ביאור:משנה מסכת חולין
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מסכת חולין: דיני הבשר
עריכהמבוא למסכת חולין
עריכההמסכת נקראת "חולין", אבל כבר בפרק א נרמז שגם בבשר חולין יש קדושה, וההבחנה אינה בין קודש לחול אלא בין קודש לקודש. ואכן, במדבר לצורך כל אכילת בשר היו מקריבים שלמים, וראו דברים יב, שם הותר לאכול בשר תאוה, אבל עדיין חלה עליו לשון "זביחה". כמו בקדשים, גם כאן יש חשיבות לכוונת השוחט, והבשר עלול להיפסל, כפי שניתן לראות בסוף פרק ב.
יתכן להסביר את היחס המיוחד לאכילת הבשר בכך שמדובר בהריגת בעלי חיים, דבר שקשה להצדיקו ללא הממד של הקדושה, המדגיש את עליונות האדם כעליונות מהותית מעל בעלי החיים, ואכן, בימי אדם הראשון נאסר על בני האדם לאכל בשר בכלל. רמז נוסף להסתייגות מהריגת בעלי חיים נמצא בדברים יב כד, ומתבטא באיסור אכילת הדם, וכן בויקרא יז יג-יד, שם נדרש לכסות את דם החיה והעוף. במקביל לכך, גם בקדשים נודע לדם תפקיד מיוחד, שהרי הוא נשפך על יסוד המזבח. בכך ניכר שוב הדמיון בין קדשים לחולין.
שורת מצוות נראית לכאורה כביטוי של חמלה על רגשי האמהות החייתיים: איסור שחיטת "אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח), איסור בישול גדי בחלב אמו (שמות כג יט), מצוות שילוח הקן (דברים כב ו-ז), וכן איסור הקרבת עגל צעיר (ויקרא כב כז). אבל חכמים התייחסו למצוות אלו כאל גזרות הכתוב, ולא חפשו את טעמיהן. את איסור בישול הבשר והחלב הם הרחיבו, ואילו את שילוח הקן צמצמו והתירו בתנאים מסוימים. עם זאת נשארו מעט סימנים לרעיון האמהות, בכך שבשר עוף בחלב לא נאסר מהתורה, ובצמצום של איסור "אותו ואת בנו" לאם ולבנה דווקא.
קבוצת מצוות נוספת היא מתנות הכהונה מהבשר, הכוללות את הזרוע הלחיים והקבה ואת ראשית הגז. כאן אנו נוכחים בצמצום משמעותי של המצוות, ביחס לפשט הכתוב. הצמצום מושג ע"י הקביעה שבמקרי ספק אין לתת את המתנות הללו, כי "המוציא מחברו עליו הראיה", וראו להלן י, ג, והשוו לבכור ולמעשר בהמה, ראו מבוא למסכת בכורות. במיוחד נוכחים אנו במידת הצמצום הזו אם אנו משוים את "ראשית הגז" למצוות הביכורים משבעת המינים, המפורטת במסכת ביכורים.
לענייני השחיטה והטריפה מוקדשים ארבעת הפרקים הראשונים, ושאר שמונת הפרקים מוקדשים כל אחד למצוה אחת. ברוב הפרקים פתיחה המגדירה את תחולת המצווה, ולעיתים גם משווה אותה למצוות אחרות. כך מושווית מצוות ראשית הגז לנתינת הזרוע הלחיים והקבה (ראו לקמן יא, א,) ומצוות שילוח הקן למצוות כיסוי הדם (ראו לקמן יב, א.) ההשוואה הראשונה מתבקשת, כי שתי המצוות הן מתנות כהונה ומקורן בפסוקים סמוכים (דברים יח ג-ד); ואילו ההשוואה השניה נובעת מהתחולה הדומה של המצוות, שאינן נהוגות בבהמה.
כאמור, נפתחת המסכת במצוות השחיטה. פרק א משווה את שחיטת החולין לשחיטת הקדשים, ופרק ב מפרט את דיני השחיטה. פרק ג עוסק בטריפה ובבעלי חיים אסורים באכילה אפילו אם נשחטו. פרק ד עוסק בהמלטה ובשחיטת הבהמה המקשה להמליט, כדי לנצל את בשרה ואת בשר העובר. בהקשר זה עוסקת המשנה בשאלת ראשית החיים של העובר כיצור חי, ומזכירה גם את עובר האדם.
פרק ה עוסק באיסור השחיטה של בהמה וולדה, ופרק ו במצוות כיסוי הדם בשחיטת חיה ועוף. פרק ז עוסק באיסור אכילת גיד הנשה, שמקורו בספר בראשית, ופרק ח - באיסור אכילת בשר בחלב, באיסור אכילת הדם והחֵלֶב. פרק ט עוסק בטומאת הנבלה לעומת טהרת הטריפה השחוטה, ויתכן שבמקורו היה פרק סיום למסכת.
פרקים י-יא עוסקים במתנות הכהונה - הזרוע הלחיים והקבה וראשית הגז, ופרק יב במצוות שילוח הקן, הקשורה לציד העוף. מצווה זו גם מספקת סיום נאה למסכת, שהרי דווקא במצווה קלה זו נזכר בתורה שכרו של המקיים אותה.
מבנה המסכת בפירוט
עריכהפרק א: "הכל שוחטין" - שחיטת חולין לעומת שחיטת קדשים
פרק ב: "השוחט אחד בעוף" - דיני השחיטה
פרק ג: "אלו טרפות" - טריפה ובשר אסור באכילה
פרק ד: "בהמה המקשה לילד" - המלטה וכשרות העובר
פרק ה: "אותו ואת בנו" - אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד
פרק ו: "כיסוי הדם" - כיסוי הדם
פרק ח: "כל הבשר" - בשר בְּחָלָב, חֵלֶב ודם
פרק ט: "העור והרוטב" - טומאת הנבלה
פרק י: "הזרוע והלחיים והקיבה" - הזרוע, הלחיים והקיבה