משנה יבמות ט
יבמות פרק ט', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת יבמות • פרק תשיעי ("יש מותרות") • >>
פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן, מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן, מותרות לאלו ולאלו, ואסורות לאלו ולאלו.
ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן: כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול, חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר, ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר, ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל, מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן.
ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן: כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט, כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל, ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר, ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל, מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן.
אסורות לאלו ולאלו: כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט; כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר; ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל; ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר, אסורות לאלו ולאלו.
ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן.
שניות מדברי סופרים, שניה לבעל ולא שניה ליבם, אסורה לבעל ומותרת ליבם.
שניה ליבם ולא שניה לבעל, אסורה ליבם ומותרת לבעל.
שניה לזה ולזה, אסורה לזה ולזה.
אין לה לא כתובה, ולא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות.
והוולד כשר, וכופין אותו להוציא.
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר, יש להן כתובה.
בת ישראל מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן לישראל, לא תאכל בתרומה.
בת ישראל מאורסת ללוי, מעוברת מלוי, שומרת יבם ללוי, וכן בת לוי לישראל, לא תאכל במעשר.
בת לוי מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן ללוי, לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.
בת ישראל שניסת לכהן, תאכל בתרומה.
מת, ולה הימנו בן, תאכל בתרומה.
ניסת ללוי, תאכל במעשר.
מת, ולה הימנו בן, תאכל במעשר.
ניסת לישראל, לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.
מת, ולה הימנו בן, לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.
מת בנה מישראל, תאכל במעשר.
מת בנה מלוי, תאכל בתרומה.
מת בנה מכהן, לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.
בת כהן שנישאת לישראל, לא תאכל בתרומה.
מת ולה הימנו בן, לא תאכל בתרומה.
נישאת ללוי, תאכל במעשר.
מת, ולה הימנו בן, תאכל במעשר.
נישאת לכהן, תאכל בתרומה.
מת, ולה הימנו בן, תאכל בתרומה.
מת בנה מכהן, לא תאכל בתרומה.
מת בנה מלוי, לא תאכל במעשר.
מת בנה מישראל, חוזרת לבית אביה.
ועל זו נאמר (ויקרא כב): ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל.
יֵשׁ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן,
- מֻתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן,
- מֻתָּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ,
- וַאֲסוּרוֹת לָאֵלוּ וְלָאֵלוּ.
- וְאֵלוּ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן:
- כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל.
- חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְּשֵׁרָה,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר.
- יִשְרָאֵל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר.
- מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְרָאֵל,
- כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה,
- מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן:
וְאֵלּוּ מֻתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן,
- כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט.
- כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח חָלָל.
- יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר.
- מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל,
- מֻתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן.
- וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל,
אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ,
- כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט.
- כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר.
- יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל.
- מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל,
- וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר,
- אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ.
- וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר,
- וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וּלְיִבְמֵיהֶן:
שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים,
- שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא שְׁנִיָּה לַיָּבָם,
- אֲסוּרָה לַבַּעַל וּמֻתֶּרֶת לַיָּבָם.
- שְׁנִיָּה לַיָּבָם וְלֹא שְׁנִיָּה לַבַּעַל,
- אֲסוּרָה לַיָּבָם וּמֻתֶּרֶת לַבַּעַל.
- שְׁנִיָּה לָזֶה וְלָזֶה,
- אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה.
- אֵין לָהּ לֹא כְּתֻבָּה, וְלֹא פֵּרוֹת,
- וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְּלָאוֹת,
- וְהַוָּלָד כָּשֵׁר,
- וְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.
- אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,
- גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
- מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,
- בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר,
- יֵשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה:
בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן,
- מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן,
- שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן,
- וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,
- לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
- בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לְלֵוִי,
- מְעֻבֶּרֶת מִלֵּוִי,
- שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְלֵוִי,
- וְכֵן בַּת לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל,
- לֹא תֹאכַל בְּמַעֲשֵׂר.
- בַּת לֵוִי מְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן,
- מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן,
- שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן,
- וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי,
- לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר:
בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵת לְכֹהֵן, תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
- מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן, תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
- נִיסֵת לְלֵוִי, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.
- מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.
- נִיסֵת לְיִשְׂרָאֵל,
- לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר.
- מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן,
- לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר.
- מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.
- מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי, תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
- מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן,
- לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר:
בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל,
- לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
- מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן,
- לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
- נִשֵּׂאת לְלֵוִי,
- תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.
- מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן,
- תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.
- נִשֵּׂאת לְכֹהֵן,
- תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
- מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן,
- תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
- מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן,
- לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
- מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי,
- לֹא תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.
- מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ.
- וְעַל זוֹ נֶאֱמַר (ויקרא כב, יג):
- "וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל":
נוסח הרמב"ם
(א) יש -
- מותרות לבעליהן - ואסורות ליבמיהן.
- מותרות ליבמיהן - ואסורות לבעליהן.
- מותרות - לאלו, ואלו.
- ואסורות - לאלו, ואלו.
- אלו מותרות לבעליהן - ואסורות ליבמיהן?
- כוהן הדיוט - שנשא את האלמנה,
- ויש לו - אח כוהן גדול.
- חלל - שנשא כשרה,
- ויש לו - אח כשר.
- ישראל - שנשא ישראלית,
- ויש לו - אח ממזר.
- ממזר - שנשא ממזרת,
- ויש לו - אח ישראל.
- אלו מותרות לבעליהן - ואסורות ליבמיהן.
- כוהן הדיוט - שנשא את האלמנה,
(ב) ואלו מותרות ליבמיהן - ואסורות לבעליהן?
- כוהן גדול - שקידש את האלמנה,
- ויש לו - אח כוהן הדיוט.
- כשר - שנשא חללה,
- ויש לו - אח חלל.
- ישראל - שנשא ממזרת,
- ויש לו - אח ממזר.
- ממזר - שנשא ישראלית,
- ויש לו - אח ישראל.
- מותרות ליבמיהן - ואסורות לבעליהן.
- כוהן גדול - שקידש את האלמנה,
[ג] *הערה 1: אסורות - לאלו, ואלו?
- כוהן גדול - שנשא את האלמנה,
- ויש לו - אח כוהן גדול.
- או כוהן הדיוט כשר - שנשא חללה,
- ויש לו - אח כשר.
- ישראל - שנשא ממזרת,
- ויש לו - אח ישראל.
- ממזר - שנשא ישראלית,
- ויש לו - אח ממזר.
- אסורות - לאלו, ולאלו.
- כוהן גדול - שנשא את האלמנה,
- ושאר כל הנשים - מותרות לבעליהן, וליבמיהן.
(ג) שניות - מדברי סופרים.
- שניה לבעל - ולא שניה ליבם,
- אסורה לבעל - ומותרת ליבם.
- שניה ליבם - ולא שניה לבעל,
- אסורה ליבם - ומותרת לבעל.
- שניה - לזה ולזה,
- אסורה - לזה ולזה.
- אין לה כתובה,
- ולא פירות, ולא בלאות, ולא מזונות.
- והוולד - כשר.
- וכופין אותו - להוציא.
- שניה לבעל - ולא שניה ליבם,
- אלמנה - לכוהן גדול,
- גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
- ממזרת, ונתינה - לישראל,
- בת ישראל - לממזר, ולנתין,
- יש להן כתובה.
(ד) [ד] בת ישראל -
- מאורסת - לכוהן,
- מעוברת - מכוהן,
- שומרת יבם - לכוהן,
- וכן בת כוהן - לישראל,
- לא תאכל - בתרומה.
- בת ישראל -
- מאורסת - ללוי,
- מעוברת - מלוי,
- שומרת יבם - ללוי,
- וכן בת לוי - לישראל.
- לא תאכל - במעשר.
- בת לוי -
- מאורסת - לכוהן,
- מעוברת - מכוהן,
- שומרת יבם - לכוהן,
- וכן בת כוהן - ללוי,
- לא יאכלו - בתרומה, ולא במעשר.
(ה) [ה] בת ישראל -
- שנישאת לכוהן - תאכל בתרומה.
- מת, ולה ממנו בן - תאכל בתרומה.
- נישאת ללוי - תאכל במעשר.
- מת, ולה ממנו בן - תאכל במעשר.
- נישאת לישראל - לא תאכל, לא בתרומה, ולא במעשר.
- מת בנה -
- מישראל - תאכל במעשר.
- מלוי - תאכל בתרומה.
- מת בנה מכוהן - לא תאכל, לא בתרומה, ולא במעשר.
(ו) [ו] בת כוהן -
- שנישאת לישראל - לא תאכל בתרומה.
- מת, ולה ממנו בן - לא תאכל בתרומה.
- נישאת ללוי - תאכל במעשר.
- מת, ולה ממנו בן - תאכל במעשר.
- נישאת לכוהן - תאכל בתרומה.
- מת, ולה ממנו בן - תאכל בתרומה.
- מת בנה מכוהן - לא תאכל בתרומה.
- מת בנה מלוי - לא תאכל במעשר.
- מת בנה מישראל - חוזרת אל בית אביה,
- ועל זו נאמר: "ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל" (ויקרא כב יג).
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה יבמות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב