פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

מסכת יבמות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

----

אחות אשתו של אדם אסורה עליו כל עוד אשתו בחיים, אבל אם מתה אשתו - אחותה מותרת. הפרק עוסק באיסור זה, שיש לו אופי זמני.

איסור אחות האשה בחייהעריכה

חטיבה I: איסור אחות היבמה והתרתועריכה

בעל האחות השני מת לפני שיבמו או חלצו לאחות הראשונה.

כיוון שכאן אין האיסור מספק אלא ודאי - מחייבים בית הלל להוציא את אחות היבמה גם אם בינתיים זו התיבמה לאחר או חלצה לו, בניגוד למשניות ו-ז בפרק ב.

וראו עדויות ה, ה.

(א) ארבעה אחין, שנים מהן נשואים שתי אחיות, ומתו הנשואים את האחיות

הרי אלו חולצות ולא מתיבמות.
ואם קדמו וכנסו - יוציאו.
רבי אליעזר אומר: בית שמאי אומרים: יקיימו, ובית הלל אומרים: יוציאו:


האיסור של אחת מפקיע ממנה את היבום, כמו שנאמר בפרק א, ולכן מותר לו לשאת את אחותה. כאן דווקא האיסור מתיר!

וראו תוספתא ו, ה, שחליצה של האח שאחת מהן אסורה לו משום ערוה גם לא מועילה לפטור את צרותיה מהחליצה ומהיבום.

אבל אם האיסור אינו עריות, הרי עליו לחלוץ לה ולכן גם אחותה אסורה.

לעניין הגדרות האיסורים - ראו לעיל ב, ד.

(ב) היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערווה

אסור בה, ומותר באחותה, והשני אסור בשתיהן
איסור מצווה ואיסור קדושה - חולצת ולא מתיבמת:


(ג) היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערווה, והשניה אסורה על זה איסור ערווה

ראו דוגמאות נוספות למצבים שבהם אסורה לזה ומותרת לזה וההפך בתוספתא ה, א.

וראו כמה דוגמאות לעיקרון "אחותה שהיא יבימתה..." בתוספתא ג, ב.

האסורה לזה - מותרת לזה, והאסורה לזה - מותרת לזה.

וזו היא שאמרו "אחותה כשהיא יבמתה - או חולצת או מתיבמת" (לעיל ב, ג):


אם מתו השנים, ונשאר רק אח אחד חי, הרי האחיות שתיהן יבמותיו. ר' שמעון רואה כאן עריות מהתורה, ולכן פוטר אותן גם מהחליצה, וכן תוספתא ה, ב.

אבל גם הוא מודה שאם אחת מהשתים אסורה על היבם מסיבה אחרת של עריות - אין היא נחשבת כלל יבימתו ולכן מותר לו לשאת את השניה.

(ד) שלושה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות

או אשה ובתה, או אשה ובת בתה, או אשה ובת בנה
הרי אלו חולצות ולא מתיבמות.

ורבי שמעון פוטר.

היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערווה - אסור בה ומותר באחותה.

איסור מצווה או איסור קדושה - חולצות ולא מתיבמות:


חטיבה II: מאמר ביבמה וכוחועריכה

(ה) שלושה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד מפונה אינו נשוי

וראו עדויות ד, ט. ביטוי זה מופיע גם לקמן, יג, ז.

למקרים נוספים במשפחה דומה, שבהם כנס את יבימתו או שאף לא הספיק לעשות בה מאמר ראו תוספתא ה, ג.

מת אחד מבעלי אחיות, ועשה בה מפונה מאמר, קידש אותה, אבל לא כנס אותה ולא חלץ לה ואחר כך מת אחיו השני
בית שמאי אומרים: אשתו - עמו, והלה - תצא, משום אחות אשה.
ובית הלל אומרים: מוציא את אשתו בגט ובחליצה, כי לא כנס אותה אלא רק קידש אותה במאמר ואשת אחיו - בחליצה.

זו היא שאמרו, "אוי לו על אשתו, ואוי לו על אשת אחיו":


אם הנשוי נכרית כנס את אחת האחיות ומת בלי בנים, חזרנו למצב שנדון בפרק א של ערווה וצרתה, הפטורות מהחליצה ומהיבום.

אבל אם רק עשה בה מאמר - הרי זו חצי צרה, ולכן חייבת הנכרית חליצה, וראו גם תוספתא ב, א.

(ו) שלושה אחין, שנים מהן נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית אשה שאינה קשורה לאחיות

מת אחד מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו, ומת
הראשונה יוצאה משום "אחות אשה", ושניה משום "צרתה".
עשה בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתיבמת.

שלושה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית

מת הנשוי נכרית, וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת
הראשונה יוצאה משום "אחות אשה", ושניה משום "צרתה".
עשה בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתיבמת:


חטיבה III: כוחו של איסור זמניעריכה

כיוון שבמות האח הראשון נאסרה עליו היבמה, הרי למרות שבינתיים מתה אחותה היא עדיין אסורה לו. יש אומרים שחייב לחלוץ לה ויש אומרים שפטור.

הציטוט בסוף המשנה אינו מדוייק, שהרי מעולם לא היו האחות והנכרית צרות.

בתוספתא ה, ה דנים בעבירה שעובר אם בכל זאת בא עליה.

(ז) שלושה אחים, שנים מהן נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית

מת אחד מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו, או חלץ לה
ומתה אשתו של שני, ואחר כך מת נשוי נכרית
הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.

שלושה אחים, שנים מהן נשואין שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית

גרש אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת נשוי נכרית, וכנסה המגרש, ומת
זו היא שאמרו: "וכולן שמתו או נתגרשו - צרותיהן מותרות" (לעיל א, א.):


המשך המשנה מתחילת המסכת, שצוטטה בסוף משנה ז. וראו גם בסוף משנה א, ב.

ראו גיטין ח, ב-ג, שם, ט, ד, וכן שם ז, ג.

לקמן, ז, ד, מובא מקרה של ספק יבם, המבוסס על הכלל "וכולן שמתו…", וגם שם הצרה חולצת ולא מתיבמת.

(ח) וכולן שהיו בהן קידושין או גרושין בספק - הרי אלו צרות חולצות ולא מתיבמות.

כיצד "ספק קידושין"? זרק לה קדושין, ספק קרוב לו ספק קרוב לה - זהו ספק קידושין

"ספק גרושין"? - כתב בכתב ידו ואין עליו עדים,
יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד - זהו ספק גרושין:


ראו תוספתא ה, ד, נימוקו של ר' יהודה לדברי ת"ק. שם מופיע ראבר"ש במקום אביו.

לדעת ת"ק אלמנת הראשון היא גם בספק אלמנת השני, ולכן אינה יכולה להתיבם, כי אם תתיבם תהיה יבמה של שני האחים גם יחד. המאמר נחשב לדעתו דומה ל"ספק קידושין" שנשנה במשנה ח. כיון שאחת הנשים חולצת - גם צרתה חולצת, למרות שהיתה יכולה להתיבם. והשוו לקמן י, ט.

כמובן אם יבם אותה האח השני - יכול השלישי ליבם או לחלוץ למי שירצה, ופוטר את צרתה, כי היבום הפקיע את זיקתה לאח הראשון.

ר' שמעון רואה את המאמר כיבום כמעט גמור, ולכן מתיר ליבם כל אחת מהנשים, אבל עדיין דורש לחלוץ לצרתה, וראו תוספתא ז, א.

שוב אנחנו רואים את הקשר בין היבום לעריות.

המקרה האחרון דומה לזה שנדון במשנה ז, והוזכר כאן כדי להשוות בין המאמר, שלמרות שהיה זמני אסר את היבמה על המייבם - לבין הזיקה הזמנית של היבמה לאחותה, שאוסרת אותה על היבם לנצח.

(ט) שלושה אחין נשואין שלש נכריות,

ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר, ומת
הרי אלו חולצות, ולא מתיבמות,
שנאמר (דברים כה ה): ומת אחד מהם... יבמה יבא עליה
שעליה זיקת ייבום אחד, ולא שעליה זיקת שני ייבומין.

רבי שמעון אומר: מיבם לאיזו שירצה, וחולץ לשניה.

שני אחין נשואין לשתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני

הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת:


חטיבה IV: חילופי זוגותעריכה

רשימת האיסורים והעבירות הארוכה מביעה את ההתנגדות למנהג של חילופי זוגות, שהיה נפוץ בין הגויים, במיוחד בחגיגות הדיוניסיות.

כאן מדובר בהחלפה בטעות, אבל המשנה מדגישה את האיסור החמור בכך.

בתוספתא ה, ז, קודם למקרה הזה דיון בשאלת מספר האיסורים שעליהם עובר מי שבא על יבמתו שהיא אחות אשתו, ראו לעיל משנה ט.

(י) שנים שקידשו שתי נשים,

ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה, ואת של זה לזה
הרי אלו חיבים משום אשת איש.
היו אחין - משום אשת אח.
ואם היו אחיות - משום "אשה אל אחותה".
ואם היו נידות - משום נדה.
ומפרישין אותן שלושה חדשים, שמא מעוברות הן.
ואם היו קטנות שאינן ראויות לילד - מחזירין אותן מיד.
ואם היו כוהנות - נפסלו מן התרומה: