פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משנה בכורות פרק ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת בכורות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

הפרק עוקב אחר סדר חטיבות I-II בפרק הקודם, אבל הוא עוסק בבכור בהמה טהורה.

הגדרת הבכורעריכה

חטיבה I: פטורים מהבכורהעריכה

(א) הַלּוֹקֵחַ עֹבֶר פָּרָתוֹ שֶׁלַּנָּכְרִי,

ראו לעיל א, א.

לעניין הכהנים והלוויים שחייבים בבכור בהמה טהורה ראו גם תוספתא א, ב. שם מדגישים שלמרות שגם הלוויים פטורים מפדיון הבן ומפדיון פטר חמור, הפדיון ניתן דווקא לכוהנים.

בתוספתא ב, א, חולק ר' יהודה על הפטור מהבכורה של המקבל מהגוי והנותן לו בקבלה.

וְהַמּוֹכֵר לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוּ רַשַּׁי,
וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה,
פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה
שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ג יג) "בְּיִשְׂרָאֵל", אֲבָל לֹא בַאֲחֵרִים.

הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם - חַיָּבִים.

לֹא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה,
לֹא נִפְטְרוּ אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר.


(ב) כָּל קָדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ,

ראו חולין י, ב: אמנם אין להקדיש בעלי מום, אבל אם הקדיש אותם לא חלה עליהם קדושת גוף אלא רק קדושת דמים, וחייב לפדות אותם ולקנות במקומם קדשים אחרים.

אבל אם בזמן ההקדשה היו בלי מום קבוע - חלה עליהם הקדושה המתבטאת בכל הדינים הללו, גם אם אחר כך הפכו ל"פסולי המוקדשים". וראו ספרי ראה, וכן תוספתא ב, ג-ד.

מעשר בהמה וכן בכורה חלים גם על בעל מום, וראו ויקרא כז לג, שאפילו בעל מום ("רע") ניתן כמעשר.

חַיָּבִים בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, וְיוֹצְאִין לַחֻלִּין לִגָּזֵז וְלֵעָבֵד,
וְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר,
וְאֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ - יִפָּדוּ,
חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר.


(ג) כָּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן,

לְאַחַר מִכֵּן נוֹלַד לָהֶן מוּם קָבוּעַ, וְהִקְדִּישָׁן, וְנִפְדּוּ
פְטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, וְאֵינָן יוֹצְאִין לַחֻלִּין לִגָּזֵז וְלֵעָבֵד,
וְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ [חַיָּב],
וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ - יִקָּבֵרוּ.


(ד) הַמְקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל ששכר עדר מהגוי כך שהטיפול, האחריות והתוצרת יהיו שלו מִן הַגּוֹי,

למונח "צאן ברזל" השוו ב"מ ה, ו.

בדרך כלל אם מתים מהצאן - משלם ע"י הולדות מהדור הראשון. לכן הם פטורים מהבכורה.

אפילו אם העמיד והבטיח לגוי להחזיר לו את הדור הראשון במקום את הצאן שקיבל, עדיין ולדי הולדות חייבים בבכורה, כי הם רכוש היהודי.

רשב"ג חולק וטוען שכל הדורות פטורים כי יש סיכוי כלשהו שיוחזרו לגוי.

וְלָדוֹת - פְּטוּרִין; מהבכורה וַלְדֵי וְלָדוֹת - חַיָּבִין.
הֶעֱמִידוּ וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן,
וְלָדוֹת - פְּטוּרִין; וַלְדֵי וְלָדוֹת - חַיָּבִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת - פְּטוּרִין, שֶׁאַחְרָיוּתָן - לַנָּכְרִי.


השוו לעיל א, ב. אם יש בוולד סימנים - ולו חלקיים - של האם - חייב.

וראו דרשה בעניין בתוספתא א, ה.

(ה) רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְמִין עֵז, וְעֵז שֶׁיָּלְדָה כְמִין רָחֵל - פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה.

אִם יֶשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין - חַיָּב.


חטיבה II: ספקות בבכורהעריכה

(ו) רְחֵלוֹ שֶׁלֹּא בִכֵּרָה, וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשִׁים כְּאַחַת,

רְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן,
שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג יב) "הַזְּכָרִים לַה'". בלשון רבים
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אֶחָד לוֹ - וְאֶחָד לַכֹּהֵן.
רְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מְשַׁמְּנִים שמים את ערכם והכהן מקבל את הולד הקטן וגם חצי מההפרש. בֵּינֵיהֶן.
וְהַשֵּׁנִי - יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת.
רְבִּי יוֹסֵה פוֹטֵר.
מֵת אֶחָד מֵהֶן, רְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחֲלֹקוּ.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ - עָלָיו הָרְאָיָה.
זָכָר וּנְקֵבָה - אֵין כָּן לַכֹּהֵן כְּלוּם.


(ז) שְׁתֵּי רְחֵלָיו שֶׁלֹּא בִכֵּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים - נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן;

השוו לעיל א, ג.

המתנות הן הזרוע הלחיים והקבה, ראו חולין ח, א. ת"ק (ר' מאיר) מחייב אותו לתת אותן מהשה שאינו בכור ור' יוסי פוטר, כי גם אם אינו בכור הרי הומר בוולד השני שהגיע לכהן, ודינו כבהמת כהן, וראו משנה ח.

הביטוי "משמנים ביניהם" מופיע גם בב"ב ז, ד.

המחלוקות בין ר' טרפון ור' עקיבא בדרך החלוקה של שני הוולדות, וכן בין ר' יוסי וחכמים בשאלת המתנות וכן בין ר' טרפון ור' עקיבא במקרה שמת אחד מהבכורות האפשריים חוזרות בשלוש המשניות ו-ח. והשוו תוספתא ב, ז-י, שם אומר ר' עקיבא שאם יש ספק מי משני הולדות הוא בכור - הכהן מקבל את הקטן שבהם, ולא "משמנים ביניהם". אבל אם יתכן שאין בכלל בכור - גם ר' טרפון מודה שאין הכהן יכול להוציא מהישראל את הבכור.

ר' טרפון היה כהן, ואולי לכן הוא מחמיר לטובת הכוהנים.

זָכָר וּנְקֵבָה - הַזָּכָר לַכֹּהֵן;
שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה - אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.
רְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַכֹּהֵן בּוֹרֵר [לוֹ] אֶת הַיָּפֶה.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן.
וְהַשֵּׁנִי - יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת.
רְבִּי יוֹסֵה פוֹטֵר.
מֵת אֶחָד מֵהֶן - רְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחֲלֹקוּ.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ - עָלָיו הָרְאָיָה.
שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת - אֵין כָּן לַכֹּהֵן כְּלוּם.


(ח) אַחַת בִּכֵּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכֵּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,

אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.
רְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן.
וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת.
רְבִּי יוֹסֵה פוֹטֵר.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: כָּל שֶׁחֲלִיפָיו בְּיַד כֹּהֵן - פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת;

רְבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב.
מֵת אֶחָד מֵהֶן, רְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחֲלֹקוּ.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ - עָלָיו הָרְאָיָה.
זָכָר וּנְקֵבָה - אֵין כָּן לַכֹּהֵן כְּלוּם.


(ט) יוֹצֵא דֹפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו,

לדעת ר' טרפון גם הבכור להמלטה וגם פטר הרחם הם ספק בכורים. ר' עקיבא פוטר את שניהם, כי הוא דורש את שני הקריטריונים גם יחד. וראו תוספתא ג, ג, כדעתו.

רְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֵבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם אֵינָן בְּכוֹר: הָרִאשׁוֹן - מִשֵּׁם שֶׁאֵינוּ פֶטֶר רֶחֶם,
וְהַשֵּׁנִי - מִשֵּׁם שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר.