ביאור:בבלי שבת דף קלט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הלכה ברורה [1] ומשנה ברורה במקום אחד.'
תניא: 'רבי יוסי בן אלישע אומר: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו - צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל, שנאמר (מיכה ג ט) שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו [פסוק י] בנה ציון בדמים וירושלים בעולה [פסוק יא] ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה' ישענו [לאמר הלוא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה] - רשעים הן, אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם; לפיכך מביא הקדוש ברוך הוא עליהן שלש פורעניות כנגד שלש עבירות שבידם [2], שנאמר (מיכה ג יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער [3]; ואין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל, שנאמר (ישעיהו א כה) ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סגיך ואסירה כל בדיליך [פסוקכו] ואשיבה שפטיך כבראשונה ויעציך כבתחלה [אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה [4]].'
אמר עולא: אין ירושלים נפדה אלא בצדקה, שנאמר (ישעיהו א כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
אמר רב פפא:
אי בטלי יהירי [5] - בטלי אמגושי [6]; אי בטלי דייני [7] – בטלי [8] גזירפטי [9]; אי בטלי יהירי - בטלי אמגושי, דכתיב (ישעיהו א כה) [ואשיבה ידי עליך] ואצרף כבר סגיך [10] [ואסירה כל בדיליך] [11];
אי בטלי דייני בטלי גזירפטי - דכתיב (צפניה ג טו) הסיר ה' משפטיך פנה אויבך [מלך ישראל ה' בקרבך לא תיראי רע עוד] .
אמר רבי מלאי משם רבי אלעזר ברבי שמעון: מאי דכתיב (ישעיהו יד ה) שבר ה' מטה רשעים שבט משלים?
'שבר ה' מטה רשעים' - אלו הדיינין שנעשו מקל לחזניהם [12];
'שבט משלים' - אלו תלמידי חכמים שבמשפחות הדיינין [13].
מר זוטרא אמר: אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור [14].
אמר רבי אליעזר בן מלאי משום ריש לקיש: מאי דכתיב (ישעיהו נט ג) כי כפיכם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה?
'כי כפיכם נגאלו בדם' - אלו הדיינין [15];
'ואצבעותיכם בעון' - אלו סופרי הדיינין [16];
'שפתותיכם דברו שקר' - אלו עורכי הדיינין [17];
'לשונכם עולה תהגה' - אלו בעלי דינין.
ואמר רב מלאי משום רבי יצחק מגדלאה: מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין, דכתיב (בראשית מט כו; דבריםלג,טז) ולקדקד נזיר אחיו.
רבי יוסי ברבי חנינא אמר: אף הן לא טעמו טעם יין, דכתיב (בראשית מג לד) [וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות] וישתו וישכרו עמו [18] מכלל דעד האידנא לא [19].
ואידך?
שיכרות הוא דלא הוה, שתיה מיהא הוה.
ואמר רבי מלאי: בשכר (שמות ד יד) [ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך] וראך ושמח בלבו - זכה לחשן המשפט על לבו [20].
שלחו ליה בני בשכר [21] ללוי: כילה מהו [22]? כשותא [23] בכרמא מהו [24]? מת ביום טוב מהו?
אדאזיל, נח נפשיה דלוי.
אמר שמואל לרב מנשיא: אי חכימת - שלח להו:
[ומסביר שמואל:] שלח להו: כילה - חזרנו על כל צידי כילה ולא מצינו לה צד היתר. ולישלח להו [25] כדרמי בר יחזקאל [26]? - [27] לפי שאינן בני תורה [28].
[שלח להו] כשותא בכרמא – עירבובא [29]'; ולישלח להו כדרבי טרפון? דתניא: כישות: רבי טרפון אומר אין כלאים בכרם, וחכמים אומרים כלאים בכרם', וקיימא לן [30]: כל המיקל בארץ - הלכה כמותו בחוץ לארץ [31]?
- לפי שאינן בני תורה.
מכריז רב: האי מאן דבעי למיזרע כשותא בכרמא - ליזרע.
רב עמרם חסידא מנגיד עילויה, רב משרשיא יהיב ליה פרוטה לתינוק נכרי וזרע ליה [32].
וליתן ליה לתינוק ישראל!? - אתי למיסרך.
וליתן ליה לגדול נכרי!? - אתי לאיחלופי בישראל.
'מת' - שלח להו: מת לא יתעסקו ביה לא יהודאין ולא ארמאין, לא ביום טוב ראשון ולא ביום טוב שני.
איני? והאמר רבי יהודה בר שילת אמר רבי אסי: עובדא הוה בבי כנישתא דמעון ביום טוב הסמוך לשבת,
ולא ידענא אי מלפניה [33] אי מלאחריה [34], ואתו לקמיה דרבי יוחנן, ואמר להו: 'יתעסקו ביה עממין', ואמר רבא: 'מת ביום טוב ראשון - יתעסקו בו עממין [35], ביום טוב שני - יתעסקו בו ישראל, ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, מה שאין כן בביצה [36]'?
לפי שאינן בני תורה.
אמר רב אבין בר רב הונא אמר רב חמא בר גוריא: מתעטף אדם בכילה [37] ובכסכסיה [38] ויוצא לרשות הרבים בשבת, ואינו חושש [39].
מאי שנא מדרב הונא, דאמר רב הונא אמר רב: 'היוצא בטלית שאינה מצויצת כהילכתה בשבת - חייב חטאת' [40]?
ציצית לגבי טלית – חשיבי [41], ולא בטלי [42]; הני - לא חשיבי, ובטלי.
אמר רבה בר רב הונא: [43] מערים אדם על המשמרת ביום טוב לתלות בה רמונים [44], ותולה בה שמרים [45].
אמר רב אשי: והוא דתלה בה רמונים [46].
מאי שנא מהא, דתניא: מטילין שכר [47] במועד [48] לצורך המועד; שלא לצורך המועד – אסור, אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים; אף על פי שיש להן ישן - מערים ושותה מן החדש [49]?
התם לא מוכחא מילתא [50], הכא - מוכחא מילתא [51].
אמרו ליה רבנן לרב אשי: חזי מר האי צורבא מרבנן, ורב הונא בן רבי חיון שמיה, ואמרי לה רב הונא ברבי חלוון שמיה, דשקל ברא דתומא [52] ומנח בברזא דדנא [53], ואמר: לאצנועיה [54] קמיכוינא; [55] ואזיל ונאים במברא [56], ועבר להך גיסא, וסייר פירי [57], ואמר: אנא למינם קמיכוינא.
אמר להו: הערמה קאמרת? - הערמה בדרבנן היא, וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה. [58].
משנה:
נותנין מים [59] על גב השמרים [60] בשביל שיצולו [61],
ומסננין את היין [62] בסודרין ובכפיפה [63] מצרית [64];
ונותנין ביצה במסננת של חרדל [65],
ועושין אנומלין [66] בשבת;
רבי יהודה אומר: בשבת - בכוס, ביום טוב – בלגין [67], ובמועד - בחבית.
רבי צדוק אומר: הכל לפי האורחין.
גמרא:
אמר זעירי: נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש. אבל עכורין - לא.
מיתיבי: רבן שמעון בן גמליאל אומר: טורד [68] אדם חבית של יין, יינה ושמריה, ונותן לתוך המשמרת בשבת, ואינו חושש!
תרגמה זעירי: בין הגיתות שנו [69].
מסננין את היין בסודרין:
אמר רב שימי בר חייא: ובלבד שלא יעשה גומא [70].
ובכפיפה מצרית:
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: ובלבד שלא יגביה [71] מקרקעיתו של כלי [72] טפח [73].
אמר רב: האי פרונקא [74], אפלגיה דכובא – שרי [75], אכוליה כובא - אסור.
אמר רב פפא: לא ניהדק איניש צינייתא בפומיה דכוזני דחביתא [76], משום דמיחזי כמשמרת [77].
דבי רב פפא שאפו שיכרא ממנא למנא. [78]
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: האיכא ניצוצות [79]!?
ניצוצות לבי רב פפא לא חשיבי [80].
ונותנין ביצה במסננת.
תני יעקב קרחה:
הערות
עריכה- ^ ברורה בטעמים שלא יהא בה מחלוקת
- ^ 1. בשחד ישפוטו 2. במחיר יורו 3. ונביאיה בכסף יקסמו
- ^ שלש פורעניות = 1. שדה תחרש 2. עיין תהיה 3. ולבמות יער
- ^ לשרות בה שכינה
- ^ ישראל מתייהרים בבלורית ובמלבושי יהירות כפרשים הללו
- ^ יבטלו המינים: גלחים המשניאים אותנו
- ^ רשעים מישראל שמטין דין
- ^ מעל ישראל
- ^ נוגשי שוטרי עובדי כוכבים
- ^ הם גסי הרוח שמגדלין עצמן, לשון ישגה מאד (איוב ח ז), ואחר כך
- ^ אלו אותם המבדילים שונאי ישראל מן הקדוש ברוך הוא, בשקריהם ובפחזותם
- ^ לשמשיהן נותנין יד, והויין להן לחוזק, לומר: "לא אהיה שליח ואזמין את פלוני לבית דין אם לא תרבה שכר, ואחר פסק דין לא ארדנו ליכנס למשכנו"
- ^ שבט מושלים = מקל אגרופין של מושלים, היינו דיינים רשעים שתלמידי חכמים שבמשפחותם להם למקל ולאגרוף: שעל ידיהם היו מעמידין אותן, ומחפין עליהם, ועושין סניגרון לדבריהם
- ^ שבהבטחת אותן תלמידי חכמים מעמידין דייני בור לדון את כל הבא, והִרבָה דינין שאין נמלכים בהן ומטין אותן
- ^ שכפיהן פשוטין לקבל שוחד, ומטין את הדין, ונוטלין ממון מן הבעלים שלא כדין ונותנו לשכנגדו, והרי הוא כנוטל נשמתו
- ^ שכותבין שטרות של רמיה
- ^ מלמדין את בעלי דינין לטעון
- ^ עמו - מכלל דעד השתא לא
- ^ הוה שיכרות
- ^ לחשן המשפט שכנגד הלב; שהיה גדול ממנו, וקודם למשה נגלית שכינה על אהרן, כדכתיב (שמואל א ב כז) הנגלה נגליתי אל בית אביך, ונאמרה לו נבואה של מצרים הכתובה ביחזקאל כ עד וימרו בי [שם פסוק ח] ואף על פי כן לא נתקנא בו בזאת
- ^ שם מקום
- ^ לנטותה בשבת
- ^ הימלו"ן [כשות] שגדל על ההגא
- ^ ירק הוא - וכלאים בכרם? או אילן הוא - ואינו כלאים בכרם
- ^ צד היתר בה
- ^ כרך עליה חוט או משיחה
- ^ ומשני:
- ^ ומקילי טפי
- ^ כלאים
- ^ בברכות, בפרק 'כיצד', גבי ערלה
- ^ והוא הדין לכלאים, שאף היא מצוה התלויה בארץ, ואינה נוהגת מן התורה אלא בארץ
- ^ קסבר בחוץ לארץ שרי, ומיהו, כל כמה דאפשר - משני, שלא ילמדו להקל
- ^ אם חל יום טוב בערב שבת ומת בו ביום, ומפני שלא יוכלו להתעסק בו למחר התירו לקוברו על ידי עממים
- ^ והוא מת בשבת, ומפני שנשתהא כבר והיה מסריח, התירו
- ^ מת שנשתהא, כגון שמת בשבת ולמחר היה יום טוב
- ^ דאין ראש השנה שוה לימים טובים של גליות, דאילו ראש השנה - חמיר יום טוב שני דיליה, ונולדה בזה אסורה בזה
- ^ שהוא כסדין, ומתעטף בה דרך מלבוש
- ^ רצועות התלויות בה
- ^ ולא אמרינן 'הך רצועות - לאו לצורך עיטוף נינהו, והוה משאוי ההוא שעתא' - שאין כיסכסין עשויין אלא לנטותה באהל
- ^ ואילו לא היתה מצוייצת כלל - לא מיחייב, דהא לבושיה הוא; אלמא הציציות הויין לו משאוי, הואיל ואינן כמצותו אינו צריכין לה, ומן הבגד ממש אינן דליחשבינן כוותיה
- ^ משום דשל תכלת הן
- ^ והוו בה משוי
- ^ לרבנן, דאמרי אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואוקימנא דטעמא לאו משום אהל אלא משום עובדא דחול -
- ^ מערים ותולה אותה לצורך רמונים - דלאו עובדין דחול נינהו
- ^ ומסנן בה שמרים הואיל ונתלית, דהא אמרינן: נותנין לתלויה ביום טוב
- ^ ברישא, דמוכח מילתא דמעיקרא לאו לשמרים תלייה
- ^ ברשיי"ר בלעז [לבשל, להכין, שיכר]
- ^ בחולו של מועד
- ^ אלמא בלא שום הוכחה מותר להערים
- ^ דמילתא דאיסורא הוא: דהרואה אומר 'לצורך המועד הוא', שאין הכל יודעין שיש לו מן הישן
- ^ לאיסור: דסתם תולה משמרת - לשמרים הוא תולה, ואי לא יהיב בה רימונים ברישא להצניע בעלמא, כי יהיב בה שמרים - מוכח דלהכי תלייה
- ^ צלע של שום
- ^ מקום שיש בו נקב בחבית והיין יוצא, נותנו שם בשבת לסתום, והוי כמתקן, ומערים לכתחילה
- ^ להאי ברא דתומא
- ^ ועוד עביד אחריתי:
- ^ בספינה רחבה העשויה לעבור המים, והיא של נכרי, ויודע הוא שיעבירנה הנכרי לצד האחר
- ^ ומשמר שם פירות כרמו, ונמצא שהנכרי מעבירו במים בשבת
- ^ הכי גרסינן: הך הערמה לאו באיסורא דאורייתא הוא אלא באיסורא דרבנן, דאי נמי עביד ממש בלא הערמה - אדרבנן הוא דעבר; הלכך: דצורבא מרבנן הוא – לא אחמירו עליה, דהוא לא אתי למעבד לכתחילה להדיא בלא הערמה, לעבור שם לפני הכל
- ^ בשבת
- ^ הנתונים במשמרת מבעוד יום
- ^ שיהו צלולין לזוב
- ^ מפני הקמחים שקורים יינ"ש [מיני פטריות המופיעות ביין]
- ^ סל
- ^ העשויה מצורי דקל
- ^ במסננת שהחרדל נתון בה להסתנן, וקולטת את הפסולת, ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עמו, והוה ליה לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה; ורבינו הלוי פירש: סינונה של ביצה לתוך תבשיל היא, ולא לתוך חרדל, ובמסננת של חרדל - הוא דשרי, משום שינוי, ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני, ומתלבן התבשיל
- ^ פושו"ן [תערובת משקים]
- ^ גדול מכוס וקטן מחבית
- ^ מערבב
- ^ שכל היינות עכורין, ושותין אותן בשמריהם; הלכך אין כאן תיקון: דבלאו הכי משתתי
- ^ מן הסודר בפי הכלי, כי עובדא דחול; אי נמי אתי לידי סחיטה
- ^ הכפיפה
- ^ התחתון
- ^ כמדת אהל
- ^ בגד ששוטחין על גיגית יין לכסותה
- ^ דלאו אוהלא הוי
- ^ כוזני דחביתא = כלי חרס קטן שמערין בו יין מחבית; לא יתן בפיו קשין וקסמים בחזקה
- ^ לפי שאין לך מסננת גדולה מזו
- ^ כל היכא דתני לשון 'שפוי' - בנחת הוא, והפסולת נשאר בשולי הכלי.
- ^ ניצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת, שקורין בריי"ש [(צ"ל בריי"ש אגולידרו"ש) טיפות נופלות] והנהו מוכחן דבורר הוא
- ^ שחנוני מטיל שכר היה, כדאמרינן בבבא מציעא (סה,ב) ובפסחים (קיג,א), הלכך אינו מקפיד לניצוצות כל כך, וכשמגיע לניצוצות - משליך הן ופסולתן לחוץ, ותחילת שפייתן מן הפסולת ניכר דלאו בורר הוא