משנה יבמות יג
יבמות פרק יג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק שלושה עשר ("בית שמאי") · >>
פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
בית שמאי אומרים, אין ממאנין אלא ארוסות.
ובית הלל אומרים, ארוסות ונשואות.
בית שמאי אומרים, בבעל ולא ביבם.
ובית הלל אומרים, בבעל וביבם.
בית שמאי אומרים, בפניו.
ובית הלל אומרים, בפניו ושלא בפניו.
בית שמאי אומרים, בבית דין.
ובית הלל אומרים, בבית דין ושלא בבית דין.
אמרו להן בית הלל לבית שמאי, ממאנת והיא קטנה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים.
אמרו להן בית שמאי, אין בנות ישראל הפקר, אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל, ותמאן, ותנשא.
משנה ב
איזו היא קטנה שצריכה למאן? כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה.
השיאוה שלא לדעתה, אינה צריכה למאן.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה, אינה צריכה למאן.
רבי אליעזר אומר, אין מעשה קטנה כלום אלא כמפותה.
בת ישראל לכהן, לא תאכל בתרומה.
בת כהן לישראל, תאכל בתרומה.
משנה ג
רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל עכבה שהיא מן האיש, כאילו היא אשתו.
וכל עכבה שאינה מן האיש, כאילו אינה אשתו.
משנה ד
הממאנת באיש, הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.
נתן לה גט, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.
נתן לה גט והחזירה, מאנה בו ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה, מותרת לחזור לו.
מאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה, אסורה לחזור לו.
זה הכלל, גט אחר מאון, אסורה לחזור לו.
מאון אחר גט, מותרת לחזור לו.
משנה ה
הממאנת באיש ונישאת לאחר וגרשה, לאחר ומאנה בו, לאחר וגרשה [לאחר ומאנה בו], כל שיצאת הימנו בגט, אסורה לחזור לו.
במאון, מותרת לחזור לו.
משנה ו
המגרש את האשה, והחזירה, מותרת ליבם.
וכן המגרש את היתומה, והחזירה, מותרת ליבם.
ורבי אליעזר אוסר.
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה, כיתומה בחיי האב.
החזירה, דברי הכל אסורה ליבם.
משנה ז
שני אחין נשואין לשתי אחיות יתומות קטנות, ומת בעלה של אחת מהן, תצא משום אחות אשה.
וכן שתי חרשות גדולה וקטנה, מת בעלה של קטנה, תצא הקטנה משום אחות אשה.
מת בעלה של גדולה, רבי אליעזר אומר, מלמדין את הקטנה שתמאן בו.
רבן גמליאל אומר, אם מאנה, מאנה.
ואם לאו, תמתין עד שתגדיל, ותצא הלזו משום אחות אשה.
רבי יהושע אומר, אי לו על אשתו, ואי לו על אשת אחיו.
מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה.
משנה ח
מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות, ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.
וכן שתי חרשות.
קטנה וחרשת, אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.
פיקחת וחרשת, ביאת הפיקחת פוטרת את החרשת, ואין ביאת החרשת פוטרת את הפיקחת.
גדולה וקטנה, ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה, ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה.
משנה ט
מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות, ומת, בא יבם על הראשונה, וחזר ובא על השניה, או שבא אחיו על השניה, לא פסל את הראשונה.
וכן שתי חרשות.
קטנה וחרשת, בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת, לא פסל את הקטנה.
בא יבם על החרשת, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה, פסל את החרשת.
משנה י
פיקחת וחרשת, בא יבם על הפיקחת, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת, לא פסל את הפיקחת.
בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפיקחת, או שבא אחיו על הפיקחת, פסל את החרשת.
משנה יא
גדולה וקטנה, בא יבם על הגדולה, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה, לא פסל את הגדולה.
בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על הגדולה, או שבא אחיו על הגדולה, פסל את הקטנה.
רבי אלעזר אומר, מלמדין הקטנה שתמאן בו.
משנה יב
יבם קטן שבא על יבמה קטנה, יגדלו זה עם זה.
בא על יבמה גדולה, תגדלנו.
