ביאור:משנה מסכת שביעית
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מסכת שביעית: שמיטת קרקע ושמיטת כספים
עריכהמבוא למסכת שביעית
עריכהמצוות השביעית, לפי התורה שבכתב (ראו ויקרא כה, וכן דברים טו), היא אוטופיה: מדובר בגישה מהפכנית לגבי היחסים שבין אדם לאדמה, ובין אדם לרכושו בכלל. החובה להפקיר את היבולים בשנה השביעית מקטינה את הפערים בין המעמדות, ומלמדת אותנו שכולנו אחים, ובנים לקב"ה, שהוא בעל הבית על העולם כולו. החזון של מצווה זו דומה במידה רבה לזה של השבת, והוא מנוגד לתרבות הצריכה והרדיפה אחרי העושר, ולמעשה לתרבות האנושית המערבית בכלל. אחת לשבע שנים חוזרים בני האדם למצב פרימיטיבי של "ציידים-לקטים", כמו אדם הראשון בגן עדן, ומוותרים על התרבות החקלאית הכרוכה בבעלות החקלאי על שדהו, וכן על בעלות האדם על ממונו בכלל.
התורה מצווה עלינו לא רק שלא לאסוף את יבולי השביעית, אלא גם אוסרת לזרוע את השדות. כתוצאה מכך, כמות היבולים הכוללת בשנה זו קטנה באופן משמעותי, ורבים חווים רעב ממשי. ההבטחה בתורה (ראו ויקרא כה כא) לנס בשנה הששית, שבעקבותיו יהיה מספיק מזון, לא תמיד התגשמה. בניגוד לשבת, הנמשכת יום אחד בלבד - נמשכת מצוות השביעית על פני שנה שלמה, ולכן קשה הרבה יותר לעמוד בדרישותיה. למרות שלפי התורה אין הבדל בשנה זו בין עניים לעשירים, בדרך הטבע העניים הם שסבלו יותר מהעשירים, שאגרו יבולים ורכוש בשש השנים הקודמות. בכך הוחמצה הכוונה של הקטנת הפערים המעמדיים, והתברר שהאידיליה אינה בת ביצוע בפשטות.
למרות הקשיים הרבים, שמרו רבים במשך ימי בית שני את מצוות השביעית. הדבר התאפשר על ידי ויתור של השלטונות על גביית מיסים בשנה זו, ועל ידי מאמץ של היהודים בארצות השכנות לתמוך עד כמה שאפשר בעניי ארץ ישראל (ראו ידים ד, ג). אבל לאחר החורבן ומרד בר כוכבא, כאשר הוכבדו המיסים על יהודי ארץ ישראל, גרמו הקושי של קיום מצוות השביעית, והרעב - לירידה של רבים מיהודי הארץ לחו"ל, ולהחרפת התופעה של אי קיום המצוה גם בארץ.
התגובות של חכמים היו מעורבות: מצד אחד אנו פוגשים תגובה של קריאה לעמוד על מצוות התורה בכל מחיר, ולהבעת כעס על מחללי השביעית, ואף לנסיונות לפגוע במעמדם ההלכתי ובמהימנותם (ראו פרק ה, ו ואילך, וכן סנהדרין ג, ג). לכיוון זה יש לשייך גם שורת סייגים, שתוקנו כדי למנוע את חילול השביעית בתירוצים שונים (ראו פרק ד, ו, וכן ח, ט).
מצד שני, בעיקר בדורות המאוחרים יותר, אנו פוגשים גם חכמים המביעים הבנה לקשיים הכלכליים, ומעלימים עין ממעשים שנראים כעבירות על דיני השביעית. לשיאה הגיעה גישה זו בימי רבי יהודה הנשיא, שביקש לבטל את מצוות השביעית בכלל, או לפחות להקל מאד בדיניה. תקדים לגישה כזו ניתן לראות בתקנת הפרוזבול שנעשתה עוד בימי הלל הזקן, ולמעשה ביטלה את שמיטת הכספים.
מסכת שביעית ערוכה לפי סדר כרונולוגי: מדינים של השנה הששית (פרקים א-ב), דרך דיני השביעית עצמה (פרקים ג-ח), וכלה בדיני השנה השמינית שבה יש עדיין יבולי שביעית (פרקים ח-ט). בנוסף למבנה זה ניתן לראות במסכת גם את הדעות השונות של חכמים, כאשר בתחילת המסכת (פרקים א-ה) מודגשות העמדות של המחמירים בדיני השביעית, ולקראת סופה (מסוף פרק ה) מודגשים הקוים של ההקלות בדיניה. הפרק האחרון במסכת (פרק י) עוסק בשמיטת הכספים, ובו מודגשת מאד המגמה של ביטול המצווה בידי הלל וחכמים מאוחרים יותר, הן מהצד הפורמאלי הן מהצד המעשי.
וראו גם
פירוט הפרקים
עריכהפרק א: "עד אימתי" - עיבוד קרקע בשדה אילן (מטע) בשנה הששית
פרק ב: "עד אימתי בתרא" - שאר עבודות החקלאות בשנה הששית
- חריש בשדה הלבן (תבואה) בששית
- עבודות מותרות עד ראש השנה
- עבודות נטיעה וזריעה המסתיימות לפני ראש השנה
- שדה תבואה ואורז בשביעית
פרק ג: "מאימתי" - עבודות עפר ואבנים בשדה
פרק ד: "בראשונה" - עבודות עצים ועשבים בשדה ובמטע
פרק ה: "בנות שוח" - השוק בשביעית ולאחריה
- מכירת פירות וירקות המבשילים לאחר יותר משנה
- לוף והטמנתו - ירקות משומרים
- מכירת כלי עבודה לחשודים על השביעית
- יחסי שכנות עם נשים חשודות
פרק ו: "שלוש ארצות לשביעית" - גבולות השביעית במקום ובזמן
פרק ז: "כלל גדול" - הגידולים החייבים בשביעית ובביעור
פרק ח: "כלל גדול בתרא" - שימוש ומסחר בפירות שביעית, וההקלות בהם