ביאור:בבלי שבת דף כ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
| המשך המשנה |
ובגבולין [1] כדי שתאחוז האור ברובו;
רבי יהודה אומר: בפחמין כל שהוא [2].
גמרא:
וכמה?
אמר רבי אלעזר אמר רב: כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי. [3]
איתמר נמי [4]: אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: כל שהוא [5] כמאכל בן דרוסאי - אין בו [6] משום בישולי נכרים.
תניא: 'חנניא אומר: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - מותר להשהותו על גבי כירה ואף על פי שאין גרופה וקטומה [7].'
אין נותנין את הפת [לתנור עם חשכה, ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום; רבי אלעזר אומר: כדי שיקרום התחתון שלה]:
איבעיא להו: תחתון = האיך דגבי תנור? או דילמא תחתון = האיך דגבי האור [8]?
תא שמע: רבי אלעזר אומר: כדי שיקרמו פניה המדובקין בתנור [9].
משלשלין את הפסח [בתנור עם חשכה]:
מאי טעמא? משום דבני חבורה זריזין הן? הא לאו הכי לא? והאמר מר: גדיא, בין שריק בין לא שריק - שפיר דמי!?
התם מינתח [10] הכא לא מינתח [11].
ומאחיזין את האור [במדורת בית המוקד]:
מנהני מילי?
אמר רב הונא: (שמות לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם [ביום השבת]; בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד.
מתקיף לה רב חסדא: אי הכי, אפילו בשבת נמי!
אלא אמר רב חסדא: קרא כי אתא - למישרי אברים ופדרים הוא דאתא [12], [13] וכהנים זריזין הן [14].
ובגבולין כדי שתאחוז [האור ברובו; רבי יהודה אומר: בפחמין כל שהוא]:
מאי רובן? [כנראה לגמרא היתה גירסא במשנה: כדי שתאחז האור ברובן, וכן הגירסה במשניות.]
אמר רב: רוב כל אחד ואחד [15];
ושמואל אמר: כדי שלא יאמרו "הבא עצים [16] ונניח תחתיהן [17]".
תנא רב חייא [18] לסיועיה לשמואל [19]: '[20] כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא שתהא שלהבת עולה על ידי דבר אחר' [21].
עץ יחידי [22]:
רב אמר רוב עביו [23], ואמרי לה ברוב היקפו [24].
אמר רב פפא: הלכך בעינן רוב עביו ובעינן רוב היקפו.
כתנאי [25]: 'רבי חייא אמר: כדי שישחת העץ ממלאכת האומן [26]; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי שתאחז האש משני צדדין [27], ואף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר [28]: (יחזקאל טו ד) [הנה לאש נתן לאכלה] את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה [29]! [30]
(ירמיהו לו כב) [והמלך יושב בית החרף בחדש התשיעי] ואת האח לפניו מבערת [31]; מאי 'אח'?
אמר רב: אחוונא [32];
ושמואל אמר: עצים שנדלקו באחוונא [33].
ההוא דאמר להו: "מאן בעי אחוונא" - אשתכח ערבתא.
אמר רב הונא: קנים - אין צריכין רוב [34]; אגדן - צריכין רוב [35]; גרעינין [36] אין צריכין רוב; נתנן בחותלות [37] צריכין רוב [38].
מתקיף לה רב חסדא: אדרבה, איפכא מסתברא: קנים מבדרן [39] אגדן - לא מבדרן [40] [41] גרעינין מבדרן, נתנן בחותלות לא מבדרן!
איתמר נמי:
אמר רב כהנא: קנים שאגדן צריכין רוב [42]; לא אגדן - אין צריכין רוב; גרעינין צריכין רוב [43]; נתנן בחותלות - אין צריכין רוב [44].
תני רב יוסף: ארבע מדורות [45] אין צריכין רוב: של זפת, ושל גפרית, ושל גבינה [אולי צ"ל 'גבבא’], ושל רבב [46].
במתניתא תנא: אף של קש [47] ושל גבבא [48].
אמר רבי יוחנן: עצים של בבל אין צריכין רוב.
מתקיף לה רב יוסף: מאי היא?: אילימא סילתי [49], השתא פתילה [50] אמר עולא 'המדליק [51] צריך שידליק ברוב היוצא [52]', סילתי מבעיא?
אלא אמר רב יוסף: שוכא דארזא [53];
רמי בר אבא אמר: זאזא [54].
הדרן עלך יציאות השבת
שבת פרק שני במה מדליקין
משנה:
במה מדליקין [55] ובמה אין מדליקין?
אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים. [56]
ולא בזפת, ולא בשעוה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שריפה, ולא באליה, ולא בחלב; [57]
נחום המדי אומר: מדליקין בחלב מבושל.
וחכמים אומרים: אחד מבושל ואחד שאינו מבושל - אין מדליקין בו.
גמרא:
לכש = שוכא דארזא.
שוכא דארזא? עץ בעלמא הוא [58]!?
בעמרניתא דאית ביה [59].
ולא בחוסן:
אמר רב יוסף: נעורת של פשתן.
אמר ליה אביי: והכתיב (ישעיהו א לא) והיה החסון לנעורת [ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה] <מכלל דחוסן לאו נעורת הוא> [60]!?
אלא אמר אביי: כיתנא דדייק [שדשו אותו] ולא נפיץ [אך טרם הפרידו את הסיבים] [61]. [62].
ולא בכלך:
אמר שמואל: שאלתינהו לכל נחותי ימא ואמרי לי 'כולכא' שמיה.
רב יצחק בר זעירא אמר: גושקרא [63].
רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה, אחוה דריש גלותא; חזייה דהוה לביש מטכסא [64]; אמר ליה רבין לאביי: היינו כלך דתנן!
אמר ליה: אנן – 'שירא פרנדא' קרינן ליה.
מיתיבי: 'השיראים [65] והכלך והסיריקין [66] - חייבין בציצית [67]' [68]!?
תיובתא.
איבעית אימא שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד.
ולא בפתילת האידן:
אחוינא [69].
רבין ואביי הוו קאזלו בפקתא [70] דטמרוריתא; חזינהו להנהו ארבתא; אמר ליה רבין לאביי: היינו 'אידן' דתנן.
אמר ליה: האי - עץ בעלמא הוא [71]; קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני.
ולא בפתילת המדבר:
שברא [72].
ולא בירוקה שעל [פני מהים]:
מאי היא?: אילימא אוכמתא דחריצי [73] - איפרוכי מפרכן [74]!?
אלא אמר רב פפא: אוכמתא דארבא [75].
תנא: הוסיפו עליהן של צמר ושל שער.
ותנא דידן?
צמר - מכווץ כוויץ [76], שער - איחרוכי מיחרך.
ולא בזפת:
זפת = זיפתא; שעוה = קירותא.
תנא: 'עד כאן [77] פסול פתילות, מכאן ואילך פסול שמנים [78]';
פשיטא!?
שעוה איצטריכא ליה [79]: מהו דתימא 'לפתילות נמי לא חזיא [80]' - קא משמע לן.
תוספות מסכת שבת דף כ עמוד ב ד"ה עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים - בני נרבונא אוסרין נר שעוה שלנו, ומפרשי הכי: 'מהו דתימא לפתילות נמי לא': שאם שם נר שעוה בנר שמן יהא אסור - קא משמע לן; מכאן ואילך פסול שמנים: כיון שיש בו שמן כשר - מותר, אבל נר של שעוה בלא שמן - אסור להדליק; ולי נראה דאם אסור להדליק בלא שמן, כי הניחה בשמן נמי אסור, כדאמרינן לקמן: כרך דבר שמדליקין על גבי דבר שאין מדליקין – דאסור, אלא ודאי כי לא הניח בשמן נמי שרי.
אמר רמי בר אבין: עטרנא - פסולתא דזיפתא [81]; שעוה פסולתא דדובשא.
הערות
עריכה- ^ צריך להבעיר מדורתן מבעוד יום
- ^ אם היתה מדורת פחמין - אין צריך להאחיז בהן האור אלא כל שהוא, והיא דולקת והולכת, דאין דרכה להיות כבה והולכת, ואין צריך לחתות בהן
- ^ בן דרוסאי לסטים, היה ומבשל בישולו שליש.
- ^ דמאכל בן דרוסאי חשוב בישול
- ^ מבושל ביד ישראל
- ^ שוב אין בגמרו
- ^ גרוף מן הגחלים במגריפה, שקורין וודיל"י [יעה, מרדה]; קטום = מפזרים אפר מלמעלה כדי להפיג חומו שלא יוסיף הבל בשבת, וזה - תבשיל שהוא כמאכל בן דרוסאי - לא חיישינן אם מתבשל והולך בשבת
- ^ שהככרות נדבקים בדופני התנור סביב, הילכך מבעיא ליה הי קרי תחתון: הנך פנים דגבי דופני התנור? או פנים הפונים למטה לחלל התנור לצד האור
- ^ וחומרא היא, דפנים שכלפי האור ממהרין לקרום
- ^ ואם פותח פי התנור עייל ביה זיקא וקשי ליה
- ^ דכתיב (שמות יב ט)
עלראשו [על כרעיו] ועל קרבו, ואי מגלי ליה - לא קשי ליה זיקא, הלכך אי לא דזריזין הן - אסור - ^ להתיר את הקטירן כל הלילה
- ^ אבל מדורת בית המוקד שאינה צורך גבוה אלא צורך כהנים - לא הותרה, וסמוך לחשיכה היינו טעמא דלא גזור: משום
- ^ שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים, ולא אתו לחתויי משתחשך
- ^ כל עץ ועץ, ולא תימא כיון שאחזה ברוב מנין העצים
- ^ דקים
- ^ להבעיר את אלו
- ^ בפרק 'במה מדליקין'לגבי מנורה: להעלות נר תמיד (שמות כז כ; ויקרא כד,ב) - שתהא שלהבת עולה מאליה
- ^ לגבי מנורה
- ^ להעלות נר תמיד (שמות כז כ; ויקרא כד,ב)
- ^ כאלמא בכי האי גוונא הויא הדלקה - משום רבי יצחק הלוי; וקשה לי: חדא, דרמי בר חמא קתני לה התם; ועוד: דלאו מתניתא היא, אלא הוא אמר לה בפירוש דמתניתין אחריתי, ושאר רבותינו תנו לה לענין מדורה, ואני מצאתי אותה בתורת כהנים לגבי מנורה
- ^ כעין צוק"ש [גדמי עץ] שלנו
- ^ שיכנס האור בתוך עביו עד רובו
- ^ מבחוץ
- ^ רוב עביו או רוב היקפו
- ^ רוב עביו
- ^ רוב היקפו
- ^ דשוב הולך ודולק
- ^ שני קצותיו אכלה האש - בידוע שתוכו נחר והלכה לחה שלו ונעשה יבש
- ^ נחר = פסק לחה שלה, ויבש, כמו נחר גרוני (תהלים סט ד) וכן חרה מני חורב (איוב ל ל).
- ^ בשריפת יהויקים המגילה כתיב
- ^ ערבה
- ^ גרסת רש"י: באחוה: כל העצים נדלקין זה מזה: הקטן מדליק הגדול
- ^ להצית את האור ברובן מערב שבת, אלא מאחיז בהן אור מבעוד יום, לפי שאין כבין והולכים אלא דולקים והולכים
- ^ לפי שאין שלהבת יכול ליכנס ביניהם
- ^ של תמרה, אם עשה מהם מדורה לכשיבשו
- ^ כלים שעושין מלולבין, ונתן הכלי מלא במדורה
- ^ לפי שצבורין יחד, ואין השלהבת יכולה להכנס בהן
- ^ לכאן ולכאן, ואחת מהן היוצאה - לא תמצא את חברתה לבערה, הלכך כי לא אגדן צריכי רוב, אבל
- ^ ואין צריכין רוב
- ^ וכן
- ^ כרב הונא: דלא עיילא בהן נורא, ולאבדורי לא חיישינן, דארוכין הן וכבדין
- ^ בלא חותלות - מבדרי
- ^ כרב חסדא: שנוחין לידלק
- ^ מדורה = לשון היסק גדול
- ^ שומן ושעוה וכל דבר הניתך
- ^ קש = זנבות שבולין; אשטרי"ס
- ^ [שאריות קש] שגובבין מן השדה; בלשון אשכנז שטובל"א
- ^ לאחר שעשאום עצים דקים, ובבבל נוהגין כן
- ^ של בגד הטבולה בשמן ונוח לידלק
- ^ נר של שבת
- ^ מראש הפתילה חוץ לנר
- ^ שוכא דארזא יבש הוא, ודק, ויש כמין צמר בין קליפה לעץ, והוא מבעירו משאחזה בו אור
- ^ מולש"א בלע"ז [טחב]
- ^ לעשות פתילה
- ^ כל הני דמתניתין מפרש בגמרא
- ^ לאו לענין פתילה אלא לתת במקום שמן; וכל הני - מזפת ואילך - פסולי שמנים הן;
- ^ ופשיטא דלא חזי לפתילה, אלא למדורה
- ^ כמין צמר יש בין קליפתו לעצו
- ^ והיה החסון לנעורת. אלמא חסון לאו נעורת הוא
- ^ דכיון דלא נפיץ - אין שמן נמשך אחריו
- ^ נפיץ = קרפר"י; ונעורת [עשויה] מן הדק שבו, והכי קאמר קרא: פשתן החזק יהפך לנעורת, כלומר: הגבור יהיה חלש
- ^ פסולת של משי העשוי ככובעים, והוא בית התולעת וקורין לו פולויי"ל, ונופצים אותו [מפרידים את הסיבים] וטווהו ועושה ממנו בגד, ואסור לעשות ממנו פתילה, כדאמר בכל פסולי פתילות דמתניתין, שהאור מסכסכת בהן: קופצת ונפסקת, ואין השלהבת עומדת במקומה
- ^ לבוש העשוי מאותו כלך
- ^ מעיל העשוי מעיקר המשי
- ^ סיריקין עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי, וקורין לו במקומנו יד"ש
- ^ ודלא כמאן דאמר כל בגדי צמר ופשתים דוקא חייבין בציצית מדאורייתא; אי נמי מדרבנן
- ^ קתני מיהא השיראים והכלך - אלמא שיראין לאו היינו כלך
- ^ ערבה, ויש כמין צמר בין קליפה לעץ
- ^ בקעה
- ^ והיכי ליחזי לפתילה
- ^ מין עשב ארוך, וקורין אותו אורטי"א [סרפד]
- ^ מקום כנוס מים - גָדֵל עליהם כמין ירקרוקת
- ^ ולא מצי ליעבד פתילה מינה
- ^ ספינה המתעכבת במקום אחד במים - גָדֵל ירקרוקת סביב שוליה מבחוץ
- ^ מפני האור ואין דולק כלל ואין שלהבת אוחזת בו ולא צריך למתנייה
- ^ ירוקה שעל פני המים
- ^ שלא יתן חתיכה זפת או שעוה בנר במקום שמן
- ^ לפי שרגילין לעשות כמין פתילה ארוכה והִפתִילָהּ [את השעוה] לתוכה, כמו שאנו עושין
- ^ קאסר לה
- ^ לאחר שיוצא הזפת מן העץ - זב ממנו על ידי האור פסולת צלול כשמן, והוא 'עיטרן', שקורין דוהי"ט בלשון כנען