ביאור:משנה יבמות פרק ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
----
האסורים לבוא בקהל ישראל
עריכהחטיבה I: נישואי הערל וכרות השפכה
עריכה|
הפסול של הכהן הערל והטמא הוא זמני, ואינו חל על אשתו ועל עבדיו. הפסול של כרות השפכה הוא באישות שלו, ולכן אם בא על אשתו - פוסל אותה. אבל הוא עצמו אוכל, כבעל מום. וראו גם תוספתא י, א. הביטוי "לא ידעה" לקוח ממלכים א א ד, המציג מקרה שאדם לא ידע את אשתו. |
(א) הערל וכל הטמאים - לא יאכלו בתרומה.
- נשיהן ועבדיהן - יאכלו בתרומה.
פצוע דכא וכרות שפכה - הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן לא יאכלו.
ואם לא יְדָעָהּ משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה - הרי אלו יאכלו:
חטיבה II: בא בקהל ישראל
עריכה|
ראו תוספתא י, ג, וכן ספרי דברים רמז. |
(ב) איזהו "פצוע דכא"? כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו אחת מהן.
- "וכרות שפכה" - כל שנכרת הגיד.
ואם נשתייר מהעטרה, אפילו כחוט השערה - כשר.
פצוע דכא וכרות שפכה - מותרין בגיורת ומשוחררת
- ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל, וגיורת ושפחה משוחררת אינן בגדר "קהל".
שנאמר (דברים כג ב) "לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'":
|
רות היתה מואביה. בת פרעה היתה מצרית. המקרא כנראה אינו מקפיד על הנשים, אלא רק על הגברים, וראו דברים כג ט. אבל לגבי הממזרים, כיוון שאיסורם הוא מביאה אסורה - אין להבחין בין זכרים לנקבות, וראו ספרי דברים רמח-רנג. איסור הממזרים מופיע בתורה לצד שאר איסורי הביאה בקהל, ראו דברים כג. |
(ג) עמוני ומואבי - אסורים, ואסורן - איסור עולם, אבל נקבותיהם - מותרות מיד.
מצרי ואדומי - אינם אסורים אלא עד שלושה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות.
רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד.
- אמר רבי שמעון: קל וחומר הדברים:
- ומה, אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם - התיר את הנקבות מיד.
- מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלושה דורות - אינו דין, שנתיר את הנקבות מיד?
- אמרו לו: אם הלכה - נקבל, ואם לדין - יש תשובה.
- אמר להם: לא כי, הלכה אני אומר!
ממזרין ונתינין - אסורין, ואיסורן - איסור עולם, אחד זכרים - ואחד נקבות:
חטיבה III: סריס שאינו מייבם ובעילתו
עריכה|
סריס אדם אינו מיבם ישראלית, שהרי אסור לבוא בקהל, ראו משנה ב. יתכן שהוא מייבם גיורת. ר' יהושע יודע שיש סריס שגם אינו חולץ, ור' עקיבא חולק בעניין זיהויו עם ר' אליעזר. עדותו של ר' יהושע בן בתירא דומה לעדות בן עזאי, ראו לעיל ד, יג. והשוו לעיל ב, ג, שם נראה שאם מגדירים את נישואי הסריס כאיסור קדושה - האשה אינה מתיבמת, בניגוד לעדות. להגדרת סריס חמה ראו תוספתא י, ה. |
(ד) אמר רבי יהושע: שמעתי שהסריס חולץ, וחולצין לאשתו,
- והסריס לא חולץ, ולא חולצין לאשתו
- ואין לי לפרש.
אמר רבי עקיבא: אני אפרש:
- סריס אדם כרות שפכה - חולץ, וחולצין לאשתו, מפני שהיתה לו שעת הכשר.
- סריס חמה מלידה - לא חולץ, ולא חולצין לאשתו, מפני שלא היתה לו שעת הכשר.
רבי אליעזר אומר: לא כי,
- אלא סריס חמה - חולץ, וחולצין לאשתו, מפני שיש לו רפואה.
- סריס אדם - לא חולץ, ולא חולצין לאשתו, מפני שאין לו רפואה.
העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים, סריס אדם, ויבמו את אשתו
- לקיים דברי רבי עקיבא:
|
דרשה על הסריס והאיילונית ראו ספרי דברים רפט. להגדרת הבעילות של הסריס ושל האיילונית כבעילות זנות, ראו לעיל ו, ה. לדעת חכמים, אם נשא את האיילונית - אין בעילתה בעילת זנות, אבל היבמים אינם יכולים לשאת אותה, כי אין בה יבום, ולכן בעילתם נחשבת זנות ופוסלת אותה לכהן. וראו משנה ו, שסריס חמה יכול לשאת ישראלית, למרות שאינו חולץ או מייבם. סריס אדם הוא כרות שפכה, ולכן אסור לשאת ישראלית, לפי משנה ב, אבל לדעת ר' עקיבא הוא חולץ. לדעת ר' אליעזר סריס אדם אינו חולץ, אינו מייבם ואינו נושא ישראלית, ואילו סריס חמה עושה כל אלה. |
(ה) הסריס ראו משנה ד, להגדרת הסריס הזה. - לא חולץ, ולא מיבם.
וכן איילונית - לא חולצת ולא מתיבמת.
- הסריס שחלץ ליבמתו - לא פסלה.
- בעלה - פסלה, מפני שהיא בעילת זנות.
וכן אילונית שחלצו לה אחין - לא פסלוה.
- בעלוה - פסלוה, מפני שבעילתה בעילת זנות:
חטיבה IV: נישואי הסריס, הטומטום והאנדרוגינוס
עריכה|
הפרק התחיל בערל שמאכיל תרומה, ומסתיים בסריס המאכיל תרומה. לדברי ר' יהודה ראו תוספתא י, ב, וכן שם יא, א. המשנה דנה את הטומטום ואת האנדרוגינוס כזכרים, למרות שלאנדרוגינוס יש גם סימני נקביות. כנראה הסיבה היא העדיפות החברתית של הזכר. |
(ו) סריס חמה כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים:
- אנדרוגינוס כהן, שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה.
רבי יהודה אומר: טומטום שנקרע ונמצא זכר - לא יחלוץ, מפני שהוא כסריס.
- אנדרוגינוס נושא, אבל לא נישא.
רבי אליעזר אומר: אנדרוגינוס אם נבעל לזכר - חייבים עליו סקילה, כזכר: