פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

מסכת יבמות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

----

נישואין בטעות ובספקעריכה

חטיבה I: נישואין בגלל טעותעריכה

ראו גיטין ח, ה ואילך.

למרות שקשה להאשים את האשה, היא נענשת באופן חמור. כך גם במקרים המופיעים בגיטין שם, שבהם היתה בעיה בגט, לעיתים שלא באשמתה. לעומת זאת אם הבעל טעה בטעות דומה, הוא יוצא בלי נזק כלל, ראו משנה ד לקמן. וראו תוספתא יד, ד-ה, שצרתה שלא נישאה לאחר מותרת לו.

העיקרון דומה לזה שבפרק ו "הבא על יבימתו... קנה", גם אם באונס.

התנאים בסוף המשנה מנסים לתקן את העוול הזה, לפחות במקצת.

וראו תוספתא יא, ד, שר' אלעזר מאפשר לבעלה הראשון לרשת את כתובתה.

(א) האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה "מת בעליך" ונסת ונישאה ואחר כך בא בעלה -

תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה.
ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות - לא על זה, ולא על זה.
אם נטלה מזה ומזה - תחזיר.
והולד - ממזר מזה ומזה.
ולא זה וזה מטמאין לה,
ולא זה וזה זכאין, לא במציאתה ולא במעשה ידיה, ולא בהפרת נדריה.
היתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה, ובת לוי - מן המעשר, ובת כהן - מן התרומה.
ואין יורשים של זה ויורשים של זה יורשים את כתובתה.
ואם מתו - אחיו של זה ואחיו של זה חולצין, ולא מיבמין.

רבי יוסי אומר: כתובתה על נכסי בעלה הראשון.

רבי אלעזר אומר: הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה.

ורבי שמעון אומר: ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה

ואין הולד ממנו ממזר, ואם נסת שלא ברשות - מותרת לחזור לו:


בית הדין פוטר את האשה מהקרבן, כמו במסכת הוריות, וראו גם כתובות יא, ה, וכן בכורות ד, ד, לגבי כוחו של דיין מוסמך.

גם אז, אם זינתה או אם נישאה לכהן גדול (שאסורה לו), או אם חלצו לה ונישאה לכהן הדיוט - לא מילא אחר תנאי בית הדין וחייבת בקרבן. לגבי מספר הקרבנות ראו תוספתא יא, ה.

המשנה מדגישה שכל שאר הסנקציות מתקיימות, למרות שפטורה מהקרבן, כלומר אינה אשמה! - הסנקציות אינן עונש על חטא כלשהו, אלא הן תוצאות של נישואיה לשני בעלים. קשה להצדיק את ההלכה כאן בדרך מוסרית.

וראו לעיל ד, ב, דוגמא נוספת לחיוב בקרבן חטאת או אשם תלוי.

(ב) נסת על פי בית דין - תצא, ופטורה מן הקרבן.

לא נסת על פי בית דין - תצא, וחייבת בקרבן. חטאת

יפה כח בית דין, שפוטרה מן הקרבן.

הורוה בית דין לנשא, והלכה וקלקלה וזינתה - חייבת בקרבן, ואינה נחשבת פנויה לגמרי

שלא התירוה אלא לינשא:


(ג) האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים,

במקרה הראשון הממזרות של הולדות היא לשיטת ר' עקיבא, שהחמיר בכך, ראו לעיל ד, יג, וכן תוספתא יא, ז.

במקרה השני עברה בשוגג על איסור עריות, ולכן הממזרות היא לדעת הכל.

בסיפא, החזרה לבעלה הראשון אינה בזכות הגט, אלא הקידושין היו טעות ואינם בתוקף. אבל אם השני כנס אותה - אסור לה לחזור לבעלה הראשון.

ובאו ואמרו לה: "מת בעליך ואחר כך מת בנך", ונשאת, בלי חליצה
ואחר כך אמרו לה "חלוף היו הדברים"
תצא, והולד ראשון ואחרון כל בניה מהנישואין הללו ממזר.
אמרו לה: "מת בנך ואחר כך מת בעליך", ונתיבמה
ואחר כך אמרו לה "חלוף היו הדברים" שבעלה מת אחרי הבן, ולכן אסור היה לה להינשא לאחיו, ועברה על עריות
תצא, והולד ראשון ואחרון ממזר.
אמרו לה "מת בעליך", ונסת, ואחר כך אמרו לה, "קיים היה, ומת"
תצא, והולד ראשון שהתעברה לפני מות בעלה - ממזר, והאחרון שכבר היתה אלמנה - אינו ממזר.
אמרו לה "מת בעליך" ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה - מותרת לחזור לו.
אף על פי שנתן לה אחרון גט - לא פסלה מן הכהונה. כי אין צורך בגט

את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא, (ויקרא כא ז):

"ואשה גרושה מאישה" - ולא מאיש שאינו אישה:


(ד) מי שהלכה אשתו למדינת הים, ובאו ואמרו לו "מתה אשתך",

גם כאן הנישואין טעות, ולכן אינו צריך לתת לאחות גט, אלא היא נחשבת כאנוסה, וראו בפרק הבא, אבל בניה ממנו - ממזרים, ואינם חולצים ומיבמים זה לזה או לאחיהם מהאשה הראשונה.

וראו תוספתא יא, ח.

במקרה ההפוך, שהאשה נישאה לאחר - אין לה רשות לחזור, ראו משנה א.

ונשא את אחותה, ואחר כך באת אשתו - מותרת לחזור לו.
הוא מותר בקרובות שניה, ושניה מותרת בקרוביו.
ואם מתה ראשונה - מותר בשניה.

אמרו לו "מתה אשתך", ונשא את אחותה,

ואחר כך אמרו לו "קיימת היתה, ומתה"
הולד ראשון ממזר, והאחרון - אינו ממזר.

רבי יוסי אומר: כל שפוסל על ידי אחרים - פוסל על ידי עצמו.

וכל שאין פוסל על ידי אחרים - אינו פוסל על ידי עצמו:


הרחבה משחקית של משנה ד: אחות מהאב של אחות אשתו מהאם - מותרת עם אשתו. לכן הראשונה השלישית והחמישית מותרות לו יחדיו, ונחשבות צרות, ואילו אחיותיהן, שהן השניה והרביעית - אין נישואיהן תופסים, ולכן גם היבום שלהן אינו משחרר את צרותיהן.

אם הראשונה אכן מתה, ונישואיו לשניה תופסים - הרי השלישית פסולה, והרביעית כשרה.

(ה) אמרו לו "מתה אשתך" - ונשא אחותה מאביה

"מתה" אשתך השניה - ונשא אחותה מאמה, "מתה" - ונשא אחותה מאביה
"מתה" - ונשא אחותה מאמה - ונמצאו כלן קיימות
מותר בראשונה, בשלישית, ובחמישית, ופוטרות צרותיהן
ואסור בשניה וברביעית, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.
ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה
מותר בשניה וברביעית, ופוטרות צרותיהן
ואסור בשלישית ובחמישית, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:


חטיבה II: ספק יבום - על ידי נערעריכה

לעניין הפסילה ראו לעיל ב, ח, שאם בא על היבמה אחד האחים - זכה, ואסור לאח אחר לבוא עליה. המשנה מלמדת שאם הזוכה היה בן תשע שנים, אבל אחריו בא אחד האחים ועשה מאמר או חלץ או נתן לה גט - אסורה על כולם, גם על האח הצעיר.

לגבי בעילה של ילד שעדיין לא מלאו לו תשע שנים ראו תוספתא כתובות א, ב.

(ו) בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל על ידי אחין, והאחים פוסלין על ידו

אלא שהוא פוסל תחילה, ואחין פוסלין תחילה וסוף.

כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו - פסל על ידי אחין.

באו עליה אחין, ועשו בה מאמר, נתנו גט או חלצו - פסלו על ידו:


לדעת ת"ק היכולת לפסול את היבמה "בסוף" היא בגלל חולשת היבום של הנער, שאינה אלא ספק יבום, ולכן אחיו (תאומו) יכול לפסול אותו כשם שהוא פוסל את אחיו. ולדעת ר' שמעון היכולת היא בגלל כוח היבום של הגדולים להפקיע את ביאת הנער, ולכן מי שאין לו כח זה, אינו פוסל לנער אחר "בסוף", והביאה של האח נחשבת כבעילת זנות כמו בפרק יא.

(ז) בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו

ואחר כך בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד - פסל על ידו.
רבי שמעון אומר: לא פסל: יכול הנער הראשון להשאיר את יבימתו, אבל לא אחיו.


הרחבה של משנה ז: המחלוקת היא אפילו אם אותו הנער בא על היבמה ועל צרתה, ומאותן הסיבות.

היחס בין משניות ו-ח דומה לנאמר לעיל ה, ג-ה: "יבם אחד ליבמה אחת" - "שני יבמים ליבמה אחת" - "יבם אחד לשתי יבמות".

אם בא על יבימתו ומת - נחשבת לדעת ת"ק כיבמה של שני אחים, ולכן חולצת ואינה מתיבמת, בדומה לנאמר לעיל ג, ט, לגבי מאמר שעשה אחד האחים ביבימתו ומת.

(ח) בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואחר כך בא על צרתה

פסל על ידי עצמו. אסר על עצמו את שתיהן
רבי שמעון אומר: לא פסל. הראשונה נשארת יבימתו, והשניה פטורה.

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומת - חולצת, ולא מתיבמת.

נשא אשה ומת - הרי זו פטורה: מחליצה ומיבום


היבמה הראשונה אינה מתיבמת כנאמר במשנה ח. השניה יכולה להתיבם אפילו לדעת ת"ק, בניגוד לנאמר לעיל ג, ט, שגם השניה אינה מתיבמת.

ר' שמעון לשיטתו שם, שניתן ליבם כל אחת מהן, אבל משום הספק חייב לחלוץ לשניה ואינה פטורה לגמרי.

הוא חולק גם על הנאמר במשנה ח, שהיבמה חולצת ואינה מתיבמת.

תקופת הנערות, המתחילה בגיל 9 שנים ויום - מסתיימת רק בהתחלת הבגרות המינית (לפי ההלכה המאוחרת - לאחר גיל 13), הניכרת, לפי המשנה, בשתי שערות.

(ט) בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו,

ומשהגדיל נשא אשה אחרת, ומת
אם לא ידע לא בעל את הראשונה משהגדיל
הראשונה חולצת ולא מתיבמת, והשניה או חולצת או מתיבמת.
רבי שמעון אומר: מיבם לאיזו שירצה, וחולץ לשניה.

אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד, ואחד שהוא בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות: