ביאור:בבלי שבת דף מ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

הדר ביה רבי עקיבא לגביה דרבי יהושע [1].

[2]

ואי מכללא מאי?

דילמא הני מילי [3] במתניתין [4], אבל בברייתא לא!?

אמר ליה: אנא בפירוש שמיע לי.

אתמר: חמין שהוחמו מערב שבת: רב אמר למחר רוחץ בהן כל גופו אבר אבר, ושמואל אמר: לא התירו לרחוץ אלא פניו ידיו ורגליו.

מיתיבי: חמין שהוחמו מערב שבת - למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו - תיובתא דרב!?

אמר לך רב: לא כל גופו בבת אחת, אלא אבר אבר.

והא 'פניו ידיו ורגליו' קתני?

כעין פניו ידיו ורגליו [5].

תא שמע: לא התירו לרחוץ בחמין שהוחמו מערב שבת אלא פניו ידיו ורגליו

הכי נמי כעין פניו ידיו ורגליו.

תניא כוותיה דשמואל: 'חמין שהוחמו מערב שבת - למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו [6], אבל לא כל גופו אבר אבר [7], ואין צריך לומר חמין שהוחמו ביום טוב.'

רבה מתני לה להא שמעתא דרב בהאי לישנא:

חמין שהוחמו מערב שבת, למחר אמר רב רוחץ בהן כל גופו, ומשייר אבר אחד.

איתיביה כל הני תיובתא [8], תיובתא.

אמר ליה רב יוסף לאביי: רבה מי קא עביד כשמעתיה דרב [9]?

[10]

אמר ליה: לא ידענא.

מאי תיבעי ליה [11]? פשיטא דלא עביד, דהא איתותב!

דילמא לא שמיעא ליה [12].

ואי לא שמיעא ליה [13] - ודאי עביד [14], דאמר אביי: כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת, דעביד כשמואל: מטילין מבגד לבגד, ומדליקין מנר לנר, והלכה כרבי שמעון בגרירה!

כחומרי דרב עביד [15], כקולי דרב לא עביד.

תנו רבנן: 'מרחץ שפקקו נקביו מערב שבת [16] - למוצאי שבת רוחץ בו מיד [17]; פקקו נקביו מערב יום טוב - למחר נכנס ומזיע ויוצא ומשתטף בבית החיצון [18]'.

אמר רב יהודה: 'מעשה במרחץ של בני ברק, שפקקו נקביו מערב יום טוב, למחר נכנס רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא והזיעו בו ויצאו ונשתטפו בבית החיצון, אלא שחמין שלו מחופין בנסרים; כשבא הדבר לפני חכמים – אמרו: אף על פי שאין חמין שלו מחופין בנסרין [19];

ומשרבו עוברי עבירה - התחילו לאסור [20]; אמבטיאות של כרכין [21] - מטייל בהן [22] ואינו חושש [23].'

מאי עוברי עבירה [24]?

דאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: 'בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת; התחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים "מערב שבת הוחמו", אסרו את החמין [25] והתירו את הזיעה, ועדיין היו רוחצין בחמין [26] ואומרים "מזיעין אנחנו", אסרו להן את הזיעה והתירו חמי טבריה; ועדיין היו רוחצין בחמי האור ואומרים "בחמי טבריה רחצנו" - אסרו להן חמי טבריה והתירו להן את הצונן; ראו שאין הדבר עומד להן [27] - התירו להן חמי טבריה, וזיעה במקומה עומדת [28].'

אמר רבא: האי מאן דעבר אדרבנן - שרי למיקרי ליה 'עבריינא'; כמאן?


עמוד ב

- כי האי תנא [29]: אמבטיאות של כרכים - מטייל בהן ואינו חושש.

אמר רבא: דוקא כרכין, אבל דכפרים – לא; מאי טעמא? - כיון דזוטרין - נפיש הבלייהו [30].

תנו רבנן: 'מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשירה [31] מים שעליו.'

תנו רבנן: 'מיחם [32] אדם אלונטית [33] ומניחה על בני מעים בשבת [34] ובלבד שלא יביא קומקומוס של מים חמין ויניחנו על בני מעים בשבת [35]; ודבר זה - אפילו בחול אסור מפני הסכנה [36].'

תנו רבנן: 'מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה, לא בשביל שיחמו [37] אלא בשביל שתפיג צינתן [38];

רבי יהודה אומר: מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה, לא בשביל שיבשל [39] אלא בשביל שיפשר;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אשה סכה ידה שמן ומחממתה כנגד המדורה וסכה לבנה קטן, ואינה חוששת.' [40].

איבעיא להו: שמן, מה הוא לתנא קמא?

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא; רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא:

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא [41]: שמן, אף על פי שהיד סולדת בו [42] - מותר: קסבר תנא קמא שמן אין בו משום בשול [43], ואתא רבי יהודה למימר שמן יש בו משום בשול והפשרו לא זה הוא בשולו [44], ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר: שמן יש בו משום בשול והפשרו זהו בשולו [45].

רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא: שמן, אף על פי שאין היד סולדת בו – אסור: קסבר שמן יש בו משום בשול, והפשרו זהו בשולו [46], ואתא רבי יהודה למימר הפשרו לא זהו בשולו, ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר שמן יש בו משום בשול והפשרו זהו בשולו.

רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא?

איכא בינייהו כלאחר יד [47].

אמר רב יהודה אמר שמואל: אחד שמן ואחד מים: יד סולדת בו אסור, אֵין יד סולדת בו – מותר.

והיכי דמי 'יד סולדת בו' [48]?

אמר רחבא: כל שכריסו של תינוק נכוית.

אמר רבי יצחק בר אבדימי: פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ [49], ובקשתי להניח לו פך של שמן [50] באמבטי [51], ואמר לי: טול [52] בכלי שני [53] – ותן [54]'.

שמע מינה תלת:

שמע מינה: שמן יש בו משום בשול,

ושמע מינה: כלי שני אינו מבשל,

ושמע מינה: הפשרו [55] זהו בשולו [56].

היכי עביד הכי [57]? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר [58] חוץ מבית המרחץ ובית הכסא, וכי תימא בלשון חול אמר ליה, והאמר אביי: דברים של חול מותר לאומרן בלשון קודש, של קודש [59] אסור לאומרן [60] בלשון חול?

אפרושי מאיסורא שאני; תדע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידו של רבי מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ובקש להדיח קרקע, ואמר לו "אין מדיחין [61]"; לסוך לו קרקע - אמר לו "אין סכין" - אלמא אפרושי מאיסורא שאני, הכא נמי לאפרושי מאיסורא שאני.

אמר רבינא: שמע מינה המבשל בחמי טבריא בשבת חייב, דהא מעשה דרבי - לאחר גזירה הוה [62], ואמר ליה טול בכלי שני ותן [63]!

איני! והאמר רב חסדא: המבשל בחמי טבריא בשבת פטור?

מאי 'חייב' נמי דקאמר? - מכת מרדות [64].

אמר רבי זירא: אנא חזיתיה לרבי אבהו דשט [65] באמבטי [66], ולא ידענא אי עקר [67] אי לא עקר [68]?

פשיטא דלא עקר, דתניא: 'לא ישוט אדם בבריכה מלאה מים ואפילו עומדת בחצר [69]' [70]!

לא קשיא: הא [71] -

הערות

עריכה
  1. ^ כדאמרינן בפירקין ד(לעיל דף כט:)
  2. ^ לשון 'מכריע' = מכביד: מטה כף מאזנים ומכריע את שכנגדו, כגון הכא בחמין אסור: השתא הוה ליה רבי שמעון דמתיר בחמין יחיד במקום שנים, נמצא רבי יהודה מכביד את כף המשקולת, שהרי רבי יהודה עם רבי מאיר שוים לאיסור, ובצונן מותר: הוי ליה רבי מאיר בצונן יחיד במקום שנים, נמצא רבי יהודה מכביד את כף המשקולת!
  3. ^ דאמר רבי יוחנן 'הלכה כדברי המכריע'
  4. ^ במכריע במשנה, כי ההיא דמטלניות
  5. ^ כלומר: כל אבר בפני עצמו
  6. ^ ביחד
  7. ^ אלא שמשייר אבר אחד
  8. ^ וליכא לשנויי 'כעין פניו ידיו ורגליו', דהא 'כל גופו יחד' קאמר, חוץ מאבר אחד
  9. ^ בהא מילתא דרחיצה
  10. ^ משום דגדל אביי בבית רבה בר נחמני, שהיה ראש קודם לרב יוסף, ומת - היה שואלו רב יוסף איך היה רואהו נוהג.
  11. ^ שיטה דהש"ס פרכא ליה
  12. ^ לרבה הא תיובתא, משום הכי מספקא ליה לרב יוסף ברבה דדילמא עביד כרב
  13. ^ אמאי מספקא ליה לרב יוסף?:
  14. ^ רבה בכל מילי כרב
  15. ^ בר מהני תלת חומרי, אבל כקולי דרב איכא דלא עביד, והא - קולא היא, ודילמא לא עביד
  16. ^ שלא יצא חמימותו
  17. ^ ואין צריך להמתין בכדי שיעשה; לשון אחר שפקקו נקביו אותן נקבים שמרחץ מתחמם על ידיהן: שאור ניסקת מבחוץ מתחתיו, [לוי"ה, ועיקר] רוחץ בו מיד, שהרי לא נתחמם בשבת; אבל בשבת - לא, שהרי גזרו על הרחיצה
  18. ^ שלפני המרחץ, ולא בתוך המרחץ, שלא יאמרו "רוחץ הוא", כדאמרן דאסרו את הרחיצה אבל הזיעה התירו; והיאך היא זיעה? - עומד או יושב בבית המרחץ, ואינו נותן מים עליו, והוא מתחמם ומזיע
  19. ^ ולא היו צריכין לחוש שמא נתחממו בשבת מחומו של מרחץ
  20. ^ את הזיעה
  21. ^ בתי מרחץ גדולים
  22. ^ מהלך בתוכן לפי דרכו ולא להזיע
  23. ^ שמא יאמרו "מזיע הוא" ואף על גב דאסרו את הזיעה
  24. ^ דקאמר לעיל שאסרו זיעה על ידיהן
  25. ^ לגמרי
  26. ^ שהוחמו מבעוד יום
  27. ^ שלא היו ציבור יכולין לקבל מתוך שאסרו להם את הכל
  28. ^ לאיסור
  29. ^ דאמר לעיל 'משהתחילו עוברי עבירה התחילו לאסור הזיעה' - והרי לא נאסרה אלא על ידי הרוחצין בחמין מאתמול, ואומרים "מזיעין אנחנו", ואין כאן אלא עבירת דבריהם: שאסרו את החמין
  30. ^ ומזיע
  31. ^ מחמם, לשון פושרין
  32. ^ מחמם
  33. ^ טיול"א; ונראה לי בגד שמסתפגין בו, דבכל דוכתא קרי לה 'אלונטית
  34. ^ כשהוא חש במעיו - מחממין לו כלי או בגד, ומניחו שם, ומועיל
  35. ^ שמא ישפכו עליו, ונמצא רוחץ בשבת בחמין
  36. ^ פעמים שהן רותחין
  37. ^ לא שיניחם שם עד שיחמו
  38. ^ במקצתן; 'שתפיג' = שתתחלף, כמו וריחו לא נמר (ירמיהו מח יא) מתרגמין 'וריחיה לא פג'
  39. ^ שלא תניחנו שם כדי בישול, שתהא היד סולדת בו
  40. ^ אבל להפשירו בפך כדרך שעושה בחול – לא, ופליג אדרב יהודה
  41. ^ מאי דאסר רבי יהודה בשמן בישול - שרי תנא קמא
  42. ^ נמשכת לאחוריה מדאגה שלא תכוה, וזהו לשון ואסלדה בחילה [לא יחמול] (איוב ו י) = ואדאג ברעדה, ואמשך מתלונתי מדאגת יום הדין אם הייתי יודע שמיתתי קרובה ולא יחמול
  43. ^ ומים דוקא נקט 'ולא שיחמו', דיש בהן בישול, אבל שמן אף על פי שהיד סולדת דהיינו בישול דרבי יהודה - שרי לתנא קמא
  44. ^ הלכך לא כדֵי שיבשל אלא כדי שיפשר שרי, דהפשרו אין זה בישולו
  45. ^ הלכך כדעבדין בחול לא ליעביד, אלא כלאחר יד על ידי שינוי
  46. ^ לאיסורא אמרה תנא קמא לשמן; דמיא הוא דשרי להפשיר, אבל שמן - הפשרו זהו בישולו
  47. ^ דלתנא קמא אפילו ע"י שינוי אסור
  48. ^ והיכי דמי סלוד? יש שסולד מרתיחה מועטת ויש שאינו סולד
  49. ^ בשבת, ובחמי טבריא הוה, שלא נאסרו, כדאמר לעיל 'התירו להם חמי טבריא'
  50. ^ להפשיר, לסוך הימנו קודם הרחיצה
  51. ^ כגון בריכה עשויה בקרקע, שהמים נכנסים שם ונאספין
  52. ^ מן המים
  53. ^ שיצטננו מעט, דכלי שני אינו מבשל
  54. ^ ואחר כך תן הפך לתוך אותו כלי שני, דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין - חשיב לה ככלי ראשון שנרתחו בו: שאף על פי שהעבירו מעל האור – מבשל, כדתנן (לקמן דף מב.): האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין - לא יתן לתוכן תבלין
  55. ^ במקום הראוי לבישול
  56. ^ דהא להפשיר בעלמא הוא דקבעי, ואסר ליה
  57. ^ להורות הוראה שהוא דבר תורה בבית המרחץ
  58. ^ בדברי תורה
  59. ^ דברי תורה
  60. ^ במקום הטנופת, ואפילו
  61. ^ דלמא אתי לאשויי גומות
  62. ^ שגזרו על הזיעה, ועל כרחין בחמי טבריא הוא דהוי, ורבי יהושע דאמר לעיל - בימי רבי הוה [??], אלמא בימי רבי כבר נגזרה
  63. ^ אבל ראשון לא אלמא יש בהן משום בישול
  64. ^ רדוי
  65. ^ צף
  66. ^ בשבת
  67. ^ רגליו מן הארץ, דקסבר כי תנן 'אין שטין על פני המים' - במשילין פירות בנהר גדול תנן, דאיכא למגזר שמא יעשה חבית של שייטין, כדאמרינן התם, אבל באמבטי לא
  68. ^ רגליו
  69. ^ דליכא למיגזר שמא יתיז מים ברגליו חוץ לארבע אמות
  70. ^ דאף על גב דליכא למיגזר - אסור
  71. ^ דאסיר