ביאור:משנה מסכת יומא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מסכת יומא: דיני יום הכיפורים
עריכהמבוא למסכת יומא
עריכהמסכת יומא מוקדשת ברובה לתיאור עבודת יום הכיפורים בימי המקדש השני. רק הפרק האחרון שבה עוסק ביום הכיפורים מחוץ למקדש, וגם בו מוקדש הדיון בעיקר לעינוי הנפש, ולא לאיסורי המלאכה. וראו גם תוספתא כריתות ב, י-יא, וכן מגילה א, ה.
לכאורה אמורה המסכת, לפי תיאור זה, להציג את ההישגים ואת העליונות של הכהנים. הכהנים הם המנהלים את עבודת יום הכיפורים, והקהל הרחב נתפס כצופה בלבד.
אבל למעשה המסכת חוזרת ומדגישה לקוראיה את השליטה של חכמים בכל פרטי עבודת המקדש. הם שולטים ומכוונים גם את מעשיהם של הכהנים בכלל ושל הכהן הגדול בפרט. לא ברור, ולא חשוב, אם ההלכות הללו התקיימו היסטורית, או שהן מבטאות את רצונם ואת חלומותיהם של חז"ל שסבורים שכך היה ראוי לנחוג.
פרק א מתאר את ההכנה של חז"ל לכהן הגדול לפני יום הכיפורים. ניכר כאן זלזול ברמה האישית של הכהן, ובגללו יש צורך ללמד אותו את תפקידו במשך שבוע שלם. בסוף הפרק נפרד הכהן מהחכמים ואף מחבריו הכהנים. כך הוא מציב עצמו כאדם בודד ושונה מול האחרים. כשהכהן נפרד מהחכמים הם משביעים אותו שינהג דווקא לפי מה שאמרו לו, כי הצדוקים טענו לסדר שונה של הקטרת הקטורת והכניסה לקדש הקדשים (ראו תוספתא א, ח,) ואיש אינו יכול לוודא שהכהן אכן ינהג כדעת חכמים כשהוא לבדו במקדש.
פרק ב אינו מתאר את עבודת יום הכיפורים, אלא את שגרת המקדש. גם בתיאור זה ניכר כוחם של חכמים לנהל את ענייני המקדש.
בתחילת פרק ג נמשך תיאור השגרה של ימי החול במקדש, ובהמשך חוזרת המשנה לתיאור עבודת הכהן. בסוף הפרק מובא מעין המנון שבו נמנים כל ההבדלים בין ימי החול לבין יום הכיפורים מבחינת עבודת המקדש.
פרק ד מוקדש להכנות הכהן לפני כניסתו לקודש הקודשים - שיא העבודה שלו. כאן מתואר הפיס בין השעירים ושחיטת פר העולה.
פרק ה מהווה מעין שיא בעבודת הכהן - כאן מתוארות הכניסות שלו לקדש הקדשים, והכפרה שלו בדם הכיפורים. בסוף הפרק מודגש כי הדם אינו קדוש במיוחד, ולאחר שכיפר אין הבדל בינו לבין דם חטאת רגיל.
פרק ו מוקדש לשילוח השעיר לעזאזל, המתרחש במקביל לכניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים. הטקס הזה מוצג בפשט המקרא כעיקר היום, והשעיר הזה מתואר שם כחטאת העיקרית; אבל במשנה מדגישים את הדמיון בין השעירים ומרחיבים את טקסי הוידוי, כדי לנסות להציג את השעיר לעזאזל כקרבן רגיל לה', ולהיאבק בתפיסות מאגיות. ספק אם המאמץ החינוכי הזה צלח, כי עדיין נשארו מרכיבים מאגיים בטקסי היום, כגון קריאת השם המפורש והמנהג להכות את השעיר לעזאזל בדרכו (ראו לקמן ו, ד.)
פרק ז מציג לפנינו את הכהן הגדול לאחר שיצא מקודש הקודשים. כאן ניכר יחס אחר לכהן, של הערצה וכבוד רב.
סגנון הפרקים א-ז הוא סגנון תיאורי, הדומה לזה שבמסכת תמיד ומידות, ומופיע גם בכמה מפרקי שקלים וחגיגה. בסגנון זה מעטות המחלוקות, ולכן בדרך כלל יש בו סתם משנה. הוא ספוג באוירה של נוסטלגיה וגעגועים למקדש החרב, ולכן חלקים ממנו אינם בגדר הלכה אלא הם תיאור של הנוהג שהיה קיים בו, או היה ראוי שיתקיים בו.
פרק ח, כאמור, עוסק בכוחו של יום הכיפורים לכפר לציבור, בלי קשר ישיר למקדש. כאן אנחנו מוצאים את העינויים שכל אדם חייב בהם, איזכורים של הסכנות הכרוכות ביום, והאפשרות למות בו - ומנגד את הכוח של היום לכפר, למי שחזר בתשובה. מהכפרה הזאת יש כמה חריגים, ובהם מי שיש פגמים בתשובה שלו ומי שלא ריצה את חבירו. בסיום הפרק מהלל ר' עקיבא את יום הכיפורים ומציג אותו כיום של קירבה מיוחדת בין ישראל לקב"ה.
וראו גם
פירוט הפרקים
עריכהפרק א: "שבעת ימים" - הכנת הכהן הגדול לעבודת יום הכיפורים
פרק ב: "בראשונה" - השליטה של חז"ל על הכוהנים במקדש
פרק ג: "אמר להם הממונה" - עבודת הכהן וכללי המקדש
פרק ד: "טרף בקלפי" - הכנות לכניסה לקודש הקודשים
פרק ה: "הוציאו לו" - הכניסה לקדש הקדשים והירידה ממנו