פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כריתות: א ב ג ד ה ו

מסכת כריתות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו

----

מבוא למסכת כריתות ומבנה המסכת

חטאת על חטא - וחטאת היולדתעריכה

חטיבה I: חטאות ואשמות על חטאיםעריכה

(א) שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ כָּרֵתוֹת בַּתּוֹרָה:

השוו מכות פרק ג: שם נשנו חייבי הכריתות כמו כאן, מ"הבא על אחותו" ואילך, אבל נוספו שם האוכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים, וכן אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - וחסרות שלוש השורות הראשונות.

המנויים בשורות אלו חייבים גם מיתה וגם כרת! - השוו סנהדרין ז, ד.

חייבי כרת הם מחללי הקודש של האישות, של המקדש, של הזמן או של ה' עצמו.

"הבא אל המקדש" - כלשון הכתוב ויקרא יב ד.

הרשימה מופיעה כאן בגלל משנה ב.

הפסח והמילה נכללים ברשימת הכריתות, אבל אין על שגגתם או על ספיקם חיוב קרבן.

הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה;

הַבָּא עַל הַזָּכָר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה מְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה;

הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וְעַל אֵשֶׁת אִישׁ;

הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ,

וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה;

וְהַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי;

וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת;

וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא;

הָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל;

וְהַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ;

וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, וְהָאוֹכֵל וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים;

וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת, וְהַסָּךְ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה;

הַפֶּסַח וְהַמִּילָה - מִצְווֹת עֲשֵׂה.

חריגים נוספים לחיוב החטאת והאשם: טמא שאכל קודש והבא למקדש טמא אינם מביאים חטאת אלא קרבן עולה ויורד, ולכן גם אם ספק טימא את המקדש או את הקודשים - אינו מביא אשם.

חכמים מחריגים מהקרבנות הנ"ל גם את המגדף, למרות שאם יש לו עדים והתראה הוא נהרג. ר' מאיר ור' עקיבא מחייבים אותו בקרבן, ראו תוספתא א, א.

(ב) עַל אֵלּוּ חַיָּבִים עַל זְדוֹנָם כָּרֵת, וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת, וְעַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אָשָׁם תָּלוּי,

חוּץ מִן הַמְטַמֵּא מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַמְגַדֵּף,
שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר טו כט) "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעשֶׂה בִשְׁגָגָה",
יָצָא מְגַדֵּף, שֶׁאֵינוּ מַעֲשֶׂה.


חטיבה II: חטאת המפילה והיולדתעריכה

(ג) יֵשׁ מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל, מְבִיאוֹת וְאֵינוּ נֶאֱכָל, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת.

המשנה עוסקת בחייבות חטאת יולדת, שאינה באה על חטא.

השוו ביכורים א, שם מופיע מבנה דומה.

מחלוקת ר' מאיר וחכמים - ראו גם בכורות ח, א.

היוצא מחותך - ראו נידה ג, ה.

חובת הקרבן חלה גם על שפחה כנענית שהפילה, כמו על בת ישראל.

אֵלּוּ מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל: הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהֵא מִצּוּרַת הָאָדָם.

הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָה וְשָׁפִיר מְרֻקָּם, וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ.

וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁהִפִּילָה - מְבִיאָה קָרְבָּן וְנֶאֱכָל.


(ד) אֵלּוּ מְבִיאוֹת וְאֵינוּ נֶאֱכָל:

קרבן שאינו נאכל - נשרף, ראו בסוף מסכת תמורה.

השוו לדברי ר' יוסי לקמן ה, ח: כאן החטאת אינה באה על חטא, ולכן יכולות לדעתו שתי נשים להביא אותה.

הַמַּפֶּלֶת, וְאֵין יָדוּעַ מַה הִפִּילָה, וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ, אַחַת מִמִּין פְּטוּר וְאַחַת מִמִּין חוֹבָה. ואין יודעים מי משתיהן הפילה הפלה שמחייבת קרבן
אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: אֶמָּתַי? - בִּזְמַן שֶׁהָלְכוּ זוֹ לַמִּזְרָח וְזוֹ לַמַּעֲרָב.
אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת יחדיו - מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל.


(ה) אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת:

הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא מַיִם, מָלֵא דָם, מָלֵא גְנִינִים,
הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים,
הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים, וְיוֹצֵא דֹפֶן. יולדת בניתוח קיסרי
רְבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּב בְּיוֹצֵא דֹפֶן.

חטיבה III: מחלוקות על חטאת היולדתעריכה

(ו) הַמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד בערב שאחרי 80 יום לאחר לידת נקבה - בֵּית שַׁמַּי פּוֹטְרִין מִן הַקָּרְבָּן, בֵּית הֶלֵּל מְחַיְּבִין.

בית שמאי אינם עונים כאן לטענת בית הלל, אלא רק בסוף המשנה. טעמם קשור לסדרי המקדש, שלא הביאו בו קרבנות בלילה, ולכן ראו את הלילה כנמשך אחרי היום גם בענייני קרבן היולדת.

הם מנתקים את שאלת הקרבן משאלת הטומאה, כי הדם של ההפלה אפילו בתוך שמונים הימים טמא, ואילו המפילה פטורה לכל הדעות מקרבן. וראו לקמן ב, ד.

פשט המשנה נראה שבית שמאי שכנעו את בית הלל, אבל ראו תוספתא א, ב, וספרא יולדת ג, שם מפורטת יותר טענת בית הלל.

אָמְרוּ בֵית הֶלֵּל לְבֵית שַׁמַּי: מַה שָּׁנָה אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד מִיּוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד?
אִם שָׁוֶה לוֹ לַטֻּמְאָה, שדימום בערב מטמא, בניגוד לדימום במשך 80 הימים לֹא יִשְׁוֶה לּוֹ לַקָּרְבָּן?
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּי: לֹא!
אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד, שֶׁכֵּן יָצָא בְשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן,
תֹּאמְרוּ בְמַפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, שֶׁלֹּא יָצָא בְשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן?!
אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הֶלֵּל: וַהֲרֵי הַמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת תּוֹכִיחַ,
שֶׁלֹּא יָצָא בְשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן - וְחַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן!
אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי: לֹא!
אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד [שֶׁ]חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת,
שֶׁאַף עַל [פִּי] שֶׁאֵינוּ רָאוּי לְקָרְבַּן יָחִיד - רָאוּי לְקָרְבַּן צִבּוּר,
תֹּאמְרוּ בְמַפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד - שֶׁאֵין הַלַּיְלָה רָאוּי, לֹא לְקָרְבַּן יָחִיד וְלֹא לְקָרְבַּן צִבּוּר!
הַדָּמִין אֵינָן מוֹכִיחִין,
שֶׁהַמַּפֶּלֶת בְּתוֹךְ "מְלֹאת" (ויקרא יב ו) - דָּמֶיהָ טְמֵאִין, וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן.


(ז) הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵדוֹת, סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת - שהפילה חמש פעמים וספק אם ממין חובה או ממין פטור (משנה ד), או שיש לה חמישה ספקות לגבי זיבה

מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד - וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים,
וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.

"חמש" הוא לשון "הרבה": אם יש ספקות אחדים - אפשר להסתפק בקרבן אחד. אם חייבת כמה קרבנות - לכתחילה עליה להביא את כולם, למרות שהראשון כבר מספיק לאפשר לאשת כהן לאכול קודשים. רשב"ג (הנהרג) פטר אותה מלהביא את שאר הקרבנות כדי להוריד את מחיר הקינים המופקע.

חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּיוֹת, חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּיוֹת,

מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד - וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים,
וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.

מַעֲשֶׂה שֶׁעָמְדוּ קִנִּים בִּירוּשָׁלַיִם בְּדִינַר זָהָב.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: הַמָּעוֹן הַזֶּה! לֹא אָלִין הַלַּיְלָה - עַד שֶׁיְּהוּ בְדִינָרִים.

וְנִכְנַס לְבֵית דִּין, וְלִמֵּד:

[הָאִשָּׁה] שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּיוֹת, חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּיוֹת,
מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד - וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים,
וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה!

וְעָמְדוּ קִנִּים בּוֹ בַיּוֹם בִּרְבַעְתַּיִם.