ביאור:בבלי שבת דף יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שלא יִלְקֶה הכותל [1] - אינו בכי יותן [2]';
מי דמי?: התם לא קא בעי להו להני משקין כלל [3], [4] הכא [5] קא בעי להו להאי כיס לקבולי ביה זיבה [6]!? הא לא דמיא אלא לסיפא [7] [8]: עריבה שירד דלף לתוכה, מים הניתזין [9] והנצפין [10] אינן בכי יותן [11], ושבתוכה - הרי זה בכי יותן [12]!?
אלא אביי ורבא, דאמרי תרוייהו: לא קשיא: הא רבי יהודה [13] והא רבי שמעון [14].
תני דבי רבי ישמעאל: יוצא אדם בתפילין בערב שבת עם חשיכה; מאי טעמא?
כיון דאמר רבה בר רב הונא: חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה, קל וחומר מציץ: מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה (שמות כח לח) [והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם] והיה על מצחו תמיד [לרצון להם לפני ה’] [15] - שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה! הלכך מידכר דכיר להו.
תניא: 'חנניא אומר: חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשכה [16]';
אמר רב יוסף: הלכתא רבתי לשבת [17]!
לא יפלה את כליו [ולא יקרא לאור הנר]:
איבעיא להו: לא יפלה את כליו' – ביום, שמא יהרוג [18], ורבי אליעזר היא, דתניא אמר רבי אליעזר: ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל [19]', ולא יקרא לאור הנר - שמא יטה? או דילמא [20]תרוייהו שמא יטה [21]?
תא שמע: אין פולין ואין קורין לאור הנר.
מי אלימא ממתניתין [22]?
תא שמע: אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר - אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון - שמע מינה [23] דתרוייהו שמא יטה!
שמע מינה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו להבחין בין בגדו לבגדי אשתו.
אמר רבא: לא אמרן אלא דבני מחוזא [24] אבל דבני חקליתא מידע ידעי [25]; ודבני מחוזא נמי לא אמרן אלא דזקנות [26], אבל דילדות מידע ידיעי [27].
תנו רבנן: אין פולין ברשות הרבים [28] מפני הכבוד [29]; כיוצא בו אמר רבי יהודה - ואמרי לה רבי נחמיה: אין עושין אפיקטויזין ביוונית ופירושו επίκατοισιν "שיפוץ", אולי מריטת שערות מהפנים, או כהשערת רש"י גרימת הקאה עצמית [30] ברשות הרבים מפני הכבוד.
תנו רבנן: 'המפלה את כליו [31] - מולל וזורק [32], ובלבד שלא יהרוג; אבא שאול אומר: נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול [33].'
אמר רב הונא: הלכה מולל וזורק וזהו כבודו, ואפילו בחול.
רבה מקטע להו [34], ורב ששת מקטע להו;
רבא שדי להו לקנא [35] דמיא.
אמר להו רב נחמן לבנתיה: קטולין ואשמעינן לי קלא דסנוותי!
תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין הורגין את המאכולת [36] בשבת - דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין [37]; וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבן שמעון בן גמליאל [38]: אין משדכין את התינוקות לארס, ולא את התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות [39], ואין מנחמין אבלים ואין מבקרין חולין בשבת [40] - דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין [41].'
תנו רבנן: 'הנכנס לבקר את החולה - אומר "שבת היא מלזעק ורפואה קרובה לבא" [42]; ורבי מאיר "אומר: יכולה היא שתרחם [43]";
רבי יהודה אומר: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל;
רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל [44];
שבנא איש ירושלים [45] בכניסתו אומר "שלום", וביציאתו אומר: "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבא, ורחמיו [46] מרובין, ושבתו בשלום [47]".
כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא: 'מי שיש לו חולה בתוך ביתו - צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל'?
כמאן? - כרבי יוסי.
ואמר רבי חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת [48].
אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה שיבוש העתקה. ובמקור: לבקורי חולה. נמצא בגניזת קהיר ר' תמונה, [49], זימנין אמר "המקום יפקדך לשלום" וזימנין אמר "רחמנא ידכרינך לשלם" [50].
היכי עביד הכי?: והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, ואמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי?
שאני חולה, דשכינה עמו [51], דאמר רב ענן אמר רב: מנין ששכינה סועד את החולה? - שנאמר (תהלים מא ד) ה' יסעדנו על ערש דוי [כל משכבו הפכת בחליו] [52].
תניא נמי הכי: 'הנכנס לבקר את החולה - לא ישב לא על גבי מטה, ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר (תהלים מא ד) ה' יסעדנו על ערש דוי [כל משכבו הפכת בחליו]’ [53];
ואמר רבא אמר רבין: מנין שהקב"ה זן את החולה? - שנאמר (תהלים מא ד) ה' יסעדנו על ערש דוי [כל משכבו הפכת בחליו].
ולא יקרא לאור הנר:
אמר רבה: אפילו גבוה שתי קומות [54] ואפילו שתי מרדעות ואפילו עשרה בתים זו על גב זו.
חד הוא דלא ליקרי, הא תרי שפיר דמי [55]? והתניא: לא אחד ולא שנים?
אמר רבי אלעזר: לא קשיא: כאן בענין אחד כאן בשני ענינים [56].
אמר רב הונא: ובמדורה [57] - אפילו עשרה בני אדם אסור [58].
אמר רבא: אם אדם חשוב הוא – מותר [59].
מיתיבי 'לא יקרא לאור הנר שמא יטה אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה!
פעם אחת קרא ובקש להטות, אמר: כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר!
רבי נתן אומר: קרא והטה וכתב על פנקסו "אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת; לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה"'?
אמר רבי אבא: שאני רבי ישמעאל בן אלישע, הואיל ומשים עצמו על דברי תורה כהדיוט.
תני חדא שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק?
לא קשיא: כאן בשמש קבוע [60], כאן בשמש שאינו קבוע [61];
ואי בעית אימא הא והא בשמש קבוע, ולא קשיא: הא בדמשחא והא בדנפטא [62].
איבעיא להו: שמש שאינו קבוע בדמשחא מהו [63]?
אמר רב: הלכה [64] ואין מורין כן [65].
ורבי ירמיה בר אבא אמר: הלכה ומורין כן.
רבי ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי, קם שמעיה [66] קא בדיק לנהורא דשרגא; אמרה ליה דביתהו [67]: ומר לא עביד הכי?
אמר לה: שבקיה, כרביה [68] סבירא ליה.
באמת אמרו החזן [רואה היכן תינוקות קוראין, אבל הוא לא יקרא]:
והאמרת רישא רואה, מאי, לאו לקרות?
לא, לסדר ראשי פרשיותיו [69].
וכן אמר רבה בר שמואל: אבל מסדר הוא ראשי פרשיותיו.
וכולה פרשה לא;
הערות
עריכה- ^ דהיינו אצולי טינוף
- ^ לא חשיב ליה הך כפייה
- ^ הא לא ניחא ליה בהנך משקין כלל, וברצונו לא ירדו; ונהי נמי דכפיית קערה חשיבא ליה - אנן חשיבותא דמשקין בעינן, וכפייה זו אינה אלא לגלות עליהן שאינו חפץ בהן!
- ^ אבל
- ^ לענין שבת
- ^ אחשיבותא דהוצאה קפדינן, והך הוצאה דכיס – חשיבא: דקא מיבעי ליה להציל על בגדיו
- ^ על כרחך אם להכשר זרעים באת - לדמויה לא תדמיה אלא להך
- ^ מכשירין פ"ד מ"ה
- ^ למרחוק
- ^ והצפין מלמעלה כשהיא מלאה
- ^ דלא ניחא ליה בהו
- '^ משנה היא במסכת מכשירין (פ"ד משנה ה) השנויה אחר הסיפא ד'הכופה את הקערה', והכי תנן: עריבה שירד הדלף לתוכה כו'.... הניחה שירד הדלף לתוכה, מים הניתזין והצפים - בית שמאי אומרים ב'כי יותן', ובית הלל אומרים אינם ב'כי יותן'; נטלה לשופכה - אלו ואלו מודים שהן ב'כי יותן’’; ומכל מקום יש לשמוע מהך סיפא כדגרסינן בספרים (וכב"ה): נתנה לעריבה זו שירד הדלף לתוכה, אף על גב דאצולי טינוף הוא - אפילו הכי, מדלא כפאה - גלי דעתיה דאחשבינהו לקבלן, והוו חשובים אותן שבתוכה; והך הוצאה נמי אחשבה לקבולי בהאי כיס האי זיבה, אף על גב דבזיבה לא ניחא ליה - אנן לחיובי אהוצאת זיבה לא מהדרינן אלא אהוצאת כיס
- ^ דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה: שברצונו לא תֵעָשה ואינו צריך לעיקר תכליתה, כי הכא: שאינו צריך לזיבה זו שעל ידה בא הכיס הזה - ואף על פי כן חייב עליה
- ^ ופלוגתייהו ב'המצניע' (לקמן דף צג:) גבי מוציא המת במטה – חייב [לרבי יהודה], ואף על גב דהוצאת המת לא ניחא ליה ביה; ורבי שמעון פוטר
- ^ והיה על מצחו תמיד - קרא יתירא הוא להך דרשה, דהא כבר קבע ליה מקום והיה על מצח אהרן
- ^ שלא יהא כרוך בשום דבר פן יוציאנו
- ^ דבר גדול יש כאן להפרישו מאיסור שבת
- ^ וביום נמי עסקינן, ולאור הנר דמתניתין - אלא יקרא קאי
- ^ כלומר: דגדול מאד
- ^ לאור הנר דקתני - אתרוייהו קאי, ו
- ^ אבל ביום שפיר דמי
- ^ דקתני לאור הנר בסוף, ואפילו הכי מספקא לן דאיכא לפלוגי בהו, ולמימר: דלאור הנר אלא יקרא קאי - הכא נמי איכא למימר דאין פולין אפילו ביום, ולאור הנר – אאין קורין קאי
- ^ דקתני לאור הנר בתרווייהו
- ^ בני מחוזא מפנקי, ולא עבדי מלאכה, ובגדיהם רחבים כשל אשה, וצריכים עיון
- ^ שבגדי האנשים קצרין שעוסקין בשדות במלאכה, ושל נשים רחבים בתי יד שלהן
- ^ קצרים במקצת, ושל אנשים מעונגין רחבים, ודומין זה לזה, וגזרינן שמא יטה
- ^ אבל דילדות רחבים הרבה ואין של אנשים דומין להם
- ^ בחול
- ^ של עוברין [ושבין] שלא ימאסו
- ^ הקאה; גומיט"א בלע"ז; כך מצאתי
- ^ בשבת
- ^ מולל להתיש כחן שלא יחזרו אליו, ובלבד שלא ימלול בדוחק ויהרוג; דסבירא ליה הריגת כינה שבות
- ^ אבא שאול כרבי אליעזר, ומחייב חטאת, הלכך גזרינן מלילה שלא יהרוג
- ^ הורגן ובשבת
- ^ ספל
- ^ כינה
- ^ כדמפרש טעמא בפרק 'שמונה שרצים' (לקמן דף קז:) מ'אילים מאדמים' דמשכן (שמות כה ה ועוד): מה אילים פרים ורבים - אף כל שפרה ורבה, וכינה אינה פרה ורבה אלא מבשר אדם היא שורצת
- ^ דבהני נמי פליגי בית שמאי ובית הלל
- ^ בשבת משום ממצוא חפצך (ישעיהו נח נג)
- ^ משום דמצטער עם המצטערין
- ^ דקא סברי 'חפצך' - ולא חפצי שמים
- ^ צריך להרחיב דעתם בתנחומים שלא יצטערו
- ^ אם תכבדוה מלהצטער בה
- ^ שמתוך שכוללן עם האחרים - תפלתו נשמעת בזכותן של רבים
- ^ אדם גדול היה בירושלים ושמו שבנא
- ^ של הקב"ה
- ^ נוחו בשבתכם לשלום
- ^ מפני שמצטער
- ^ בחולה
- ^ זימנין אמר לה בלשון קדש וזימנין אמר לה בלשון ארמי; והא - לאו לענין שבת נקט
- ^ ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד
- ^ סועד = סומך בתשות כחו; ומשום רבינו יעקב: סוער = תרגומו של 'פוקד', כלומר: מבקר, כמו ואת אחיך תפקוד לשלום (שמואל א יז יח) ומתרגמינן 'ואת אחיך תסער לשלם'; ולהך לישנא גרסינן 'אל תקרי יסעדנו אלא יסערנו'
- ^ מתעטף - מאימת שכינה כאדם היושב באימה ואין פונה לצדדין
- ^ דליכא למיחש להטייה, דכיון דגזור - לא פלוג למילתייהו
- ^ שאם יבא להטות יזכירנו חברו
- ^ בשתי פרשיות, הואיל וכל אחד מעיין לעצמו - אין מכיר במעשה חבירו
- ^ מדורת אש גדולה
- ^ דהואיל ויושבין רחוק זה מזה, ועוד: שזנבות האודים סמוכים להם - אין זה מכיר בבא חבירו להבעיר ולחתות
- ^ לקרות לאור הנר: שאינו רגיל להטות נר בחול מפני חשיבותו
- ^ שמש קבוע לא יבדוק מפני שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה, ובודקן יפה, וחיישינן להטייה
- ^ לא רמיא עליה כולי האי
- ^ שהוא מסריח - מותר לבדוק לאורו, דלא אתי להטות
- ^ כיון שאינו קבוע - אינו מטה אפילו בחול, והלכך בשבת מותר? או דילמא בדמשחא, הואיל ולא מאיס - דרכו להטות בחול הוא
- ^ דמותר
- ^ שלא יזלזלו
- ^ דרבי ירמיה, דהוא שמש שאינו קבוע בבית רב אסי
- ^ דרב אסי לרב אסי
- ^ רבי ירמיה, דאמר 'הלכה ומורין כן'
- ^ ומריצן בפיו, שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו - הוא נזכר בכולה למחר, ומסייע את שבעה הקורין בנקודה וטעמיה בלחש