ביאור:בבלי שבת דף טז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא ליטמו מגבן, אלמה תנן [כלים פ"ב מ"א] כלי חרס וכלי נתר ^[1] טומאתן שוה: מיטמאין ומטמאין מאויריהן ^[2], ומיטמאין מאחוריהן ^[3], ואין מיטמאין מגביהן ^[4], ושבירתן מטהרתן כלי נתר וכלי חרס הוא דטומאתן שוה, אבל מידי אחרינא לא!

אמרי: כיון דכי נשתברו יש להם תקנה ^[5] - שוינהו ככלי מתכות.

אלא מעתה יחזרו לטומאתן ישנה ככלי מתכות ^[6], דתנן [כלים פ"יא מ"א]: 'כלי מתכות, פשוטיהן ומקבליהן טמאין; נשברו - טהרו ^[7]; חזר ועשה מהן כלים - חזרו לטומאתן ישנה ^[8]' ואילו גבי כלי זכוכית תנן [כלים פ"ב מ"א]: כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהן טהורין ^[9] ומקבליהן טמאין; נשברו – טהרו; חזר ועשה מהן כלים - מקבלין טומאה מכאן ולהבא'; מכאן ולהבא – אִין, למפרע – לא!

טומאת כלי זכוכית דרבנן, וטומאה ישנה ^[10] דרבנן ^[11]; בטומאה דאורייתא אחיתו בה רבנן טומאה, בטומאה דרבנן לא אחיתו לה רבנן טומאה ^[12].

פשוטיהן מיהא ליטמא ^[13], דהא פשוטי כלי מתכות דאורייתא נינהו ^[14]?

עבדי בהו רבנן הכירא כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים ^[15].

עמוד ב

רב אשי אמר: לעולם לכלי חרס דמו ^[16], ודקא קשיא לך 'לא ליטמו מגבן'? - הואיל ונראה תוכו כברו ^[17].

'שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות': כלי מתכות? דאורייתא נינהו! דכתיב (במדבר לא כב) אך את הזהב ואת הכסף [את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת]!?

לא נצרכה אלא לטומאה ישנה, דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה בשל ציון המלכה ^[18] שעשתה משתה לבנה ונטמאו כל כליה ושברתן ^[19] ונתנתן לצורף וריתכן ^[20] ועשה מהן כלים חדשים, ואמרו חכמים: יחזרו לטומאתן ישנה!'; מאי טעמא? - משום גדר מי חטאת נגעו בה ^[21].

הניחא למאן דאמר ^[22] 'לא לכל הטומאות אמרו ^[23], אלא לטומאת המת בלבד אמרו' – שפיר, אלא למאן דאמר לכל הטומאות אמרו - מאי איכא למימר?

אמר אביי: גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו ^[24].

רבא אמר: גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומא ^[25] עולה ^[26] לה ^[27].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דרצפינהו מרצף ^[28].

ואידך [גזרות מי"ח דבר; שהרי במשנה ממסכת זבים פ"ה מ"יב שצוטטה בדף יג,ב הוזכרו רק 10 גזירות] מאי היא?

דתנן [מקואות פ"ד מ"א]: 'המניח כלים תחת הצינור ^[29] לקבל בהן מי גשמים, אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים ^[30], ואפילו כלי אבנים וכלי אדמה ^[31] וכלי גללים ^[32] ^[33] פוסלין את המקוה; אחד המניח ואחד השוכח - דברי בית שמאי, ובית הלל מטהרין בשוכח ^[34]; אמר רבי מאיר: נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל; ומודים בית שמאי בשוכח בחצר ^[35] שהוא טהור ^[36]; אמר רבי יוסי: עדיין מחלוקת במקומה עומדת ^[37]'.

אמר רב משרשיא: דבי רב אמרי: הכל מודים כשהניחם בשעת קישור עבים ^[38] – טמאים ^[39]; בשעת פיזור עבים דברי הכל – טהורין ^[40]; לא נחלקו אלא שהניחם בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו: מר סבר בטלה מחשבתו ^[41], ומר סבר לא בטלה מחשבתו.

ולרבי יוסי, דאמר מחלוקת עדיין במקומה עומדת - בצרי להו ^[42]!

אמר רב נחמן בר יצחק: אף בנות כותים נדות מעריסתן [נדה פ"ד מ"א] ^[43] - בו ביום גזרו ^[44].

ואידך [גזרות מי"ח דבר; שהרי עד כה נמנו רק אחת עשרה] מאי היא?

דתנן [כלים פ"יז מ"ח; ובתוספתא שבת פ"א מ"ח, ושם כתוב 'בו ביום אמרו’]: 'כל המטלטלין מביאין את הטומאה ^[45] בעובי המרדע ^[46]; [כאן סוף המשנה בכלים והתוספתא בשבת] אמר רבי טרפון [דברי רבי טרפון הם מתוספתא אהלות פ"טו מ"ט]:

הערות

^ מין אדמה לבנה
^ נתלית טומאה באוירן - נטמא מן האויר; חזר ותלה אוכלין באוירן - מטמאין את האוכלים ואף על פי שלא נגעו - טמא, דכתיב [וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו] כל אשר בתוכו יטמא [ואתו תשברו] (ויקרא יא לג), ואפילו מלא חרדל - שאין נוגע בדפנותיו אלא הסמוך לדפנות
^ אם נכנס טומאה לתוך אחוריהן מבחוץ במקום חקק בית מושבם, כדרך שעושין לכלי עץ
^ דכתיב אל תוכו
^ להתיכן ולחזור ולעשותן כלים
^ אם נטמאו ונקבו וטהרו וחזר ועשה מהן כלים - יחזרו לטומאתן להטעינן טבילה, הואיל וככלי מתכות נינהו
^ דאינה כלי
^ לקמיה מפרש טעמא
^ דאיתקש עץ ועור לשק דיש לו בית קבול וכלי עצם איתקש לעץ ועור בפרשת מדין (במדבר לא) כל בגד וכל כלי עור וגו' ואמרי' בהכל שוחטין (חולין דף כה:) להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן העצמות ומן הטלפים וכלי זכוכית לקמן מפרש טעמא אמאי פשוטיהן טהורים מאחר דדמו למתכות
^ שיחזרו לה מאחר שטהרו ממנה
^ כדלקמן בהילכתא
^ בטומאת כלי מתכות, דאורייתא - גזור טומאה ישנה, אבל בכלי זכוכית - דעיקר תחילת טומאתו ליתא אלא מדרבנן - לא גזרו טומאה ישנה
^ ככלי מתכות
^ וכיון דדכוותייהו שוינהו – ליטמא, דליכא לשנויי בהא כדשנינן בטומאה ישנה
^ עבדי רבנן הכירא בטומאת כלי זכוכית וחילקו בה מטומאה דאורייתא, להודיע שהיא מדבריהם ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים: דלא שרפי תרומה משום טומאה דרבנן בר מן ששה ספיקות (לעיל דף טו:)
^ הואיל וברייתן מן החול; הלכך פשוטיהן טהורין ואין בהן טומאה ישנה
^ ונראה תוכו מבחוץ דרך דפנותיו - לא חשיב גב אלא תוך
^ בימי שמעון בן שטח היתה [ידועה בדרך כלל בשם 'שלומציון המלכה', אחותו של שמעון בן שטח]
^ נטמאו כל כליה במת, שהיתה צריכה להמתין הזאת שלישי ושביעי, לפיכך שברתן למהר טהרתן לבו ביום
^ שולד"י בלע"ז: שמחבר כסף במקום שבר
^ נמצאו מי חטאת בטלים: שאין לך אדם ממתין שבעה ימים אלא שוברן ותשתכח תורת מי חטאת
^ לא ידענא היכא
^ שיחזרו
^ כמוציא רמון
^ בלא הערב שמש
^ מועלת
^ שהרואה שנטמאו ומשתמשין בהן בו ביום ואינו יודע שנשברו - סובר שהטבילום
^ הריקן ושברן כולן, כמו 'מאכולת רצופה': שמא לא יקבנו ליכא, ושמא יאמרו איכא; ואיכא דאמרי שמא לא יקבנו איכא, שמא יאמרו כו' ליכא: דהא מינכר עשייה, שנתחדש כולו! וזה נראה בעיני
^ שקבעו ולבסוף חקקו להמשיך מים למקוה, דשוב אינו פוסל; אבל הכלים פוסלים משום שאיבה
^ דלא תימא לא חשיבי
^ דלאו על ידי גיבול הוא, ככלי נתר וכלי חרס
^ גללים = שייש; ועיין רש"י (להלן דף נח,א) ד"ה כלי גללים: צפיעי בקר שעשה מהן כלי
^ כלי אבנים וכלי אדמה וכלי גללים שאינם קרויין כלים לענין קבלת טומאה - הוו כלים לענין שאיבה
^ דשוכח לא חשיבה שאיבה, הואיל ולא לכך נתכוון
^ שלא תחת הצינור ונתמלא מן הנוטפין ונפלו למקוה
^ דבמניח תחת הצינור, וכשהניחן בשעת קישור עבים ואחר כך נתפזרו ושכחן, כדמוקי לקמן - הוא דפליגי ביה: דגלי דעתיה שרצה שיפלו לתוכו, ומשום פזור עבים לא בטלה מחשבתו ראשונה; אבל במונח בחצר ואפילו בשעת קישור ונתפזרו - לא מוכחא מחשבה קמייתא שפיר מעיקרא, הלכך בטלה
^ במניח תחת הצינור בקישור עבים - לא נמנו ורבו עליה לבטל דברי בית הלל: דלא חזרו בהן
^ ואיחרו גשמים לבוא, ויצא למלאכתו, ושכחן
^ דברי הכל; הואיל ומתחלה לכך נתכוון - לא בטלה מחשבתו בשכחתו
^ דליכא גלויי דעתא
^ דכי נתפזרו - אסח דעתיה, דסבר: לא ירדו גשמים עוד
^ י"ח דבר: שאין זו מן המנין, דכל זמן שלא נמנו ורבו - הויא הלכה כבית הלל, וטהור
^ מיום שנולדה
'^ דגזרינן דילמא חזאי נדות, דקטנה בת יומא מטמאה בנדה, דתניא [נדה לב,א:]: אין לי אלא אשה, תינוקת בת יום אחד לנדה מנין? תלמוד לומר 'ואשה' [ויקרא טו,יח: ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב]; וכותים אין דורשין מדרש זה, וכי חזיין - לא מפרשי לה, הלכך גזור בהו רבנן
^ משום אהל: שאם איהל ראשו אחד על המת וראשו אחד על הכלים - מביאין להן טומאת אהל המת ליטמא שבעה ימים ולהיות אב הטומאה, כדין אהל טמא
^ אפילו אין בהן פותח טפח אלא כעובי המרדע! ולקמן מפרש: 'יש בהיקפו טפח': חוט טפח צריך להקיפו, ואף על גב דאהל דאורייתא פחות מטפח לא הוי, דהלכה למשה מסיני הוא כשאר כל השיעורין - הכא גזור רבנן היקפו משום עביו

[1] מין אדמה לבנה

[2] נתלית טומאה באוירן - נטמא מן האויר; חזר ותלה אוכלין באוירן - מטמאין את האוכלים ואף על פי שלא נגעו - טמא, דכתיב [וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו] כל אשר בתוכו יטמא [ואתו תשברו] (ויקרא יא לג), ואפילו מלא חרדל - שאין נוגע בדפנותיו אלא הסמוך לדפנות

[3] אם נכנס טומאה לתוך אחוריהן מבחוץ במקום חקק בית מושבם, כדרך שעושין לכלי עץ

[4] דכתיב אל תוכו

[5] להתיכן ולחזור ולעשותן כלים

[6] אם נטמאו ונקבו וטהרו וחזר ועשה מהן כלים - יחזרו לטומאתן להטעינן טבילה, הואיל וככלי מתכות נינהו

[7] דאינה כלי

[8] לקמיה מפרש טעמא

[9] דאיתקש עץ ועור לשק דיש לו בית קבול וכלי עצם איתקש לעץ ועור בפרשת מדין (במדבר לא) כל בגד וכל כלי עור וגו' ואמרי' בהכל שוחטין (חולין דף כה:) להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן העצמות ומן הטלפים וכלי זכוכית לקמן מפרש טעמא אמאי פשוטיהן טהורים מאחר דדמו למתכות

[10] שיחזרו לה מאחר שטהרו ממנה

[11] כדלקמן בהילכתא

[12] בטומאת כלי מתכות, דאורייתא - גזור טומאה ישנה, אבל בכלי זכוכית - דעיקר תחילת טומאתו ליתא אלא מדרבנן - לא גזרו טומאה ישנה

[13] ככלי מתכות

[14] וכיון דדכוותייהו שוינהו – ליטמא, דליכא לשנויי בהא כדשנינן בטומאה ישנה

[15] עבדי רבנן הכירא בטומאת כלי זכוכית וחילקו בה מטומאה דאורייתא, להודיע שהיא מדבריהם ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים: דלא שרפי תרומה משום טומאה דרבנן בר מן ששה ספיקות (לעיל דף טו:)

[16] הואיל וברייתן מן החול; הלכך פשוטיהן טהורין ואין בהן טומאה ישנה

[17] ונראה תוכו מבחוץ דרך דפנותיו - לא חשיב גב אלא תוך

[18] בימי שמעון בן שטח היתה [ידועה בדרך כלל בשם 'שלומציון המלכה', אחותו של שמעון בן שטח]

[19] נטמאו כל כליה במת, שהיתה צריכה להמתין הזאת שלישי ושביעי, לפיכך שברתן למהר טהרתן לבו ביום

[20] שולד"י בלע"ז: שמחבר כסף במקום שבר

[21] נמצאו מי חטאת בטלים: שאין לך אדם ממתין שבעה ימים אלא שוברן ותשתכח תורת מי חטאת

[22] לא ידענא היכא

[23] שיחזרו

[24] כמוציא רמון

[25] בלא הערב שמש

[26] מועלת

[27] שהרואה שנטמאו ומשתמשין בהן בו ביום ואינו יודע שנשברו - סובר שהטבילום

[28] הריקן ושברן כולן, כמו 'מאכולת רצופה': שמא לא יקבנו ליכא, ושמא יאמרו איכא; ואיכא דאמרי שמא לא יקבנו איכא, שמא יאמרו כו' ליכא: דהא מינכר עשייה, שנתחדש כולו! וזה נראה בעיני

[29] שקבעו ולבסוף חקקו להמשיך מים למקוה, דשוב אינו פוסל; אבל הכלים פוסלים משום שאיבה

[30] דלא תימא לא חשיבי

[31] דלאו על ידי גיבול הוא, ככלי נתר וכלי חרס

[32] גללים = שייש; ועיין רש"י (להלן דף נח,א) ד"ה כלי גללים: צפיעי בקר שעשה מהן כלי

[33] כלי אבנים וכלי אדמה וכלי גללים שאינם קרויין כלים לענין קבלת טומאה - הוו כלים לענין שאיבה

[34] דשוכח לא חשיבה שאיבה, הואיל ולא לכך נתכוון

[35] שלא תחת הצינור ונתמלא מן הנוטפין ונפלו למקוה

[36] דבמניח תחת הצינור, וכשהניחן בשעת קישור עבים ואחר כך נתפזרו ושכחן, כדמוקי לקמן - הוא דפליגי ביה: דגלי דעתיה שרצה שיפלו לתוכו, ומשום פזור עבים לא בטלה מחשבתו ראשונה; אבל במונח בחצר ואפילו בשעת קישור ונתפזרו - לא מוכחא מחשבה קמייתא שפיר מעיקרא, הלכך בטלה

[37] במניח תחת הצינור בקישור עבים - לא נמנו ורבו עליה לבטל דברי בית הלל: דלא חזרו בהן

[38] ואיחרו גשמים לבוא, ויצא למלאכתו, ושכחן

[39] דברי הכל; הואיל ומתחלה לכך נתכוון - לא בטלה מחשבתו בשכחתו

[40] דליכא גלויי דעתא

[41] דכי נתפזרו - אסח דעתיה, דסבר: לא ירדו גשמים עוד

[42] י"ח דבר: שאין זו מן המנין, דכל זמן שלא נמנו ורבו - הויא הלכה כבית הלל, וטהור

[43] מיום שנולדה

[44] '^ דגזרינן דילמא חזאי נדות, דקטנה בת יומא מטמאה בנדה, דתניא [נדה לב,א:]: אין לי אלא אשה, תינוקת בת יום אחד לנדה מנין? תלמוד לומר 'ואשה' [ויקרא טו,יח: ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב]; וכותים אין דורשין מדרש זה, וכי חזיין - לא מפרשי לה, הלכך גזור בהו רבנן

[45] משום אהל: שאם איהל ראשו אחד על המת וראשו אחד על הכלים - מביאין להן טומאת אהל המת ליטמא שבעה ימים ולהיות אב הטומאה, כדין אהל טמא

[46] אפילו אין בהן פותח טפח אלא כעובי המרדע! ולקמן מפרש: 'יש בהיקפו טפח': חוט טפח צריך להקיפו, ואף על גב דאהל דאורייתא פחות מטפח לא הוי, דהלכה למשה מסיני הוא כשאר כל השיעורין - הכא גזור רבנן היקפו משום עביו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]