פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מסכת כריתות: קרבנות הכפרהעריכה

מבוא למסכת כריתותעריכה

קרבנות הכפרה, הנדונים במסכת כריתות, כוללים את קרבן החטאת והאשם, וכן קרבן אשם תלוי וקרבן עולה ויורד.

הכלל המרכזי, המופיע בתחילת המסכת קובע שכל העבירות שזדונן כרת - שגגתן חטאת ועל "לא הודע" שלהן מביאים אשם תלוי. כלומר, עבירות שעשייתן בזדון מחייבת עונש כרת - ניתנות לכפרה, אם נעשו בשגגה, ע"י קרבן חטאת, ואם ספק האם נעשו - ניתן לכפר עליהן באמצעות קרבן "אשם תלוי".

לכלל זה יש כמה יוצאים מן הכלל, שהבולט ביניהם הוא קרבן היולדת, המביאה חטאת למרות שלא חטאה כלל. מצד שני יש כמה עבירות שענשן כרת, ואין מביאים על שגגתן חטאת, כגון המטמא מקדש וקודשיו, והמגדף. לא כל החטאות באות על חטא, וחז"ל מודעים לכך (ראו למשל לקמן ה, ח); דברי ר' שמעון בנידה לא ב אינם אלא דרשה.

לדעת רוב החכמים אין בית דין יכולים לכפות על אדם להביא קרבן, ומכאן, שהמניע להבאת קרבנות הכפרה הוא יראת שמים בלבד. אמנם אין במעשי השגגה כוונה לחטוא, ולכאורה נראה שהחטא הוא במישור המעשה בלבד; אבל עיון במשנה מלמד שחז"ל מנו את הכוונות השגויות של העבריין. כלומר, חובת הכפרה אינה חלה על המעשים השגויים אלא על השגיאות עצמן, ובלשון חז"ל על ה"העלם". מצד שני, הם הטילו את חובת הכפרה על מספר העבירות ("שמות") שנעשו, מנקודת מבט הלכתית מתוחכמת, ולא מנקודת מבטו של העבריין. לכן לעיתים יש במעשה אחד כמה עבירות, ובהתאם לכך מביא החוטא כמה קרבנות. הדרך הזו של ההתייחסות לחובות הכפרה מעודדת את האדם ללמוד ולהבין את התיאוריה ההלכתית, שהיא המטילה את חובות הכפרה.

הדיונים התיאורטיים, המונים את מספר העבירות במעשים שונים, נראים כמשחק וכמעין תחרות של דמיון פרוע ויצירתי, והם מפליגים הרחק מעבר לשאלות המעשיות העלולות לצוץ בפועל.

הנושא השני של המסכת הוא ענייני אשם תלוי, המובא על ספק עבירות. לבעיות הספק יצרו חז"ל גם מנגנונים מיוחדים, שבראשם עומד התנאי: בהקשרים רבים בהלכה יכול אדם להתנות וכך לצאת מן הספק (ראו למשל ערובין ג, ה ואילך, פסחים ט, י, נזיר ב, ח, שם ח, א, ואף במסכתנו, א, ד ועוד), אבל בענייני הכפרה יש המתנגדים לכך, ודורשים שהכפרה תהיה מוגדרת היטב לחטא קונקרטי, אפילו אם הוא בספק. בעניין זה שוב באה לביטוי התפיסה הקושרת את הצורך בכפרה למודעות האדם, ולא לחטא בפועל. לכן, למשל, מתנגד ר' יוסי להבאת קרבן אשם מעילות ע"י שני אנשים, המתנים ביניהם שמי משניהם שמעל - יכפר עליו הקרבן; מאותה סיבה מתנגדים חכמים לגישתו של ר' אליעזר, הרואה את קרבן אשם תלוי כמעין קרבן נדבה הבא להבטיח מצפון נקי; ומאותה סיבה גם קובע ר' יהושע (שוב, בניגוד לר' אליעזר) ש"המתעסק", כלומר מי שאינו מתכוון לעשות את מה שעשה - פטור מקרבן אשם.

המסגרת של המסכת, המגדירה את נושאי הפתיחה והסיום שלה היא מחד החטאת הבאה על חטאים מסוימים ומוגדרים - ומאידך חטאת היולדת, שאינה באה על חטא.

פרקים א-ג מוקדשים לענייני החטאת: פרק א מונה את חטאי הכריתות בתורה, שעל רובם ניתן להביא קרבנות חטאת - ומעמיד מולם את דיני חטאת היולדת; פרק ב מוקדש לעבירות מיוחדות, שלהן יש קרבנות יוצאי דופן. פרק ג מגדיר את מספר החטאות לפי הקריטריונים שתוארו לעיל, הקשורים במודעות החוטא ובהגדרות התיאורטיות של החטאים, ובו נכללת גם "תחרות החטאות" דלעיל.

פרקים ד-ה מוקדשים לאשם התלוי: פרק ד מגדיר את המקרים שחובה להביאו, ומחריג מהם - לדעת ר' יהושע - את "המתעסק", כלומר את מי שלא עשה את מה שהתכוון לו. פרק ה מעמת בין הגישה של ההתניה לבין הלכות האשם התלוי לפי דעת ר' עקיבא ור' יוסי.

פרק ו מציג, מול שיטת ר' אליעזר, לפיה האשם התלוי הוא מעין נדבה - את גישת חכמים, המחייבים את מודעות המתכפר לחטאו, והמבטלים את האשם לאחר יום הכיפורים. בסוף הפרק מובאת דרשתו של ר' שמעון על שוויון הערך של הכבשים לעזים, ושל בני היונה לתורים. מול השוויון הזה מעמיד ר' שמעון את עליונות האב לגבי האם ומסיים - כיאה לחז"ל - בעליונות הרב על פני האב.

מבנה המסכת בפירוטעריכה