אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַבַּיִת, שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן - וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זוֹ מֵהֶן שָׁגַג;

לגבי החטאת בשתי חתיכות חלב - ראו לעיל ג, ב.

ראו תוספתא ב, ג, כר' אליעזר; וראו מכילתא שבתא ויקהל, כר' יהושע.

לדעת ר' יוסי העושה מלאכה בין השמשות פטור, לא בגלל הספק, אלא כי לא עשה כשיעור מלאכה באף יום, וראו תוספתא ב, י.

לדעת ר' יהודה ראו ספרא חובה פרשה יב, ד: לדעתו מי שנמצא בספק עבירה מביא אשם תלוי, אבל מי שבודאי עשה עבירה, והוא בספק לגבי איזו עבירה עשה - אינו מביא קרבן בכלל!

שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵין הַשְּׁמָשׁוֹת - וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן עָשָׂה,

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: לֹא נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵין הַשְּׁמָשׁוֹת - שֶׁהוּא פָּטוּר,

שֵׁנִי אוֹמֵר: מִקְצָת מְלָאכָה עָשָׂה מֵהַיּוֹם, וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר.

וְעַל מַה נֶּחְלָקוּ?

עַל הָעוֹשֶׂה בְתוֹךְ הַיּוֹם - וְאֵין יָדוּעַ אִם בַּשַּׁבָּת עָשָׂה, וְאִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה;

אוֹ עַל הָעוֹשֶׂה, וְאֵין יָדוּעַ מֵעֵין אֵי זוֹ מְלָאכָה עָשָׂה,

רְבִּי לִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: פּוֹטְרוֹ הָיָה רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי!

(ג) רְבִּי יִשְׁמָעֵאל הַשְּׁזוּרִי וּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:

לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב. חטאת

וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ? - עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשֵּׁם שְׁנֵי שֵׁמוֹת.

שֶׁרְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

ר' יהודה מסביר את עמדת ר' יהושע, שאם התכוון לחטוא בדבר אחד - ולמעשה חטא בדבר אחר, אפילו באותו איסור - הוא נחשב "מתעסק"; וכיוון שלא התכוון לחטוא בעניין המסויים הזה - הוא פטור מחטאת, וגם מאשם תלוי.

אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: אֲפִלּוּ נִתְכַּוַּן לִלְקֹט בשבת תְּאֵנִים - וְלָקַט עֲנָבִים,

עֲנָבִים - וְלָקַט תְּאֵנִים, שְׁחוֹרוֹת - וְלָקַט לְבָנוֹת, לְבָנוֹת - וְלָקַט שְׁחוֹרוֹת,

רְבִּי לִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יִפְטֹר בָּהּ רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ?

אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: (ויקרא ד כג) "אֲשֶׁר חָטָא בָהּ"? - פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק.