ביאור:תוספתא/גיטין/ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת גיטין פרק חמישי

גט של הנוטה למות

(א)
היה צלוב ומגוייד, ורמז לכתוב גט לאשתו

ראו משנה ו, ו. אפילו אם לא היה יכול לדבר ורק רמז - כותבים ונותנים.
אם השתתק – ראו משנה ז, א.
והשוו לעיל ב, י.
האלם יכול לעסוק גם במו"מ ואף להעיד, כל זמן שהוא מיושב בדעתו. ויש המגבילים אותו לעדות אשה בלבד.

כותבין ונותנין לה כל זמן שיש בו נשמה
היה חולה ומשותק, אמרו נכתוב גט לאשתך, הרכין בראשו
בודקין אותו שלש פעמים: אם אמר על לאו לאו, ועל הן הן - דבריו קיימין
וכשם שבודקין אותו לגיטין - כך בודקין אותו למקחות ולמתנות ולירושות ולעדות.

(ב)

'זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה', 'אם מתי מחולי זה ה"ז גיטך מהיום' - דבריו קיימין
'זה גיטך מהיום, אם מתי מחולי',

נפל עליו בית ונשכו נחש - אינו גט, שלא מת מאותו חולי

ראו משנה ז, ג. סדר המשפט אינו משנה.
והשוו בבלי עג א, שלא הבינו את ההבדל בין "אם מתי" לבין "אם לא עמדתי".

'אם לא עמדתי מחולי זה',
נפל עליו בית ונשכו נחש - ה"ז גט, שלא עמד מאותו חולי.

(ג)

האומר לאשתו 'ה"ז גיטך מהיום ולאחר מיתה', רבי אומר: גט, וחכ"א: אינו גט

אם מת - חולצת ולא מתיבמת

יש הגורסים גם במשנה ז, ג, "אינו גט" כדעת חכמים כאן. אבל לגירסה זו לא ברור הביטוי "חולצת ולא מתיבמת", המובן רק לדעת רבי.
לא ברור לי מדוע פוסלים חכמים את הגט; הרי התנאי יתקיים בודאי, שהרי סוף אדם למיתה, והדבר דומה למקרה המתואר בהלכה יג לקמן!
כנראה רבי חלק גם על "האומר עשו עבדי בן חורין" וכו', ראו תוספתא ב"ב ט, ה. גם לדעת חכמים היורשים חייבים לשחרר את העבד.

וכן האומר לשפחתו 'הילך גט שחרורך מהיום ולאחר מיתה'
רבי אומר: גט, וחכ"א: שחרור עבדים כגיטי נשים
האומר 'עשו פלוני עבדי בן חורין מהיום ולאחר מיתה' - לא אמר כלום
וכופין את היורשין לקיים דברי המת.

(ד)
'זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה'

ראו משנה ז, ד.
לעניין איסור ההתיחדות בפני הקטן – שלא לפי דברי ר' יהודה – ראו תוספתא קידושין ה, י.
אם התיחדו חוששים משום ביאה, ולכן צריכה להמתין שלושה חודשים אחרי מות הבעל – ראו יבמות ד, י.
לפי דברי ר' יוסי בר יהודה חוששים גם משום קידושין ולכן – אם יש שני עדים שראו שהתיחדו – הגט הוא גט ישן, וצריכה ממנו גט שני, כדברי בית הלל, ראו משנה ח, ד. אבל אם אין שני עדים – אינה צריכה.

ימים שבינתים - זכאי במציאתה במעשה ידיה ובהפרת נדריה, דברי ר' יהודה
ר' מאיר אומר: ספק. ר' יוסי אומר: בעילתו תלויה
וחכ"א: מגורשת לכל דבר, ובלבד שימות
לא תתיחד עמו אפילו בפני הקטן, לפי שאינה בושה לשמש כנגדו
ראוה שנתיחדה עמו באפילה, או שישבה עמו במרגלות המטה
אפילו הוא ער והיא ישנה, הוא ישן והיא ערה
אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר, וחוששין משום ביאה
ואין חוששין משום קדושין. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין
ראו שנים שנתיחדה עמו - צריכה הימנו גט שני. אחד - אינה צריכה הימנו גט שני
אחד בשחרית ואחד בין הערבים, זה היה מעשה, ובא ושאל ר' אליעזר בן תדאי לחכמים
ואמרו: אחד הן, ואין צריכה ממנו גט שני.

גט וסחטנות כספית

(ה)
'ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז' ומת

רשב"ג מציע דרך לפטור את האלמנה מהיבום.
אם אמר "על מנת" או "מעכשיו", גם אם נקרע הגט (בטעות, ראו לעיל ב, א) או אבד לפני שנתנה את הכסף – הגט בתוקף וחייבת לתת את הכסף, וראו משנה ז, ה. אבל אם אמר "לכשתתני..." והגט נקרע או אבד – הוא פסול.
אם אמר שני תנאים סותרים – עליו לתת לה את הגט פעם שניה, והשוו תוספתא קידושין ב, ט.

אם נתנה - אין זקוקה ליבם, ואם לאו - זקוקה
רשבג"א: תתן לאביו ולאחיו או לאחד מן היורשים
'ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז', ונתקרע גט, או אבד - ה"ז גט
שהאומר 'ע"מ' כאומר 'מעכשיו', ולא תנשא עד שעה שתתן
'לכשתתני לי מאתים זוז', ונתקרע גט או אבד
אם נתנה - ה"ז גט, אם לאו - אינו גט
'ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז'
וחזר ואמר לה 'ה"ז גיטך מעכשיו' - לא אמר כלום
כיצד יעשה? יטלנו מידה ויחזור ויתננו לה.

(ו)
'ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא' ו'ע"מ שתניקי את בני'

ראו משנה ז, ו, כר' מאיר כאן.
רשב"ג קובע שאם התנה שתניק את בנו שנתיים – מניקה אותו – או משלמת למינקת - עד שימלאו לתינוק שנתיים, ואין הדבר תלוי במועד הגירושין.
לדברי ר' מאיר ורשב"ג על תנאי כפול השוו דבריהם בתוספתא קידושין ג, ב.

שמשתו שעה אחת והניקתו שעה אחת - ה"ז גט
'ע"מ שתניקי את בני' עשרים וארבעה חדש, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר: שמונה עשר חדש. רשב"ג אומר: מונין לתינוק משעת לידתו
'ע"מ שתשמשי את אבא' ו'ע"מ שתניקי את בני'
ה"ז מגורשת מיד, עד שיאמר 'אם לא תשמשי' ו'אם לא תניקי', דברי ר"מ
וחכ"א: אם נתקיים התנאי – מגורשת, ואם לאו - אינה מגורשת
רשב"ג אומר: אין תנאי בכתובין שאינו כפול.

(ז)
'ע"מ שתשמשי את אבא' ו'ע"מ שתניקי את בני' ומת אביו או בנו

ראו משנה ז, ו.

הואיל ולא נתקיים התנאי - אינו גט, דר"מ
וחכ"א: יכולה היא שתאמר לו 'הבא אביך ואשמשני', 'הבא בנך ואניקנו
'ע"מ שתשמשי את אבא', ואמר האב 'אי אפשי שתשמשני'
הואיל ולא נתקיים התנאי - אינו גט
רשב"ג אומר: אם בהקפדה אמר בכעס, כי שימשה אותו שלא כיאות - אינו גט, אם ברצון אמר שאינו זקוק לשימושה - ה"ז גט.

(ח)

'ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים' ו'ע"מ שתניקי את בני שתי שנים'

ונתקרע גט או אבד, אפילו בתוך שתי שנים - ה"ז גט

שילוב של הלכות ה, ו לעיל

שהאומר 'ע"מ' כאומר 'מעכשיו' דמי
'לכשתשמשי את אבא שתי שנים', 'לכשתניקי את בני שתי שנים'
ונתקרע הגט או שאבד בתוך שתי שנים - אינו גט
לאחר שתי שנים - ה"ז גט
'ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים' ו'ע"מ שתניקי את בני שתי שנים' ומת
יתקיים התנאי אפילו לאחר מיתה.

גיטים של עוברי דרכים

(ט)

כפר עותני - בגליל, אנטיפטרס - ביהודה.
בינתים - מטילין אותו לחומרא. מגורשת ואינו מגורשת

'שאני הולך מיהודה לגליל' והגיע לאנטיפטרס וחזר - בטל התנאי

ראו משנה ז, ז. אם לא יצא ממקומו וחזר לביתו – בטל התנאי ואינה מגורשת.
בעניין עכו ראו דעת ר' מאיר במשנה א, ב.

'שאני הולך מגליל' והגיע לכפר עותני וחזר - בטל התנאי
'שאני הולך למדה"י' והגיע לעכו וחזר - בטל התנאי
'שאני מפרש בים הגדול' והגיע למקום שהספינות מפרשות אבל לא עלה לספינה וחזר - בטל התנאי.

(י)
'ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מכנגד פניך שלשים יום'

ראו משנה ז, ז. אם ראה אותה אבל לא התיחד עימה, למרות שהגט כשר אינה מגורשת, מספק. ועליה לודא שלא תראה אותו כלל שלושים יום.

היה הולך ובא, הולך ובא, הואיל ולא נתיחד עמה - ה"ז גט
ולא תנשא עד שיעבור מכנגד פניה ל' יום.

(יא)

'ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש' ומת בתוך י"ב חדש - לא תנשא

ורבותינו התירו לה לינשא

ראו משנה ז, ח. הביטוי 'לא תנשא' מבטא את ביטול הגט, אבל מותר לה להינשא כאלמנה. גם לדעת ת"ק, אם נקרע הגט או אבד במהלך 12 החודשים – אינו גט.
לסיפא השוו לעיל הלכה ה. כאן הכוונה היא שייקח ממנה 200 זוז ויחזיר לה, ואילו שם מדובר שיתן לה שוב את הגט.

ואם נתקרע גט או אבד בתוך י"ב חדש - אינו גט. לאחר י"ב חדש - ה"ז גט
'ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז'
וחזר ואמר לה 'הרי הן מחולין לך' - לא אמר כלום
כיצד יעשה? יטלם ממנה ויחזור ויתנם לה, ויאמר הרי הן מחולין לך.

כללי התנאים בגט

(יב)
'ה"ז גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם', 'ע"מ שלא תשתי יין לעולם'

השוו לעיל פרק ד, הלכות ח-ט. אין להתנות תנאי כזה ולנעול לפניה דלת, ראו כתובות ז, א-ה, ולכן אינו גט. וראו גם ספרי דברים רסט, שפוסל את הגט כי אינו כריתות, שהרי יתכן שתפר את התנאים בעתיד.

אינו גט, שמא תלך ושמא תשתה
'ע"מ שלא תלכי לבית אביך מכאן ועד שלשים יום', 'ע"מ שלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום'
ה"ז גט, ואינו חושש שמא תלך ושמא תשתה.

(יג)

'ה"ז גיטך ע"מ שלא תעלי באילן זה' ו'ע"מ שלא תעלי בכותל זה'

נקצץ האילן, נסתר הכותל - ה"ז גט

במקרה הראשון התקיים התנאי ובשני אינו יכול להתקיים. גם אם האשה מדמה שהיא פורחת באויר, והתנה שלא תפרח – הגט בתוקף כי למעשה לא פרחה.
ר' יהודה בן תימא מכשיר את הגט התלוי בתנאי שאינו אפשרי, כי התנאי בטל, והשוו ב"מ ז, יא, וכן תוספתא קידושין ג, ח, וכן לעיל ד, ח.
כל התנאים לגיטים, בין אם נכתבו בשטר הגט בין אם נאמרו בעל פה בזמן מסירתו (ראו למשל לעיל הלכה ה) – דינם אחד. הכלל הזה הוא לדעת ת"ק ואינו משל ר' יהודה בן תימא.

'ע"מ שתעלי באילן זה', ו'שתעלי בכותל זה'
ונקצץ האילן ונפל הכותל - אינו גט
'ע"מ שלא תפריחי באויר' ו'ע"מ שלא תעברי את הים הגדול ברגליך' - ה"ז גט
'ע"מ שתפריחי באויר' ו'ע"מ שתעברי את הים הגדול ברגליך' - ה"ז אינו גט
ר"י בן תימא אומר: כזה גט
כלל א"ר יהודה בן תימא: כל תנאי שאי אפשר לה לעשות, והתנה עמה
לא נתכוין זה אלא להפליגה, והתנאי בטל, והגט כשר בין שאמר בפה ובין שאמר בשטר
כללו של דבר: כל תנאי המתקיים בפה - נתקיים בשטר
כל תנאי שאין מתקיים בפה - אין מתקיים בשטר.