פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משנה מסכת עדיות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מסכת עדויות: הלכות המסודרות לפי אומריהןעריכה

מבוא למסכת עדויותעריכה

מסכת עדויות יוצאת מהכלל של עריכת המשנה, בכך שהמשניות בה אינן מסודרות על פי הנושא שלהן אלא על פי שמות אומריהן או על פי היחסים שבינם לבין אחרים. ואכן, חלק גדול מהמשניות מופיעות גם במקומות נוספים בששה סדרי משנה - כל אחת במקומה לפי העניין. חלק קטן מהן הן "עדויות" הלכתיות שאכן ראו המעידים מתבצעות, אבל רובן הן מסורות, כלומר עדויות מפי עדים אחרים, בדומה למשנה כולה.

למרות זאת ניתן למצוא במסכת אמירות מרומזות על אופיים של החכמים ועל דרכם, בתחומים רבים. בכך משמשת המסכת חלון לעולמם הרוחני והחברתי של חז"ל.

פרק א מוקדש בעיקר לשמאי הזקן, שכמעט בשום עניין לא נפסקה הלכה כמותו, ובכל זאת ניכר כבוד רב שרוחשים לו מחברי המשנה. אגב פרק זה מובא גם דיון בחשיבות ההיכרות של הלומד עם דעות שלא נפסקו להלכה, להרחבת עולמו ולהעמקה בהבנת ההלכה. בסוף הפרק יש רשימת מחלוקות שבהן הודו בית הלל וקבלו את דעת בית שמאי.

במרכז פרק ב עומדת דמותו של גדול התנאים, ר' עקיבא, שקיבל עדויות הלכתיות של קודמיו והסיק מהן מסקנות, ועלה על רבותיו בכח ניתוחיו ההלכתיים. בסוף הפרק הוא מתבטא בענייני אגדה ומבשר לשומעיו את קץ היסורים.

פרק ג מוקדש ברובו לדוסא בן הרכינס, שהיה חכם עצמאי במידה רבה וברוב העניינים היתה דעתו דעת יחיד. יחד עימו מובאים גם חכמים נוספים שחלקו על חבריהם ועמדו על דעת היחיד שלהם.

פרק ד ומחצית פרק ה מוקדשים למחלוקות בית הלל ובית שמאי, שבהן מקילים בית שמאי. מחציתו השניה של פרק ה מוקדשת לדמותו של עקביא בן מהללאל, ששילם על העמדה המיוחדת שלו מחיר אישי כבד, ולפני מותו הורה לבנו לקבל את עמדת החולקים עליו.

פרקים ו-ז מייצגים לנו את ר' אליעזר ור' יהושע, שני רבותיו של ר' עקיבא, ובהם ניתן לראות את ר' יהושע מנצח את חברו ר' אליעזר במדרשי הלכה ומחדש הלכות על סמך עדותו.

פרק ח עוסק בשאלת האמינות של העדויות. מובאים בו מספר מקרים שבהם העדויות לא התקבלו על דעת החכמים, ואף הוציאו לדובריהן שם רע של מתירנים. עדויות אלו עסקו ברובן בבית המקדש ובאפשרות לחדשו, או בענייני הייחוס של העם. נרמז בכך שיתכן ואי האמון בעדויות הוא שורש הבעיה הלאומית.

בסיום הפרק מובאת מחלוקת על המחלוקות: ר' יהודה, ר' שמעון וחכמים חולקים בשאלה מה גורם למחלוקות ולשסעים בחברה: האם האמינות המעורערת של העדויות ושל המוצא הלאומי, האם עצם הויכוח ההלכתי או שמא הבעיה עמוקה יותר, ונעוצה באופי האנושי הפלגני. ותשבי יתרץ קושיות ובעיות - אולי גם במחלוקת זו.

פירוט הפרקיםעריכה