היבמה שאמרה בתוך שלשים יום, לא נבעלתי, כופין אותו שיחלוץ לה.
לאחר שלשים יום, מבקשים הימנו שיחלוץ לה.
ובזמן שהוא מודה, אפילו לאחר שנים עשר חודש, כופין אותו שיחלוץ לה.
משנה יג
הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה, כופין אותו שיחלוץ לה.
לאחר מיתת בעלה, מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
ואם נתכוונה לכך, אפילו בחיי בעלה, מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּבַּעַל וְלֹא בַּיָּבָם.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּבַּעַל וּבַיָּבָם.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּפָנָיו.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּבֵית דִּין.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.
- אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי:
- מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה,
- אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים.
- אְָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי:
- אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר;
- אֶלָּא מְמָאֶנֶת, וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וּתְמָאֵן, וְתִנָּשֵׂא:
- מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה,
אֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמָאֵן?
- כֹּל שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ לְדַעְתָּהּ.
- הִשִּׂיאוּהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן.
- רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:
- כָּל תִּינוֹקֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמֹר קִדּוּשֶׁיהָ,
- אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן.
- כָּל תִּינוֹקֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמֹר קִדּוּשֶׁיהָ,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם, אֶלָּא כִּמְפֻתָּה;
- בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה;
- בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בִּתְרוּמָה:
- אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם, אֶלָּא כִּמְפֻתָּה;
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ, כְּאִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ;
- וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ, כְּאִלּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ:
הַמְּמָאֶנֶת בָּאִישׁ,
- הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ,
- וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו,
- וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.
- נָתַן לָהּ גֵּט,
- הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ,
- וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו,
- וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.
- נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחֱזִירָהּ,
- מֵאֲנָה בּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר,
- וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,
- מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ.
- מֵאֲנָה בּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ,
- נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר,
- וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,
- אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ.
- זֶה הַכְּלָל:
- גֵּט אַחַר מֵאוּן,
- אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ;
- מֵאוּן אַחַר גֵּט,
- מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ:
- גֵּט אַחַר מֵאוּן,
הַמְּמָאֶנֶת בָּאִישׁ,
- וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵרְשָׁהּ,
- לְאַחֵר וּמֵאֲנָה בּוֹ,
- לְאַחֵר וְגֵרְשָׁהּ,
- לְאַחֵר וּמֵאֲנָה בּוֹ,
- כֹּל שֶׁיָּצָאת הֵימֶנּוּ בְּגֵט, אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ;
- בְּמֵאוּן, מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ:
הַמְּגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ,
- מֻתֶּרֶת לַיָּבָם;
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר.
- וְכֵן הַמְּגָרֵשׁ אֶת הַיְּתוֹמָה וְהֶחֱזִירָהּ,
- מֻתֶּרֶת לַיָּבָם;
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר.
- קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה,
- כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב;
- הֶחֱזִירָהּ, דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרָה לַיָּבָם:
שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת,
- וּמֵת בַּעְלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן,
- תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.
- וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.
- גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה,
- מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל קְטַנָּה,
- תֵּצֵא הַקְּטַנָּה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.
- מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל קְטַנָּה,
- מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אִם מֵאֲנָה, מֵאֵנָה;
- וְאִם לָאו,
- תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
- אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו.
- מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט,
- וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה:
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת,
- בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
- וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.
- קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת,
- אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
- פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת,
- בִּיאַת הַפִּקַּחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת,
- וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּקַּחַת.
- גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה,
- בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה,
- וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה:
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת,
- בָּא יָבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה,
- וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה,
- אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה,
- לֹא פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה.
- וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.
- קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת,
- בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה,
- וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת,
- אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת,
- לֹא פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה [נ"א: פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה].
- בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת,
- וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה,
- אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה,
- פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת:
פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת,
- בָּא יָבָם עַל הַפִּקַּחַת,
- וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת,
- אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת,
- לֹא פָּסַל אֶת הַפִּקַּחַת.
- בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת,
- וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּקַּחַת,
- אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַפִּקַּחַת,
- פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת:
גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה,
- בָּא יָבָם עַל הַגְּדוֹלָה,
- וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה,
- אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה,
- לֹא פָּסַל אֶת הַגְּדוֹלָה.
- בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה,
- וְחָזַר וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה,
- אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה,
- פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה.
- רַבִּי אֱלְעָזָר אוֹמֵר:
- מְלַמְּדִין הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ:
יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה, יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה.
- בָּא עַל יְבָמָה גְּדוֹלָה, תְּגַדְּלֶנּוּ.
- הַיְּבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, לֹא נִבְעַלְתִּי,
- כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ.
- לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- מְבַקְשִׁים הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ.
- וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה,
- אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
- כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ:
הַנּוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיְּבָמָהּ,
- בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ,
- כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ.
- לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ,
- מְבַקְשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ.
- וְאִם נִתְכַּוְּנָה לְכָךְ,
- אֲפִלּוּ בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ,
- מְבַקְשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ:
נוסח הרמב"ם
(א) בית שמאי אומרין:
- אין ממאנין - אלא ארוסות.
- ובית הלל אומרין: ארוסות, ונשואות.
- בית שמאי אומרין: בבעל.
- בית הלל אומרין: בבעל, וביבם.
- בית שמאי אומרין: בפניו.
- ובית הלל אומרין: בפניו, ושלא בפניו.
- בית שמאי אומרין: בבית דין.
- ובית הלל אומרין: בבית דין, ושלא בבית דין.
- אמרו בית הלל - לבית שמאי:
- ממאנת - והיא קטנה,
- אפילו - ארבעה, וחמישה פעמים.
- ממאנת - והיא קטנה,
- אמרו להם בית שמאי:
- אין בנות ישראל - הפקר,
- אלא ממאנת - וממתנת עד שתגדיל,
- ותמאן - ותינשא.
- אין בנות ישראל - הפקר,
(ב) איזו היא קטנה - שהיא צריכה למאן?
- כל שהשיאתה אימה, או אחיה - לדעתה.
- השיאוה שלא לדעתה - אינה צריכה למאן.
- כל שהשיאתה אימה, או אחיה - לדעתה.
- רבי חנינה בן אנטיגנוס אומר:
- כל תינוקת, שאינה יכולה לשמור את קידושיה - אינה צריכה למאן.
- רבי אליעזר אומר:
- אין מעשה קטנה - אלא כמפותה,
- בת ישראל לכוהן - לא תאכל בתרומה,
- בת כוהן לישראל - תאכל בתרומה.
- אין מעשה קטנה - אלא כמפותה,
(ג) רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- כל עכבה, שהיא מן האיש - כאילו היא אשתו,
- וכל עכבה, שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו.
(ד) הממאנת באיש -
- הוא מותר בקרובותיה,
- והיא מותרת בקרוביו,
- ולא פסלה מן הכהונה.
- נתן לה גט -
- הוא אסור בקרובותיה,
- והיא אסורה בקרוביו,
- ופסלה מן הכהונה.
- נתן לה גט - והחזירה,
- ומיאנה בו - ונישאת לאחר,
- נתאלמנה או נתגרשה - מותרת לחזור לו.
- ומיאנה בו - ונישאת לאחר,
- מיאנה בו - והחזירה,
- ונתן לה גט - ונישאת לאחר,
- נתאלמנה או נתגרשה - אסורה לחזור לו.
- ונתן לה גט - ונישאת לאחר,
- זה הכלל -
- גט אחר מיאון - אסורה לחזור לו,
- מיאון אחר גט - מותרת לחזור לו.
(ה) הממאנת באיש -
- ונישאת לאחר - וגירשה,
- לאחר - ומיאנה בו,
- לאחר - וגירשה,
- לאחר - ומיאנה בו,
- זה הכלל -
- כל שיצאת ממנו -
- בגט - אסורה לחזור לו.
- במיאון - מותרת לחזור לו.
- כל שיצאת ממנו -
(ו) [ד] *הערה 1: המגרש את האישה, והחזירה - מותרת ליבם.
- רבי אלעזר - אוסר.
- וכן המגרש את היתומה, והחזירה - מותרת ליבם.
- רבי אלעזר - אוסר.
- קטנה - שהשיאה אביה,
- ונתגרשה - כיתומה בחיי האב.
- החזירה - אסורה ליבם.
(ז) [ה] שני אחים - נשואים לשתי אחיות
- יתומות קטנות -
- מת בעלה של אחת מהן,
- תצא - משום אחות אישה.
- מת בעלה של אחת מהן,
- וכן שתי חירשות.
- גדולה וקטנה -
- מת בעלה של קטנה -
- תצא - משום אחות אישה.
- מת בעלה של גדולה -
- רבי אליעזר אומר:
- מלמדים את הקטנה שתמאן בו.
- רבן גמליאל אומר:
- אם מיאנה - מיאנה,
- ואם לאו - תמתין עד שתגדיל,
- ותצא הלז - משום אחות אישה.
- רבי יהושע אומר:
- אי לו על אשתו, ואי לו על אשת אחיו,
- מוציא את אשתו - בגט,
- ואשת אחיו - בחליצה.
- רבי אליעזר אומר:
- מת בעלה של קטנה -
(ח) [ו] מי שהיה נשוי -
- לשתי יתומות קטנות - ומת,
- ביאתה, וחליצתה של אחת מהן - פוטרת את צרתה.
- וכן שתי חירשות.
- קטנה וחירשת -
- אין ביאת אחת מהן - פוטרת צרתה.
- פיקחת וחירשת -
- ביאת הפיקחת - פוטרת את החירשת,
- ואין ביאת החירשת - פוטרת את הפיקחת.
- גדולה וקטנה -
- ביאת הגדולה - פוטרת את הקטנה,
- ואין ביאת הקטנה - פוטרת את הגדולה.
(ט) [ז] מי שהיה נשוי -
- לשתי יתומות קטנות - ומת,
- בא יבם - על הראשונה,
- וחזר ובא - על השניה,
- או שבא אחיו - על השניה,
- לא פסל - את הראשונה.
- וכן שתי חירשות.
- קטנה וחירשת -
- בא היבם - על הקטנה,
- וחזר ובא - על החירשת,
- או שבא אחיו - על החירשת,
- לא פסל - את הקטנה.
- בא היבם - על החירשת,
- וחזר ובא - על הקטנה,
- או שבא אחיו - על הקטנה,
- פסל - את החירשת.
(י) [ח] פיקחת וחירשת -
- בא היבם - על הפיקחת
- וחזר ובא - על החירשת,
- או שבא אחיו - על החירשת,
- לא פסל - את הפיקחת.
- בא יבם - על החירשת,
- וחזר ובא - על הפיקחת,
- או שבא אחיו - על הפיקחת,
- פסל - את החירשת.
(יא) [ט] גדולה וקטנה -
- בא היבם - על הגדולה,
- וחזר ובא - על הקטנה,
- או שבא אחיו - על הקטנה,
- לא פסל - את הגדולה.
- בא היבם - על הקטנה,
- וחזר ובא - על הגדולה,
- או שבא אחיו - על הגדולה,
- פסל - את הקטנה.
- רבי אליעזר אומר:
- מלמדין את הקטנה - שתמאן בו.
(יב) [י] יבם קטן -
- שבא על יבמה קטנה - יגדלו זה עם זה.
- בא על יבמה גדולה - תגדלנו.
- היבמה -
- שאמרה בתוך שלשים יום - לא נבעלתי,
- כופין אותו - שיחלוץ לה.
- לאחר שלשים יום -
- מבקשים ממנו - שיחלוץ לה.
- ובזמן שהוא מודה -
- אפילו - לאחר שנים עשר חודש,
- כופין אותו - שיחלוץ לה.
- שאמרה בתוך שלשים יום - לא נבעלתי,
(יג) [יא] הנודרת הניה מיבמה - בחיי בעלה,
- כופין אותו - שיחלוץ לה.
- לאחר מיתת בעלה -
- מבקשין ממנו - שיחלוץ לה.
- אם נתכוונה לכן -
- אפילו בחיי בעלה,
- מבקשין ממנו - שיחלוץ לה.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה יבמות, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב