משנה יבמות ח


יבמות פרק ח', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נשיםמסכת יבמותפרק שמיני ("הערל וכל")>>

פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה.

נשיהן ועבדיהן, יאכלו בתרומה.

פצוע דכא וכרות שפכה, הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן לא יאכלו.

ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה, הרי אלו יאכלו.

איזהו פצוע דכא? כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו אחת מהן.

וכרות שפכה, כל שנכרת הגיד.

ואם נשתייר מהעטרה אפילו כחוט השערה, כשר.

פצוע דכא וכרות שפכה, מותרין בגיורת ומשוחררת, ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל, שנאמר (דברים כ"ג, ב'): לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל יי.

עמוני ומואבי, אסורים, ואיסורן איסור עולם.

אבל נקבותיהם מותרות מיד.

מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות.

רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד.

אמר רבי שמעון, קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם, התיר את הנקבות מיד; מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות, אינו דין שנתיר את הנקבות מיד?

אמרו לו: אם הלכה נקבל, ואם לדין, יש תשובה.

אמר להם, לא כי, הלכה אני אומר.

ממזרין ונתינין, אסורין, ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים, ואחד נקבות.

אמר רבי יהושע, שמעתי שהסריס חולץ, וחולצין לאשתו, והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו, ואין לי לפרש.

אמר רבי עקיבא, אני אפרש.

סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו, מפני שהיתה לו שעת הכושר.

סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שלא היתה לו שעת הכושר.

רבי אליעזר אומר: לא כי, אלא סריס חמה חולץ, וחולצין לאשתו, מפני שיש לו רפואה.

סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שאין לו רפואה.

העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם, ויבמו את אשתו, לקיים דברי רבי עקיבא.

הסריס לא חולץ, ולא מייבם.

וכן איילונית לא חולצת ולא מתייבמת.

הסריס שחלץ ליבמתו, לא פסלה.

בעלה – פסלה, מפני שהיא בעילת זנות.

וכן איילונית שחלצו לה אחין, לא פסלוה.

בעלוה, פסלוה, מפני שבעילתה בעילת זנות.

סריס חמה כהן שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה.

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים, אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה.

רבי יהודה אומר, טומטום שנקרע ונמצא זכר, לא יחלוץ, מפני שהוא כסריס.

אנדרוגינוס נושא, אבל לא נישא.

רבי אליעזר אומר, אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר.

(א)

הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.

נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵּיהֶן יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה,
הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ,
וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ;
וְאִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה,
הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ:
(ב)

אֵיזֶהוּ פְּצוּעַ דַּכָּא?

כֹּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן.
וּכְרוּת שָׁפְכָה,
כֹּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד;
וְאִם נִשְׁתַּיֵּר מֵהָעֲטָרָה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, כָּשֵׁר.
פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה,
מֻתָּרִין בְּגִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת,
וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבוֹא בַּקָּהָל,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, ב):
"לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'":
(ג)

עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִים,

וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם;
אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד.
מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת,
אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים:
וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִסּוּר עוֹלָם, הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד;
מָקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת,
אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד?
אָמְרוּ לוֹ:
אִם הֲלָכָה, נְקַבֵּל; וְאִם לְדִין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה.
אָמַר לָהֶם: לֹא כִי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר.
מַמְזֵרִין וּנְתִינִין אֲסוּרִין,
וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם,
אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת:
(ד)

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ;
וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ.
סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא כִי,
אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְפוּאָה;
סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם,
סְרִיס אָדָם,
וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ,
לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא:
(ה)

הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם,

וְכֵן אַיְלוֹנִית, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ,
לֹא פְּסָלָהּ;
בְּעָלָהּ – פְּסָלָהּ,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּעִילַת זְנוּת.
וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין,
לֹא פְּסָלוּהָ;
בְּעָלוּהָ – פְּסָלוּהָ,
מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת:
(ו)

סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל,

מַאֲכִילָהּ בִּתְרוּמָה.
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים,
אַנְדְּרוֹגִינוֹס כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל,
מַאֲכִילָהּ בִּתְרוּמָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
טֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר,
לֹא יַחֲלֹץ,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּסָרִיס.
אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא, אֲבָל לֹא נִשָּׂא.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּבִים עָלָיו סְקִילָה, כְּזָכָר:


נוסח הרמב"ם

(א) הערל - וכל הטמאים,

לא יאכלו - בתרומה,
נשיהם, ועבדיהם - יאכלו.
פצוע דכא, וכרות שופכה -
הם, ועבדיהם - אוכלים,
ונשיהם - לא יאכלו.
אם לא ידעה,
משנעשה פצוע דכא, וכרות שופכה -
הרי אלו - יאכלו.


(ב) ואיזה הוא פצוע דכא?

כל שנפצעו הביצים שלו,
אפילו - אחת מהן.
וכרות שופכה?
כל שנכרת הגיד.
נשתייר מעטרה,
אפילו כחוט השערה - כשר.
פצוע דכא, וכרות שופכה -
מותרים - בגיורת, ובמשוחררת,
ואינן אסורין - אלא מלבוא בקהל,
שנאמר: "לא יבוא פצוע דכא וכרות שופכה, בקהל ה'" (דברים כג ב).


(ג) עמוני, ומואבי - אסורין,

ואיסורן - איסור עולם,
אבל נקבותיהן - מותרות מיד.
מצרי, ואדומי -
אינן אסורים - אלא עד שלשה דורות,
אחד הזכרים, ואחד הנקבות.
רבי שמעון, מתיר בנקבות - מיד.
אמר רבי שמעון:
קל וחומר הדברים,
מה אם במקום,
שאסר את הזכרים - איסור עולם,
התיר את הנקבות - מיד,
מקום, שלא אסר את הזכרים - אלא עד שלשה דורות,
אינו דין, שנתיר את הנקבות - מיד?
אמרו לו:
אם הלכה - נקבל,
ואם לדין - יש תשובה.
אמר להם:
לא, כי אלא הלכה - אני אומר.
ממזרים, ונתינים - אסורים,
ואיסורן - איסור עולם,
אחד הזכרים, ואחד הנקבות.


(ד) אמר רבי יהושע:

שמעתי, שהסריס חולץ - וחולצין לאשתו,
והסריס לא חולץ - ולא חולצין לאשתו,
ואין לי לפרש.
אמר רבי עקיבה: אני אפרש,
סריס אדם - חולץ, וחולצין לאשתו,
שהיתה לו שעת הכושר.
וסריס חמה - לא חולץ, ולא חולצין לאשתו,
שלא היתה לו שעת הכושר.
רבי אליעזר אומר: לא כי,
אלא סריס חמה - חולץ, וחולצין לאשתו,
שיש לו רפואה.
וסריס אדם - לא חולץ, ולא חולצין לאשתו,
מפני שאין לו רפואה.
העיד רבי יהושע בן בתירה,
על בן מגוסת - שהיה בירושלים סריס אדם,
וייבמו - את אשתו,
לקיים - דברי רבי עקיבה.


(ה) הסריס - לא חולץ, ולא מייבם.

וכן האילונית - לא חולצת, ולא מתייבמת.
הסריס -
שחלץ ליבמתו - לא פסלה.
בעלה - פסלה,
מפני שהיא בעילת זנות.
וכן אילונית -
שחלצו לה אחין - לא פסלוה.
בעלוה - פסלוה,
מפני שהיא בעילת זנות.


(ו) סריס חמה כוהן -

שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה.
רבי יוסי, ורבי שמעון אומרין:
אנדרוגינוס כוהן -
שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה.
רבי יהודה אומר:
טומטום שנקרע - ונמצא זכר,
לא יחלוץ - מפני שהוא כסריס.
אנדרוגינוס -
נושא - אבל לא נישא.
רבי אלעזר אומר:
חייבין עליו סקילה - כזכר.