פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מסכת מעשרות: הפרשת תרומות ומעשרותעריכה

מבוא למסכת מעשרותעריכה

מסכת מעשרות דנה בחובת האדם להפריש תרומות ומעשרות מהגידולים שלו. הדיון הוא על חובת ההפרשה, והמסכת אינה עוסקת בשאלה הכלכלית מי מקבל את התרומות והמעשרות. בשאלה זו, הנראית בסיסית ומשמעותית, נחלקו החוקרים: יש אומרים שהמעשר הראשון אכן ניתן ללוויים, כהוראת התורה שבכתב, ויש אומרים שלמעשה קיבלו הכוהנים גם אותו, כשם שקיבלו את התרומה. מאלף לראות כי המשנה אינה עוסקת בכך כלל, ולכן לא ניתן להכריע ממנה בשאלה זו.

רוב המסכת וליבה דן בשאלת ה"קביעה למעשר", כלומר השלב שבו מתחייב היבול בתרומה ובמעשר, ולכן אין לאכול אותו בלי להפריש אותם. בתחילת המסכת ובסופה מופיעים גם מעט דינים נוספים, של הפרשת התרומה והמעשר ביוזמת המפריש.

פרק א פותח ברשימת עקרונות, המגדירה את מה שחייב במעשר: גידולי קרקע הראויים לאכילה שאינם הפקר. המשך הפרק מבחין בין התנאי ההכרחי להפרשת מעשר - שהפירות יתחילו להבשיל - לבין השלב שבו חייבים להפריש מעשר: השלב השכיח שקובע במעשר הוא "הגורן", כלומר שלב העיבוד האחרון של היבול לפני השיווק. פרק ב עוסק בגורמים נוספים הקובעים למעשר, במיוחד במצבים של צריכה עצמית: הבית, הפרשת התרומה, ולדעת ר' מאיר גם השבת ומכירת הפירות לאחרים. פרק ג מגדיר את מושג החצר הקובעת למעשרות וקושר בינה לבין שאלת זהות האוכלים. פרק ד מגדיר את אכילת העראי שאינה מחייבת במעשרות. פרק ה עוסק באחריות להפרשת המעשרות. כאן נקבעת החובה להפריש מעשרות מגידולים שבעתיד לא יופרשו מהם מעשרות מסיבות שונות, נדונים ההבדלים בין ארץ ישראל, סוריה וחו"ל, והפטור ממעשרות על גידולי הפקר, גידולי זרעים וגידולי נכרים. המסכת נסגרת בתמונת ראי לנושא שבו נפתחה - הגדרת הגידולים הפטורים ממעשרות.

פירוט הפרקיםעריכה