ביאור:משנה יבמות פרק יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

מסכת יבמות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

----

נישואין של קטנה, קטן וחירשתעריכה

חטיבה I: מיאון והפקעת הנישואין והייבוםעריכה

להגדרת המיאון ראו תוספתא יג, א.

לפי בית שמאי יכולה הקטנה למאן פעם אחת, ואחריה או שממתינה בלי להתארס עד שתתבגר, או שנישאת מיד, ואינה ממאנת שוב. טעמם לצמצום המיאון מופיע בסוף המשנה.

לעומתם, מרחיבים בית הלל את זכויות המיאון, ובכך מאפשרים לקטנה להפקיע נישואין או ייבום, וראו לקמן משניות ד, ה, ז, יא. וראו בתוספתא שם מחלוקת בדעת בית הלל האם צריך שני עדים או שלושה למיאון.

ליבמה גדולה קשה יותר לסרב ליבום, כאמור במשנה יג.

(א) בית שמאי אומרים: אין ממאנין, אלא ארוסות.

ובית הלל אומרים: ארוסות ונשואות. כל זמן שלא הביאו סימנים

בית שמאי אומרים: בבעל, ולא ביבם.

ובית הלל אומרים, בבעל וביבם. גם מהיבם יכולה למאן אם היא קטנה.

בית שמאי אומרים: בפניו.

ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו.

בית שמאי אומרים: בבית דין. של מומחים

ובית הלל אומרים, בבית דין ושלא בבית דין.

אמרו להן בית הלל לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה, אפלו ארבעה וחמישה פעמים.

אמרו להן בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר! והרי אם נישאו - נבעלו, והמיאון הופך את הבעילה לבעילת זנות, ולכן יש לצמצם אותו.

אלא ממאנת, וממתנת עד שתגדיל
ותמאן ותנשא:


(ב) איזו היא קטנה שצריכה למאן? - כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה

אם האב השיא אותה (משנה ו) - אינה יכולה למאן, אבל אם האב מת והישיאוה אימה או אחיה - יכולה.

החל מדברי ר' חנינא נראה שמדובר ביתומה קטנה שהתארסה מיוזמתה שלה: ר' חנינא טוען שיש משמעות לאירוסיה ולנישואיה אם היא שומרת על כספי הקידושין, ור' אליעזר חולק עליו.

וראו גיטין ה, ה, שם מכיר ר' יוחנן בן גודגדה בנישואין של הקטנה לעניין התרומה, וכן בנדה ה, ד. יתכן ששם מדובר שהשיאה אביה.

לתמונה רחבה של דברי ר' אליעזר ראו תוספתא יג, ב.

השיאוה שלא לדעתה - אינה צריכה למאן.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר:

כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה - אינה צריכה למאן.

רבי אליעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום,

אלא כמפותה: בת ישראל לכהן - לא תאכל בתרומה.
בת כהן לישראל - תאכל בתרומה:


לדעתו אם ביטול הנישואין נעשה בגלל הבעל - יש גם לקטנה זכויות של נשואה, ויתן לה גט וישלם לה כתובה. אם המיאון נעשה ביוזמתה - הנישואין והאירוסין מבוטלים.

(ג) רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן האיש - כאילו היא אשתו.

וכל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו:


לפי דברי ר' אליעזר בן יעקב, הקטנה יכולה להפרד מבעלה במיאון או בגט. אם הפרידה האחרונה היתה בגט, והיתה נשואה לאחר ומת או גירש אותה - אין לבעל הראשון זכות לשאתה שוב, וראו דברים כד ד. אם היתה במיאון, אפילו אם לפניו היה גט - יכול לשאת אותה שוב. אבל ראו תוספתא יג, ד, שיש חולקים על ההיתר הזה.

(ד) הממאנת באיש - הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.

נתן לה גט - הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.

נתן לה גט והחזירה, מאנה בו ונשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה - מותרת לחזור לו.

מאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו.

זה הכלל: גט אחר מיאון - אסורה לחזור לו.

מיאון אחר גט - מותרת לחזור לו:


המשך משנה ד.

(ה) הממאנת באיש, ונשאת לאחר - וגירשה, לאחר - ומיאנה בו,

לאחר - וגירשה [לאחר - ומיאנה בו],
כל שיצאת הימנו בגט - אסורה לחזור לו, במיאון - מותרת לחזור לו:


חטיבה II: ייבום של קטנה, של חירשת ושל קטןעריכה

לדעת ת"ק הנישואין החוזרים של האשה או של הקטנה מבטלים את הגט, בדומה לביטול המיאון. לדעת ר' אליעזר לא, ולכן היא נחשבת גרושת אחיו של היבם ואסורה לו.

אם נישואי הקטנה היו על ידי האב - הם נישואין גמורים, ואם התגרשה ממנו - הכתובה שלה (ראו כתובות ד, ב). אם חזרה ונישאה לבעלה כקטנה, ומת כשהיא עדיין קטנה - אסורה ליבם אפילו לדעת ת"ק, כי הקידושין השניים שלה הם קידושי קטנה, ואינם יכולים לעקור את הגט.

וראו תוספתא יג, ג.

(ו) המגרש את האשה, והחזירה - מותרת ליבם, ור' אליעזר אוסר.

וכן: המגרש את היתומה, והחזירה כשהיא עדיין קטנה - מותרת ליבם, ורבי אליעזר אוסר.

קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה - כיתומה בחיי האב. ואין לו רשות בה

החזירה - אסורה ליבם:


המשנה עושה היררכיה של הנישואין, והשוו לעיל ג, א. ייבום היתומה הקטנה אינו מפקיע את נישואי אחותה, והיא פטורה גם מחליצה.

לדעת ר' אליעזר ור' יהושע ייבום היתומה מבטל את נישואי החרשת הבוגרת, ולכן, אם לא מיאנה - מוציא את שתיהן בחליצה ובגט, כאילו עשה בחירשת רק מאמר, ראו לעיל ג, ה.

לדעת רבן גמליאל אין צורך בגט, ונישואי החרשת הבוגרת מבוטלים.

(ז) שני אחין, נשואין לשתי אחיות יתומות קטנות שנישואיהן אינם ע"י האב

ומת בעלה של אחת מהן - תצא, בלי חליצה משום אחות אשה.

וכן שתי חירשות, אחיות הנשואות לשני אחים גדולה וקטנה, מת בעלה של קטנה - תצא הקטנה, משום אחות אשה. כדלעיל

מת בעלה של גדולה - רבי אליעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו. בבעלה ותפנה אותו לייבם את אחותה.
רבן גמליאל אומר: אם מיאנה - מיאנה,
ואם לאו - תמתין עד שתגדיל, ותצא הלזו, משום אחות אשה.
רבי יהושע אומר: אי לו על אשתו, ואי לו על אשת אחיו.
מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה:


בין היתומות וכן בין החירשות מתקיים דין דומה לזה שבנשים רגילות, ראו לעיל ד, יא. אבל בין קטנה וחירשת אין דין כזה. נישואי הגדולה עדיפים עליהן, ולכן היא פוטרת אותן והן לא פוטרות אותה. להרחבה בדינים של קטנה וחרשת ראו תוספתא יג, ה.

(ח) מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות, ומת

ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.

וכן שתי חירשות.

קטנה וחרשת - אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.
פיקחת וחירשת - ביאת הפיקחת פוטרת את החירשת
ואין ביאת החירשת פוטרת את הפיקחת.
גדולה וקטנה - ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה
ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה:


כמו במקרה של שתי צרות רגילות, גם אם היו שתיהן קטנות או חירשות, הביאה הראשונה היא היבום, וביאתו על צרתה אינה פוסלת את היבום, וראו לעיל ה, ה. הביאה על השניה אינה אלא זנות.

וראו לעיל י, ח, דיון במקרה ההפוך: אם היבם הוא נער, והיבמות גדולות.

לשון "פסילה" כאן, כמו שם, קשורה לכשרות היבום ולא לפסילה מלהנשא לכהן, שהרי בעילת זנות פוסלת מהכהונה.

אבל אם היבמה היא חירשת, וצרתה - קטנה, היבום העדיף הוא לקטנה, שעוד תגדל, ולכן היבום של החירשת נפסל, וגם היבום של הקטנה פסול, כי באו על החרשת, ועליו לגרשה בגט - וראו תוספתא יג, ו.

(ט) מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות, ומת, בא יבם על הראשונה

וחזר ובא על השניה, או שבא אחיו על השניה - לא פסל את הראשונה.

וכן שתי חירשות.

קטנה וחירשת, בא יבם על הקטנה,
וחזר ובא על החירשת, או שבא אחיו על החירשת - לא פסל את הקטנה.
בא יבם על החירשת,
וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה - פסל את החירשת:


לאור המשנה הקודמת, המשנה הזו מובנת מאליה.

(י) פיקחת וחירשת, בא יבם על הפיקחת

וחזר ובא על החירשת, או שבא אחיו על החירשת - לא פסל את הפיקחת.

בא יבם על החירשת

וחזר ובא על הפיקחת, או שבא אחיו על הפיקחת - פסל את החירשת:


כשם שבעילת הפיקחת פוסלת את היבום של החרשת, וכשם שביאת אח גדול פוסלת את היבום של הנער (ראו לעיל י, ו) - כך היבום של הגדולה פוסל את היבום של הקטנה.

ר' אלעזר מציע פתרון שיאפשר ליבם לקיים את היבמה הגדולה, ע"י הפקעת היבום של הקטנה במיאון, בדומה למשנה ז לעיל (ויתכן שגם שם מדובר בר' אלעזר).

(יא) גדולה וקטנה, בא יבם על הגדולה

וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה - לא פסל את הגדולה.

בא יבם על הקטנה,

וחזר ובא על הגדולה, או שבא אחיו על הגדולה - פסל את הקטנה.

רבי אלעזר אומר: מלמדין הקטנה שתמאן בו:


לגבי היבום של הקטן - ראו לעיל י, ח-ט, וכן נדה ה, ה.

הקטנה עדיין יכולה למאן.

כאן מדובר ביבם קטן שבעל את יבימתו, ובהמשך ידובר על יבם גדול שלא בעל אותה.

(יב) יבם קטן שבא על יבמה קטנה - יגדלו זה עם זה. כי אינו יכול לתת גט

בא על יבמה גדולה - תגדלנו.

חטיבה III: יבמה הכופה חליצהעריכה

היבום אינו בתוקף בלי בעילה, ולכן יכול לחלוץ לה, אבל לאחר 30 יום אין מאמינים ליבמה, ולכן אין כופים עליו לחלוץ.

היבמה, שאמרה בתוך שלושים יום "לא נבעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה.

לאחר שלושים יום - מבקשים הימנו שיחלוץ לה.

ובזמן שהוא מודה, אפילו לאחר שנים עשר חדש - כופין אותו שיחלוץ לה:


בניגוד לקטנה היכולה למאן (משנה א), היבמה הגדולה אינה יכולה לסרב לייבום. אבל אם נדרה הנאה, ויתכן שלא התכוונה לבטל את מצוות הייבום - כופים את היבם לחלוץ.

(יג) הנודרת הנאה מיבמה, בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ לה.

לאחר מיתת בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.

ואם נתכונה לכך, אפילו בחיי בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה: