ביאור:בבלי שבת דף קמו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שבא נחש על חוה ^[1] הטיל בה זוהמא; ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי ^[2]?

אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו ^[3], דכתיב (דברים כט יד) [כי] את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה [עמנו היום].

ופליגא ^[4] דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא: עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו: אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו, יעקב הוליד שנים עשר שבטים שלא היה בהן שום דופי.

משנה:

שובר אדם את החבית ^[5] לאכול הימנה גרוגרות ^[6], ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי ^[7];

ואין נוקבין מגופה של חבית ^[8] - דברי רבי יהודה, וחכמים מתירין ^[9].

ולא יקבנה מצדה ^[10], ואם היתה נקובה - לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח ^[11].

אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ^[12], ואמר: חוששני לו מחטאת ^[13].

גמרא:

אמר רבי אושעיא: לא שנו ^[14] אלא דרוסות ^[15], אבל מפורדות ^[16] – לא ^[17].

ומפורדות לא? מיתיבי: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא אדם את החבית של יין ומתיז ראשה בסייף, ומניחה לפני האורחים בשבת ואינו חושש ^[18]'!

ההיא רבנן ^[19], מתניתין - רבי נחמיה היא.

ומאי דוחקיה דרבי אושעיא לאוקמי מתניתין כרבי נחמיה ובדרוסות, לוקמה במפורדות ורבנן!

אמר רבא: מתניתין קשיתיה: מאי איריא דתני גרוגרות? ליתני פירות! אלא שמע מינה - בדרוסות.

תניא חדא: חותלות של גרוגרות ושל תמרים ^[20] - מתיר ומפקיע וחותך.' ותניא אידך: מתיר ^[21], אבל לא מפקיע ^[22] ולא חותך ^[23]'!?

לא קשיא; הא - רבנן הא - רבי נחמיה, דתניא: רבי נחמיה אומר: אפילו תרווד, ואפילו טלית, ואפילו סכין אין ניטלין אלא לצורך תשמישן.

בעו מיניה מרב ששת: מהו למיברז ^[24] חביתא בבורטיא ^[25] בשבתא? לפיתחא קמיכוין - ואסיר, או דילמא: לעין יפה קמיכוין ^[26], ושרי!

אמר להו: לפיתחא קא מכוין - ואסיר.

מיתיבי: רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא אדם חבית של יין ומתיז ראשה בסייף!

התם ודאי לעין יפה קמיכוין ^[27]; הכא, אם איתא דלעין יפה קמיכוין - לפתוחי מיפתח ^[28]!

אין נוקבין מגופה [של חבית - דברי רבי יהודה, וחכמים מתירים]:

אמר רב הונא: מחלוקת למעלה ^[29], אבל מן הצד ^[30] - דברי הכל אסור, והינו דקתני לא יקבנה מצדה ^[31].

ורב חסדא אמר: מחלוקת מן הצד ^[32], אבל על גבה - דברי הכל מותר; והא דקתני לא יקבנה מצדה - התם בגופה דחבית.

תנו רבנן: 'אין נוקבין נקב חדש ^[33] בשבת, ואם בא להוסיף - מוסיף. ויש אומרים: אין מוסיפין; ושוין שנוקבין נקב ישן ^[34] לכתחילה ^[35].'; ותנא קמא, מאי שנא מנקב חדש דלא? - דקא מתקן פיתחא? אוסופי נמי - קא מתקן פיתחא ^[36]!?

אמר רבה: דבר תורה - כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא - אינו פתח, ורבנן הוא דגזור משום לול של תרנגולין, דעביד לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא ^[37]; ואם בא להוסיף מוסיף - אוסופי ודאי בלול של תרנגולים לא אתי לאוסופי ^[38],

עמוד ב

משום ריחשא ^[39]; ויש אומרים: אין מוסיפים - זימנין דלא תקניה מעיקרא ^[40], ואתי לארוחי ביה.

דרש רב נחמן משום רבי יוחנן: הלכה כיש אומרים.

ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה - אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו ^[41] אלא במקום העשוי לשמר ^[42], אבל לחזק ^[43] - אסור.

היכי דמי 'לשמר', היכי דמי 'לחזק'?

אמר רב חסדא: למעלה מן היין - זהו לשמר, למטה מן היין - זהו לחזק.

רבא אמר: למטה מן היין נמי זהו 'לשמר' ^[44]; והיכי דמי 'לחזק'? - כגון שניקבה למטה מן השמרים ^[45].

אמר ליה אביי לרבא: תניא דמסייע לך ^[46]: 'בית סתום - יש לו ארבע אמות, פרץ את פצימיו - אין לו ארבע אמות ^[47]; בית סתום ^[48] אינו מטמא כל סביביו, פרץ את פצימיו ^[49] - מטמא כל סביביו ^[50]'.

גובתא ^[51]: רב אסר, ושמואל שרי.

מחתך ^[52] לכתחלה - דכולי עלמא לא פליגי דאסור; אהדורי ^[53] - דכולי עלמא לא פליגי דשרי; כי פליגי - דחתיכה ולא מתקנא ^[54]: מאן דאסר - גזרינן דלמא אתי למיחתך לכתחלה, ומאן דשרי - לא גזרינן. כתנאי: אין חותכין שפופרת ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת; נפלה - מחזירין אותה בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב, ורבי יאשיה מיקל; רבי יאשיה אהייא? אילימא ארישא ^[55] - הא קמתקן מנא! אלא אסיפא? - תנא קמא נמי מישרא קשרי!? אלא: דחתיכה ולא מתקנא איכא בינייהו, מר סבר: גזרינן, ומר סבר: לא גזרינן.

דרש רב שישא בריה דרב אידי משמיה דרבי יוחנן: הלכה כרבי יאשיה.

ואם היתה נקובה [לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח; אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חוששני לו מחטאת]:

מישחא ^[56]: רב אסר ^[57], ושמואל שרי.

מאן דאסר - גזרינן משום שעוה, ומאן דשרי - לא גזרינן.

אמר ליה רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף: בפירוש אמרת לן משמיה דרב מישחא שרי.

אמר טבות רישבא [הצייד: ברכות יז,ב; חולין נד,א; שבת קל,א: רישבא - ציד עופות] אמר שמואל: האי טרפא דאסא ^[58] – אסור.

מאי טעמא?

רב יימר מדפתי אמר: גזירה משום מרזב ^[59];

רב אשי אמר: גזירה שמא יקטום ^[60].

מאי בינייהו? – איכא בינייהו: דקטים ומנחי.

בי סדיא ^[61]: רב אסר ^[62] ושמואל שרי:

ברכין ^[63] - דכולי עלמא לא פליגי דשרי ^[64], בקשין - דכולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי – במיצעי: מאן דאסר - מיחזי כמשוי; ומאן דשרי - לא מיחזי כמשוי.

והא דרב - לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר; דרב איקלע לההוא אתרא דלא הוה ליה רווחא ^[65]; נפק יתיב בכרמלית; אייתו ליה בי סדיא - לא יתיב. מאן דחזא סבר - משום דבי סדיא אסור - ולא היא, דרב אכרוזי מכריז: בי סדיא שרי. ומשום כבוד רבותינו לא ישב עליו ^[66], ומאן נינהו? - רב כהנא ורב אסי ^[67].

משנה:

נותנין תבשיל לתוך הבור ^[68] בשביל שיהא שמור ^[69];

ואת המים היפים ^[70] ברעים ^[71] בשביל שיצננו ^[72]; ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו.

מי שנשרו כליו בדרך במים ^[73] - מהלך בהן ואינו חושש. הגיע לחצר החיצונה ^[74] - שוטחן בחמה ^[75], אבל לא כנגד העם ^[76].

גמרא:

פשיטא ^[77]!

מהו דתימא 'ניגזר משום אשוויי גומות ^[78]' - קא משמע לן.

ואת המים היפים ברעים:

פשיטא!

סיפא איצטריכא ליה: ואת הצונן בחמה.

הא נמי פשיטא!

מהו דתימא 'ניגזור דילמא אתי לאטמוני ברמץ' - קא משמע לן.

מי שנשרו [כליו בדרך במים - מהלך בהן ואינו חושש. הגיע לחצר החיצונה - שוטחן בחמה ^[79], אבל לא כנגד העם]:

אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - אפילו בחדרי חדרים אסור.

תנן שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם?!

תנאי היא, דתניא: שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם, רבי אלעזר ורבי שמעון אוסרין.

אמר רב הונא:

הערות

^ כשנתן לה עצה לאכול מן העץ - בא עליה, דכתיב (בראשית ג יג) הנחש השיאני - לשון נשואין
^ שלא היו על הר סיני, מהיכן פסקה זוהמא
^ בסיני, וכל שעמדו על הר סיני נתקדשו ונטהרו ונתרפאו מכל מום, ואף עורים ופסחים שהיו בישראל, כדתניא בספרי
^ הא דאמרן דלא פסקה זוהמא עד סיני
^ מליאה גרוגרות בסכין או בסייף
^ דאין במקלקל שום איסור בשבת
^ לנוקבה יפה בפתח נאה
^ הדבוקה בפה החבית לעשות נקב, אלא נוטל את כולה, אבל כי נקיב לה - מתקן פתחא
^ דאין דרך פתח לחבית בכך
^ בגמרא מפרש לה
^ ויש כאן משום ממחק
^ מדינה
^ שמא מירח השעוה לדובקה בדופני הכלי סביב הנקב
^ דשובר החבית ומטלטל הסייף לכך
^ שהגרוגרות דרוסות בעיגול, וחותכין ממנו בקורדום או בסייף, ואיידי דמטלטל סייף לחתוך גרוגרות - תבר ביה נמי לחבית
^ שאין צריך לחתכן
^ לא יטלטל סייף לשבור החבית, דמתניתין - רבי נחמיה, דאמר: אין כלי ניטל אלא לתשמיש המיוחד לו, כדמוקי לקמן
^ ואף על גב דיין - לאו למחתכיה קאי
^ דפליגי אדרבי נחמיה, ואמרי: כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך
^ כלי של כפות תמרים, ועושין כמין סלים, ונותנים לתוכן תמרים רעים להתבשל
^ אם הכסוי קשור בחבל
^ סותר שרשרות החבל בכלי
^ דאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו, וסכין אינו עשוי לכך
^ לתחוב, פויינדור"א בלעז [לדקור בחוד]
^ ברומח, לתוחבו בדופניה לנקבו
^ להרחיב מוצא היין בנקב גדול: מדלא נקיב ליה כדרך הנוקבין נקב עגול ויפה
^ שמרחיב פיה למטה ממגופתה, כדקתני: מתיז את ראשה, שפת פיה
^ יטול מגופתה
^ בראש המגופה: התם הוא דשרו רבנן, דלאו אורחא למיעבד פתחא התם, אלא נוטל כל המגופה
^ זמנין דעבדי לה משום פתחא, ואינו רוצה לפותחה למעלה שלא יפול עפר או פסולת ביין
^ ואמגופה קאי, ודברי הכל
^ התם הוא דקאסר רבי יהודה, משום דאיכא דעבדי ליה פתחא
^ בכלי
^ שנסתם
^ דכי חוזר ופותח - לאו כעושה פתח הוא, שהרי עשוי ועומד, וסתימתו לאו כלום
^ שמרחיבו, ויש כאן משום גמר מלאכה
^ סרחון, שלא ימותו התרנגולין
^ ולא גזרינן דילמא אתי לאוסופי בלול של תרנגולין, דלא מוסיף איניש עליה
^ שלא יכנס בו שרץ, כגון נמייה וחולדה שממיתים את התרנגולים
^ שיהא כדי להוציא הבל ולהכניס את האויר
^ דנוקבין
^ אלא במקום דסתימה זו לא נעשית אלא לשמור ריח היין שלא יצא ויתקלקל, וכיון דלאו סתימה מעליותא עבדי לה - לאו כלום הוא
^ שיחזק הכלי, שלא יצא יינו, הואיל וסתימה מעלייתא היא, כי הדר נקיב לה - הוי כפותח לכתחלה
^ כיון דלאו כובד היין נשען עליו, סגי ליה בסתימה כל דהו
^ אצל שוליו, שכל כובד היין נשען שם
^ דלא פקע שם פתח מיניה אלא בסתימה מעלייתא
^ קיימא לן בבבא בתרא 'חצר מתחלקת לפי פתחיה': לפי פתח הבתים הפתוחין לה, אם באו לחלק את החצר בין שנים, שהיה לזה בית שפתוחין לו לחצר שני פתחים, ולזה בית שפתוחין לו לחצר ארבעה פתחים - נוטל לכל פתח ארבע אמות בחצר נגד פתחו למדת רוחב פתחו, והשאר חולקין בשוה; ואם נסתם אחד מהם קודם חלוקת החצר, ולא פירץ את פצימיו, אלא סתם בין שני הפצימין - אינו מפסיד [דין] פתחו בכך; פירץ את פצימיו, ואחר כך סתמו - פקע שם פתח מיניה
^ והמת בתוכו
^ וסתמו - נעשה קבר
^ ארבע אמות, כדאמר בסוטה (מד,א): מת תופס ארבע אמות לטומאה, וגזרה דרבנן שמא יאהיל ולא יבין
^ לתקוע קנה חלול בנקב החבית, שיצא היין דרך הקנה
^ רונגיי"ר: לתקנה למדת הנקב
^ אם נפלה
^ לא ניתנה בנקב לידע אם למדתו היא
^ לחותכה ולשפותה
^ שמן עב
^ למרחו
^ לתת עלה של הדס בנקב החבית, שהעלה עשוי כמרזב, והיין זב דרך שם
^ שמא יכין מרזב
^ העלה מן הענף, וכיון דקטמיה - הוה ליה כמתקן כלי, כדתניא במסכת ביצה (תוספתא ביצה פ"ג מ"יח [ליברמן] דף לג,ב): לחצות בו שיניו - לא יקטמנו, ואם קטמו - חייב חטאת
^ לבדין שקורין פלטר"ש [לבדים], ועשויין לקפלן תחתיו במקום הכר או הכסת
^ להביאו דרך מלבוש דרך רשות הרבים כשהוא מעוטף בו
^ שדרכן להתחמם בהן
^ דמלבוש הן
^ בבית למקום מושבם של תלמידים
^ שלא היה להן דבר לישב עליו, ויושבין על גבי קרקע
^ תלמידי חברים היו לו
^ שאין בו מים
^ שלא יסריח מחמת החום
^ כלי מלא מים יפים
^ לתוך מקוה מים רעים
^ להשתמר שיצונו ולא יחמו
^ שנפלו למים בשבת
^ הסמוכה למבוא העיר, בתוך העיר, שהוא מקום משתמר
^ ליבשן
^ שיחשדוהו שכבסן
^ דנותנין תבשיל לתוך הבור
^ שבקרקע הבור, שיהו שוין, להושיב הקדרה
^ ליבשן

[1] כשנתן לה עצה לאכול מן העץ - בא עליה, דכתיב (בראשית ג יג) הנחש השיאני - לשון נשואין

[2] שלא היו על הר סיני, מהיכן פסקה זוהמא

[3] בסיני, וכל שעמדו על הר סיני נתקדשו ונטהרו ונתרפאו מכל מום, ואף עורים ופסחים שהיו בישראל, כדתניא בספרי

[4] הא דאמרן דלא פסקה זוהמא עד סיני

[5] מליאה גרוגרות בסכין או בסייף

[6] דאין במקלקל שום איסור בשבת

[7] לנוקבה יפה בפתח נאה

[8] הדבוקה בפה החבית לעשות נקב, אלא נוטל את כולה, אבל כי נקיב לה - מתקן פתחא

[9] דאין דרך פתח לחבית בכך

[10] בגמרא מפרש לה

[11] ויש כאן משום ממחק

[12] מדינה

[13] שמא מירח השעוה לדובקה בדופני הכלי סביב הנקב

[14] דשובר החבית ומטלטל הסייף לכך

[15] שהגרוגרות דרוסות בעיגול, וחותכין ממנו בקורדום או בסייף, ואיידי דמטלטל סייף לחתוך גרוגרות - תבר ביה נמי לחבית

[16] שאין צריך לחתכן

[17] לא יטלטל סייף לשבור החבית, דמתניתין - רבי נחמיה, דאמר: אין כלי ניטל אלא לתשמיש המיוחד לו, כדמוקי לקמן

[18] ואף על גב דיין - לאו למחתכיה קאי

[19] דפליגי אדרבי נחמיה, ואמרי: כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך

[20] כלי של כפות תמרים, ועושין כמין סלים, ונותנים לתוכן תמרים רעים להתבשל

[21] אם הכסוי קשור בחבל

[22] סותר שרשרות החבל בכלי

[23] דאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו, וסכין אינו עשוי לכך

[24] לתחוב, פויינדור"א בלעז [לדקור בחוד]

[25] ברומח, לתוחבו בדופניה לנקבו

[26] להרחיב מוצא היין בנקב גדול: מדלא נקיב ליה כדרך הנוקבין נקב עגול ויפה

[27] שמרחיב פיה למטה ממגופתה, כדקתני: מתיז את ראשה, שפת פיה

[28] יטול מגופתה

[29] בראש המגופה: התם הוא דשרו רבנן, דלאו אורחא למיעבד פתחא התם, אלא נוטל כל המגופה

[30] זמנין דעבדי לה משום פתחא, ואינו רוצה לפותחה למעלה שלא יפול עפר או פסולת ביין

[31] ואמגופה קאי, ודברי הכל

[32] התם הוא דקאסר רבי יהודה, משום דאיכא דעבדי ליה פתחא

[33] בכלי

[34] שנסתם

[35] דכי חוזר ופותח - לאו כעושה פתח הוא, שהרי עשוי ועומד, וסתימתו לאו כלום

[36] שמרחיבו, ויש כאן משום גמר מלאכה

[37] סרחון, שלא ימותו התרנגולין

[38] ולא גזרינן דילמא אתי לאוסופי בלול של תרנגולין, דלא מוסיף איניש עליה

[39] שלא יכנס בו שרץ, כגון נמייה וחולדה שממיתים את התרנגולים

[40] שיהא כדי להוציא הבל ולהכניס את האויר

[41] דנוקבין

[42] אלא במקום דסתימה זו לא נעשית אלא לשמור ריח היין שלא יצא ויתקלקל, וכיון דלאו סתימה מעליותא עבדי לה - לאו כלום הוא

[43] שיחזק הכלי, שלא יצא יינו, הואיל וסתימה מעלייתא היא, כי הדר נקיב לה - הוי כפותח לכתחלה

[44] כיון דלאו כובד היין נשען עליו, סגי ליה בסתימה כל דהו

[45] אצל שוליו, שכל כובד היין נשען שם

[46] דלא פקע שם פתח מיניה אלא בסתימה מעלייתא

[47] קיימא לן בבבא בתרא 'חצר מתחלקת לפי פתחיה': לפי פתח הבתים הפתוחין לה, אם באו לחלק את החצר בין שנים, שהיה לזה בית שפתוחין לו לחצר שני פתחים, ולזה בית שפתוחין לו לחצר ארבעה פתחים - נוטל לכל פתח ארבע אמות בחצר נגד פתחו למדת רוחב פתחו, והשאר חולקין בשוה; ואם נסתם אחד מהם קודם חלוקת החצר, ולא פירץ את פצימיו, אלא סתם בין שני הפצימין - אינו מפסיד [דין] פתחו בכך; פירץ את פצימיו, ואחר כך סתמו - פקע שם פתח מיניה

[48] והמת בתוכו

[49] וסתמו - נעשה קבר

[50] ארבע אמות, כדאמר בסוטה (מד,א): מת תופס ארבע אמות לטומאה, וגזרה דרבנן שמא יאהיל ולא יבין

[51] לתקוע קנה חלול בנקב החבית, שיצא היין דרך הקנה

[52] רונגיי"ר: לתקנה למדת הנקב

[53] אם נפלה

[54] לא ניתנה בנקב לידע אם למדתו היא

[55] לחותכה ולשפותה

[56] שמן עב

[57] למרחו

[58] לתת עלה של הדס בנקב החבית, שהעלה עשוי כמרזב, והיין זב דרך שם

[59] שמא יכין מרזב

[60] העלה מן הענף, וכיון דקטמיה - הוה ליה כמתקן כלי, כדתניא במסכת ביצה (תוספתא ביצה פ"ג מ"יח [ליברמן] דף לג,ב): לחצות בו שיניו - לא יקטמנו, ואם קטמו - חייב חטאת

[61] לבדין שקורין פלטר"ש [לבדים], ועשויין לקפלן תחתיו במקום הכר או הכסת

[62] להביאו דרך מלבוש דרך רשות הרבים כשהוא מעוטף בו

[63] שדרכן להתחמם בהן

[64] דמלבוש הן

[65] בבית למקום מושבם של תלמידים

[66] שלא היה להן דבר לישב עליו, ויושבין על גבי קרקע

[67] תלמידי חברים היו לו

[68] שאין בו מים

[69] שלא יסריח מחמת החום

[70] כלי מלא מים יפים

[71] לתוך מקוה מים רעים

[72] להשתמר שיצונו ולא יחמו

[73] שנפלו למים בשבת

[74] הסמוכה למבוא העיר, בתוך העיר, שהוא מקום משתמר

[75] ליבשן

[76] שיחשדוהו שכבסן

[77] דנותנין תבשיל לתוך הבור

[78] שבקרקע הבור, שיהו שוין, להושיב הקדרה

[79] ליבשן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]