ביאור:בבלי שבת דף מג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

איתיביה: כופין קערה ^[1] על הנר שלא יאחז בקורה!?

בבתי גחיני ^[2], דשכיח בהו דליקה;

'וכן קורה שנשברה ^[3] - סומכין אותה בספסל ^[4] ובארוכות המטה ^[5]'? ^[6]

בכשורי חדתי ^[7], דעבידי דפקעי ^[8];

'נותנין כלי תחת הדלף בשבת ^[9]'?

בבתי חדתי, דשכיחי דדלפי.

רב יוסף אמר: היינו טעמא דרב חסדא ^[10]: משום דקא מבטל כלי מהיכנו ^[11].

איתיביה אביי: חבית של טבל שנשברה - מביא כלי אחר ומניח תחתיה!?

אמר ליה: טבל - מוכן הוא אצל שבת ^[12], שאם עבר ^[13] ותקנו – מתוקן ^[14].

'נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות - אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ניצוצות אין בהן ממש ^[15]; וכן קורה שנשברה - סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה ^[16]' - דרפי: דאי בעי שקיל ליה; נותנין כלי תחת הדלף בשבת - בדלף הראוי ^[17]; ^[18];

כופין את הסל לפני האפרוחין שיעלו וירדו [שנת פ"יח מ"ב] - קסבר מותר לטלטלו.

והתניא אסור לטלטלו?

בעודן עליו.

והתניא אף על פי שאין עודן עליו אסור.

אמר רבי אבהו: בעודן עליו כל בין השמשות: מיגו דאיתקצאי לבין השמשות - איתקצאי לכולי יומא ^[19].

אמר רבי יצחק: כשם שאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה - כך אין כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר.

קסבר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת.

מיתיבי כל הני תיובתא, ושָׁנִי: בצריך למקומו ^[20].

תא שמע: אחת ביצה שנולדה בשבת, ואחת ביצה שנולדה ביום טוב - אין מטלטלין, לא לכסות בה את הכלי ^[21], ולסמוך בה כרעי המטה, אבל כופה עליה כלי בשביל שלא תשבר.

הכא נמי בצריך למקומו.

תא שמע: פורסין מחצלות על גבי אבנים בשבת ^[22]'?

באבנים מקורזלות ^[23] דחזיין לבית הכסא ^[24].

תא שמע: פורסין מחצלות על גבי לבנים בשבת?

דאישתיור מבנינא, דחזיין למיזגא ^[25] עלייהו ^[26].

תא שמע: פורסין מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת, בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ובלבד שלא יתכוין לצוד.?

הכא במאי עסקינן? - דאיכא דבש ^[27].

אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי: תינח בימות החמה,

עמוד ב

דאיכא דבש; בימות הגשמים דליכא דבש מאי איכא למימר?

לא נצרכא אלא לאותן שתי חלות ^[28].

והא מוקצות נינהו ^[29]?

דחשיב עלייהו ^[30].

הא לא חשיב עלייהו מאי? אסור? אי הכי, הא דתני ובלבד שלא יתכוין לצוד, לפלוג ולתני בדידה: 'במה דברים אמורים? - כשחישב עליהן, אבל לא חישב עליהן – אסור.'?

הא קא משמע לן: אף על פי שחישב עליהן, ובלבד שלא יתכוין לצוד.

מני ^[31]? אי רבי שמעון ^[32], לית ליה מוקצה!? אי רבי יהודה, כי לא מתכוין מאי הוי? הא דבר שאין מתכוין אסור?

לעולם רבי יהודה; מאי ובלבד שלא יתכוין לצוד? - שלא יעשנה כמצודה ^[33] דלישבוק להו רווחא ^[34] כי היכי דלא ליתצדו ^[35] ממילא ^[36].

רב אשי אמר: ^[37] מי קתני 'בימות החמה ובימות הגשמים'? 'בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים' קתני: ביומי ניסן וביומי תשרי, דאיכא חמה ואיכא צינה ואיכא גשמים - ואיכא דבש!

אמר להו רב ששת: פוקו ואמרו ליה לרבי יצחק: כבר תרגמא רב הונא לשמעתיך ^[38] בבבל, דאמר רב הונא: עושין מחיצה למת בשביל חי, ואין עושין מחיצה למת בשביל מת.

מאי היא?

דאמר רב שמואל בר יהודה, וכן תנא שילא מרי: מת המוטל בחמה ^[39], באים שני בני אדם ויושבין בצדו ^[40]; חם להם מלמטה ^[41] - זה מביא מטה ויושב עליה וזה מביא מטה ויושב עליה; חם להם מלמעלה - מביאים מחצלת ופורסין עליהן ^[42], זה זוקף מטתו ^[43] ונשמט והולך לו, וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו, ונמצאת מחיצה עשויה מאליה ^[44].

איתמר: מת המוטל בחמה; רב יהודה אמר שמואל הופכו ממטה למטה ^[45], רב חנינא בר שלמיא משמיה דרב אמר: מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו.

היכא דאיכא ככר או תינוק כולי עלמא לא פליגי דשרי, כי פליגי דלית ליה: מר סבר טלטול מן הצד ^[46] שמיה טלטול, ומר סבר לא שמיה טלטול.

לימא כתנאי: 'אין מצילין את המת מפני הדליקה; אמר רבי יהודה בן לקיש: שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה.' היכי דמי? אי דאיכא ככר או תינוק, מאי טעמא דתנא קמא? אי דליכא ^[47], מאי טעמא דרבי יהודה בן לקיש? אלא לאו בטלטול מן הצד פליגי: דמר סבר טלטול מן הצד שמיה טלטול, ומר ^[48] סבר לא שמיה טלטול!?

לא, דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול, והיינו טעמא דרבי יהודה בן לקיש: דמתוך שאדם בהול על מתו,

הערות

^ של חרס
^ נמוכין
^ בשבת
^ דכלי הוא, ומותר לטלטלו
^ לימונ"ש
^ משנה היא לקמן [שבת פ"כג,מ"ה]
^ שלא נבדקו עדיין
^ וכשמכביד משא הבית עליהן - שהיו טחין על גגותיהן בטיט - שכיחי דפקעי
^ לקבלו
^ דאין נותנין כלי תחת התרנגולת
^ שהיה מוכן מתחלה לטלטלו, ועכשיו עושהו מוקצה
^ שאין בו מוקצה אלא איסורו
^ ואם בא אחד ועבר על דברי חכמים שאסרו לתרום בשבת
^ ומותר לטלטלו ולאוכלו, הלכך לאו מבטל כלי מהיכנו חשיב ליה
^ ומותר ליטלן אחר שנפלו לתוכו
^ קסלקא דעתא שמהדקו שם, ואינו יכול שוב ליטלו
^ לשתיה
^ כל אלו משניות הן
^ אבל נתנו שם משחשיכה - מותר ליטלו אם אין האפרוחים עליו
^ להשתמש במקום הכלי, ומתוך שיכול ליטלו לצורך מקומו - מוליכו למקום שירצה
^ לסתום פי צלוחית
^ מפני הגשמים, שלא ימחו, או לא יקבלו סיד מאחר ששרויות במים
^ ראשן חד
^ וראויות לקינוח, דהוי דבר הניטל
^ להשען
^ שכל הסבתן כך היתה: יושב קצת, ונשען קצת על שמאלו
^ דבר הניטל
^ כל הכוורת, עושין אותה הדבורים חלות חלות של צפיחית דבש ושעוה, וכשרודים אותן - מניחין בה שתים שיתפרנסו מהן הדבורים כל ימות הגשמים, כדתנן ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא פ"ה מ"ג [בשנוי לשון], דף פ.) הלוקח חלות כוורתו של חבירו - מניח שתי חלות, דסתמא לא מכרן
^ לדבורים! הדר הוה ליה דבר שאינו ניטל, ואפילו הכי מטלטלין מחצלת להצלתן
^ מאתמול לאכילה
^ היא, שהצרכת לתרוצה 'כשחישב' וקתני דדבר שאין מתכוין מותר? כרבי שמעון
^ למה לי לאוקמיה בשחישב?
^ שלא יכסנה כולה, אלא
^ שיוכלו לצאת
^ האי כיסוי
^ ואף על גב דלא מיכוין למיצד - אסור
^ לעולם דאיכא דבש טובא, ודקשיא לך 'ימות הגשמים' -
^ דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל
^ ויש לחוש שמא ימהר להסריח
^ על גבי הקרקע, כדי שיצטערו מחום הקרקע ויצטרכו להביא מטות לישב עליהן, והמטות יהיו למחיצה, כדמסיים ואזיל
^ מן הקרקע, שרתחו חמה
^ על ראשן, לצל
^ שתהא המחצלת מונחת עליה
^ ולכשירצו - נשמטין והולכין להם; ודוקא נקט 'חם להם מלמטה' ברישא: שיביאו המטות לישיבה ברישא, והדר מחצלת לפרוש עליהן לצל, ואוחזין אותה בידיהן עד לאחר שעה שיזקפום וישמטום, דהוה ליה כי ההוא דאמרינן (עירובין דף קא.) 'האי מדורתא - מלמעלה למטה שרי'; אבל לאתויי מעיקרא מטות לצורך האהל – לא, דהוה ליה מלמטה למעלה, כדרך בנין, וקיימא לן 'אין עושין אהל עראי בתחילה בשבת'
^ עד שמגיע לצל
^ כלאחר יד
^ והאי 'מצילין' דקאמר רבי יהודה בן לקיש - דמטלטל ליה להדיא הוא
^ רבי יהודה בן לקיש

[1] של חרס

[2] נמוכין

[3] בשבת

[4] דכלי הוא, ומותר לטלטלו

[5] לימונ"ש

[6] משנה היא לקמן [שבת פ"כג,מ"ה]

[7] שלא נבדקו עדיין

[8] וכשמכביד משא הבית עליהן - שהיו טחין על גגותיהן בטיט - שכיחי דפקעי

[9] לקבלו

[10] דאין נותנין כלי תחת התרנגולת

[11] שהיה מוכן מתחלה לטלטלו, ועכשיו עושהו מוקצה

[12] שאין בו מוקצה אלא איסורו

[13] ואם בא אחד ועבר על דברי חכמים שאסרו לתרום בשבת

[14] ומותר לטלטלו ולאוכלו, הלכך לאו מבטל כלי מהיכנו חשיב ליה

[15] ומותר ליטלן אחר שנפלו לתוכו

[16] קסלקא דעתא שמהדקו שם, ואינו יכול שוב ליטלו

[17] לשתיה

[18] כל אלו משניות הן

[19] אבל נתנו שם משחשיכה - מותר ליטלו אם אין האפרוחים עליו

[20] להשתמש במקום הכלי, ומתוך שיכול ליטלו לצורך מקומו - מוליכו למקום שירצה

[21] לסתום פי צלוחית

[22] מפני הגשמים, שלא ימחו, או לא יקבלו סיד מאחר ששרויות במים

[23] ראשן חד

[24] וראויות לקינוח, דהוי דבר הניטל

[25] להשען

[26] שכל הסבתן כך היתה: יושב קצת, ונשען קצת על שמאלו

[27] דבר הניטל

[28] כל הכוורת, עושין אותה הדבורים חלות חלות של צפיחית דבש ושעוה, וכשרודים אותן - מניחין בה שתים שיתפרנסו מהן הדבורים כל ימות הגשמים, כדתנן ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא פ"ה מ"ג [בשנוי לשון], דף פ.) הלוקח חלות כוורתו של חבירו - מניח שתי חלות, דסתמא לא מכרן

[29] לדבורים! הדר הוה ליה דבר שאינו ניטל, ואפילו הכי מטלטלין מחצלת להצלתן

[30] מאתמול לאכילה

[31] היא, שהצרכת לתרוצה 'כשחישב' וקתני דדבר שאין מתכוין מותר? כרבי שמעון

[32] למה לי לאוקמיה בשחישב?

[33] שלא יכסנה כולה, אלא

[34] שיוכלו לצאת

[35] האי כיסוי

[36] ואף על גב דלא מיכוין למיצד - אסור

[37] לעולם דאיכא דבש טובא, ודקשיא לך 'ימות הגשמים' -

[38] דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל

[39] ויש לחוש שמא ימהר להסריח

[40] על גבי הקרקע, כדי שיצטערו מחום הקרקע ויצטרכו להביא מטות לישב עליהן, והמטות יהיו למחיצה, כדמסיים ואזיל

[41] מן הקרקע, שרתחו חמה

[42] על ראשן, לצל

[43] שתהא המחצלת מונחת עליה

[44] ולכשירצו - נשמטין והולכין להם; ודוקא נקט 'חם להם מלמטה' ברישא: שיביאו המטות לישיבה ברישא, והדר מחצלת לפרוש עליהן לצל, ואוחזין אותה בידיהן עד לאחר שעה שיזקפום וישמטום, דהוה ליה כי ההוא דאמרינן (עירובין דף קא.) 'האי מדורתא - מלמעלה למטה שרי'; אבל לאתויי מעיקרא מטות לצורך האהל – לא, דהוה ליה מלמטה למעלה, כדרך בנין, וקיימא לן 'אין עושין אהל עראי בתחילה בשבת'

[45] עד שמגיע לצל

[46] כלאחר יד

[47] והאי 'מצילין' דקאמר רבי יהודה בן לקיש - דמטלטל ליה להדיא הוא

[48] רבי יהודה בן לקיש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]