פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

מסכת יבמות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

----

טעויות בסדר היבום, ופתרונןעריכה

חטיבה I: יבם אחד ויבמה אחתעריכה

גם הפרק הזה מסודר ככלל ואחריו הסבר, בדומה לפרק א:

משניות ב-ג מבירות את דעת חכמים במשנה א, משניות ד-ה מסבירות את הכלל שבסוף משנה ג. המשך הכלל מופיע בסוף משנה ה ובמשנה ו.

לפירוט דעתו של רבן גמליאל ראו תוספתא פרק ז.

(א) רבן גמליאל אומר: אין גט אחר גט, ולא מאמר אחר מאמר

ולא בעילה אחר בעילה, ולא חליצה אחר חליצה.

וחכמים אומרים: יש גט אחר גט, ויש מאמר אחר מאמר

אבל לא אחר בעילה, ולא אחר חליצה - כלום:


הגט נצרך בגלל המאמר (או בגלל בעילה שאינה כתקנה, ראו משנה ג), והחליצה - בגלל היבום.

(ב) כיצד? - עשה מאמר ביבמתו, ונתן לה גט - צריכה הימנו חליצה.

עשה מאמר וחליצה - צריכה הימנו גט.

עשה מאמר ובעל - הרי זו כמצוותה:


בתחילת המשנה מובאות שתי דוגמאות לגט אחרי גט: אם אחרי הגט קידש אותה במאמר או בבעילה - צריך לתת לה גט שני. לדעת רבן גמליאל אין צורך בכך, כי הגט הראשון מפקיע את המאמר ואת הבעילה. וראו משנה ו, שר' נחמיה מפקיע את הגט אם בעל אחריו, ומאפשר לו לקיים את יבמתו.

חכמים מסכימים שאם חלץ לה - אין משמעות למה שעשה אחר כך, ואינו צריך לחלוץ לה או לתת לה גט, בין אם נתן לה גט לפני החליצה - בין אם אחריה.

אם בעל אותה - הרי יבם, ואין משמעות למאמר או לחליצה שאחרי הבעילה. אם לאחר מכן נתן לה גט - הרי גירש אותה, ודינה ככל גרושה.

בסוף המשנה מרחיבים את הכלל למקרה של שתי יבמות (שהיו נשואות יחדיו לאח המת) ליבם אחד, וההרחבה הזאת מתפרשת בהמשך.

(ג) נתן גט ועשה מאמר - צריכה גט וחליצה.

נתן גט ובעל - צריכה גט וחליצה.

נתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום.

חלץ - ועשה מאמר, נתן גט, ובעל התחיל בחליצה, ואחר כך עשה מאמר או נתן גט או בעל, או כולם ביחד.

או: בעל - ועשה מאמר, נתן גט, וחלץ התחיל בבעילה, ואחר כך עשה מה שעשה
אין אחר חליצה כלום.

חטיבה II: שתי יבמות או שני יבמיםעריכה

אחת יבמה אחת ליבם אחד, ואחת שתי יבמות ליבם אחד:


הדרך הנכונה היא, לפי המשנה דלעיל ד, יא, לחלוץ לאחת או לעשות מאמר לאחת וליבם אותה. המשנה עוסקת בתוצאות של טעויות שעשה היבם.

אם עשה מאמר בשתיהן, ולא באחת - אינו יכול ליבם אף אחת מהן. כדי לגרש אותן לאחר מאמר חייב גט, כפי שמופיע במשנה ב. בנוסף, חייב לחלוץ לאחת מהיבמות.

אם נתן לאחת גט במקום לחלוץ לה - עליו לתת גט גם לבעלת המאמר, כי גט נחשב כיצירת זיקה, בדומה למאמר. כמובן עליו גם לחלוץ לאחת מהן. הסדר של הגט והמאמר אינו משנה.

אם בעל את זו שלא עשה בה מאמר - כאילו עשה מאמר בשתיהן.

אם עשה מאמר מיותר לאחת מהן - צריך לתת לה גט.

אם נתן לשתיהן גיטים - עדיין חייב לחלוץ לאחת, כבמשנה ב.

גט לזו ובעל את זו - כאילו עשה לבעולה מאמר, כבשורה 2.

אם חלץ לאחת מהן - גם אם נתן לפני כן גט לחברתה, אין זה משנה, ופטר את שתיהן.

(ד) כיצד? - עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גטין וחליצה.

מאמר בזו וגט לזו - צריכה גט וחליצה.
מאמר בזו ובעל את זו - צריכות שני גטין וחליצה.
מאמר בזו וחלץ לזו - הראשונה צריכה גט.
גט לזו וגט לזו - צריכות הימנו חליצה.
גט לזו ובעל את זו - צריכה גט וחליצה.
גט לזו ומאמר בזו - צריכה גט וחליצה.
גט לזו וחלץ לזו - אין אחר חליצה כלום:


(ה) חלץ - וחלץ,

או: חלץ - ועשה מאמר, נתן גט ובעל, התחיל בחליצה לאחת, ואחר כך עשה מאמר או נתן גט או בעל את חברתה, או כולם ביחד.

אם חלץ או בעל אחת מהן - אין השניה קשורה אליו. אסור לו לבעול אותה, אבל גם אם עבר ועשה כן - אין הוא אסור בקרובות השניה, ואינו חייב לתת לה גט.

בסוף המשנה נמשך הכלל ונוסף המקרה של שני יבמים ליבמה אחת, שמעשה אחד מהם פוטר את אחיו.

או: בעל ובעל,
או: בעל - ועשה מאמר, נתן גט וחלץ עשה מה שעשה לחברתה
אין אחר חליצה כלום

בין יבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמין ליבמה אחת:


במשנה א לא התיחסו חכמים למקרה של בעילה לאחר הגט, והיה נראה שהבעילה והחליצה - אחד דינן. אבל במשנה ג ראינו שאם בעל לאחר הגט - חייב לתת לה גט נוסף ולחלוץ, כי הבעילה אינה יבום כהלכתו.

ר' נחמיה פוסל את הגט הראשון, בין אם נתן אותו הבועל, בין אחד מאחיו, ומאפשר לבועל לקיים את היבמה, או, אם ירצה - לגרשה בגט. כמובן גם הוא מודה שאם חלץ לה אחד האחים לפני הבעילה - אין היא תופסת.

וראו הסבר נוסף למחלוקת ר' נחמיה וחכמים בסוף תוספתא ז, א: שם הסבירו את המחלוקת בשתים או שלוש יבמות שונות.

(ו) חלץ - ועשה מאמר, נתן גט ובעל, אחרי שאחד האחים חלץ, עשה בה אחיו מאמר או נתן גט או בעל, או כולם ביחד.

או: בעל - ועשה מאמר, ונתן גט, וחלץ אחי הבועל עשה מה שעשה אחרי הבעילה
אין אחר חליצה כלום - בין בתחילה, בין באמצע, בין בסוף.

והבעילה: בזמן שהיא בתחילה - אין אחריה כלום.

באמצע ובסוף אם לפני שנבעלה קבלה גט מאחד האחים, או שאחד עשה בה מאמר ואחר בעל אותה - יש אחריה כלום וחייב לתת לה גט..

רבי נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה

בין בתחילה, בין באמצע, בין בסוף - אין אחריה כלום: