פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

מסכת יבמות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

----

בחטיבה הראשונה נוצרת בעיית הזהות בגלל שאין נישואין להורים. בחטיבות הבאות היא נוצרת בגלל ספקות בזיהוי ההורים.

בעיות זהותעריכה

חטיבה I: בעילות זנותעריכה

מדובר באשה שלא נישאה לאונס או למפתה. אם הוא רוצה - יכול לשאת את קרובתה, כיוון שהאונס או הפיתוי נחשבים בעילת זנות ולא קידושין. וראו גם לעיל ז, ה, שהאונס אינו פוסל את בת הכוהן מלאכול תרומה. מהסיבה הזו מתיר ת"ק גם לשאת את אנוסת אביו, שאינה נחשבת אשת אביו.

אמנם בסדר ההפוך, כלומר אם אנס או פיתה את קרובת אשתו - נחשב גילוי עריות. אבל בפרק הקודם ראינו שאם נשא את קרובת אשתו בטעות - אין הנישואין נחשבים, וגם הם כבעילת זנות.

בניגוד לכך, שנינו בפרק ו שביאה כלשהי קונה את היבמה, גם אם באונס או בטעות.

לדברי ר' יהודה ראו תוספתא יב, א.

(א) נושאין על האנוסה ועל המפותה.

האונס והמפתה על הנשואה - חייב.

נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו.

רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו:


(ב) הגיורת שנתגירו בניה עמה - לא חולצין ולא מיבמין כי אינם נחשבים אחים.

אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה

בני הגיורת ובני השפחה אינם אחים לעניין חליצה ויבום, כי בעילת הגויה והשפחה נחשבת בעילת זנות, בדומה לבעילת האנוסה והמפותה שבמשנה א.

אבל ראו תוספתא יב, א, שאם נולדו אחרי שהתגיירה חייבים על אשת אחיהם שנולדו בקדושה.

לגבי בנות הגיורת - ראו כתובות ד, ג.

והשני הורתו ולידתו בקדושה כי אחד מהם נהרה לפני הגיור, ואינו נחשב אח מן האב.
וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה:


חטיבה II: ספקות בזהות האםעריכה

המספר 5 הוא מספר שגור של ריבוי, וראו למשל פסחים ט, י, שבועות ה, ב-ג, ועוד.

במקרה המתואר כאן אין בעיה לייבם, כי גם אם אין זו אשת אחיו - היא בודאי מותרת לו. וראו תוספתא יב, ב, למקרה שאחדים מהתינוקות הם כהנים. וראו במשנה ד.

תערובת התינוקות היתה עשויה להיות במערות מסתור, ראו תוספתא יב, ג, "שילדו במחבא".

(ג) חמש נשים שנתערבו ולדותיהן, הגדילו התערובות ונשאו נשים, ומתו ויש לכולם אחים שידועים הוריהם.

ארבעה מהאחים חולצין לאחת - ואחד מייבם אותה.
הוא ושלושה חולצין לאחרת - ואחד מייבם.

נמצאו ארבע חליצות ויבום לכל אחת ואחת:


כאן נוצרה אי-סימטריה, כי לבני הזקנה מותר לשאת את אשת בן אחיהם, ולבני הכלה אסור לשאת את אשת הדוד שלהם.

אם מתו הכשרים אי הסימטריה מתהפכת.

(ד) האשה שנתערב ולדה בולד כלתה, הגדילו התערובות ונשאו נשים, ומתו

בני הכלה הוודאים, אחיו של הספק חולצין ולא מיבמין,
שהוא ספק אשת אחיו - ספק אשת אחי אביו.
ובני הזקנה - או חולצין או מיבמין
שהוא ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו.

מתו הכשרים הודאים - בני התערובות לבני הזקנה חולצין ולא מיבמין

שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו
ובני הכלה אם מת בן הכלה הוודאי - אחד חולץ ואחד מיבם: אחד התערובות יכול ליבם את האלמנה


בעיות זהות: כהן או עבד?

הספק מאפשר לשניהם לאכול בתרומה ולחלוק בגורן, כי אחד כהן והשני עבדו, שאוכל עימו בתרומה. אבל אשה הכשרה לכהונה אינה יכולה להינשא לעבד, ולכן כשגדלים עליהם לשחרר זה את זה.

עכשיו הספק הוא בין כהן לעבד משוחרר, ולכן אין להם זכות לאכול בתרומה, לחלוק בגורן ולאכול קודשים, אבל אין להוציא מידם כי אין ראיה שאינו כהן. הסיכום הוא בשורה האחרונה.

וראו תוספתא יב, ד, שר' יוסי חולק.

(ה) כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה

הרי אלו אוכלים בתרומה, וחולקים חלק אחד בגורן,
ואינן מטמאין למתים
ואין נושאין נשים, בין כשרות - בין פסולות.

הגדילו התערובות, ושחררו זה את זה

נושאין נשים ראויות לכהונה,
ואינן מטמאין למתים, ואם נטמאו - אינן סופגין את הארבעים.
ואינן אוכלים בתרומה, ואם אכלו - אינן משלמין קרן וחומש.
ואינן חולקין על הגורן, ומוכרין את התרומה, והדמים שלהם.
ואינן חולקים בקדשי המקדש,
ואין נותנין להם קדשים, ואין מוציאים שלהם מידם
ופטורין מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה
ובכורו יהא רועה עד שיסתאב

ונותנין עליו חמרי כוהנים וחמרי ישראלים:


חטיבה III: ספקות בזהות האבעריכה

אם עברו על התקנה שהופיעה לעיל ד, י - נוצר ספק בשאלת זהות האב. כאן מדובר על גרושה או אלמנה כלשהי, ולא על יבמה, וראו שם משנה ב, לגבי ייבום במקרה דומה.

אלמנת הבן שבספק אסורה לאחים, כי יתכן שהוא אחיהם מהאם בלבד, ואז אסור להם לשאת את אלמנתו (ראו בתחילת המסכת "אשת אחיו מאמו"). אבל אם יש לו אחים מאם אחרת - יכולים לשאת את אלמנתו, שהיא ספק יבימתם - ספק אשה מותרת.

(ו) מי שלא שהתה אחר בעלה שלושה חדשים ונשאת, וילדה

ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון
היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני - חולצין, ולא מיבמין.
וכן הוא להם - חולץ, ולא מייבם.
היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם
הוא חולץ ומייבם, והם - אחד חולץ ואחד מייבם:


במקרה הראשון הבן ספק ישראל ספק כהן, בדומה לסיפא במשנה ה.

במקרה השני עוסקים בספק האבהות. דיני האוננות, הירושה המכה והקללה תקפים גם אם שני הבעלים ישראלים.

וראו תוספתא יב, ה, שאם הכה או קילל את שני אבותיו הפוטנציאליים בזה אחר זה -פטור, אבל בבת אחת חייב, והשוו תרומות ז, ה-ז.

קשה למצוא מצב של שני בעלים כהנים ששניהם בחיים, כי הכהן השני אסור לשאת גרושה!

(ז) היה אחד ישראל ואחד כהן שני בעליה של האם - נושא אשה ראויה לכהן

ואינו מטמא למתים, ואם נטמא - אינו סופג את הארבעים.
ואינו אוכל בתרומה, ואם אכל - אינו משלם קרן וחומש.
ואינו חולק על הגורן, ומוכר התרומה, והדמים - שלו
ואינו חולק בקדשי המקדש,
ואין נותנים לו את הקודשים, ואין מוציאין את שלו מידו
ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה, ובכורו יהא רועה עד שיסתאב

ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים.

היו שניהם כוהנים - הוא אונן עליהם, על שני האבות, אם מתו והם אוננים עליו.

הוא אינו מטמא להם, והם אינן מטמאין לו.
הוא אינו יורש אותן, אבל הם יורשין אותו. מחלקים ביניהם את ירושת הבן.
ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה
ועולה במשמרו של זה ושל זה, ואינו חולק. כי ספק מאיזה משמר הוא.
אם היו שניהם במשמר אחד - נוטל חלק אחד: