ביאור:משנה מסכת פסחים
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
מסכת פסחים: דיני חג הפסח
עריכהמבוא למסכת פסחים
עריכהמסכת פסחים מתחלקת לארבעה חלקים: בפרקים א-ג עוסקים בביעור החמץ, ובפרק ד במנהג שלא לעשות מלאכה בערב הפסח. בפרקים ה-ט עוסקים בקרבן הפסח, ובפרק י בסדר ליל הסדר. שני החלקים הראשונים עוסקים בעיקר באיסורים ושני האחרונים במצוות עשה.
בפרק א החמץ הוא איסור, ומושווה לתרומה טמאה. בפרק ב מתיחסים אליו כאל איסור הנאה, אבל מאפשרים את קיומו ברשות הנכרי. בפרק ג מתירים בשעת הדחק גם את ביטולו בלב על ידי הפקרתו. בשלושת הפרקים הללו נוגעת המשנה גם בפער שבין אכילת הפסח בליל הסדר בירושלים, שמחייבת את בעור החמץ שם (ראו למשל שמות כג יח), לבין המצווה להשבית את החמץ מהבית, המרוחק מירושלים - למשך שבעה ימים (ראו למשל שמות יב טו).
המצה של פסח עשויה מחומרים העשויים להחמיץ דווקא, ולכן אי אפשר להיפטר מהחומרים הללו באופן טוטאלי. בפרקים ב-ג עוסקים גם בהכנת המצות, ובדרכים לאפות אותן בלי לגרום להן להחמיץ. המנהג היה לאפות את המצות גם במהלך החג.
פרק ד עוסק בשאלת תוקפו של מנהג המקום, ומעמת מנהג זה מול ההלכה הכללית - בהקשר של מלאכה בערב פסח, כמקרה מבחן.
פרקים ה-ט עוסקים בקרבן הפסח. קרבן זה היה נהוג לא רק בימי הבית אלא גם לאחריו, והוא שעמד במוקד הלילה, בצירוף המצות והמרורים. פרק ה עוסק בשחיטת הפסח במקדש בחול ופרק ו בשבת. פרק ז עוסק בצליית הפסח לאחר שחיטתו, ופרק ח עוסק בדרכי אכילתו. פרק ט עוסק במקרים שבהם התרחק השוחט ולא הגיע למקדש [ואז עליו להקריב פסח שני], ובמקרה שהקרבן אבד או התערב ובפתרונות לבעיה זו. בכך הוא מעמיד השוואה בין מקריב הפסח לבין הקרבן עצמו.
פרק י עוסק בסעודת ליל הפסח. הסעודה ערוכה כסעודה הלניסטית אופיינית, בשינויים מסויימים המודגשים ומעוררים פליאה. בדרך זו מתקיימים בה יסוד האכילה ויסוד הלימוד כאחד, בדומה למשתה המתואר אצל אפלטון. גם הדגשת השאלות והעדפתן על התשובות היא רעיון אופייני לאפלטון, ולמורו סוקרטס. בתוך הסעודה הזו משולבת אכילת הפסח שנדונה בפרקים הקודמים.
וראו גם
פירוט הפרקים
עריכהפרק א: "אור לארבעה עשר" - ביעור החמץ בערב פסח
פרק ב: "כל שעה" - הכנות ביום י"ד בניסן
פרק ג: "אלו עוברין" - חמץ בחג הפסח
פרק ד: "מקום שנהגו" - איסור מלאכה בערב פסח: בין מנהג להלכה
פרק ה: "תמיד נשחט" - שחיטת קרבן הפסח
פרק ו: "אלו דברים בפסח" - מדרשי הלכה על פסח בשבת
פרק ז: "כיצד צולין" - צליית הפסח ואכילתו
פרק ח: "האשה" - מנויים על הפסח
פרק ט: "מי שהיה טמא" - אנשים ופסחים שהלכו לאיבוד, ואינם במקומם