משנה יבמות יא
יבמות פרק יא', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת יבמות • פרק אחד עשר ("נושאין על") • >>
פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
נושאין על האנוסה ועל המפותה.
האונס והמפתה על הנשואה, חייב.
נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו.
רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו.
הגיורת שנתגיירו בניה עמה, לא חולצין ולא מייבמין, אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה.
וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה.
חמש נשים שנתערבו ולדותיהן, הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו, ארבעה חולצין לאחת, ואחד מייבם אותה.
הוא ושלשה חולצין לאחרת, ואחד מייבם.
נמצאו ארבע חליצות וייבום לכל אחת ואחת.
האשה שנתערב ולדה בוולד כלתה, הגדילו התערובות, ונשאו נשים, ומתו, בני הכלה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו.
ובני הזקנה, או חולצין או מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו.
מתו הכשרים, בני התערובות לבני הזקנה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו.
ובני הכלה, אחד חולץ ואחד מייבם.
כוהנת שנתערב ולדה בוולד שפחתה, הרי אלו אוכלים בתרומה, וחולקים חלק אחד בגורן, ואינן מטמאין למתים, ואין נושאין נשים, בין כשרות בין פסולות.
הגדילו התערובות, ושחררו זה את זה, נושאין נשים ראויות לכהונה, ואינן מטמאין למתים.
ואם נטמאו, אינן סופגין את הארבעים.
ואינן אוכלים בתרומה.
ואם אכלו, אינן משלמין קרן וחומש.
ואינן חולקין על הגורן.
ומוכרין את התרומה, והדמים שלהם.
ואינן חולקים בקדשי המקדש, ואין נותנין להם קדשים, ואין מוציאים שלהם מידם, ופטורין מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה, ובכורו יהא רועה עד שיסתאב, ונותנין עליו חומרי כהנים וחמרי ישראלים.
מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת, וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון, היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני, חולצין ולא מייבמין.
וכן הוא להם חולץ ולא מייבם.
היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם, הוא חולץ ומייבם, והם, אחד חולץ ואחד מייבם.
היה אחד ישראל ואחד כהן, נושא אשה ראויה לכהן, ואינו מטמא למתים.
ואם נטמא, אינו סופג את הארבעים.
ואינו אוכל בתרומה.
ואם אכל, אינו משלם קרן וחומש.
ואינו חולק על הגורן, ומוכר התרומה והדמים שלו, ואינו חולק בקדשי המקדש, ואין נותנים לו את הקדשים, ואין מוציאין את שלו מידו, ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה, ובכורו יהא רועה עד שיסתאב, ונותנין עליו חומרי כהנים וחמרי ישראלים.
היו שניהם כהנים, הוא אונן עליהם, והם אוננים עליו.
הוא אינו מטמא להם, והם אינן מטמאין לו.
הוא אינו יורש אותן, אבל הם יורשין אותו.
ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה, ועולה במשמרו של זה ושל זה, ואינו חולק.
אם היו שניהם במשמר אחד, נוטל חלק אחד.
נוֹשְאִין עַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְּפֻתָּה.
- הָאוֹנֵס וְהַמְּפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה, חַיָּב.
- נוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַת אָבִיו וּמְפֻתַּת אָבִיו,
- אֲנוּסַת בְּנוֹ וּמְפֻתַּת בְּנוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וּמְפֻתַּת אָבִיו:
הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בָּנֶיהָ עִמָּהּ,
- לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין,
- אֲפִלּוּ הוֹרָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה,
- וְהַשֵּׁנִי הוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה.
- וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ בָּנֶיהָ עִמָּהּ:
חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְלָדוֹתֵיהֶן,
- הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וּמֵתוּ,
- אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת, וְאֶחָד מְיַבֵּם אוֹתָהּ;
- הוּא וּשְׁלשָׁה חוֹלְצִין לָאַחֶרֶת, וְאֶחָד מְיַבֵּם.
- נִמְצְאוּ אַרְבַּע חֲלִיצוֹת וְיִבּוּם לְכָל אַחַת וְאַחַת:
- אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת, וְאֶחָד מְיַבֵּם אוֹתָהּ;
הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרֵב וַלְדָהּ בִּוְלַד כַּלָּתָהּ,
- הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ,
- בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין;
- שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו,
- סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו.
- וּבְנֵי הַזְּקֵנָה, אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין,
- שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו.
- מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים,
- בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵנָה – חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין,
- שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו,
- וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו;
- וּבְנֵי הַכַּלָּה,
- אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם:
- בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵנָה – חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין,
כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרֵב וַלְדָּהּ בִּוְלַד שִׁפְחָתָהּ,
- הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִים בִּתְרוּמָה,
- וְחוֹלְקִים חֵלֶק אֶחָד בַּגֹּרֶן,
- וְאֵינָן מִטַּמְּאִין לַמֵּתִים,
- וְאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים, בֵּין כְּשֵׁרוֹת, בֵּין פְּסוּלוֹת.
הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְשִׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה,
- נוֹשְׂאִין נָשִׁים רְאוּיוֹת לַכְּהֻנָּה,
- וְאֵינָן מִטַּמְּאִין לַמֵּתִים;
- וְאִם נִטְמְאוּ, אֵינָן סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים.
- וְאֵינָן אוֹכְלִים בִּתְרוּמָה;
- וְאִם אָכְלוּ, אֵינָן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחֹמֶשׁ;
- וְאֵינָן חוֹלְקִין עַל הַגֹּרֶן;
- וּמוֹכְרִין אֶת הַתְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.
- וְאֵינָן חוֹלְקִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ,
- וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם קֳדָשִׁים,
- וְאֵין מוֹצִיאִים שֶׁלָּהֶם מִיָּדָם.
- וּפְטוּרִין מִן הַזְּרוֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּבָה,
- וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב.
- וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם קֳדָשִׁים,
- וְנוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹּהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים:
מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעֲלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת, וְיָלְדָה,
- וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן,
- הָיוּ לָהּ בָּנִים מִן הָרִאשׁוֹן וּבָנִים מִן הַשֵּׁנִי, חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין.
- וְכֵן הוּא לָהֶם, חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם.
- הָיוּ לוֹ אַחִים מִן הָרִאשׁוֹן וְאַחִים מִן הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הָאֵם,
- הוּא חוֹלֵץ וּמְיַבֵּם,
- וְהֵם, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם:
הָיָה אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן,
- נוֹשֵׂא אִשָּׁה רְאוּיָה לְכֹהֵן,
- וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְמֵתִים;
- וְאִם נִטְמָא, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.
- וְאֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה;
- וְאִם אָכַל, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ;
- וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַגֹּרֶן,
- וּמוֹכֵר הַתְּרוּמָה וְהַדָּמִים שֶׁלּוֹ.
- וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ,
- וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַקֳּדָשִׁים,
- וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ;
- וּפָטוּר מִן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה,
- וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב.
- וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַקֳּדָשִׁים,
- וְנוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹּהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים.
הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים,
- הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם, וְהֵם אוֹנְנִים עָלָיו.
- הוּא אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶם, וְהֵם אֵינָן מִטַּמְּאִין לוֹ.
- הוּא אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אוֹתָן, אֲבָל הֵם יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ.
- וּפָטוּר עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה.
- וְעוֹלֶה בְּמִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק.
- אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר אֶחָד, נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד:
נוסח הרמב"ם
(א) נושאין - על האנוסה, ועל המפותה.
- והאונס, והמפתה על הנשואה - חייב.
- נושא אדם -
- אנוסת אביו, ומפותת אביו,
- אנוסת בנו, ומפותת בנו.
- רבי יהודה אוסר -
- באנוסת אביו, ובמפותת אביו.
(ב) גיורת - שנתגיירו בניה עימה,
- לא חולצין, ולא מייבמין,
- אפילו -
- הורתו של ראשון שלא בקדושה, ולידתו בקדושה,
- והשני - הורתו ולידתו בקדושה.
- אפילו -
- וכן השפחה - שנשתחררו בניה עימה.
(ג) חמש נשים - שנתערבו ולדותיהן,
- הגדילו התערובות, ונשאו נשים - ומתו,
- ארבעה - חולצין לאחת,
- ואחד - מייבם.
- הוא, ושלשה - חולצים לאחת,
- ואחד - מייבם.
- נמצאו ארבע חליצות, וייבום - לכל אחת ואחת.
- ארבעה - חולצין לאחת,
(ד) האישה, שנתערב ולדה - בוולד כלתה,
- הגדילו התערובות, ונשאו נשים - ומתו,
- בני הכלה - חולצין, ולא מייבמין,
- שהוא ספק אשת אחיו, ואשת אחי אביו.
- בני הזקנה - או חולצין, או מייבמין,
- שהוא ספק אשת אחיו, ואשת בן אחיו.
- בני הכלה - חולצין, ולא מייבמין,
- מתו הכשרים,
- בני התערובת -
- לבני הזקנה - חולצין, ולא מייבמין,
- שהוא ספק אשת אחיו, ואשת אחי אביו.
- ולבני הכלה - אחד חולץ, ואחד מייבם.
(ה) כוהנת, שנתערב ולדה - בוולד שפחתה,
- הרי אלו - אוכלין בתרומה.
- וחולקין - חלק אחד על הגורן.
- ואינן מיטמאין - למתים.
- ואינן נושאין נשים - בין כשרות, בין פסולות.
- הגדילו התערובת - ושיחררו זה את זה,
- נושאים נשים - הראויות לכהונה.
- ואין מיטמאין - למתים,
- ואם נטמאו - אינן סופגין את הארבעים.
- ואינן אוכלין - בתרומה,
- ואם אכלו - אינן משלמין קרן וחומש.
- ואינן חולקין - על הגורן.
- ואין מוכרין - את התרומה,
- ואם מכרו - הדמים שלהן.
- ואינן חולקין - בקודשי המקדש.
- ואין נותנין להם - קדשים,
- ואין מוציאין את שלהם - מידם.
- ופטורים - מן הזרוע, ומן הלחיים, ומן הקיבה.
- ובכורם - ירעה עד שיסתאב.
- ונותנין עליהן - חומרי ישראל, וחומרי כהנים.
(ו) מי שלא שהת אחר בעלה - שלשה חודשים,
- ונישאת, וילדה - ואין ידוע,
- אם בן תשעה - לראשון,
- או בן שבעה - לאחרון,
- היו לה -
- בנים מן הראשון, ובנים מן השני -
- חולצין, ולא מייבמין.
- וכן הוא להם - חולץ, ולא מייבם.
- בנים מן הראשון, ובנים מן השני -
- היו לו -
- אחים מן הראשון, ואחים מן השני שלא מאותה האם -
- או חולץ, או מייבם.
- והם - אחד חולץ, ואחד מייבם.
- אחים מן הראשון, ואחים מן השני שלא מאותה האם -
(ז) היה - אחד ישראל, ואחד כוהן,
- נושא אישה - הראויה לכוהן.
- ואינו מיטמא - למתים,
- ואם נטמא - אינו סופג את הארבעים.
- ואינו אוכל - בתרומה,
- ואם אכל - אינו משלם קרן וחומש.
- ואינו חולק - על הגורן.
- ואינו מוכר - את התרומה,
- ואם מכר - הדמים שלו.
- ואינו חולק - בקודשי המקדש.
- ואין נותנין לו - קדשים,
- ואין מוציאין את שלו - מידו.
- ופטור - מן הזרוע, ומן הלחיים, ומן הקיבה.
- ובכורו - יהא רועה עד שיסתאב.
- ונותנין עליו - חומרי ישראל, וחומרי הכהנים.
- היו שניהם - כהנים,
- הוא אונן עליהם - והם אוננין עליו.
- הוא אינו מיטמא להם - והם אין מיטמאין לו.
- הוא אינו יורש אותם - אבל הם יורשים אותו.
- ופטור על מכתו, וקללתו - של זה, ושל זה.
- ועולה במשמרו של זה, ושל זה - ואינו חולק.
- ואם היו שניהם במשמר אחד - נוטל חלק אחד.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה יבמות, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב