משנה יבמות ד


יבמות פרק ד', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נשיםמסכת יבמותפרק רביעי ("החולץ ליבמתו")>>

פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא • משנה יב • משנה יג • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


החולץ ליבמתו, ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהוולד של קיימא, הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.

אין הוולד של קיימא, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהנה.

הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהוולד של קיימא, יוציא וחייבין בקרבן.

ואם אין הוולד של קיימא, יקיים.

ספק בן תשעה לראשון, ספק בן שבעה לאחרון, יוציא והוולד כשר, וחייבין באשם תלוי.

שומרת יבם שנפלו לה נכסים, מודים בית שמאי ובית הלל, שמוכרת, ונותנת, וקיים.

מתה, מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסים ויוצאין עמה?

בית שמאי אומרים, יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב.

ובית הלל אומרים, נכסים בחזקתן: כתובה בחזקת יורשי הבעל; נכסים הנכנסים ויוצאים עמה בחזקת יורשי האב.

כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר, ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון.

מצוה בגדול לייבם.

לא רצה, מהלכין על כל האחין.

לא רצו, חוזרין אצל גדול ואומרים לו, עליך מצוה, או חלוץ או יבם.

תלה בקטן עד שיגדיל, או בגדול עד שיבוא ממדינת הים, או בחרש, או בשוטה, אין שומעין לו, אלא אומרים לו: עליך מצוה, או חלוץ או יבם.

החולץ ליבמתו, הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה.

ואם יש שם אב, נכסים של אב.

הכונס את יבמתו, זכה בנכסים של אחיו.

רבי יהודה אומר, בין כך ובין כך אם יש שם אב, נכסים של אב.

החולץ ליבמתו, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו.

הוא אסור באמה, ובאם אמה, ובאם אביה, ובבתה, ובבת בתה, ובבת בנה, ובאחותה בזמן שהיא קיימת.

והאחין מותרין.

והיא אסורה באביו, ובאבי אביו [ובאבי אמו], ובבנו, ובבן בנו, באחיו, ובבן אחיו.

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ואסור בצרת קרובת חלוצתו.

החולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת, חולצת ולא מתייבמת.

וכן המגרש את אשתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת, הרי זו פטורה מן החליצה ומן הייבום.

שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, משום רבי יהודה [בן בתירא] אמרו, אומרים לו, המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה.

חלץ לה אחיו, או כנסה, יכנוס את אשתו.

מתה היבמה, יכנוס את אשתו.

מת יבם, יוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה.

היבמה לא תחלוץ, ולא תתייבם, עד שיש לה שלושה חודשים.

וכן כל שאר הנשים לא יתארסו, ולא ינשאו, עד שיהיו להן שלושה חודשים.

אחד בתולות ואחד בעולות, אחד גרושות ואחד אלמנות, אחד נשואות ואחד ארוסות.

רבי יהודה אומר, הנשואות יתארסו, והארוסות ינשאו, חוץ מן הארוסות שביהודה, מפני שלבו גס בה.

רבי יוסי אומר, כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה, מפני האיבול.

ארבעה אחין נשואין ארבע נשים, ומתו, אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן, הרשות בידו.

מי שהיה נשוי לשתי נשים, ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.

היתה אחת כשרה, ואחת פסולה, אם היה חולץ, חולץ לפסולה.

ואם היה מייבם, מייבם לכשרה.

המחזיר גרושתו, והנושא חלוצתו, והנושא קרובת חלוצתו, יוציא, והוולד ממזר, דברי רבי עקיבא.

וחכמים אומרים, אין הוולד ממזר.

ומודים בנושא קרובת גרושתו, שהוולד ממזר.

איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבוא, דברי רבי עקיבא.

שמעון התימני אומר, כל שחייבין עליו כרת בידי שמים.

והלכה כדבריו.

רבי יהושע אומר, כל שחייבים עליו מיתת בית דין.

אמר רבי שמעון בן עזאי, מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה, איש פלוני ממזר מאשת איש, לקיים דברי רבי יהושע.

אשתו שמתה, מותר באחותה.

גרשה ומתה, מותר באחותה.

נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה.

יבמתו שמתה, מותר באחותה.

חלץ לה ומתה, מותר באחותה.

[נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה].

(א)

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה,

בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּמָא,
הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו,
וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.
אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּמָא,
הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו,
וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה:
(ב)

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת וְיָלְדָה,

בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּמָא,
יוֹצִיא, וְחַיָּבִין בַּקָּרְבָּן.
וְאִם אֵין הַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא, יְקַיֵּם.
סְפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, סְפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן,
יוֹצִיא, וְהַוָּלָד כָּשֵׁר,
וְחַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי:
(ג)

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים,

מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל,
שֶׁמוֹכֶרֶת, וְנוֹתֶנֶת, וְקַיָּם.
מֵתָה, מַה יַּעֲשׂוּ בִכְתֻבָּתָהּ, וּבִנְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִין עִמָּהּ?
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,
יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,
נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן;
כְּתֻבָּה – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל,
נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמָּהּ – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב:
(ד)

כְּנָסָהּ – הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר;

וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן:
(ה)

מִצְוָה בַּגָּדוֹל לְיַבֵּם.

לֹא רָצָה,
מְהַלְּכִין עַל כָּל הָאַחִין.
לֹא רָצוּ,
חוֹזְרִין אֵצֶל גָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ:
עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם:
(ו)

תָּלָה בְּקָטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל,

אוֹ בְּגָדוֹל עַד שֶׁיָּבוֹא מִמְּדִינַת הַיָּם,
אוֹ בְּחֵרֵשׁ, אוֹ בְּשׁוֹטֶה,
אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ,
אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ:
עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם:
(ז)

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ,

הֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מִן הָאַחִין לְנַחֲלָה.
וְאִם יֵשׁ שָׁם אָב,
נְכָסִים שֶׁל אָב.
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ,
זָכָה בַּנְּכָסִים שֶׁל אָחִיו.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,
אִם יֵשׁ שָׁם אָב,
נְכָסִים שֶׁל אָב.
הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ,
הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ,
וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו.
הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ, וּבְאֵם אִמָּהּ, וּבְאֵם אָבִיהָ,
וּבְבִתָּהּ, וּבְבַת בִּתָּהּ, וּבְבַת בְּנָהּ,
וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶּמֶת.
וְהָאַחִין מֻתָּרִין.
וְהִיא אֲסוּרָה בְּאָבִיו, וּבַאֲבִי אָבִיו, (נ"א: וּבַאֲבִי אִמּוֹ, וראו תוי"ט בשם התוס' דל"ג),
וּבִבְנוֹ, וּבְבֶן בְּנוֹ, בְּאָחִיו, וּבְבֶן אָחִיו.
מֻתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ,
וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ:
(ח)

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, וּמֵת,

חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
וְכֵן הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,
וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, וּמֵת,
הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם:
(ט)

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ,

מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אָמְרוּ,
אוֹמְרִים לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה.
חָלַץ לָהּ אָחִיו אוֹ כְּנָסָהּ,
יִכְנֹס אֶת אִשְׁתּוֹ.
מֵתָה הַיְּבָמָה,
יִכְנֹס אֶת אִשְׁתּוֹ.
מֵת יָבָם,
יוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט,
וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה:
(י)

הַיְּבָמָה,

לֹא תַּחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם,
עַד שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.
וְכֵן כָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים,
לֹא יִתְאָרְסוּ וְלֹא יִנָּשְׂאוּ,
עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים;
אֶחָד בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת,
אֶחָד גְּרוּשׁוֹת וְאֶחָד אַלְמָנוֹת,
אֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָרְסוּ,
וְהָאֲרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ;
חוּץ מִן הָאֲרוּסוֹת שֶׁבִּיהוּדָה,
מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ,
חוּץ מִן הָאַלְמָנָה,
מִפְּנֵי הָאִבּוּל:
(יא)

אַרְבָּעָה אַחִין נְשׂוּאִין אַרְבַּע נָשִׁים, וּמֵתוּ,

אִם רָצָה הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם לְיַבֵּם אֶת כֻּלָּן,
הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי נָשִׁים, וּמֵת,
בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
הָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְאַחַת פְּסוּלָה,
אִם הָיָה חוֹלֵץ, חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה;
וְאִם הָיָה מְיַבֵּם, מְיַבֵּם לַכְּשֵׁרָה:
(יב)

הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ,

וְהַנּוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ,
וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ,
יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר,
דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר.
וּמוֹדִים בְּנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ,
שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר:
(יג)

אֵיזֶהוּ מַמְזֵר?

כָּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּלֹא יָבוֹא,
דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי אוֹמֵר,
כָּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם;
וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,
כָּל שֶׁחַיָּבִים עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי,
מָצָאתִי מְגִלַּת יֻחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ:
אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ,
לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
גֵּרְשָׁהּ וּמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
חָלַץ לָהּ וּמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ:


נוסח הרמב"ם

(א) החולץ ליבמתו -

ונמצאת מעוברת - וילדה,
בזמן שהוולד של קיימה -
הוא מותר בקרובותיה,
והיא מותרת בקרוביו,
ולא נפסלה מן הכהונה.
ואם אין הוולד של קיימה -
הוא אסור בקרובותיה,
והיא אסורה בקרוביו,
ונפסלה מן הכהונה.


(ב) הכונס את יבמתו -

ונמצאת מעוברת - וילדה,
בזמן שהוולד של קיימה -
יוציא - וחייבין בקרבן.
ואם אין הוולד של קיימה - יקיים.
ספק - בן תשעה לראשון, ובן שבעה לאחרון,
יוציא - והוולד כשר,
וחייבין באשם תלוי.


(ג) שומרת יבם -

שנפלו לה נכסים -
מודים בית שמאי, ובית הלל -
שהיא מוכרת, ונותנת - וקיים.
מתה - מה ייעשה בכתובתה,
ובנכסים הנכנסים והיוצאין עימה?
בית שמאי אומרין:
יחלקו - יורשי הבעל, עם יורשי האב.
בית הלל אומרין:
נכסים - בחזקתן,
וכתובה - בחזקת יורשי הבעל,
ונכסים הנכנסים והיוצאין עימה - בחזקת יורשי האב.


(ד) כנסה -

הרי היא כאשתו - לכל דבר,
ובלבד -
שתהא כתובתה - על נכסי בעלה הראשון.


(ה) מצוה בגדול - לייבם.

לא רצה - מהלכין על כל האחים.
לא רצו - חוזרים אצל הגדול,
ואומרין לו: "עליך מצוה -
או חלוץ, או יבם".


(ו) תלה -

בקטן - עד שיגדיל,
ובגדול - עד שיבוא ממדינת הים,
ובחירש, ובשוטה,
אין שומעין לו,
אלא אומרין לו: "עליך מצוה -
או חלוץ, או יבם".


(ז) [ו] *הערה 1: החולץ ליבמתו -

הרי הוא - כאחד מן האחים, בנחלה.
אם יש שם אב - הנכסים של אב.
הכונס את יבמתו - זכה בנכסי אחיו.
רבי יהודה אומר:
בין כך, ובין כך,
אם יש שם אב - הנכסים של אב.


[ז] החולץ ליבמתו -

הוא אסור בקרובותיה,
והיא אסורה בקרוביו.
הוא אסור -
באימה,
ובאם אימה, ובאם אביה,
בבתה,
ובבת בתה, ובבת בנה,
ובאחותה - בזמן שהיא קיימת.
והאחים - מותרים.
והיא אסורה -
באביו, ובאבי אביו,
בבנו, ובבן בנו,
באחיו, ובבן אחיו.
מותר אדם - בקרובת צרת חלוצתו,
ואסור - בצרת קרובת חלוצתו.


(ח) [ח] החולץ ליבמתו -

ונשא אחיו את אחותה - ומת,
חולצת - ולא מתייבמת.
וכן, המגרש את אשתו -
ונשא אחיו את אחותה - ומת,
הרי זו - פטורה.


(ט) [ט] שומרת יבם -

שקידש אחיו - את אחותה,
משום רבי יהודה בן בתירה, אמרו:
אומרין לו: "המתן - עד שיעשה אחיך הגדול מעשה".
חלצו אחים, או כנסו - יכנוס את אשתו.
מתה היבמה - יכנוס את אשתו.
מת היבם -
מוציא את אשתו - בגט,
ואשת אחיו - בחליצה.


(י) [י] היבמה -

לא תחלוץ, ולא תתייבם -
עד שיהיו לה - שלשה חודשים.
וכן שאר כל הנשים -
לא יינשאו, ולא יתארסו -
עד שיהו להן - שלשה חודשים.
אחד הבתולות, ואחד הבעולות,
ואחד האלמנות, ואחד הגרושות,
ואחד הארוסות, ואחד הנשואות.
רבי יהודה אומר:
הנשואות - יתארסו,
והארוסות - ינשאו,
חוץ מן הארוסה שביהודה - מפני שלבו גס בה.
ורבי יוסי אומר:
כל הנשים - יתארסו,
חוץ מן האלמנה - מפני האיבול.


(יא) [יא] ארבעה אחים -

נשואים לארבע נשים - ומתו,
אם רצה הגדול שבהם,
לייבם את כולם - הרשות בידו.
וכן, מי שהיה נשוי לשתי נשים - ומת,
ביאתה, או חליצתה, של אחת מהן - פוטרת צרתה.
היתה אחת כשרה, ואחת פסולה -
אם היה חולץ - חולץ לפסולה,
ואם היה מייבם - מייבם לכשרה.


(יב) [יב] המחזיר - את גרושתו,

והנושא - את חלוצתו,
והנושא - את קרובת חלוצתו,
יוציא - והוולד ממזר,
דברי רבי עקיבה.
וחכמים אומרים:
אין הוולד ממזר.
ומודים, בנושא את קרובת גרושתו - שהוולד ממזר.


(יג) [יג] ואיזה הוא ממזר?

כל שאר בשר - שהוא בלא יבוא,
דברי רבי עקיבה.
שמעון התמני אומר:
כל שחייבין עליו - כרת בידי שמים.
והלכה כדבריו.
רבי יהושע אומר:
כל שחייבין עליו - מיתת בית דין.
אמר רבי שמעון בן עזאי:
מצאתי מגילת יוחסים בירושלים,
וכתוב בה: איש פלוני, ממזר מאשת איש,
לקיים - דברי רבי יהושע.


[יד] אשתו -

שמתה - מותר באחותה.
גירשה, ומתה - מותר באחותה.
נישאת לאחר, ומתה - מותר באחותה.
יבמתו -
שמתה - מותר באחותה.
חלץ לה, ומתה - מותר באחותה.
נישאת לאחר, ומתה - מותר באחותה.

הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם