ביאור:בבלי שבת דף קיז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מי דמי ^[1]?: התם ^[2] - נעשה בסיס לדבר המותר ^[3], הכא ^[4] - נעשה בסיס לדבר האסור ^[5]! אלא הכי קאמרי ליה: אם מצילין תיק של ספר עם הספר, ואף על פי שיש בתוכו מעות, לא נטלטל עור אגב בשר?

מי דמי?: התם - נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר, הכא - כולו נעשה בסיס לדבר האסור!

אלא הכי קאמרי ליה: אם מביאין תיק שיש בתוכו מעות מעלמא להציל בו ספר תורה ^[6], לא נטלטל עור אגב בשר?

והיא גופה מנלן?: אילימא דמדהיכא דאית ביה ^[7] לא שדי להו ^[8] איתויי נמי מייתינן ^[9], מי דמי ^[10]?: התם ^[11] - ^[12] אדהכי והכי נפלה דליקה ^[13], הכא ^[14] - אדהכא והכי לישדינן ^[15]!

אלא אמר מר בר רב אשי: לעולם כדאמרינן מעיקרא ^[16], ודקא קשיא לך 'הכא טלטול והכא מלאכה' - כגון דלא קבעי ליה לעור ^[17].

והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות ^[18]!

דשקיל ליה בברזי ^[19].

ולהיכן מצילין אותן [למבוי שאינו מפולש; בן בתירא אומר: אף למפולש].

היכי דמי מפולש, היכי דמי שאינו מפולש?

אמר רב חסדא: שלש מחיצות ושני לחיין ^[20] - זהו 'מבוי שאינו מפולש' ^[21], שלוש מחיצות ולחי אחד - זהו 'מבוי המפולש',

ותרוייהו אליבא דרבי אליעזר, דתנן [עירובין פ"א מ"ב]: 'הכשר מבוי: בית שמאי אומרים: לחי וקורה, ובית הלל אומרים: או לחי או קורה; רבי אליעזר אומר: שני לחיים.' ^[22]

אמר ליה רבה: שלוש מחיצות ולחי אחד – מפולש קרית ליה ^[23]? ועוד, לרבנן ^[24] - נציל לתוכו אוכלין ומשקין ^[25]!

אלא אמר רבה: שתי מחיצות ^[26] ושני לחיין ^[27] - זהו מבוי שאינו מפולש, שתי מחיצות ולחי אחד - זהו מבוי המפולש,

ותרוייהו אליבא דרבי יהודה ^[28], דתניא: יתר על כן אמר רבי יהודה: מי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים עושה לחי מיכן ולחי מיכן, או קורה מיכן וקורה מיכן - ונושא ונותן באמצע. אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך.

אמר ליה אביי: לדידך נמי ^[29], ^[30] לרבנן ^[31] נציל לתוכו אוכלין ומשקין ^[32]!

עמוד ב

אלא אמר רב אשי: ^[33] שלש מחיצות ולחי אחד - זה מבוי שאינו מפולש, שלש מחיצות בלא לחי - זה מבוי המפולש; ואפילו לרבי אליעזר, דאמר בעינן לחיים - הני מילי - לאוכלין ומשקין, אבל לספר תורה - בחד לחי סגי ^[34].

משנה:

מצילין מזון שלש סעודות, הראוי לאדם - לאדם, הראוי לבהמה – לבהמה;

כיצד: נפלה דליקה בלילי שבת ^[35] - מצילין מזון שלש סעודות, בשחרית ^[36] - מצילין מזון שתי סעודות, במנחה - מזון סעודה אחת.

רבי יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות ^[37].

גמרא:

מכדי בהיתרא קטרח ^[38], נציל טפי!?

אמר רבא: מתוך שאדם בהול על ממונו, אי שרית ליה - אתי לכבויי.

אמר ליה אביי: אלא הא דתניא: 'נשברה לו חבית בראש גגו - מביא כלי ומניח תחתיה, ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט ^[39], כלי אחר ויצרף ^[40]'; התם מאי גזירה איכא ^[41]?

הכי נמי, גזירה שמא ^[42]יביא כלי דרך רשות הרבים.

גופא: 'נשברה לו חבית בראש גגו - מביא כלי ומניח תחתיה, ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט, כלי אחר ויצרף; נזדמן לו אורחין - מביא כלי אחר וקולט, כלי אחר ומצרף, ולא יקלוט

ואחר כך יזמין ^[43], אלא יזמין ואחר כך יקלוט, ואין מערימין בכך ^[44].

משום רבי יוסי בר יהודה אמרו: מערימין.'

לימא בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע קמיפלגי; דתניא [תוספתא ביצה פ"ג מ"ב [ליברמן]]: 'אותו ואת בנו שנפלו לבור ^[45]; רבי אליעזר אומר: מעלה את הראשון על מנת לשוחטו, והשני עושה לו פרנסה במקומו, בשביל שלא ימות. רבי יהושע אומר: מעלין את הראשון על מנת לשוחטו, ואינו שוחטו ^[46], ומערים ומעלה את השני. רצה - זה שוחט, רצה - זה שוחט.'

ממאי? דילמא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר ^[47] התם - דאפשר בפרנסה, אבל הכא דלא אפשר – לא?; ועד כאן לא קאמר רבי יהושע התם משום דאיכא צער בעלי חיים, אבל הכא, דליכא צער בעלי חיים - לא!?

תנו רבנן [תוספתא שבת פ"יג מ"ז [ליברמן]]: 'הציל פת נקיה ^[48] - אין מציל פת הדראה ^[49]; פת הדראה - מציל פת נקיה; ומצילין מיום הכפורים לשבת, אבל לא משבת ליום הכפורים ^[50], ואין צריך לומר משבת ליום טוב ^[51], ולא משבת לשבת הבאה.'

תנו רבנן [תוספתא שבת פ"ג מ"ח [ליברמן]]: שכח פת בתנור וקידש עליו היום - מצילין מזון שלש סעודות, ואומר לאחרים: "בואו והצילו לכם"; וכשהוא רודה - לא ירדה במרדה ^[52] אלא בסכין.

איני!? והא תנא דבי רבי ישמעאל: '(שמות כ ט) [ויום השביעי שבת לה' אלהיך] לא תעשה כל מלאכה [אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך] - יצא תקיעת שופר ורדיית הפת, שהיא חכמה ואינה מלאכה'!?

כמה דאפשר לשנויי משנינן.

אמר רב חסדא: לעולם ישכים אדם ^[53] להוצאת שבת, שנאמר (שמות טז ה) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו [והיה משנה על אשר ילקטו יום יום] - לאלתר ^[54].

אמר רבי אבא: בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות ^[55], דכתיב לחם משנה (שמות טז כב: ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה) .

אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דנקט תרתי ^[56] ובצע חדא, אמר: 'לקטו' כתיב ^[57].

רבי זירא הוה בצע אכולה שירותיה ^[58]. אמר ליה רבינא לרב אשי: והא מיחזי כרעבתנותא!

אמר ליה: כיון דכל יומא לא עביד, והאידנא הוא דקעביד - לא מיחזי כרעבתנותא.

רבי אמי ורבי אסי כי מיקלע להו ריפתא דעירובא ^[59] - שרו עילויה ^[60], אמרי: הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה - ליתעביד בה מצוה אחרינא.

כיצד? - נפלה דליקה [בלילי שבת - מצילין מזון שלש סעודות, בשחרית - מצילין מזון שתי סעודות, במנחה - מזון סעודה אחת. רבי יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות].

תנו רבנן: 'כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? - שלש;

רבי חידקא אומר: ארבע.'

אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, (שמות טז כה) ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום ^[61], לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא.

תנן: 'נפלה דליקה בלילי שבת -

הערות

^ נעשה בסיס לדבר המותר
^ תיק הספר
^ לטלטלו בלא שום דליקה, דספר בר טלטול הוא, ו[בסיס] לדבר האסור, כגון מעות
^ האי עור
^ נעשה בסיס לדבר שכולו אסור בטילטול: שהבשר אסור לטלטלו, דלא חזי לאכילה עד אורתא, דפסח אינו נאכל אלא בלילה, וצלי; ורבי ישמעאל לית ליה כבוד שמים בנאכל להדיוט, ואפילו הוי עור תורת כלי עליו – מיתסר משום דהוי בסיס לאיסור, וכל שכן דהוא גופיה לאו בר טלטול הוא
^ אם מביאין תיק שבתוכו מעות - דהוי בסיס לדבר שכולו אסור, ומניח בו ספר להצילו ואינו צריך להשליך המעות, כדמפרש ואזיל
^ מעות עם הספר
^ לא מצריך ליה תנא דידן למשדינהו, כדקתני ואף על פי שיש בתוכו מעות
^ מעלמא - מאחת זוית הבית תיק ובתוכו מעות, להניח בתוכו ספר ולהציל
^ היכא דהספר מונח עם המעות, להיכא דהוא בא עכשיו להביאו עם המעות ולתת בו ספר
^ דספר ומעות בתוכו
^ להכי לא מצרכינן ליה למישדינהו:
^ על הספר
^ אדמייתי ליה
^ נישדינהו דרך ביאתו
^ דלא פליגי אלא בהפשטה, ומייתי רבנן ראיה מתיק הספר דמתניתין דמצילין מעות אגב ספר: צרכי הדיוט אגב צרכי גבוה, הואיל וליכא שהות למשדינהו, והכא נמי: אגב צרכי גבוה דכל פעל ה' למענהו - יפשיט
^ אינו צריך לו לעור, ואינו מתכוין להפשיט משום עור, ולא דמי להפשט אילים ותחשים דמשכן
^ והכא, אף על גב דלא מיכוין - מיפשיט הוא
^ בחתיכות דקות, מפשיט וחותך, דאין דרך הפשטה בכך, ולאו מלאכה הוא אלא שבות
^ לפתח שאין לו מחיצה
^ כלומר: מבוי הניתר בכל הלכותיו, בין בעירוב בין בשאר דברים, וכל היתר שאר מבואות יש לו, כגון שיתופי מבואות
^ ותרוייהו - רבנן ובן בתירא - סבירא להו כרבי אליעזר דאמר: אין מבוי - ואפילו סתום - ניתר בלחי אחד; ואשמעינן בן בתירא דבהצלת כתבי הקדש לא בעינן לחיים כרבי אליעזר.
^ נהי נמי דבעי רבי אליעזר לחיים, מיהו 'מפולש' לא מיקרי
^ דאמרי [שמצילין ספר תורה] לשאינו מפולש, וקאמרת דהיינו מבוי הניתר בכל הלכותיו
^ כמו לחצר המעורבת, ואמאי פלגינהו מהדדי: דגבי ספר קתני 'למבוי שאינו מפולש' וגבי אוכלין קתני 'להיכן מצילין אותן - לחצר המעורבת', דמשמע: אבל למבוי - לא
^ מכאן ומכאן
^ לחי לכל פתח ופתח
^ דאמר בשתי מחיצות סגי, ושני לחיים, ואתא בן בתירא למימר: דלגבי ספר - מודה רבי יהודה דסגי בחד, דשלש מחיצות הוו
^ איכא למיפרך, כאתקפתא דלעיל
^ כיון דאמרת דתרוייהו כרבי יהודה
^ דאמרי לשאינו מפולש, ומפרשי ליה לשאינו חסר כלום כרבי יהודה, דלא בעי אלא שתי מחיצות ושני לחיים - אי הכי
^ כמו לחצר המעורבת
^ בין רבנן ובין בן בתירא - כרבי אליעזר סבירא להו, דבעי שלש מחיצות ושני לחיים בעלמא, והכא - לגבי ספר - אמרי רבנן מודה רבי אליעזר בלחי אחד, ובן בתירא אמר דמודה רבי אליעזר אף בלא לחי:
^ מילתא דרבנן קא מפרשי
^ קודם אכילה
^ קודם סעודה
^ הואיל ויומא בר הכי הוא, ובהיתרא טרח: דהא בני טלטול נינהו, ולחצר המעורבת ואפילו טובא הוה שרי ליה אי לאו משום גזירה, וכדמפרש בגמרא
^ חזו לטלטול, ולחצר המעורבת
^ קילוח הנופל מן האויר
^ סמוך לגג, כעין שאיבה, אלא שאינו ראוי לשאוב: שהגג חלק והיין אינו בגומא, מצרף כלי לגג שיזוב מן הגג לכלי, והוא אוחז הכלי בידו
^ כיון דמידי דהתירא הוא, אמאי לא יקלוט ויצרף
^ מתוך שהוא מחזר על כלים הרבה, ישכח ו
^ אורחים: דבשעת קליטה לא מיבעיא ליה
^ לזמן אורחים שאינן צריכין לאכול ויותירו
^ ביום טוב, ואין שניהם ראוים לשחיטה ביום אחד
^ שמוצא לו עלילה, שמא חברו שמן ממנו
^ דאין מערימין
^ לשלש סעודות
^ פת קיבר, שניטל הדרה; לפי שאין ערמה כשרה לומר: פת הדראה נוחה לי
^ כגון אם חל יום הכפורים באחד בשבת, דהא לא אכיל עד לאורתא, ולאורתא ליטרח ולייתי
^ דיכול להכין בו ביום
^ כלי שרודין בו הפת, ומפרידין אותו מכותל התנור שנדבק בה - לא ירדה אותו במרדה, שהוא דרך חול
^ בערב שבת לטרוח ולזמן
^ בשעת הבאה; הכנה והבאה - בהשכמה היא, דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר (שמות טז כא)
^ ברכת המוציא
^ אוחזן בידו
^ דמשמע אחיזה, אבל בבציעה לא כתיב 'משנה'
^ פרוסה גדולה, ודי לו בה לאותה סעודה ולכבוד שבת, ונראה כמחבב סעודת שבת להתחזק ולאכול הרבה
^ פעמים שהעירוב בביתם ופעמים בבית אחד משאר בני אדם
^ היינו ברכת המוציא שהיא התחלת אכילה, שרו - מתחילין
^ למנין שלש סעודות בא

[1] נעשה בסיס לדבר המותר

[2] תיק הספר

[3] לטלטלו בלא שום דליקה, דספר בר טלטול הוא, ו[בסיס] לדבר האסור, כגון מעות

[4] האי עור

[5] נעשה בסיס לדבר שכולו אסור בטילטול: שהבשר אסור לטלטלו, דלא חזי לאכילה עד אורתא, דפסח אינו נאכל אלא בלילה, וצלי; ורבי ישמעאל לית ליה כבוד שמים בנאכל להדיוט, ואפילו הוי עור תורת כלי עליו – מיתסר משום דהוי בסיס לאיסור, וכל שכן דהוא גופיה לאו בר טלטול הוא

[6] אם מביאין תיק שבתוכו מעות - דהוי בסיס לדבר שכולו אסור, ומניח בו ספר להצילו ואינו צריך להשליך המעות, כדמפרש ואזיל

[7] מעות עם הספר

[8] לא מצריך ליה תנא דידן למשדינהו, כדקתני ואף על פי שיש בתוכו מעות

[9] מעלמא - מאחת זוית הבית תיק ובתוכו מעות, להניח בתוכו ספר ולהציל

[10] היכא דהספר מונח עם המעות, להיכא דהוא בא עכשיו להביאו עם המעות ולתת בו ספר

[11] דספר ומעות בתוכו

[12] להכי לא מצרכינן ליה למישדינהו:

[13] על הספר

[14] אדמייתי ליה

[15] נישדינהו דרך ביאתו

[16] דלא פליגי אלא בהפשטה, ומייתי רבנן ראיה מתיק הספר דמתניתין דמצילין מעות אגב ספר: צרכי הדיוט אגב צרכי גבוה, הואיל וליכא שהות למשדינהו, והכא נמי: אגב צרכי גבוה דכל פעל ה' למענהו - יפשיט

[17] אינו צריך לו לעור, ואינו מתכוין להפשיט משום עור, ולא דמי להפשט אילים ותחשים דמשכן

[18] והכא, אף על גב דלא מיכוין - מיפשיט הוא

[19] בחתיכות דקות, מפשיט וחותך, דאין דרך הפשטה בכך, ולאו מלאכה הוא אלא שבות

[20] לפתח שאין לו מחיצה

[21] כלומר: מבוי הניתר בכל הלכותיו, בין בעירוב בין בשאר דברים, וכל היתר שאר מבואות יש לו, כגון שיתופי מבואות

[22] ותרוייהו - רבנן ובן בתירא - סבירא להו כרבי אליעזר דאמר: אין מבוי - ואפילו סתום - ניתר בלחי אחד; ואשמעינן בן בתירא דבהצלת כתבי הקדש לא בעינן לחיים כרבי אליעזר.

[23] נהי נמי דבעי רבי אליעזר לחיים, מיהו 'מפולש' לא מיקרי

[24] דאמרי [שמצילין ספר תורה] לשאינו מפולש, וקאמרת דהיינו מבוי הניתר בכל הלכותיו

[25] כמו לחצר המעורבת, ואמאי פלגינהו מהדדי: דגבי ספר קתני 'למבוי שאינו מפולש' וגבי אוכלין קתני 'להיכן מצילין אותן - לחצר המעורבת', דמשמע: אבל למבוי - לא

[26] מכאן ומכאן

[27] לחי לכל פתח ופתח

[28] דאמר בשתי מחיצות סגי, ושני לחיים, ואתא בן בתירא למימר: דלגבי ספר - מודה רבי יהודה דסגי בחד, דשלש מחיצות הוו

[29] איכא למיפרך, כאתקפתא דלעיל

[30] כיון דאמרת דתרוייהו כרבי יהודה

[31] דאמרי לשאינו מפולש, ומפרשי ליה לשאינו חסר כלום כרבי יהודה, דלא בעי אלא שתי מחיצות ושני לחיים - אי הכי

[32] כמו לחצר המעורבת

[33] בין רבנן ובין בן בתירא - כרבי אליעזר סבירא להו, דבעי שלש מחיצות ושני לחיים בעלמא, והכא - לגבי ספר - אמרי רבנן מודה רבי אליעזר בלחי אחד, ובן בתירא אמר דמודה רבי אליעזר אף בלא לחי:

[34] מילתא דרבנן קא מפרשי

[35] קודם אכילה

[36] קודם סעודה

[37] הואיל ויומא בר הכי הוא, ובהיתרא טרח: דהא בני טלטול נינהו, ולחצר המעורבת ואפילו טובא הוה שרי ליה אי לאו משום גזירה, וכדמפרש בגמרא

[38] חזו לטלטול, ולחצר המעורבת

[39] קילוח הנופל מן האויר

[40] סמוך לגג, כעין שאיבה, אלא שאינו ראוי לשאוב: שהגג חלק והיין אינו בגומא, מצרף כלי לגג שיזוב מן הגג לכלי, והוא אוחז הכלי בידו

[41] כיון דמידי דהתירא הוא, אמאי לא יקלוט ויצרף

[42] מתוך שהוא מחזר על כלים הרבה, ישכח ו

[43] אורחים: דבשעת קליטה לא מיבעיא ליה

[44] לזמן אורחים שאינן צריכין לאכול ויותירו

[45] ביום טוב, ואין שניהם ראוים לשחיטה ביום אחד

[46] שמוצא לו עלילה, שמא חברו שמן ממנו

[47] דאין מערימין

[48] לשלש סעודות

[49] פת קיבר, שניטל הדרה; לפי שאין ערמה כשרה לומר: פת הדראה נוחה לי

[50] כגון אם חל יום הכפורים באחד בשבת, דהא לא אכיל עד לאורתא, ולאורתא ליטרח ולייתי

[51] דיכול להכין בו ביום

[52] כלי שרודין בו הפת, ומפרידין אותו מכותל התנור שנדבק בה - לא ירדה אותו במרדה, שהוא דרך חול

[53] בערב שבת לטרוח ולזמן

[54] בשעת הבאה; הכנה והבאה - בהשכמה היא, דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר (שמות טז כא)

[55] ברכת המוציא

[56] אוחזן בידו

[57] דמשמע אחיזה, אבל בבציעה לא כתיב 'משנה'

[58] פרוסה גדולה, ודי לו בה לאותה סעודה ולכבוד שבת, ונראה כמחבב סעודת שבת להתחזק ולאכול הרבה

[59] פעמים שהעירוב בביתם ופעמים בבית אחד משאר בני אדם

[60] היינו ברכת המוציא שהיא התחלת אכילה, שרו - מתחילין

[61] למנין שלש סעודות בא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]