ביאור:בבלי שבת דף קיח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מצילין מזון שלש סעודות'; מאי, לאו דלא אכל?

לא, דאכל.

שחרית מצילין מזון שתי סעודות; מאי, לאו דלא אכל?

לא, דאכל.

במנחה, מצילין מזון סעודה אחת; מאי, לאו דלא אכל?

לא, דאכל.

והא מדקתני סיפא רבי יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות ^[1] - מכלל דתנא קמא שלש סבירא ליה ^[2]! אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי חידקא;

והא דתנן [פאה פ"ח מ"ז]: 'מי שיש לו מזון שתי סעודות - לא יטול מן התמחוי ^[3], מזון ארבע עשרה - לא יטול מן הקופה ^[4]' - מני? לא רבנן ולא רבי חידקא!: אי רבנן - חמסרי הויין, אי רבי חידקא - שית סרי הויין!

לעולם רבנן, דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא - אכליה בשבתא ^[5];

לימא רבנן היא ולא רבי חידקא?

אפילו תימא רבי חידקא, דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל במעלי שבתא – אכליה לאורתא.

וכולי יומא דמעלי שבתא, בתעניתא מותבינן ליה ^[6]?

אלא, הא מני - רבי עקיבא היא, דאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ^[7]

והא דתנן [פאה פ"ח מ"ז]: 'אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום ^[8] מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע ^[9]. לן - נותנין לו פרנסת לינה ^[10], ואם שבת ^[11] - נותנין לו מזון שלש סעודות', לימא רבנן היא ולא רבי חידקא!

לעולם רבי חידקא, כגון דאיכא סעודה בהדיה, דאמרינן ליה: הא דאיכא בהדך - אכליה.

וכי אזיל בריקן אזיל?

דמלווינן ליה סעודה בהדיה.

מאי פרנסת לינה ^[12]?

אמר רב פפא: פוריא ובי סדיא ^[13].

תנו רבנן: קערות שאכל בהן ערבית - מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית - מדיחן לאכול בהן בצהרים, בצהרים - מדיחן לאכול בהן במנחה. מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח ^[14], אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות - מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה.

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת - ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג:

מחבלו של משיח - כתיב הכא 'יום' (שמות כ ז: זכור את יום השבת לקדשו) וכתיב התם (מלאכי ג כג) הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום [ה' הגדול והנורא];

מדינה של גיהנם - כתיב הכא 'יום' (שמות כ ז: זכור את יום השבת לקדשו) וכתיב התם (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא [יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל];

ממלחמת גוג ומגוג - כתיב הכא 'יום' (שמות כ ז: זכור את יום השבת לקדשו) וכתיב התם (יחזקאל לח יח) [והיה ביום ההוא] ביום בא גוג [על אדמת ישראל נאם ה' אלוקים תעלה חמתי באפי].

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת - נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (ישעיהו נח יד) אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך

עמוד ב

נחלת יעקב אביך [כי פי ה' דבר] ^[15]; לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ לארכהּ [ולרחבהּ כי לך אתננה] ^[16], ולא כיצחק שכתוב בו (בראשית כו ג) [גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך] כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל [והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך] ^[17], אלא כיעקב שכתוב בו (בראשית כח יד) [והיה זרעך כעפר הארץ] ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה [ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך].

רב נחמן בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גליות: כתיב הכא 'והרכבתיך על במתי ארץ' וכתיב התם (דברים לג כט) [אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בידוד מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איביך לך] ואתה על במותימו תדרך.

אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת - נותנין לו משאלות לבו, שנאמר (תהלים לז ד) והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך; עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר (ישעיהו נח יג: אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי) וקראת לשבת ענג [לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר] , הוי אומר: זה ענג שבת.

במה מענגו?

רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין ^[18], ודגים גדולים, וראשי שומין ^[19].

רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו - הרי זה עונג.

מאי היא?

אמר רב פפא: כסא דהרסנא ^[20].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש ^[21] - מוחלין לו, שנאמר (ישעיהו נו ב) אשרי אנוש יעשה זאת [ובן אדם יחזיק בה שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל רע] 'מחללו', אל תקרי 'מחללו' אלא 'מחול לו'.

אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה - לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר (שמות טז כז) ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט [ולא מצאו] וכתיב בתריה (שמות יז ח) ויבא עמלק [וילחם עם ישראל ברפידם].

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים, שנאמר (ישעיהו נו ד) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי [ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי] וכתיב בתריה (ישעיהו נו ז) והביאותים אל הר קדשי [ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים].

אמר רבי יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת.

אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום.

איני!: והאמר מר: 'הקורא הלל בכל יום - הרי זה מחרף ומגדף ^[22]'?

כי קאמרינן - בפסוקי דזמרא ^[23].

אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה ^[24].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה.

אמר רבי זירא: מאי קרא - (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים ^[25].

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתי בחולי מעיים ^[26], דאמר מר: רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים.

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתי בדרך מצוה.

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא ^[27] וממוציאי שבת בצפורי ^[28].

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממושיבי בית המדרש ^[29], ולא ממעמידי בית המדרש ^[30].

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי מגבאי צדקה, ולא ממחלקי צדקה ^[31].

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו.

אמר רב פפא: לדידי חשדן ולא הוה בי.

אמר רבי יוסי: חמש בעילות בעלתי, ונטעתי חמשה ארזים בישראל. ומאן אינון - רבי ישמעאל ברבי יוסי, ורבי אלעזר ברבי יוסי, ורבי חלפתא ברבי יוסי, ורבי אבטילס ברבי יוסי, ורבי מנחם ברבי יוסי.

והאיכא ורדימס!?

היינו ורדימס היינו מנחם.

ואמאי קרי ליה ורדימס

שפניו דומין לורד.

למימרא דרבי יוסי מצות עונה לא קיים?

אלא אימא: "חמש בעילות בעלתי ושניתי ^[32]".

אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי 'אשתי' ולשורי 'שורי', אלא: לאשתי – 'ביתי' ^[33], ולשורי – 'שדי' ^[34]. ^[35]

אמר רבי יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי ^[36].

איני? והאמרו ליה לרבי: מאי טעמא קראו לך 'רבינו הקדוש'?

אמר להו: מימי לא נסתכלתי במילה שלי ^[37]!?

ברבי - מילתא אחריתי הוה ביה: שלא הכניס ידו תחת אבנטו ^[38].

ואמר רבי יוסי: מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי ^[39].

ואמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן - אני עולה.

ואמר רבי יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי ^[40].

אמר רב נחמן: תיתי לי ^[41] דקיימית שלש סעודות בשבת.

אמר רב יהודה: תיתי לי דקיימית עיון תפלה.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש.

אמר רב ששת: תיתי לי דקיימית מצות תפילין ^[42]. ^[43]

ואמר רב נחמן: תיתי לי דקיימית מצות ציצית.

אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך במאי זהיר טפי? אמר ליה: בציצית; יומא חד הוה קא סליק בדרגא, איפסיק ליה חוטא - ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה ^[44].

ואמר אביי: תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה ^[45] -

הערות

^ מדלא אמר ארבע - לית ליה דרבי חידקא;
^ דבהאי לא איפליגו, אלא דתנא קמא סבר מה שעבר כבר לא יציל, ולרבי יוסי יציל
^ קערה גדולה היא, וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים שתי סעודות ליום מיום ליום
^ כיון דיש לו - נמצא גוזל לעניים; שהרי יכול להמתין לערב שבת הבאה, אבל כשיש לו מזון שתים עשרה - יטול, שהרי לא תחלק עוד עד שיגיע ערב שבת, והרי לשבעה ימי שבת צריכין ארבע עשרה סעודות; 'קופה' = מעות הן לפרנס עניים בני טובים דזיל להו מילתא דתמחוי, ומתחלקין מערב שבת לערב שבת
^ שהרי תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך לאכול בלילה, ואף על גב דאמרינן לקמן 'לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת' - הני מילי למאן דאפשר ליה
^ בתמיה
^ ולענין סעודת שבת, במאן דאפשר ליה - איכא למימר כרבנן ואיכא למימר כרבי חידקא; ומיהו האי דצריך לבריות - יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו.
^ שאינו לן בלילה אצלם
^ מככר הלקוח בפונדיון; כשהשער - ארבע סאין בסלע, והפונדיון = אחד משנים עשר בדינר, דהוא אחד מארבעים ושמונה בסלע, ושיערו לו חכמים ככר זו לשתי סעודות היום והלילה
^ לקמן מפרש מאי היא; שהרי סעודה של לילה - בכלל כיכר היא, וככר זו משערינן בעירובין (פב,ב) למזון שתי סעודות, לעירובי תחומין
^ אצלם בשבת
^ הא קבל ליה סעודת הלילה
^ לבדין, פולטר"א [מצעות של לבד] להניח תחת מראשותיו
^ דאין הדחה זו אלא לחול
^ ולא נחלת אברהם ויצחק
^ לארכהּ ולרחבהּ - ארץ זו ולא יותר
^ הארצות האל - ותו לא
^ חשוב הוא
^ חשובים היו להן
^ דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח
^ דור אנוש התחילו לעבוד עבודה זרה, דכתיב (בראשית ד כו) אז הוחל לקרוא וגו'
^ שנביאים הראשונים תיקנו לומר בפרקים לשבח והודיה, כדאמרינן בערבי פסחים, (קיז,א), וזה הקוראה תמיד בלא עתה - אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ
^ שני מזמורים של הילולים: הללו את ה' מן השמים (תהלים קמח) הללו אל בקדשו (תהלים קנ)
^ כשהיא אדומה: שחרית אחרי הנצה - מיד היא אדומה, וערבית סמוך לשקיעתה
^ עם שמש - עם זריחתה; ולפני ירח - קודם אור הירח, בעוד השמש לא שקעה
^ שמתייסרין ביסורין ומתמרקין עונותיהן
^ מפני שהיא עמוקה, ומחשכת מבעוד יום, וסבורין שחשכה
^ שיושבת בראש ההר, ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול, ומאחרין לצאת
^ חזנים מאספי תלמידים בכל יום לבא
^ ממונים לעת האוכל, לומר: הגיע עת לעמוד ולאכול
^ לעניים, דאמרינן בבבא בתרא פרק קמא (ח,ב): צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה; והמחלקים אותה - עליהם לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד, ופעמים שקרובין דעתם לרחם על זה ולחלוק יותר מן הצורך, שאומדין אותו בהרווחה ואומדין את חברו בצמצום
^ כדי שיהיו זכרים, דאמר מר: הרוצה שיהיו בניו זכרים - יבעול וישנה (עירובין ק ב)
^ שהיא עיקר של בית
^ שהוא עיקר של שדה, דכתיב ורב תבואות בכח שור (משלי יד ד)
^ שאף שיחת חולין שלי יש ללמוד הימנה חכמה.
^ מרוב צניעות
^ ואם כן - לרבי יוסי נמי הוה ליה למיקרייה רבינו הקדוש
^ מן האבנט ולמטה
^ כשפושט חלוקו - פושטו כמו שהוא לובשו: דרך ראשו, ומכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדינו מתחת, ויושב במטתו
^ שאם בא מי שאמרתי עליו דבר ושאל אם אמרתי כן עליו - לא חזרתי בי לאמר אינו כדבריו, לפי שמתחלה אמת אמרתי, וקסבר: כל מילתא דמתאמרא באפי מרה - לית בה משום לישנא בישא, וכן מפרש במסכת ערכין (טו,ב)
^ ישולם שכרי
^ שלא הלך ארבע אמות בלא תפילין
^ וכן לענין ציצית:
^ שתקנה, וזה לשון תליית ציצית, כדאמרינן בעלמא (תענית כב א): לא רמי חוטי
^ שגרסה

[1] מדלא אמר ארבע - לית ליה דרבי חידקא;

[2] דבהאי לא איפליגו, אלא דתנא קמא סבר מה שעבר כבר לא יציל, ולרבי יוסי יציל

[3] קערה גדולה היא, וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים שתי סעודות ליום מיום ליום

[4] כיון דיש לו - נמצא גוזל לעניים; שהרי יכול להמתין לערב שבת הבאה, אבל כשיש לו מזון שתים עשרה - יטול, שהרי לא תחלק עוד עד שיגיע ערב שבת, והרי לשבעה ימי שבת צריכין ארבע עשרה סעודות; 'קופה' = מעות הן לפרנס עניים בני טובים דזיל להו מילתא דתמחוי, ומתחלקין מערב שבת לערב שבת

[5] שהרי תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך לאכול בלילה, ואף על גב דאמרינן לקמן 'לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת' - הני מילי למאן דאפשר ליה

[6] בתמיה

[7] ולענין סעודת שבת, במאן דאפשר ליה - איכא למימר כרבנן ואיכא למימר כרבי חידקא; ומיהו האי דצריך לבריות - יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו.

[8] שאינו לן בלילה אצלם

[9] מככר הלקוח בפונדיון; כשהשער - ארבע סאין בסלע, והפונדיון = אחד משנים עשר בדינר, דהוא אחד מארבעים ושמונה בסלע, ושיערו לו חכמים ככר זו לשתי סעודות היום והלילה

[10] לקמן מפרש מאי היא; שהרי סעודה של לילה - בכלל כיכר היא, וככר זו משערינן בעירובין (פב,ב) למזון שתי סעודות, לעירובי תחומין

[11] אצלם בשבת

[12] הא קבל ליה סעודת הלילה

[13] לבדין, פולטר"א [מצעות של לבד] להניח תחת מראשותיו

[14] דאין הדחה זו אלא לחול

[15] ולא נחלת אברהם ויצחק

[16] לארכהּ ולרחבהּ - ארץ זו ולא יותר

[17] הארצות האל - ותו לא

[18] חשוב הוא

[19] חשובים היו להן

[20] דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח

[21] דור אנוש התחילו לעבוד עבודה זרה, דכתיב (בראשית ד כו) אז הוחל לקרוא וגו'

[22] שנביאים הראשונים תיקנו לומר בפרקים לשבח והודיה, כדאמרינן בערבי פסחים, (קיז,א), וזה הקוראה תמיד בלא עתה - אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ

[23] שני מזמורים של הילולים: הללו את ה' מן השמים (תהלים קמח) הללו אל בקדשו (תהלים קנ)

[24] כשהיא אדומה: שחרית אחרי הנצה - מיד היא אדומה, וערבית סמוך לשקיעתה

[25] עם שמש - עם זריחתה; ולפני ירח - קודם אור הירח, בעוד השמש לא שקעה

[26] שמתייסרין ביסורין ומתמרקין עונותיהן

[27] מפני שהיא עמוקה, ומחשכת מבעוד יום, וסבורין שחשכה

[28] שיושבת בראש ההר, ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול, ומאחרין לצאת

[29] חזנים מאספי תלמידים בכל יום לבא

[30] ממונים לעת האוכל, לומר: הגיע עת לעמוד ולאכול

[31] לעניים, דאמרינן בבבא בתרא פרק קמא (ח,ב): צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה; והמחלקים אותה - עליהם לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד, ופעמים שקרובין דעתם לרחם על זה ולחלוק יותר מן הצורך, שאומדין אותו בהרווחה ואומדין את חברו בצמצום

[32] כדי שיהיו זכרים, דאמר מר: הרוצה שיהיו בניו זכרים - יבעול וישנה (עירובין ק ב)

[33] שהיא עיקר של בית

[34] שהוא עיקר של שדה, דכתיב ורב תבואות בכח שור (משלי יד ד)

[35] שאף שיחת חולין שלי יש ללמוד הימנה חכמה.

[36] מרוב צניעות

[37] ואם כן - לרבי יוסי נמי הוה ליה למיקרייה רבינו הקדוש

[38] מן האבנט ולמטה

[39] כשפושט חלוקו - פושטו כמו שהוא לובשו: דרך ראשו, ומכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדינו מתחת, ויושב במטתו

[40] שאם בא מי שאמרתי עליו דבר ושאל אם אמרתי כן עליו - לא חזרתי בי לאמר אינו כדבריו, לפי שמתחלה אמת אמרתי, וקסבר: כל מילתא דמתאמרא באפי מרה - לית בה משום לישנא בישא, וכן מפרש במסכת ערכין (טו,ב)

[41] ישולם שכרי

[42] שלא הלך ארבע אמות בלא תפילין

[43] וכן לענין ציצית:

[44] שתקנה, וזה לשון תליית ציצית, כדאמרינן בעלמא (תענית כב א): לא רמי חוטי

[45] שגרסה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]