ביאור:בבלי שבת דף פ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

תנא: 'שתי אותיות בדיו [1], ושתי אותיות בקולמוס, שתי אותיות בקלמרין [2]' [3];

בעי רבא: אות אחת בדיו אות אחת בקולמוס אות אחת בקלמרין – מהו [4]? [5]

תיקו.

אמר רבא: הוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך [6][7] חייב: כתיבתן זו היא הנחתן [8];

ואמר רבא: הוציא אות אחת וכתבה וחזר והוציא [9] אות אחת וכתבה – פטור; מאי טעמא? - בעידנא דאפקא לבתרייתא חסר ליה לשיעורא דקמייתא [10].

ואמר רבא: הוציא חצי גרוגרת אחת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת אחת והניחה, ראשונה נעשה כמי שקלטה כלב או שנשרפה – ופטור;

ואמאי? הא מנחה [11]?

הכי קאמר: ואם קדם והגביה ראשונה קודם הנחת שנייה - נעשית ראשונה כמי שנקלטה [כלב] או שנשרפה, ופטור [12].

ואמר רבא: הוציא חצי גרוגרת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עליה – חייב;

ואמאי?: הא לא נח?

כגון שהעבירה תוך שלשה.

והאמר רבא 'תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו' [13]?

לא קשיא: כאן בזורק, כאן במעביר [14].

תנו רבנן: 'הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד – חייב, בשתי העלמות – פטור;

רבי יוסי אומר: בהעלם אחד לרשות אחד – חייב, לשתי רשויות [15] – פטור'

אמר רבה [על דברי רבי יוסי, שפטר במוציא לשתי רשויות]: והוא שיש חיוב חטאת ביניהם [16], אבל כרמלית [17] – לא [18].

אביי אמר: אפילו כרמלית, אבל פיסלא [19] – לא [פטור,אלא חייב];

ורבא אמר: אפילו פיסלא!

ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: רשות שבת כרשות גיטין דמיא [20].

כחול כדי לכחול עין אחת:

'עין אחת'? הא לא כחלי [21]?

אמר רב הונא: שכן צנועות כוחלות עין אחת [22] .

מיתיבי רבי שמעון בן אלעזר אומר: כחול, אם לרפואה - כדי לכחול עין אחת; אם לקשט - בשתי עינים!?

תרגמא הילל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כי תניא ההוא – בעירניות. [23]

שעוה כדי ליתן ע"פ נקב קטן:

תנא: כדי ליתן על פי נקב קטן של יין [24].

דבק כדי ליתן בראש השפשף:

תנא: 'כדי ליתן בראש שפשף שבראש קנה של ציידין' [25].

זפת וגפרית כדי לעשות [נקב]:

תנא: כדי לעשות נקב קטן.

חרסית כדי לעשות פי כור [כדי לעשות פי כור של צורפי זהב; רבי יהודה אומר: כדי לעשות פיטפוט]:

למימרא דשיעורא דרבי יהודה נפיש? הא קיימא לן דשיעורא דרבנן נפיש, דתנן [שבת פ"ח מ"ט]: רבי יהודה אומר: כדי ליטול הימנו מדת מנעל לקטן!?

אימא כדי לסוד [26] פיטפוט כירה קטנה.:

סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב:


עמוד ב

תנו רבנן: המוציא שיער כדי לגבל בו את הטיט [27]; [טיט] לעשות פי כור של צורפי זהב.

סיד כדי לסוד [קטנה שבבנות]:

תנא: כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות [28].

אמר רב יהודה אמר רב: בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים [29]: בנות עניים טופלות [30] אותן בסיד, בנות עשירים טופלות אותן בסולת, בנות מלכים טופלות אותן בשמן המור, שנאמר (אסתר ב יב) [ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן] ששה חדשים בשמן המור [וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים].

מאי 'שמן המור'?

רב הונא בר חייא אמר: סטכת;

רב ירמיה בר אבא אמר: שמן זית שלא הביאה שליש.

תניא: רבי יהודה אומר: אנפיקנון [31] = שמן זית שלא הביאה שליש.

ולמה סכין אותו [32]?

שמשיר את השיער ומעדן הבשר.

רב ביבי הויא ליה ברתא, טפלה אבר אבר, שקל בה ארבע מאות זוזי [33]; הוה ההוא נכרי בשבבותיה, הויא ליה ברתא, טפלה בחד זימנא – ומתה; אמר "קטל רב ביבי לברתי"!

אמר רב נחמן: רב ביבי דשתי שיכרא - בעיין בנתיה טפלא [34]; אנן דלא שתינן שיכרא - לא בעיין בנתן טפלא.

רבי יהודה אומר: כדי לסוד כלכול [רבי נחמיה אומר: כדי לסוד אונדפין]:

מאי כלכול ומאי אנדיפי?

אמר רב: צידעא [35] ובת צידעא [36].

למימרא דשיעורא דרבי יהודה נפיש [37]? הא קיימא לן [38] דשיעורא דרבנן נפיש [39]!?

[40] זוטא מדרבנן [41] ונפיש מדרבי נחמיה.

מיתיבי [תוספתא שבת פ"ח מנחתו כבוד [ליברמן]]: 'אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בחבוט [42], ודברי רבי נחמיה בביצת הסיד [43]', ואי סלקא דעתא צידעא ובת צידעא [44], אידי ואידי חבוט [45]!?

אלא אמר רבי יצחק: אמרי דבי רבי אמי: [כוונת רבי נחמיה] אאנדיפא [46].

מתקיף לה רב כהנא: וכי אדם עושה מעותיו אנפרות [47]?

אלא אמר רב כהנא: שנתות, כדתנן [48]: 'שנתות [49] היו בהין: עד כאן לפר [50], עד כאן לאיל [51], עד כאן לכבש [52]';

[53]

ואיבעית אימא מאי 'אנדיפא'? – אפותא [54], וכי הא: דההוא בר גליל [דאיקלע לבבל] דאמרו ליה "קום דרוש לנו במעשה מרכבה" - אמר להו: "אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה!", ונפקא ערעיתא [55] מן כותל ומחתיה באנדיפי [56] ומית, ואמרו ליה: מן דיליה - דא ליה [57].

משנה:

אדמה [58] - כחותם המרצופין [59], דברי רבי עקיבא;

וחכמים אומרים: כחותם האיגרות [60];

זבל וחול הדק - כדי לזבל קלח של כרוב, דברי רבי עקיבא;

וחכמים אומרים: כדי לזבל כרישא [61];

חול הגס - כדי ליתן על מלא כף סיד [62];

קנה - כדי לעשות קולמוס,

ואם היה עבה או מרוסס [63] - כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים [64], טרופה ונתונה באילפס.

גמרא:

על מלא כף סיד:

תנא: כדי ליתן על פי כף של סיידין.

מאן תנא דחול מעלי ליה לסיד?

אמר רב חסדא: רבי יהודה היא, דתניא [דומה לתוספתא סוטה [ליברמן] פ"טו מ"ט]: 'לא יסוד אדם את ביתו בסיד [65] אלא אם כן עירב בו תבן או חול [66]; רבי יהודה אומר: תבן מותר, חול אסור, מפני שהוא טרכסיד [67]'.

רבא אמר: אפילו תימא רבנן: קילקולו זהו תיקונו [68]!

[69]

קנה כדי לעשות קולמוס:

תנא: קולמוס המגיע לקשרי אצבעותיו.

בעי רב אשי: קשר העליון [70] או קשר התחתון [71]?

תיקו.

ואם היה עבה [או מרוסס כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים, טרופה ונתונה באילפס]:

תנא: טרופה בשמן ונתונה באילפס.

אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה: מי שמיע לך ביצה קלה מאי היא?

אמר ליה ביעתא דצילצלא [72];

מאי טעמא?: משום דזוטרא? אימא דציפרתא!?

אישתיק.

אמר ליה: מידי שמיע לך בהא?

אמר ליה: הכי אמר רב ששת: ביצת תרנגולת; ומאי קרו לה ביצה קלה? - שיערו חכמים אין לך ביצה קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת.

ומאי שנא: כל שיעורי שבת כגרוגרת [73], והכא כביצה?

אמר ליה: הכי אמר רב נחמן: כגרוגרת מביצה קלה [74].

הערות

עריכה
  1. ^ דיו יבש
  2. ^ קסת הסופר
  3. ^ כלומר: כל היכא דמפיק ליה - שיעורו כשתי אותיות
  4. ^ מי מיצטרפי או לא
  5. ^ ואי אמרת 'תיפוק ליה משום קולמוס' - לא מחייב עליה משום שהוא טפל לפחות מכשיעור, דתנן לקמן (שבת פ"י מ"ה, דף צג,ב) המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי - פטור אף על הכלי מפני שהכלי טפילה לו;
  6. ^ שלא עמד לפוש דתהוי הנחת גופו הנחה
  7. ^ אפילו הכי
  8. ^ דעיקר הנחת דיו - על הכתב הוא
  9. ^ בהעלם אחד
  10. ^ כשמתייבשת - נחסר השיעור, ולכי גמרה הוצאה דבעינן לצרופה - אין כאן שיעור שתי אותיות
  11. ^ וכיון דבהעלם אחד - מצטרפי לכי גמרה הוצאה
  12. ^ דתנן לקמן [שבת פ"יא מ"ו, דף קב,א]: הזורק וקלטה כלב - פטור, דלא הויא הנחה מכחו; והכא נמי, כי גמרה הוצאה - בטלה להנחה קמייתא, והויא כמאן דליתא
  13. ^ לרבנן, דפליגי לקמן ב'הזורק', ולית להו 'קלוטה כמו שהונחה', אפילו עברה סמוך לקרקע - לא מיחייב עד שתנוח על גבי משהו: מקום כל שהוא, ולא בעינן מקום ארבעה הואיל ובתוך שלשה הוא, מכל מקום הנחה כל דהו בעינן
  14. ^ מעביר לא צריך הנחה, דהא מנחה בידו, דידו סמוכה לקרקע
  15. ^ ושתיהן רשות הרבים, אלא שיש הפסק ביניהם
  16. ^ שמופסקות ברשות היחיד
  17. ^ אבל אם היה כרמלית מפסיקן, כגון: קרפף יותר מבית סאתים, או בקעה ושני בתים פתוחים, אחד לרשות הרבים זה ואחד לזה, והוציא חצי גרוגרת מבית זה לרשות זה וחצי גרוגרת מבית זה לרשות זה שהיא פתוחה לה
  18. ^ [פטור,אלא] חייב: דכיון דלא מפסיק לה רשות היחיד - חדא רשותא הוא
  19. ^ עץ שוכב לרחבו של רשות הרבים וממלא כל רחבו, והוציא חצי גרוגרת מביתו מכאן, וחצי גרוגרת מכאן
  20. ^ ולענין גיטין - פיסלא רשות לנפשיה הוא, כדאמרן ב'הזורק' (גטין עז,ב): 'ההוא גברא דזרק גיטא לדביתהו בחצירו, איגנדר גיטא ונפל בפיסלא', ואוקי התם: שהשאיל לה מקום בחצירו; חד מקום - מושלי אינשי, תרי מקומות - לא מושלי אינשי
  21. ^ אלא שתי עינים
  22. ^ צנועות = שהולכות מעוטפות, ואין מגלות אלא עין אחד לראות, וכוחלות אותו
  23. ^ בנות כפרים אינן צריכות צניעות כל כך, שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם, ועמה מועטין, ואינן מכסין פניהם, וכוחלות שני עיניהם.
  24. ^ למעוטי שמן ודבש, שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש
  25. ^ מושיבין נסר קטן בראש קנה, ונותנין עליו דבק, והעוף יושב עליה ונדבק בו, וצריך ליתן שם הרבה כדי שיהא העוף נדבק בו
  26. ^ לטוח בקעים שבו
  27. ^ שיער יפה לטיט
  28. ^ דרכן לסוד את כל הגוף, להאדים
  29. ^ שהביאו שתי שערות, ולא באו לכלל שנים הראויות לכך, ומתביישות בדבר
  30. ^ מושחות
  31. ^ דתנן במנחות (פ"ח מ"ג; דף פה,ב): אין מביאין אנפיקנון
  32. ^ היינו שמן המור
  33. ^ שנתייפה, וקפצו עליה המהוגנין לה, ונתנו לו ממון
  34. ^ השכר משחיר ומרבה שיער
  35. ^ טינפל"א [רקה, צדע], וסדין אותה להשכיב השיער
  36. ^ למטה הימנה, להסיר שיער דק, והוא אנדיפי
  37. ^ בתמיה
  38. ^ גבי גמי
  39. ^ דשיעורה דרבי יהודה זוטר, ומחמיר בשיעורי שבת
  40. ^ ומשני:
  41. ^ דאמרי: לסוד אצבע קטנה
  42. ^ סיד הנימוח במים הרבה, דהוא עשוי לסוד כלכול
  43. ^ הנגבל במים, ועשוי ביצים ביצים מוטנ"ס בלעז [גוש בצקי דביק] הוא עשוי לסוד אנדיפי
  44. ^ אנדיפי נמי שיעור הוא כגון בת צידעא
  45. ^ כלכול ואנדיפי תרווייהו בסיד חבוט ונמוח סדין אותו
  46. ^ אנדיפא = כלי חרס ולו שני דדין, אחת למעלה ואחת למטה; וכשרוצה למלאותו - סותם את הדד התחתון; ולשון אנדיפי – 'שתי פיות', כדתניא (עירובין קד א): מעלין בדיופי, ובתוספתא גרס: באנדיפי
  47. ^ הפסד: לשום יין בכלי סתום בסיד, והיין ממחה הסיד ויוצא
  48. ^ במנחות פ"ט מ"ב
  49. ^ סימנים: כלי חרס גדול, ויש בו בליטות בליטות כמין אגוזים קטנים: עד כאן לסאה, עד כאן לסאתים; וסדין אותו בסיד כדי שיהיו לבנות ונכרות
  50. ^ חצי ההין
  51. ^ שלישית ההין
  52. ^ רביעית ההין, דכתיב (במדבר כח יד) חצי ההין יהיה לפר וגו'; כן לשון מורי הזקן מפי אביו, ששמע מרבי שמעון
  53. ^ ורבותי מפרשים: אנדיפא - כל הגוף, ומתוך שאינו עשוי להשכיב השיער אלא להאדים - בעי סיד עב אנפרות - שאינו סד בו בתו לאחר שקנאו, דחייש שמא תמות, כי ברתיה דההוא נכרי. שנתות - כלומר: אבר אבר יטפלנה; ואי אפשר בלשון זה, ולא נאמר שיטת התלמוד כן להזכיר אבר אבר בלשון 'שנתות', ויצטרך להביא פירוש לפירושו 'שנתות היו בהין'?.
  54. ^ פדחת, שלא במקום שיער, ולהאדים
  55. ^ צירעה
  56. ^ פדחתו
  57. ^ מידו היתה זאת לו, שלא היה לו לדרוש במרכבה
  58. ^ ארזילי"י [סוג של טיט, חימר]
  59. ^ שקין העשוין מקליפת עץ גדול שנושאין בהן פרקמטיא בספינות וחותמין אותם
  60. ^ שחותמין אותם שלא יקרב איש בהן אלא מי שנשתלחו לו; ושיעורא דרבנן זוטר
  61. ^ קפלוט, ושיעוריה זוטר משל כרוב
  62. ^ בגמרא מפרש: כף של סיידין, טרואי"ל
  63. ^ סדוק סדקין הרבה, כמו והכה הבית הגדול רסיסים (עמוס ו יא)
  64. ^ בגמרא מפרש לה
  65. ^ לאחר חורבן, משום אבילות של ירושלים
  66. ^ שלא יהא לבן כל צרכו
  67. ^ סיד חזק ומתקשה יותר משאם לא עירב בו
  68. ^ דאי לאו דמקלקל ליה ומשחירו - לא היה מישתרי; הלכך על כרחך הא דקשיא ליה - מעליותא היא לגביה, ומשערינן ביה
  69. ^ ורבותי מפרשין: קילקולו - לובן, זה תיקונו - לענין חוזק; ולא נהירא לי: ד'קילקולו זהו תקונו' - משמע דשם הקלקול מתקנו, ולהאי לישנא - אין שם הקלקול מתקנו, ולמה הוזכר קילקול כאן?: הכי הוה [ליה] לתרוצי: נהי דאשחורי משחיר, אחזוקי מחזיק!
  70. ^ של אמצע היד
  71. ^ של אמצע האצבע
  72. ^ עוף קטן
  73. ^ באוכלין, וכל הוצאתן וקצירתן וטחינתן כגרוגרת
  74. ^ כגרוגרת מביצת תרנגולת, שהיא ממהרת לבשל, ולא כביצה שלימה שעורו